מוצאי יום הכיפורים

הרבי במוצאי יום הכיפורים

מוצאי יום הכיפורים הוא "קצת יום טוב" בו בת קול יוצאת ואומרת "לך אכול בשמחה את לחמך". בלילה זה לאחר תפילת ערבית והבדלה, עורכים קידוש לבנה, אוכלים סעודה ועושים התוועדות מיוחדת, עוסקים בתורה ומתחילים להתעסק בעניין הסוכה.

תפילת ערבית

אודות מנהג שהשליח ציבור בתפילת ערבית של מוצאי יום הכיפורים יהיה רק מי שיש לו אב ואם כתב הרבי "לא ראיתיו. ובבית הכנסת כאן אין נוהגין כן". את תפילת ערבית מתפללים בקיטל וטלית, אבל בכובע, והטלית על הכתפיים.

בתפילת ערבית מוסיפים בברכת חונן הדעת "אתה חוננתנו" כבכל מוצאי שבת ויום טוב.

הבדלה

אין מברכים בהבדלה זו על הבשמים, אלא רק באם הוא מוצאי שבת. מברכים את ברכת הנר לפי שהוא דבר חדש שלא נהנה ממנו ביום הכיפורים, שאסור בהבערה, בשונה משאר החגים שמותרת העברה מאש לאש וכיוצא בזה.

את ההבדלה עורכים על נר ששבת, כלומר שדלק מערב יום הכיפורים. במוצאי שבת רגיל אין צריך לחזר אחר האש, אבל במוצאי יום הכיפורים אפילו כשחל בחול יש אומרים שצריך לחזר אחריו .

גם ההבדלה נאמרת בקיטל וכובע והטלית על הכתפיים.

אדמו"ר הרש"ב היה עושה הבדלה בעצמו במוצרי יום הכיפורים ואת השירים נתן לבנו אדמו"ר הריי"צ שאף הוא בירך את ברכת ההבדלה. כמו כן בשנות נשיאותו של אדמו"ר הריי"צ היה מדייק לערוך את ההבדל במוצאי יום הכיפורים בעצמו. והיה מטעים משיירי ההבדלה לרבי מלך המשיח.

גוט יום טוב

במוצאי יום הכיפורים אומרים "גוט יום טוב". אדמו"ר הזקן בשולחן ערוך מבאר שאחד הטעמים לתקיעה שבסיום תפילת נעילה הוא "להראות שהוא יום טוב ולהרבות בסעודה, מפני שאין יום טוב זה מפורסם, עשו בו תקנה לפרסמו. לכן יפקדו איש את רעהו בצאתו מבית הכנסת כדרך שאומרים בשבת ויום טוב". בליובאוויטש ב"אולם הקטן", הכריזו זאת.

בשנים הראשונות הרבי היה מאחל לכל אחד ואחד מהנוכחים בבית הכנסת "גוט יום טוב" ביציאתו מהתפילה. בשנים מאוחרות יותר היה הרבי פונה אל הקהל בסיום תפילת ערבית ומברכם בקול רם "גוט יום טוב" והקהל היה משיב, וכך שלוש פעמים. פעמים רבות הרבי היה מתחיל לנגן ניגון שמחה אחרי ברכתו זו וכל הקהל היה ממשיך בשירה ובריקודים.

קידוש לבנה

הרבי עורך קידוש לבנה במוצאי יום הכיפורים

אחרי הבדלה מקדשים את הלבנה - בחגירת אבנט (אבל לאו דווקא בטלית וקיטל), ונכון לרחוץ את הפנים ולנעול נעליים לפני כן.

הטעם שמקדשים הלבנה במוצאי יום הכיפורים הוא מפני שאנו אז דומים למלאכים וראויים להקביל פני שכינה.

בשנים שהרבי היה אוכל את סעודות החגים בבית אדמו"ר הריי"צ, עד שנת תשל"א, היה מקדש את הלבנה לאחר סעודת יום טוב של מוצאי יום הכיפורים. בשנים הבאות היה מקדש את הלבנה, בקיטל, אחר ההבדלה בבית המדרש, ואחר כך, עד פטירת הרבנית בתשמ"ח היה הולך לביתו ומבדיל שם.

