עבודה צורך גבוה

		מתקיים דיון בו מוצע לאחד ערך זה עם הערך עבודת השם.
		אם אין התנגדויות, ניתן לאחד את הערכים שבוע לאחר הצבת התבנית.	לדיון

		ערך זה זקוק לעריכה: ייתכן שהערך סובל מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו.
		אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.	עריכה

עבודה צורך גבוה היא הגדרה וכינוי לנקודת הסתכלות שעבודת האדם בקיום התורה והמצוות משלימה חיסרון אותו הוא ממלא במעשיו. באופן כללי יותר הביטוי מתייחס גם לנקודה עדינה יותר - האם בכלל מעשי האדם תופסים מקום למעלה.

ההכרח

יש כמה הכרחיים שעבודתינו נוגע ומשלים משהו למעלה:

• נאמר בפסוק "ועתה יגדל נא כח אדנ"י", המשמעות הוא, שאנו יכולים להגדיל כח ה' על ידי קיום המצוות.
• נאמר בפסוק "ועבדתם את הוי' אלקיכם" והלשון ועבדתם מורה על עבודה שהוא בדוגמת עבודת עבד. כמו שעבודת עבד הוא, להשלים מה שחסר להאדון, כך העבודה שאנו עושים לה', הוא להשלים כביכול במה שחסר לו
• במדרש מובא שזמן שישראל אינם עושים רצונו של מקום מתישים כביכול כח גדולה של מעלה.

הקושי

העובדה שעבודתו של נברא מוגבל נוגעת ומשפיעה 'למעלה', מעוררת 2 קשיים מרכזיים, האחד אידיאולוגי - כיצד ניתן לומר על ה', שהוא שלם בתכלית השלמות, שחסר לו משהו ומעשים של התחתונים נוגע לו ו'משלים' את החוסר שלו?

והקושי השני - שהדבר סותר למה שמובא במקומות אחרים בפסוקים ובדברי חז"ל, ולדוגמא:

• נאמר בפסוק "אם צדקת מה תתן לו וגו'", כלומר שמעשה התחתון לא 'אכפת' לקב"ה.
• נאמר במדרש שלא איכפת ליה להקב"ה אם אדם נוחר (שוחט מן הנחיריים - שלא כהלכה) את הבהמה קודם שאוכל או ששוחט אותה כדין.

ההסברה

במדריגות שלאחר הצמצום

המקובלים הראשונים הכריחו, מחמת הסתירות האמורות, שזה תלוי באיזה מדריגה אנו מדברים. בדרגה של "אדון יחיד שורש השרשים יתברך", ובלשון החסידות, במדריגות שלפני הצמצום (בעצמות אור אין סוף) - לא נוגע עבודתנו, אבל באור האלוקי שבא בצמצום ובהגבלה העבודה אכן נוגעת.

ההסברה "מה אנו צריכים להשלים למעלה" היא, שבכדי לברוא העולמות היה צריך להיות ענין הצמצום. בתחילת הבריאה היה הצמצום מצידו - כי הוא חפץ חסד, אבל עכשיו בכדי שיהיה עולם מוגבל (-צמצום) צריך לעבודתינו. הסיבה לזה הוא מכיון שהצמצום הוא ביטול הרצון, שהאור שהי' ממלא מקום החלל הוא הרצון, וזה שהניח אורו על הצד הוא ביטול הרצון. ובכדי שה' יעשה הצמצום, היפך רצונו כביכול, אנו צריכים לעשות עבודה מעין זה, היינו להתגבר על רצוננו ושכל מציאותנו תהיה כפי רצון ה'.

שם הוי' - היה הוה ויהיה

ההסברה אמורה היא נכונה, אם תכלית כוונותינו הוא, להמשיך אור מוגבל בלבד. אבל מכיון שתכלית הכוונה היא להמשיך גילוי שם הוי' בעולם - מוכח שעבודתנו נוגעת גם בשם הוי'.

ההסברה בזה: תחילת ההגבלה שנעשה על ידי הצמצום הוא ההגבלה של זמן ומקום. בכדי להסיר ההגבלה צריכים אנו להתבונן בהענין שהוי' הוא למעלה מזמן ומקום, והזמן ומקום בטלים לו, ובאמת המקום וזמן הם בלי מקום וזמן. על ידי זה יהיה ניכר זה גם בעולם. זה שאמרנו שעבודתינו נוגע בשם הוי' אינה בסתירה למה שאמרנו שבמדריגות שלפני הצמצום אינו נוגע העבודה, כי, גם שם הוי' (הוה היה ויהיה כאחד), הוא במדריגת סובב שהוא רק הארה בלבד.

בעצמות

אבל גם ההסברה אמורה לא מספיק, מכיון שמשמעותו הפסוק "כי לי בני ישראל עבדים" הוא, שעבודתינו נוגע לעצמות אור אין סוף. ההסברה בזה: ביארנו שעבודתינו נוגע בשם הוי' שהוא הארה בלבד. וידוע שעצמות ומהות ושם הוי' הם אותו דבר כמו שנאמר "אני הוי'" שמשמעותו הוא שאני והוי' הם אותו דבר. לפי זה יוצא, שהכוונה בהעבודה להמשיך גילוי שם הוי' בעולם, מושרשת בעצמות.

מכיון שמדברים בעצמות (ולא כמו בסדר השתלשלות ששם יש הגבלות), יכולים לומר שהכוונה היא שיהיה עבודה וגם אינו נתפס בזה ח"ו. לדוגמא כמו שאומרים לגבי תשובה, שתשובה מגיע למקום שאין מעשה התחתונים נוגע, ומגיעים למדריגה זו דוקא על ידי פעולת התשובה.

לפי הסברה זו, שהכוונה מושרשת בעצמות, ההסברה היא להיפך; המקורות שאומרים שמעשה התחתונים אינו נוגע מדברים על מדריגות נמוכות יותר (חיצוניות אור אין סוף) מהמקום שזה אכן נוגע.

ראו גם

מאמר לא תהיה משכלה תשי"ב

לקריאה נוספת

• ספר המאמרים תער"ב, ד"ה ויקרא וד"ה צו תרע"ה
• ד"ה כימי צאתך תשט"ז