קבלת הנשיאות של הרבי: הבדלים בין גרסאות בדף
אין תקציר עריכה |
חלוקת קונטרסים (שיחה | תרומות) אין תקציר עריכה |
||
| שורה 26: | שורה 26: | ||
==אירוע קבלת הנשיאות== | ==אירוע קבלת הנשיאות== | ||
בשעה 9:45 נכנס [[הרבי]] ל[[התוועדות]], מאחוריו הלכו | בשעה 9:45 נכנס [[הרבי]] ל[[התוועדות]], מאחוריו הלכו הרב [[שלמה אהרן קזרנובסקי]] והרב [[אפרים אליעזר הכהן יאלעס]]. הרבי התיישב במקומו, לימינו ישב הרב יאלעס, ולשמאלו הרב [[יצחק מאיר רפפורט]]. בתחילת ההתוועדות מזג ר' [[יוסף רובינסון]] את המשקה וכולם אמרו ״לחיים״ לרבי{{הערה|להלן תיעוד מפורט ע"פ יומנים מאלו שנכחו במקום}}. | ||
הרבי פתח את ההתוועדות באמרו שיש להתחזק בהתקשרות לרבי הריי"צ, ויש להמשיך באמירת [[פרק אישי (מנהג)|פרקו בתהלים]] - פרק ע"א, כיוון שבוודאי הוא ממשיך להיות איתנו גם היום. על כל אחד יש למלא את כל ה[[שליחות]] ש[[הרבי הריי"צ]] הטיל עליו. | |||
הרבי | בשיחה השניה התייחס הרבי ברמז לענין קבלת הנשיאות. ואמר, שהנוהג בארצות הברית הוא שבראש וראשונה - כשמתחילים איזה ענין - רוצים לשמוע ״סטייטמענט״ - כרוז ודבר חידוש! אינני יודע אם כך צריך להיות - אמנם ״אזלת לקרתא עביד כנימוסא״, ואמר הרבי ״סטייטמענט״. | ||
בין השיחות. בעת שניגנו פנה לכמה אנשים ואמר להם דברים אחדים. לאחד ששאל בענין שליחות שהעמיס עליו [[הרבי הריי"צ]], סיפר הרבי שכאשר הרבי הריי"צ היה בן 15 הכניסו כ״ק [[אדמו"ר הרש"ב]] בעניני הכלל. בעת ההיא שלח אותו לאסיפה, שבה נכחו גדולי הרבנים, וכיון שהרבי הריי"צ היה רק בן 15, נסע אתו גם מלמדו ה[[רשב"ץ]]. ואמר לו כ"ק אדמו"ר הרש"ב: "אתם אכן נוסעים איתו. אבל עליכם לדעת שככל שתתערבו פחות - יהיה יותר טוב". וסיים הרבי: ובמכל שכן מאז הרי בודאי שלא צריכים להתערב בענייניו של הרבי, לא צריך להגיד לו דעות. צריך רק לקיים את רצונו. | |||
כשעה אחרי תחלת ההתוועדות קם אחד מזקני החסידים (ישיש כבן שמונים לערך) הרב [[אברהם סנדר נמצוב]] והכריז: "העולם צמא למאמר חסידות מהרבי. שהרבי יגיד מאמר חסידות"! בבית המדרש השתררה מיד דממה מוחלטת, אצל כל אחד נעצרה לרגע הנשימה, ובלבבות רועדים המתינו כולם לראות איך יגיב הרבי על כך. | |||
ואכן, בשעה עשר וארבעים דקות פתח הרבי את המאמר דיבור המתחיל "באתי לגני" של כ"ק אדמו"ר הריי"צ ה'תש"י. | |||
הרב נעמצאוו הישיש קפץ על השולחן מגודל השמחה, והכריז: חסידים אמרו אחרי! עלינו לברך ברכת "שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה", שה' יתברך עזר לנו שיש לנו רבי! הרב נעמצאוו בירך ברכת "שהחיינו" בשם ומלכות וכל הקהל ענה אמן בקול אדיר ובשמחה גדולה. הרבי חייך מאוד, ופנה להרב נעמצאוו וביקשו לשתוק ולרדת מהשולחן. | |||
אח"כ ציוה לנגן את ניגון ה"בינוני" ואמר: "הרבי מאד מחבב את הניגון הזה". אח"כ ציוה לנגן ניגון מכ"ק אדמו"ר הרש"ב וניגנו את [[ניגון רוסטוב]]. ראש המנגנים היה הרב [[שמואל זלמנוב]]. | |||
