התייסדות חסידות חב"ד

		ערך זה זקוק לעריכה: הסיבה לכך היא: הרחבה בפרטים שוליים שלא קשורים לנושא הערך.
		אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.	עריכה

קבלת הנשיאות של אדמו"ר הזקן הינו אירוע משמעותי בחב"ד, שאליו יש לייחס את התייסדות חסידות חב"ד, על אף שאת שיטת חב"ד ייסד אדמו"ר הזקן בשנת תקל"ב, אדמו"ר הזקן הוכר רשמית כנשיא חב"ד, רק אחרי המחלוקת עם רבי אברהם מקאליסק שאז פולגה החסידות ואדמו"ר הזקן התמנה לנשיא חב"ד.

רקע

את שיטת חסידות חב"ד ייסד אדמו"ר הזקן בשנת תקל"ב, אולם במשך שנים השיטה הייתה צפונה ולא פורסמה ברבים.

אחרי שבשנת תקל"ב הוחלט על חרם אצל החסידים מה שהחריף את ההתנגדות הגדולה לחב"ד, פטירתו של המגיד ממזריטש גרמה בעייה קשה, שכעת תלמידי המגיד נשארו לא מנהיג, שלושה מתלמידי המגיד ממזריטש קיבלו עליהם את רבי אברהם המלאך כנשיא עדת החסידים ע"פ הוראתו של המגיד ממזריטש, וכן שלחו לו "מכתב התקשרות".

באסיפה הראשונה של תלמיד המגיד הוחלט למנות אותו כמנהל החבריא קדישא, רבי אברהם המלאך ישב על כיסא הנשיאות במשך ארבע שנים עד לפטירתו בשנת תקל"ז, לאחר פטירתו הפצירו רבות תלמידי המגיד באדמו"ר הזקן להתמנות כנשיא עדת החסידים, אולם הוא עדיין סירב.

אסיפות תלמידי המגיד

ערך מורחב – אסיפות תלמידי המגיד

לאחר פטירת המגיד ממזריטש בי"ט כסלו תקל"ג, התאספו תלמיד המגיד כדי להטוות את המשך דרכם, במהלך השנים נערכו שלושה אסיפות כאילו:

• תקל"ג - באסיפה הראשונה שנערכה הוחלט על מינוי רבי אברהם המלאך כמנהל החבריא קדישא, רבי מנחם מענדל מוויטבסק כנשיא החסידים ברוסיה וליטא, ואדמו"ר הזקן להמסדר הכללי.
• תקל"ו - באסיפה השנייה הוחלט על כך שרבי מנחם מענדל מוויטבסק יסע לארץ הקודש, ושאדמו"ר הזקן יתמנה לנשיא עדת החסידים.

לאחר החלטות האסיפה החל רבי מנחם מענדל מוויטבסק להתארגן לנסיעה לארץ הקודש, אומנם גם אדמו"ר הזקן רצה לנסוע ואחרי הפצרות רבות הוא נשאר ברוסיה, אולם סירב לקבל את התפקיד "נשיא עדת החסידים", זמן קצר לפני צאתו של רבי מנחם מענדל מוויטבסק התאספו תלמידי המגיד לאסיפה קצרה בה טוו את המשך דרכה של החסידות.

הפצת תורת החסידות

במשך השנים תקל"ג - תקל"ז היו תלמידי המגיד מפיצים את תורת החסידות, כל אחד בעירו ובמקומו.אדמו"ר הזקן ורבי מנחם מענל מויטבסק היו נודדים מעיר לעיר שהם מחופשים והיו מגיעים לבית כנסת ומדרש של מתנגדים ושם מרצים להם על תורת החסידות.

בשנת תקל"ו ייסד אדמו"ר הזקן את החדרים, שעליהם הגיעו אנשים מרוסיה וליטא, החדרים שימשו ככלי להפצת תורת החסידות ותורת חב"ד בשנת תק"מ פוצלו החדרים ל"חדר א'", "חדר ב'" ו"חדר ג'". את החדרים ניהלו אחיו של אדמו"ר הזקן רבי משה, רבי מרדכי פוזנר וראש הישיבה היה רבי יהודה לייב מינוביץ'. תלמידי ה'חדרים' זכו לקירובים מיוחדים מאדמו"ר הזקן שהיה אומר בפניהם שיעורי מיוחדים בלימוד הגמרא, ואף היה חוזר בפניהם מאמרי חסידות מיוחדים.

