מנחם זאב גרינגלס: הבדלים בין גרסאות בדף
שורה 23: | שורה 23: | ||
[[הרבי]] סמך עליו מאד, וביחד עם ר' [[יהודה לייב גרונר]] הטיל עליו לערוך את [[ספר המנהגים]] - [[חב"ד]]. הרב גרינגלס ערך את הקובץ "לקוטי דינים ומנהגים" שהופיע ב[[תשי"א]] תחת הגהתו של הרבי. | [[הרבי]] סמך עליו מאד, וביחד עם ר' [[יהודה לייב גרונר]] הטיל עליו לערוך את [[ספר המנהגים]] - [[חב"ד]]. הרב גרינגלס ערך את הקובץ "לקוטי דינים ומנהגים" שהופיע ב[[תשי"א]] תחת הגהתו של הרבי. | ||
בשנות היו"דים שמר הרב גרינגלס על קשר מכתבים צמוד עם המקובל הרב | בשנות היו"דים שמר הרב גרינגלס על קשר מכתבים צמוד עם המקובל הרב שלמה אליעזר מרגליות מירושלים. הרבי העביר לרב מרגליות מסרים רבים דרך הרב גרינגלס, בין היתר בנושא שאלת ההצבעה בבחירות באה"ק. | ||
הרבי ביקש מספר פעמים מהרב גרינגלס שיעלה על הכתב סיפורים וזכרונות ששמע מהחסידים באטווצק ועוד. בשנותיו האחרונות ערכו תלמידיו ספר "ליקוטי סיפורי התוועדויות", גדוש בסיפורים וזכרונות שעל חלקם עבר ותיקן בעצמו. לפועל הופיע הספר אחר פטירתו, בתחילת שנת [[תשע"ב]]. | הרבי ביקש מספר פעמים מהרב גרינגלס שיעלה על הכתב סיפורים וזכרונות ששמע מהחסידים באטווצק ועוד. בשנותיו האחרונות ערכו תלמידיו ספר "ליקוטי סיפורי התוועדויות", גדוש בסיפורים וזכרונות שעל חלקם עבר ותיקן בעצמו. לפועל הופיע הספר אחר פטירתו, בתחילת שנת [[תשע"ב]]. |
גרסה מ־12:21, 18 בנובמבר 2020
רבי מנחם זאב (וואלף) הלוי גרינגלס (תרע"ז-תשע"א) היה חסיד נלהב מסור ונתון לרבי, שכיהן כמשפיע בישיבת תומכי תמימים ובקהילת חב"ד במונטריאול, מעורכי ספר המנהגים, ומקובל בעל שיעור קומה.
תולדות חיים
הרב גרינגלס נולד בשנת תרע"ז למשפחת חסידי אלכסנדר בפולין. בצעירותו נסע ללמוד בירושלים, וכאשר חזר לפולין, ראה יום אחד את תפילתו המיוחדת של ידידו ר' משה אליהו גרליצקי והחליט שהוא רוצה ללמוד במקום שמלמדים שם כיצד להתפלל ועבר ללמוד בישיבת תומכי תמימים לודז' אצל הרב מנחם מענדל רוזנמוטר.
בשנת תרצ"ה שלח אדמו"ר הריי"צ ללודז' את סידור הבעל שם טוב, בכדי להראותו למי שייתן תרומה מכובדת לישיבת תומכי תמימים בעיר. אדמו"ר הריי"צ התנה את חשיפת הסידור בשני תנאים: 1. הליכה קודם למקווה. 2. שהאנשים עצמם לא יגעו בסידור, רק אחד מנאמני הרב שניאור זלמן שניאורסון (מוויעליז, לודז') ידפדף בסידור, לעיני המתעניין. מי שנבחר להראות את הסידור לאנשים היה הרב גרינגלס, כפי שסיפר לאחר שנים רבות "זכיתי להיות אז מהמראים את הסידור במשך כשתי שבועות". בהזדמנות אחרת סיפר ש"דפדפתי בו מתחילתו ועד סופו וראיתי את כל החידושים שבו".
בשנת תרצ"ט, עם פרוץ מלחמת העולם השניה, נאלצו תלמידי הישיבה לברוח מהמקום והם מינו את הרב גרינגלס יחד עם הרב שמואל דוד רייצ'יק, שיהיו שלוחי הישיבה לקבל ברכת פרידא מאדמו"ר הריי"צ[1]. חלק מתלמידי הישיבה הצליחו להבריח את הגבול לליטא, שם פתחו הפליטים את הישיבה מחדש.
הי' מקבל מהרב שניאור זלמן שניאורסון (מוויעליז, לודז'), ממנו גם למד הרבה קבלה. בעקבות מלחמת העולם השניה נסגרה הישיבה בלודז', והרב גרינגלס עבר ללמוד בישיבת תומכי תמימים שנחאי.
לאחר תקופה עבר לישיבת תומכי תמימים אטווצק.