סעודה והתוועדות

סעודת מוצאי יום כיפור תשכ"ט בדירת הרבי הריי"צ. נראים (מימין לשמאל): הרב שלמה אהרון קזרנובסקי, הרב שמואל לויטין, הרבי, המזכיר הרב חיים מרדכי אייזיק חודקוב (עומד), מקומו של הרבי הריי"צ, הרש"ג, הרב אליהו ייאכיל סימפסון

אדמו"ר הזקן כותב בשולחן ערוך "ואוכלין ושמחין במוצאי יום כיפור משום שהוא קצת יו"ט .. ובת קול יוצאת במוצאי יום כיפור ואומרת לך אכול בשמחה".

רבותינו נשיאנו היו מדייקים לאכול במוצאי יום הכיפורים סעודה ממש, ולא רק מיני מזונות, אלא היו נוטלים ידיים לסעודה באופן של "ואכלת ושבעת וברכת" (וכל זה גם במצב של חלישות הגוף, מפני התענית ועבודת היום הקדוש), שהיו זקוקים למנוחה, אך לא התחשבו בכל הדברים הללו והיו מדייקים לערוך סעודה באופן כזה, כולל ניגונים ודברי תורה.

אדמו"ר הריי"צ אמר בשם אדמו"ר הרש"ב שעל ידי שני דברים ממשיכים גשמיות על כל השנה כולה, על ידי אמירת "לדוד מזמור" בראש השנה וביום הכיפורים אחר שמונה עשרה בכוונה עצומה, ועל ידי עריכת הסעודה במוצאי יום הכיפורים בהתרחבות.

בסעודה זו טובלים פרוסת המוציא בדבש ורבותינו נשיאנו הרבו לומר דברי תורה וחסידות, והתוועדו. ב"הקריאה והקדושה" נכתב בתקנות אדמו"ר הריי"צ לתלמידי התמימים "במוצאי יום הכיפורים מתוועדים יחדיו".

לימוד תורה

במוצאי יום הכיפורים מרבים בלימוד תורה. רבי יצחק אייזיק מהומיל אמר אודות כך "כשלא למדו במשך כל המעת לעת, יש להתיישב וללמוד עתה". רבותינו נשיאנו אמרו מאמרים בזמן זה (חלקם במהלך הסעודה) והיה להם קביעות בלימוד מיוחד במהלך הלילה. אדמו"ר המהר"ש מידי שנה היה נכנס ללמוד עם אדמו"ר הצמח צדק, חסידות קבלה ונגלה. סדר זה של לימוד מסר הרב המגיד לאדמו"ר הזקן בשם הבעל שם טוב.

הרבי מבאר שהיות ובמוצאי יום הכיפורים ניתנת מחדש שליטה למזיקים, לכן, כדי להישמר מהם, לומדים ענייני נזיקין שהם בחושן משפט. וזו הסיבה שאדמו"ר המהר"ש היה לומד עניינים אלו עם אדמו"ר הצמח צדק, והדבר שייך לכל אחד ואחד.

התעסקות בעניין הסוכה

במוצאי יום הכיפורים מתעסקים, או על כל פנים מדברים, בדבר עשיית הסוכה. הטעמים שנאמרו במנהג זה שהוא כדי לצאת ממצוה אל מצווה, וכן מצד מצווה הבאה לידך אל תחמיצנה. בערוך השולחן כתב שמי שאינו עושה במוצאי יום הכיפורים ילמד קצת ממסכת סוכה או מדיני סוכה ויתחיל לעשותה למחר.

הרבי אמר בשיחה, שאף על פי שהרמ"א מביא את המנהג להתחיל בעשיית הסוכה מיד במוצאי יום הכיפורים, אך רוב בני ישראל - "ואני בתוכם" - אינם נזהרים בזה במעשה בפועל, ויוצאים ידי חובתם בדיבור אודות עשיית הסוכה. אדמו"ר הריי"צ אמר בעניין זה, שאולי יש לקבוע מסמר, אך לא הקפיד בפועל על כך, רק בדיבור כאמור.

ראו גם

• בשם השם

קישורים חיצוניים

• תיעוד מיוחד: הרבי בצאת יום הכיפורים
• מה עושים במוצאי יום כיפור באתר בית חב"ד

הערות שוליים

(חלק מהחומר בערך נלקח מהספר אוצר מנהגי חב"ד)