הכתרת אדמו"ר הזקן כנשיא החסידות

לאחר הסתלקות המגיד ממזריטש בתקל"ג התחלקו גדולי תלמידיו בערים שכל אחד מפיץ את החסידות בעיר אחרת, אדמו"ר הזקן התיישב בויטבסק, רבי מנחם מענדל מוויטבסק בהורודוק ורבי אברהם מקאליסק בקאליסק, כאשר בראשם עומד רבי מנחם מנדל מוויטבסק כראש עדת החסידים, לאחר עליית רבי מנחם מענדל מויבסק לארץ ישראל בשנת תקל"ז התיישב אדמו"ר הזקן בהורדוק.

באותו העת רבי מנחם מענדל מוויטבסק ורבי אברהם מקאליסק מינו את אדמו"ר הזקן, רבי ישראל מפולוצק ורבי ישכר דוב מליובאוויטש כמנהיגי עדת החסידים:

והנה בעז"ה כעת עמכם גדולים חקרי לב, חכמי חרשים ונבוני לחשים, גדולי העצה, מפורסמים בתורה ויראת ה' כל ימיהם, חריפים ושנונים וותיקים ותמימים, ה"ה הרב המגיד החסיד ומפורסם בתורה וביראה, איש אלקי קדוש יאמר לו כבוד מוהר"ר ישראל פאליצקר ה' ישמרהו, וכבוד הרב מוהר"ר ישכר בער סג"ל, מ"מ דק' לובאוויטש, וכבוד הרב מוהר"ר שניאור זלמן נ"י, ה' ישמרם ויהי שמם לעולם, והחוט המשולש וכו', אשר בעז"ה בידם טובם מרב טוב הגנוז והצפון להאיר עיניהם ולהחיותם, ועצתם אמונה ופעולתם אמת

— ?

בשנת תקמ"ג עבר אדמו"ר הזקן מהעיר הורודק לליאזנא לשמש שם כמגיד מישרים, כל אותו העת לחצו עליו רבי מנחם מענדל מוויטבסק ורבי אברהם מקאליסקלשמש כמנהיג עדת החסידים, אולם אדמו"ר הזקן סירב לקבל את הנשיאות, בעת מאסרו נימק אדמו"ר הזקן את הסיבה שלא רצה לקבל את הנשיאות:"אין לי שום נחת רוח מהנוסעים אלי, כי אין נותנים לי אפי' פרוטה אחת בבואם למחנינו, ואדרבה יש לי צער גדול מהקנאה, אך מה לי לעשות, שכך חובה עלינו עפ"י דתינו, שכל היודע מחוייב ללמד למי שאינו יודע", ע"פ כן קיבל אדמו"ר הזקן בשנת תקמ"ו עליו את הנשיאות בעקבות הלחץ שהפעילו אליו.

אחרי שקיבל את הנשיאות, היו כמה שהתנגדו לכך והשמיצו אותו, כאשר אחד מאותם מתנגדים נפגש עם רבי מנחם מענדל מוויטבסק, הוא סירב לראות אותו בגלל פגיעתו באדמו"ר הזקן.כל אותו העת חיזקו אותו רבי מנחם מענדל מוויטבסק ורבי אברהם מקאליסק ושלחו מכתבים לתלמידיהם שבו הם מכתירים אותו כהמנהיג הבלתי מעורר של החסידים בליטא וברוסיה.