הרב גרינגלס, היה אדם שהקרין שמחה על סביבו. פעם קיבל מכתב מאדמו"ר הריי"צ, בו הוא גינה את הליצנות והסביר כיצד ניתן לנצל את השמחה לקדושה. אדמו"ר הריי"צ מאוד קירב את הרב גרינגלס ובאחד המכתבים אף כינה אותו בתואר "תלמידי". הרב גרינגלס שמאוד ייקר את המכתב הזה, ביקש בצוואתו שיניחו לו את המכתב בידו הימנית לאחר הסתלקותו. כשלמד באטווצק, הגיע פעם אדמו"ר הריי"צ לביקור בישיבה ולפני שעזב, הלכו התלמידים ללוותו. לפני שיצא ברך אדמו"ר הריי"צ את התלמידים ואמר להם: "תמימים! זוטרי דאית בכו מחיה מתים!" (= קטנים שבכם מחיים מתים), בדקו ומצאו שהרב גרינגלס היה הקטן שבחבורה.
במונטריאול
נשלח על ידי אדמו"ר הריי"צ למונטריאול שם הקים את ישיבת תומכי תמימים מונטריאול ובית כנסת חב"ד מונטריאול.
במשך שנים שימש כמשפיע במונטריאול ולימד אלפי בחורים. בדרכו המיוחדת חינך בחורים רבים לתורה ויראת שמיים. אחת מהתבטאויותיו המפורסמות היא: "לעולם לא "ירדתי" על בחור. רק העלתי אותו..."
הרבי סמך עליו מאד, וביחד עם ר' יהודה לייב גרונר הטיל עליו לערוך את ספר המנהגים - חב"ד. הרב גרינגלס ערך את הקובץ "לקוטי דינים ומנהגים" שהופיע בתשי"א תחת הגהתו של הרבי.
בשנות היו"דים שמר הרב גרינגלס על קשר מכתבים צמוד עם המקובל הרב שלמה אליעזר מרגליות מירושלים. הרבי העביר לרב מרגליות מסרים רבים דרך הרב גרינגלס, בין היתר בנושא שאלת ההצבעה בבחירות באה"ק.
הרבי ביקש מספר פעמים מהרב גרינגלס שיעלה על הכתב סיפורים וזכרונות ששמע מהחסידים באטווצק ועוד. בשנותיו האחרונות ערכו תלמידיו ספר "ליקוטי סיפורי התוועדויות", גדוש בסיפורים וזכרונות שעל חלקם עבר ותיקן בעצמו. לפועל הופיע הספר אחר פטירתו, בתחילת שנת תשע"ב.
ידיעתו הרחבה בקבלה הייתה לשם דבר, בעקבות לכך זכה שהרבי (בהתוועדות שמחת בית השואבה תשי"ח) יכנה אותו "מונטריאלער מקובל"[2].
לרב גרינגלאס ישנה ספריית ענק, וממכתבי הרבי אליו עולה כי "השאיל" לרבי ספרים רבים.
לאחר כ"ז אדר תשנ"ב התמסר הרב גרינגלאס לתפילות ולפעולות להחשת הגאולה השלימה ברפואתו של הרבי, תוך שהוא עוזב באופן זמני את תפקידו בישיבה. רק לאחר ג' תמוז תשנ"ד שב ללמד ולהדריך את תלמידי הישיבה, תוך שהוא חוזר ומדגיש את האמונה השלימה ברבי ובנצחיות דברי קדשו.
בשנת תשס"ו נפל במהלך תפילה בבית הכנסת שייסד, הוא עבר מספר ניתוחים, והחלים. כעבור שנה חלה בדלקת ריאות, ומאז לא שב לאיתנו.
בכ"ב בטבת תשע"א נפטר, ונטמן בחלקת חב"ד במונטריאול, קנדה. על מצבתו מופיע צילום כתי"ק של הרבי אודותיו: "הרה"ח משפיע בתו"ת התמים".
משפחתו
- בניו: התמימים אברהם יחיאל ויוסף יצחק.
- חתנו: ר' דוד כהן - מונטריאול.
מתלמידיו
- הרב מרדכי שמואל אשכנזי.
- הרב לוי ביסטריצקי.
- הרב אברהם שמואל בוקיעט.
- הרב ישראל יוסף הנדל.
- הרב זושא פויזנר.
- הרב שניאור זלמן אליהו הנדל.
- הרב אשר פרקש.
- הרב דוד מונדשיין.
לקריאה נוספת
- הרב דוד כהן, ליקוטי סיפורי התוועדויות - קורות חייו והתוועדויותיו, חזק, תשע"ב.
- יוסף אשכנזי, אוצר החסידים - אישיותם ומשנתם החסידית של משפיעי חב"ד ברחבי תבל, בהוצאת חזק, תשע"ד
קישורים חיצוניים
- סקירה על הספר אודותו
- תשורה - זכרונות מהרב גרינגלאס
- שלושים לרב גרינגלאס
- שניאור זלמן ברגר, המקובל שהרבי קרא לו "מיין מקובל" ● זכרון חיי, מתוך שבועון בית משיח.
- זיכרונות, הדרכות והוראות בעבודת-ה' מאתר הרב גרינגלס, תשורה בהוצאת תלמידו הרב שלמה חנניא ממן.
- המקובל מתוועד: הרבי חי -
- בפעם הראשונה: כתב ידו של הרבי נחרט על מצבה -
- תיעוד נוסטלגי: הרבנים גרינגלאס וגרליצקי מתוועדים במונטריאול ה' אב ה'תש"פ 26.07.2020