אח״כ | אח״כ המשיך לומר את החלק השני של המאמר, וביאר את כללות הענין ד[[דירה בתחתונים]], והביא שוב ביאורים מכל רבותינו נשיאינו בענין זה. | ||
אחר כך הפסיק שוב והורה לומר [[לחיים]], וציוה לנגן [[ניגוני אדמו"ר המהר"ש|ניגון מאדמו"ר המהר"ש]] ומ[[אדמו"ר הצמח צדק]]. כשסיימו לנגן את הניגון דהצ"צ אמר: עוד ניגון מהצ"צ, וכשסיימו לנגן אמר: עוד ניגון, וניגנו את מה שניגן כ"ק אדמו"ר הצ"צ על ציון אמו. | |||
אח"כ המשיך לומר את החלק השלישי של המאמר וביאר את העבודה להפוך את השטות דלעומת זה לשטות דקדושה, שהיא עבודה שלמעלה מטעם ודעת. ואמר שכל הענינים שהרביים תבעו מאתנו הם גם קיימו זאת בעצמם. וסיפר סיפורים מכל הנשיאים שהתנהגו באופן שלמעלה מטעם ודעת וכו'. ובעת שסיפר את הסיפורים היו בכיות נוראות מאד. | |||
בהמשך המאמר דיבר אודות ענין ה[[הסתלקות]]... ואמר שכל הרביים (ומנה את כולם) פירשו שאין זה עליה למעלה ח"ו אלא שהוא נמצא אתנו למטה בבחי' רוממות". הרבי בכה מאוד ואמר שזה שהיתה ההסתלקות שהוא יותר מ[[חורבן בית המקדש]] הוא רק בכדי שעל ידי זה יהיה "אסתלק יקרא דקוב"ה". וזאת תובעים מכל אחד מאתנו שידעו שנמצאים ב[[דור השביעי]], והעבודה הנדרשת מאתנו היא בדוגמת העבודה של הראשון, שהוא אברהם אבינו לפרסם אלוקות בעולם, וע"י העבודה באופן כזה יומשך עיקר שכינה למטה בעוה"ז הגשמי והחומרי, ויהיה עוד במדרגה נעלית יותר מקודם החטא, וכמו שכתוב ב[[משיח]] ונשא מאד יותר מ[[אדם הראשון]]. | |||
בעת אמירת המאמר החזיק הרבי את ידיו הק׳ מתחת לשולחן, עיניו הק' היו פתוחות והביט ישר נכחו{{הערה|בשונה מכך שבדרך כלל היה עוצם את עיניו בעת אמירת מאמרים}}. | |||
אחרי שסיים הרבי את אמירת המאמר קם הרב נעמצאוו ובירך את הרבי בשם כל אנ"ש והת' שיחיו לרגל קבלת הנשיאות וסיים בברכת בני חיי ומזונא, וכל הקהל ענו בהתרגשות גדולה אמן. | |||
אחרי שסיים הרבי את אמירת המאמר קם הרב נעמצאוו ובירך את הרבי בשם כל | |||
ב[[שיחה]] שנאמרה מיד אחרי המאמר, אמר הרבי: | ב[[שיחה]] שנאמרה מיד אחרי המאמר, אמר הרבי: | ||
| שורה 60: | שורה 58: | ||
{{ציטוט|מרכאות=כן|תוכן=כעת הקשיבו יהודים! | {{ציטוט|מרכאות=כן|תוכן=כעת הקשיבו יהודים! | ||
בכלל בחב"ד היתה התביעה | בכלל בחב"ד היתה התביעה שתהיה עבודתו של כל אחד ואחד בעצמו, ולא להסתמך על הרביים. | ||
זהו ההפרש בין שיטת פולין לשיטת חב"ד, ששיטת פולין היא "וצדיק באמונתו יחיה", אל תקרי יִחְיה (החי"ת בשבא) אלא יְחַיֶה (החי"ת בפתח), אבל אנו, חב"ד, צריכים לעבוד כולנו בעצמנו, | זהו ההפרש בין שיטת פולין לשיטת חב"ד, ששיטת פולין היא "וצדיק באמונתו יחיה", אל תקרי יִחְיה (החי"ת בשבא) אלא יְחַיֶה (החי"ת בפתח), אבל אנו, חב"ד, צריכים לעבוד כולנו בעצמנו, ב[[רמ"ח איברים]] ו[[שס"ה גידים]] של ה[[גוף]], וברמ"ח אברים ושס"ה [[גידים]] של ה[[נשמה]]. | ||
"הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים". אינני מסלק את עצמי ("איך זאָג זיך ניט אָפּ") חס ושלום מלסייע, לסייע כפי היכולת, אבל, כיון שהכל בידי שמים חוץ מיראת שמים, הרי, אם לא תהיה העבודה לבד, מה יועיל זה שנותנים "כתבים", מנגנים ניגונים ואומרים לחיים. | "הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים". אינני מסלק את עצמי ("איך זאָג זיך ניט אָפּ") חס ושלום מלסייע, לסייע כפי היכולת, אבל, כיון שהכל בידי שמים חוץ מיראת שמים, הרי, אם לא תהיה העבודה לבד, מה יועיל זה שנותנים "כתבים", מנגנים ניגונים ואומרים לחיים. | ||
הרבי | הרבי אמר לפעמים: "לייגט זיך ניט אַריין קיין פויגעלעך אין בוזעם"... צריכים לבד להפוך את השטות דלעומת זה והרתיחה ("דער קאָך") של הנפש הבהמית – לקדושה.}} | ||
אחר כך ציוה לנגן ניגון מכ"ק [[אדמו"ר האמצעי]], ולאחרי הניגון ערך סיום על ששה סדרי משנה שנלמדו ע"י [[אנ"ש]] וה[[תמימים]] בהמשך לחלוקה שנערכה בהתוועדות [[י"ט כסלו]]. | |||
בסיום שיחה זו ציוה לנגן ניגון | בסיום שיחה זו ציוה לנגן ניגון [[ד' בבות]] ל[[אדמו"ר הזקן]]. כשסיימו לנגן אמר שהרבי הריי"צ סיפר שכשדובר אודות קבלת עניני נשיאות של אביו האדמו"ר הרש"ב ביקש שזה יהיה בחסד וברחמים. בהמשך השיחה דיבר על דבר [[ביאת המשיח]]. | ||
טרם צאתו אמר: כי בשמחה תצאו ובשלום תובלון, כאשר | טרם צאתו אמר: כי בשמחה תצאו ובשלום תובלון, כאשר יהיה שמחה אז במילא יהיה שלום, כאשר כל אלה השייכים לכ"ק מו"ח אדמו"ר יהיו באחדות, אזי גם "ההרים והגבעות" לא רק שלא יעכבו אלא עוד יסייעו, "וכל עצי השדה" – אפילו אילני סרק יתנו פירות, רק בתנאי שיהיה שלום, וכל אלו שיש להם שייכות לכ"ק מו"ח אדמו"ר יהיו באחדות, ואז יעזור ה' יתברך שישלימו את הכוונה שהרבי הטיל על כולנו ומסר לנו, שזהו ״תכלית הטוב״. | ||
ההתוועדות הסתיימה בשעה 12:25. בשירת | ההתוועדות הסתיימה בשעה 12:25. בשירת "כי בשמחה תצאו" יצא הרבי מבית המדרש. כל הקהל וזקני החסידים בראשם רקדו בשמחה עצומה, עם הניגון "כי בשמחה", במשך זמן רב. | ||
מספרים שכאשר יצא הרבי מהזאל אמר לו הרב קזרנובסקי "מזל טוב רבי" והרבי חייך מאד ויצא. | מספרים שכאשר יצא הרבי מהזאל אמר לו הרב קזרנובסקי "מזל טוב רבי" והרבי חייך מאד ויצא. | ||
גרסה מ־06:37, 23 באפריל 2020
| סדרת ערכים בנושא תולדות חייו של הרבי |
פעולות הרבי מאז שנת תשי"א
|
קבלת הנשיאות של הרבי החלה מאז הסתלקותו של חמיו, הרבי הריי"צ, בי' שבט תש"י. מאז יום זה החל הרבי את מנהיגותו. במשך שנה סירב הרבי לקבל זאת באופן רשמי. לאט לאט התגברו הפניות והבקשות מבין החסידים ולאידך הרבי מיתן את סירובו, עד שבמוצאי יום י' שבט (ליל י"א שבט) בשנה שלאחר מכן, בהתוועדות לרגל יום ההילולא של הרבי הריי"צ, אמר הרבי את המאמר "באתי לגני" ובכך קיבל באופן רשמי את נשיאות חב"ד.