תקנות ליאזנא

עם התמנותו של אדמו"ר הזקן לנשיא עדת החסידים, נהרו אליו החסידים, בעקבות כך ייסד אדמו"ר הזקן את תקנות ליאזנא המגבילות את הנסיעה אליו:

ערך מורחב – תקנות ליאזנא

• כל חסיד רשאי להגיע רק פעם אחת בשנה לליאזנא.
• חסיד שהיה פעם אחת אצל הרבי, רשאי להגיע רק בשבתות 'מברכים'.
• אין להגיע בחודשים חשון וניסן לליאזנא.
• קודם הכניסה אל הרבי ליחידות יש לשכור דירה בעיר למשך שבועיים, ולעסוק בהכנה לכניסה ליחידות.
• אין לאף אחד מהבאים לליאזנא להתארח על דעת עצמו, אלא רק באמצעות הממונה.
• כתיבת הפיתקה עם בקשת הברכה מהרבי, צריכה להתבצע בבית, קודם הנסיעה לליאזנא.

מחלוקת אדמו"ר הזקן עם רבי אברהם מקאליסק

מכתבו של רבי אברהם מקאליסק
"וקא חזינא לספר הבינונים שהדפיס כת"ר, ולא מצאתי בו תועלת כל כך להצלת נפשות ... ויהי' הדבר ההוא סמוי מן העין, ועל הכלל חסידים די להם באמונת חכמים ושיכירו חסרונם. וחס אנכי על זרעי' דאבא ה"ה בנו המופלג הוותיק מו"ה דוב בער, לאשר כת"ר הכניס אותו בנסיון גדול, כאני' בלב ים, שצריך פרקליטין גדולים להנצל ממצודת הגאוה והגדלות ... וכת"ר הכניס בנו בזה, והוא עדיין רך בשנים ... וכל שכן אחים קטני האיכות ורבי הכמות אשר בכל עיר ועיר, המה אשר נקראו ראשי מנינים, ללמדם ספר הבינונים ... האמת והיושר כתבתי לאחי שיעמוד איש אחד בעזרו להקל מעליו איזה דבר, כוונתי היתה שיהי' האיש ההוא זקן ורגיל ומכיר ערכו, ושלא ידבר כי אם דברים פשוטים ... אהובי אחי נדרשתי לאשר לא שאלוני, כי האהבה מקלקלת השורה, ומהראוי שכת"ר יתן דעתו לכל אשר אמרתי"
?

המחלוקת

בשנת תקנ"ז הוציא אדמו"ר הזקן את ספר התניא כמו כן החל לומר את המאמרים באופן מורחב ומוסבר יותר, וכן מינה אברכים שידאגו להפיץ ולהסביר את תורת החסידות באופן שיהיה מובן לפשוטי העם. ספר התניא היה חידוש עצום ביחס לתקופה שלפני שיצא לאור משום שהיה הספר הראשון שהגיש את תורת החסידות באופן מורחב ומוסבר. כאשר שמע על כך רבי אברהם יצא בחריפות נגד השיטה. רבי אברהם טען כנגד החיבור שהוא סוטה מדרכה המקורית של תנועת החסידות. לדבריו סטה אדמו"ר הזקן מדרך ההנהגה שסללו "רבותינו" - כלומר המגיד ממזריטש ורבי מנחם מנדל מוויטבסק "שהיו נשמרים ונזהרים מאוד בדבריהם שלא להשמיע לרוב החסידים ורובם ככולם, כי אם בדרך מוסר ולהכניסם בברית אמונת חכמים". הוא סבר שאת הנהגת כלל החסידים יש לבסס על 'אמונת חכמים' ועל יראת שמיים פשוטה, בעוד שאת העיסוק ברזי תורה, אותם חשף רבי שניאור זלמן בספרו יש להגביל לבני עלייה. את דבריו ביסס על הפסוק "צדיק באמונתו יחיה" אל תקרי יִחְיֶה (בחירק) אלא יְחַיֶה, כלומר שהצדיק על ידי ידיעתו את רזי התורה פוטר את העם מהצורך ללמוד אותם ועליהם רק להאמין בצדיק. אדמו"ר הזקן השיב לו על כך. שיטתו של אדמו"ר הזקן היא שעל כל אחד להתבונן בעצמו בדברי חסידות ולתת להם להשפיע עליו ולא לסמוך על עבודתו של הצדיק.

