בנות צלפחד

		הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה אתם מתבקשים שלא לערוך ערך זה בטרם תוסר הודעה זו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניחי התבנית.
		אם הדף לא נערך במשך שבוע ניתן להסיר את התבנית ולערוך אותו, אך רצוי לתת קודם תזכורת בדף שיחת הכותבים.	שיחה

בְּנוֹת צְלָפְחָד הינם חמשה בנות של צְלָפְחָד, אשר מפורסמות בתנ"ך, לאחר שאביהם מת, ולא נשאר להם נחלה לרשתה.

רקע

לאחר חטא המרגלים, צלפחד בן חפר, קושש עצים בשבת, ומובא כי לשם שמים התכוין, שמסר נפשו להיות מקושש עצים ביום השבת, בכדי שיהרג ויראו אחרים, כלומר, שעל ידו יתגלה ויתבאר ההלכה ופסק הדין בתורה, מהו דינו וענשו של מחלל שבת רח"ל.

הרבי מביא, שהמקושש עצים לא חילל את השבת, כפי שמובא באחרונים, שהטעם שבחר במלאכה של מקושש עצים, הוא כיון שחלוקה משאר המלאכות בכך שחיובה אינו אלא כאשר צריך לעצים, אבל כשאינו צריך לעצים פטור, וכיון שצלפחד עצמו ידע שלא היה צריך לעצים, אלא כל רצונו אינו אלא שיתברר דין בתורה, נמצא, שלאמיתו של דבר לא חילל את השבת.

ומכל מקום - כיון ש"האדם יראה לעינים", ו"אין לו לדיין אלא מה שעיניו רואות", הרי כאשר באו עדים והעידו שראוהו מקושש עצים, חייבים בית הדין לדון אותו כמחלל שבת, וכך הצליח לפעול שני הענינים גם יחד: הן בירור דינו של מחלל שבת, והן באופן שידע בעצמו שלא חילל את השבת.

לאור כך ששמעו בנות צלפחד כי הארץ מתחלקת לשבטים, לזכרים, באו משה רבינו, וחמשתן אמרו כחמישה דברים:

הבת הראשונה אמרה, אשר אביהם מת במדבר, והשנייה אמרה כי לא היה בעדת קרח, והשלישית אמרה כי בחטאו מת.

בהלכה

אדמו"ר הזקן פוסק כי נשים חייבות בברכת המזון, וספק הוא אם חייבות מן התורה מפני שהוא מצות עשה שאין הזמן גרמא או אינן חייבות אלא מדברי סופרים מפני שנאמרג על הארץ הטובה אשר נתן לך והארץ לא נתנה לנקבות להתחלק אלא לזכרים ובנות צלפחד חלק אביהם נטלו שהיה מיוצאי מצרים.

בתורת החסידות

הרבי מבאר, שכאשר בנות צלפחד באו לפני משה ושאלו "למה יגרע שם אבינו מתוך משפחתו כי אין לו בן תנה לנו אחוזה" – אזי "ויקרב משה את משפטן לפני ה'", כיון ש"נתעלמה הלכה ממנו, כאן נפרע ("שקלי' למטרפסי' כו'") על שנטל עטרה לומר והדבר אשר יקשה מכם תקריבון אלי", ועוד זאת, ש"זכו בנות צלפחד ונכתבה על ידן" – ואז נאמרה פרשת נחלות וירושה: "איש כי ימות ובן אין לו והעברתם את נחלתו לבתו וגו'".

הרבי מעיר, שכללות הענין של מתן תורה על ידי משה רבינו, לא היה יכול להסתיים לשני הדעות במסכת גיטין אם "תורה חתומה ניתנה" או "מגילה מגילה ניתנה" – עד שבאו הנשים הצדקניות שבאותו הדור - בנות צלפחד, וזכו שעל ידן ניתנה ונשלמה פרשה זו בתורה.