רקע
| ערך מורחב – הסתלקות הרבי הריי"צ |
כשנודע על הסתלקות אדמו"ר הריי"צ החלו החסידים לדבר על כך שצריך למנות את "הרמ"ש"[1] כממלא מקומו. בחודשים שלאחרי ההסתלקות כתבו חסידים רבים מכל העולם מכתבי התקשרות ושלחום ל-770. חלק ממכתבי ההתקשרות היו מכתבים כלליים עליהם חתמו קהילות שלמות וחלקם היו מכתבים פרטיים. למרות זאת, סירב הרבי לקבל את עול הנשיאות.
התקשרות החסידים לרבי
על אף הסירוב, החסידים לא ויתרו, והחלו לתת לרבי פ"נים. הרבי ראה בזה מתן שליחות להקריאם על ציון אדמו"ר הריי"צ, ותו לא. היו חסידים שהתעקשו להתקבל ליחידות, אך הרבי סירב לקבלם. לבסוף, אחר שידולים רבים, החל הרבי לקבל חסידים בודדים ליחידות. הראשון שהתקבל היה הרב מאיר אשכנזי ובמשך הזמן נקבע סדר מיוחד לכניסה אל הקודש. הרבי ענה לשאלות ונתן הוראות. באותה תקופה גם היו כמה מופתים.
התייחסויות הרבי
ביום טוב שני של חג השבועות, בעת התוועדות הכריז החסיד ר' אליהו סימפסון, ממזכיריו של אדמו"ר הריי"צ, כי השיחות הן טובות אבל רוצים לשמוע מאמר דא"ח (הנאמר רק על ידי רבי, מה שאין כן שיחות). הרבי לא נענה לו, והוא ביקש שוב ושוב, עד שהרבי אמר: "זה מוכרח להיות דוקא עכשיו? זה לא חייב להיות דווקא עכשיו, זה יכול להיות בהזדמנות אחרת"[2].
בשנה שלאחר ההסתלקות התוועד הרבי בהזדמנויות רבות. ביום ז' בתמוז יצאה לראשונה שיחה מוגהת. כאשר הוכנה השיחה לדפוס, כתבו המניחים עליה "הוגה על ידי כ"ק אדמו"ר שליט"א", הרבי תיקן זאת וכתב "על ידי הרמ"ש שליט"א"[1] ובהגהה השניה מחק גם את זאת.
בראש חודש אדר כתב הרבי מכתב כללי פרטי ראשון לעדת החסידים ובח"י באלול כתב הרבי מכתב כללי ראשון. המכתב נכתב בלשון הקודש ובאידיש. בערב יום הכיפורים חילק הרבי לעקח לזקני החסידים על פי בקשתם.
ניצני הסכמה
בכל התקופה שלאחר ההסתלקות, היה הרב דוד רסקין מזמין את האנשים לעלות לתורה, וכאשר היה עליו לקרוא לרבי, היה אומר בקול רם "יעמוד", ובלחש "אדוננו מורנו ורבנו", ולאחר מכן ממשיך בקול רם את שמו הקדוש. בשמחת תורה חל שינוי, ואת ה"מרשות לחתן" בראשית קרא הרב אלתר דובער חסקינד. כשהגיע הלה לתיבות "ועתה קום", פרץ בבכי והכריז בקול רם "יעמוד אדוננו מורנו ורבנו הרב..." ואמר את שמו של הרבי.
בחודשים כסלו וטבת, ניתן היה למצוא רמזים בשיחות של הרבי, כי הוא מוכן לקבל את הנשיאות, אך הדבר לא היה באופן בולט.