בשנת תק"ס פרסם רבי אברהם מכתב בו הוא חוזר בו ממחלוקתו ומסכים על כך שדרכו של אדמו"ר הזקן לפיה צריך כל אדם להתבונן בדברי חסידות היא אמת ו"היא דרך הבעל שם טוב והרב המגיד... ואיך יעלה על הדעת לחלוק על זה".

היחסים בין הצדדים

באותם שנים סבל רבי אברהם רבות מאחד מחסידי אדמו"ר הזקן שהיה בארץ ישראל ושמו אלעזר מדיסנא, אלעזר זה הציק לרבי אברהם בכל מיני הצקות וביזה אותו בביזויים נוראיים. הוא היה רגיל לומר אשר מי שאינו הולך בדרכו הוא אפיקורס. הלשין עליו בפני האדמו"ר ר' יעקב שמשון משפיטיווקא שהיה מתנגד מתון לרבי אברהם, אולם זה האחרון הזדעזע מדבריו ושלח לרבי אברהם שצריך לנדותו, אולם רבי אברהם התנגד לכך מכיון שפחד שאלעזר יגרום נזק ממשי על ידי הלשנות באם ינדוהו. אלעזר זה לא הסתפק בחירופים וגידופים אלא אף הביא לנזק ממשי כאשר סיפר לחכם של הספרדים ר' יצחק אבולעפיא על פרטי המחלוקת בין רבי אברהם לאדמו"ר הזקן, ואף הוסיף ואמר לו אשר אדמו"ר הזקן אינו מתכוון להמשיך לשלוח כספי תמיכה לחסידים בארץ ישראל, ובכך גרם לספרדים להימנע מלהלוות כסף לחסידים מפחד שמא לא ימצאו מאיפה להחזיר. דבר זה אף גרם להורדת קרן הבעל שם טוב והמגיד בעיני חכמי הספרדים.

את כל דבריו תלה אלעזר הנ"ל באילן גדול, באמרו אשר אדמו"ר הזקן נוטר בליבו שנאה כבושה לרבי אברהם, וכך בשנת תקס"א שלח רבי אברהם איגרת לאדמו"ר הזקן בה הוא מספר את כל השתלשלות הענינים, ומבקש ממנו שלא יקבל לשון הרע מאת אלעזר זה. כן שב במכתב זה ומבקש מחילה על כל עניני המחלוקת שהיה ביניהם. אך גם באיגרת זו נרמזת בדקות ביקורתו של רבי אברהם על שיטתו של רבינו, בהביאו את דברי חכם הספרדים שתמה כיצד מגלים רזי תורה לאיש בעל מידות רעות כאלעזר.

אך בשנים הבאות עוררו השד"רים של מעות ארץ הקודש את המחלוקת בשנית, הן בנוגע לשיטת חב"ד והן בנוגע לקופת מעות ארץ הקודש שטענו שאדמו"ר הזקן אינו מעביר את כל הכסף, ורבי אברהם יצא שוב לחלוק על אדמו"ר הזקן. בתקופה זאת נחלקה החסידות הכללית ורבים מהחסידים הלכו לאדמו"רי פולין. אז הפך אדמו"ר הזקן למנהיג של חסידות חב"ד בלבד ולא של החסידות הכללית. כמו כן גרם הדבר לייסוד קופת ארץ ישראל לחסידי חב"ד בנפרד מהחסידות הכללית.

המחלוקת שפרצה לאחר הדפסת התניא בשנת תקנ"ז הלכה והסתעפה, ובמשך השנים היו מעורבים בה גדולי אדמו"רי החסידות באותה העת. אל רבי אברהם הצטרפו רבי ברוך ממז'יבוז' ורבי אשר מסטולין ואילו רבי לוי יצחק מברדיטשוב תמך באדמו"ר הזקן. גם רבי נחמן מברסלב ניסה להשכין שלום בין הצדדים בזמן ביקורו בארץ ישראל בשנת תקנ"ט. גם אדמו"ר הזקן ניסה לסיים את המחלוקת במסע שערך לגדולי האדמו"רים בשנת תק"ע אך השיחות לא יישבו את המחלוקת.