בכ"ו בטבת פורסמו בעיתונות היהודית בניו-יורק ידיעות בהן פורסם כי חסידי חב"ד קיבלו על עצמם את הרבי כממלא מקום של אדמו"ר הריי"צ. בידיעות גם נכתב על כתבי התקשרות שהוגשו לרמ"ש, וכי קבלת הנשיאות הרשמית תהיה בי' בשבט תשי"א. כשנודע הדבר לרבי, ביקש מהרב חודקוב להכניס הכחשה בשמו לכל העיתונים. הרב חדקוב גילה זאת לזקני החסידים, והם נכנסו לרבי והתחננו בפניו שלא להכניס את ההכחשה. רק לאחר תחנונים רבים נעתר להם הרבי. שבוע לאחר מכן, ביום ג' בשבט, פורסמו מודעות רשמיות מטעם תנועת חב"ד על קבלת הנשיאות הצפויה.
אירוע קבלת הנשיאות
בשעה 9:45 נכנס הרבי להתוועדות, מאחוריו הלכו הרב שלמה אהרן קזרנובסקי והרב אפרים אליעזר הכהן יאלעס. הרבי התיישב במקומו, לימינו ישב הרב יאלעס, ולשמאלו הרב יצחק מאיר רפפורט. בתחילת ההתוועדות מזג ר' יוסף רובינסון את המשקה וכולם אמרו ״לחיים״ לרבי[3].
הרבי פתח את ההתוועדות באמרו שיש להתחזק בהתקשרות לרבי הריי"צ, ויש להמשיך באמירת פרקו בתהלים - פרק ע"א, כיוון שבוודאי הוא ממשיך להיות איתנו גם היום. על כל אחד יש למלא את כל השליחות שהרבי הריי"צ הטיל עליו.
בשיחה השניה התייחס הרבי ברמז לענין קבלת הנשיאות. ואמר, שהנוהג בארצות הברית הוא שבראש וראשונה - כשמתחילים איזה ענין - רוצים לשמוע ״סטייטמענט״ - כרוז ודבר חידוש! אינני יודע אם כך צריך להיות - אמנם ״אזלת לקרתא עביד כנימוסא״, ואמר הרבי ״סטייטמענט״.
בין השיחות. בעת שניגנו פנה לכמה אנשים ואמר להם דברים אחדים. לאחד ששאל בענין שליחות שהעמיס עליו הרבי הריי"צ, סיפר הרבי שכאשר הרבי הריי"צ היה בן 15 הכניסו כ״ק אדמו"ר הרש"ב בעניני הכלל. בעת ההיא שלח אותו לאסיפה, שבה נכחו גדולי הרבנים, וכיון שהרבי הריי"צ היה רק בן 15, נסע אתו גם מלמדו הרשב"ץ. ואמר לו כ"ק אדמו"ר הרש"ב: "אתם אכן נוסעים איתו. אבל עליכם לדעת שככל שתתערבו פחות - יהיה יותר טוב". וסיים הרבי: ובמכל שכן מאז הרי בודאי שלא צריכים להתערב בענייניו של הרבי, לא צריך להגיד לו דעות. צריך רק לקיים את רצונו.
כשעה אחרי תחלת ההתוועדות קם אחד מזקני החסידים (ישיש כבן שמונים לערך) הרב אברהם סנדר נמצוב והכריז: "העולם צמא למאמר חסידות מהרבי. שהרבי יגיד מאמר חסידות"! בבית המדרש השתררה מיד דממה מוחלטת, אצל כל אחד נעצרה לרגע הנשימה, ובלבבות רועדים המתינו כולם לראות איך יגיב הרבי על כך.
ואכן, בשעה עשר וארבעים דקות פתח הרבי את המאמר דיבור המתחיל "באתי לגני" של כ"ק אדמו"ר הריי"צ ה'תש"י.
הרב נעמצאוו הישיש קפץ על השולחן מגודל השמחה, והכריז: חסידים אמרו אחרי! עלינו לברך ברכת "שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה", שה' יתברך עזר לנו שיש לנו רבי! הרב נעמצאוו בירך ברכת "שהחיינו" בשם ומלכות וכל הקהל ענה אמן בקול אדיר ובשמחה גדולה. הרבי חייך מאוד, ופנה להרב נעמצאוו וביקשו לשתוק ולרדת מהשולחן.
אח"כ ציוה לנגן את ניגון ה"בינוני" ואמר: "הרבי מאד מחבב את הניגון הזה". אח"כ ציוה לנגן ניגון מכ"ק אדמו"ר הרש"ב וניגנו את ניגון רוסטוב. ראש המנגנים היה הרב שמואל זלמנוב.
אח״כ המשיך לומר את החלק השני של המאמר, וביאר את כללות הענין דדירה בתחתונים, והביא שוב ביאורים מכל רבותינו נשיאינו בענין זה.
אחר כך הפסיק שוב והורה לומר לחיים, וציוה לנגן ניגון מאדמו"ר המהר"ש ומאדמו"ר הצמח צדק. כשסיימו לנגן את הניגון דהצ"צ אמר: עוד ניגון מהצ"צ, וכשסיימו לנגן אמר: עוד ניגון, וניגנו את מה שניגן כ"ק אדמו"ר הצ"צ על ציון אמו.
אח"כ המשיך לומר את החלק השלישי של המאמר וביאר את העבודה להפוך את השטות דלעומת זה לשטות דקדושה, שהיא עבודה שלמעלה מטעם ודעת. ואמר שכל הענינים שהרביים תבעו מאתנו הם גם קיימו זאת בעצמם. וסיפר סיפורים מכל הנשיאים שהתנהגו באופן שלמעלה מטעם ודעת וכו'. ובעת שסיפר את הסיפורים היו בכיות נוראות מאד.
בהמשך המאמר דיבר אודות ענין ההסתלקות... ואמר שכל הרביים (ומנה את כולם) פירשו שאין זה עליה למעלה ח"ו אלא שהוא נמצא אתנו למטה בבחי' רוממות". הרבי בכה מאוד ואמר שזה שהיתה ההסתלקות שהוא יותר מחורבן בית המקדש הוא רק בכדי שעל ידי זה יהיה "אסתלק יקרא דקוב"ה". וזאת תובעים מכל אחד מאתנו שידעו שנמצאים בדור השביעי, והעבודה הנדרשת מאתנו היא בדוגמת העבודה של הראשון, שהוא אברהם אבינו לפרסם אלוקות בעולם, וע"י העבודה באופן כזה יומשך עיקר שכינה למטה בעוה"ז הגשמי והחומרי, ויהיה עוד במדרגה נעלית יותר מקודם החטא, וכמו שכתוב במשיח ונשא מאד יותר מאדם הראשון.
בעת אמירת המאמר החזיק הרבי את ידיו הק׳ מתחת לשולחן, עיניו הק' היו פתוחות והביט ישר נכחו[4].
אחרי שסיים הרבי את אמירת המאמר קם הרב נעמצאוו ובירך את הרבי בשם כל אנ"ש והת' שיחיו לרגל קבלת הנשיאות וסיים בברכת בני חיי ומזונא, וכל הקהל ענו בהתרגשות גדולה אמן.
בשיחה שנאמרה מיד אחרי המאמר, אמר הרבי:
כעת הקשיבו יהודים!
בכלל בחב"ד היתה התביעה שתהיה עבודתו של כל אחד ואחד בעצמו, ולא להסתמך על הרביים.
זהו ההפרש בין שיטת פולין לשיטת חב"ד, ששיטת פולין היא "וצדיק באמונתו יחיה", אל תקרי יִחְיה (החי"ת בשבא) אלא יְחַיֶה (החי"ת בפתח), אבל אנו, חב"ד, צריכים לעבוד כולנו בעצמנו, ברמ"ח איברים ושס"ה גידים של הגוף, וברמ"ח אברים ושס"ה גידים של הנשמה.
"הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים". אינני מסלק את עצמי ("איך זאָג זיך ניט אָפּ") חס ושלום מלסייע, לסייע כפי היכולת, אבל, כיון שהכל בידי שמים חוץ מיראת שמים, הרי, אם לא תהיה העבודה לבד, מה יועיל זה שנותנים "כתבים", מנגנים ניגונים ואומרים לחיים. הרבי אמר לפעמים: "לייגט זיך ניט אַריין קיין פויגעלעך אין בוזעם"... צריכים לבד להפוך את השטות דלעומת זה והרתיחה ("דער קאָך") של הנפש הבהמית – לקדושה.
אחר כך ציוה לנגן ניגון מכ"ק אדמו"ר האמצעי, ולאחרי הניגון ערך סיום על ששה סדרי משנה שנלמדו ע"י אנ"ש והתמימים בהמשך לחלוקה שנערכה בהתוועדות י"ט כסלו.
בסיום שיחה זו ציוה לנגן ניגון ד' בבות לאדמו"ר הזקן. כשסיימו לנגן אמר שהרבי הריי"צ סיפר שכשדובר אודות קבלת עניני נשיאות של אביו האדמו"ר הרש"ב ביקש שזה יהיה בחסד וברחמים. בהמשך השיחה דיבר על דבר ביאת המשיח.
טרם צאתו אמר: כי בשמחה תצאו ובשלום תובלון, כאשר יהיה שמחה אז במילא יהיה שלום, כאשר כל אלה השייכים לכ"ק מו"ח אדמו"ר יהיו באחדות, אזי גם "ההרים והגבעות" לא רק שלא יעכבו אלא עוד יסייעו, "וכל עצי השדה" – אפילו אילני סרק יתנו פירות, רק בתנאי שיהיה שלום, וכל אלו שיש להם שייכות לכ"ק מו"ח אדמו"ר יהיו באחדות, ואז יעזור ה' יתברך שישלימו את הכוונה שהרבי הטיל על כולנו ומסר לנו, שזהו ״תכלית הטוב״.
ההתוועדות הסתיימה בשעה 12:25. בשירת "כי בשמחה תצאו" יצא הרבי מבית המדרש. כל הקהל וזקני החסידים בראשם רקדו בשמחה עצומה, עם הניגון "כי בשמחה", במשך זמן רב.
מספרים שכאשר יצא הרבי מהזאל אמר לו הרב קזרנובסקי "מזל טוב רבי" והרבי חייך מאד ויצא.
לאחמ"כ בזאל היתה שמחה עצומה, כאשר כולם רקדו ושמחו ש"הנה, יש לנו רבי".
לאחר י' שבט הודפסו בלנקים חדשים עליהם התנוסס שמו הק' של הרבי, ועליהם הרבי כתב את מכתביו[5].
ראו גם
קישורים חיצוניים
- ימי בראשית באתר היברו בוקס
- ובקשו את דוד מלכם, בתוך 'הנשיא הוא הכל', ע' 26
- בדרך לכיבוש העולם: קבלת הנשיאות • הרבי שליט"א אודות קבלת הנשיאות: "אין לכם ברירה אחרת וגם לי אין ברירה אחרת" • תחילתו של דור השביעי - תהליך הגאולה לקראת סיומו • "אינני משתמט!" • הנשיאות על המוסדות החב"דיים • מוסדות חב"ד והישיבות תחת נשיאות הרבי - באתר "יומנים"
שגיאות פרמטריות בתבנית:הערות שוליים
פרמטרים ריקים [ 1 ] לא מופיעים בהגדרת התבנית ==הערות שוליים==
- ↑ 1.0 1.1 ראשי התיבות: הרב מנחם (מענדל) שניאורסון". כך נקרא הרבי לפני התמנותו הרשמי ל"רבי"
- ↑ ימי בראשית עמוד 167
- ↑ להלן תיעוד מפורט ע"פ יומנים מאלו שנכחו במקום
- ↑ בשונה מכך שבדרך כלל היה עוצם את עיניו בעת אמירת מאמרים
- ↑ חשוב להוסיף את דבריו של הרב יוסף וינברג: "חסידים מספרים שלאחר ההסתלקות, כאשר הרבי סירב בכל התוקף להפצרותיהם של זקני החסידים לקבל את הנשיאות - מי שהשפעתה הייתה מכרעת, זו הרבנית חיה מושקא, שעם כל צניעותה וענוותנותה וההקרבה הגדולה שנכפתה עליה, היא שהתבטאה בנחישות כי יש להמשיך את העבודה".