יחוד או"א: הבדלים בין גרסאות בדף
אין תקציר עריכה |
אין תקציר עריכה |
||
| שורה 35: | שורה 35: | ||
*[[חכמה ובינה]] | *[[חכמה ובינה]] | ||
{{הערות שוליים|}} | {{הערות שוליים|}} | ||
[[קטגוריה:ספירות]] | [[קטגוריה:ספירות]] | ||
[[קטגוריה:חסידות]] | [[קטגוריה:חסידות]] | ||
גרסה מ־11:08, 29 במרץ 2019
יחוד או"א (יחוד אב ואם. נקרא גם יחוד י"ה) הוא חיבור ויחוד בין החכמה והבינה, המכונות בקבלה "אב" ו"אם". בעולמות העליונים, יחוד או"א הוא היחוד בין ספירת החכמה והבינה של עולם האצילות; ובנפש האדם, יחוד או"א הוא החיבור בין מוח החכמה ומוח הבינה - כך שנקודת השכל הנמצאת במוח החכמה באופן של הברקה ונקודה בלבד, תתפתח ותרד לפרטים במוח הבינה, וכך תיתפס ותיקלט היטב בהשגת האדם[1].
מחיבור זה, בדוגמת זיווג בין אב ואם בגשמיות, ישנם תולדות - נשמות ומלאכים. על שמם נקרא חיבור זה גם בשם זיווג נשיקין, כיון שהקשר בין או"א ובין תולדותיהם הוא קשר רוחני ופנימי (בשונה מהתולדות הנולדות מיחוד זו"ן, שהוא זיווג גופני, שם הקשר הוא חיצוני).
מהותו
או"א הינם ראשי התיבות של: אב ואם. זהו כינוי מקובל בתורת הקבלה והחסידות, והכונה בזה לספירת החכמה וספירת הבינה, והן הם "אב ואם" - ביחס למידות העליונות, ורמוזות באותיות י"ה של שם הוי"ה, שבזיווגן והתחברותן - משפיעה ספירת החכמה בספירת הבינה, והן מולידות את המדות העליונות, כמו מידת החסד או מידת הגבורה, ועל ידי זה באה ההשפעה לעולם.
השפעת ספירת החכמה בספירת הבינה - פועל שיהיה ביטול היש לאור אין סוף ב"ה, עד שאינו תופס מקום כלל, וכענין שאמר משה רבינו - "ונחנו מה", שהוא הביטול המוחלט, כי החכמה הוא בחינת אין, כמו שכתוב: "והחכמה מאין תמצא", ו"חכמה" נוטריקון "כח - מה", היינו, כח הביטול, ואילו הבינה הוא בחינת יש שענינה השגה והבנת השכל, שהיא מציאות מוגדרת, וכמו השגת אלקות של הנשמות בגן עדן, שנאמר על-זה "להנחיל לאוהבי יש", ועל ידי זה היחוד של או"א שהן חכמה ובינה, נעשה יחוד אין ויש - שהיש בטל לאין - להיות גילוי בחינת אין ביש[1].
תהליך זה של יחוד החכמה והבינה - תקף בספירות העליונות שבעולם האצילות ובכל העולמות הרוחניים, ובדוגמת זה גם בכוחות הנפש שבאדם.
התולדות מיחוד או"א
בדרך כלל מבואר שמיחוד או"א נולדים מלאכים, והנשמות לידתם מיחוד זו"נ. ולכן נקרא יחוד או"א "זיווג נשיקין", כיון שהחיות הנשפעת מאו"א לתולדותיהם - היא חיות רוחנית ופנימית, בדוגמת ענין הנשיקה, לעומת יחוד זו"נ הנקרא "זיווג גופני", כיון שהחיות הנשפעת מזו"נ לתולדותיהם - היא חיות חיצונית ומצומצמת. המשל הגשמי להבדל בין שני סוגי השפעה אלו, הוא - ההבדל בין השפעת דבר שכל משרשו שבמוח, להשפעת טיפת הזרע שגם היא שרשה במוח. בדבר שכל נמשכת חיות רוחנית ופנימית, ואילו בטיפה נמשכת חיות חיצונית ומצומצמת. אלא שישנה מעלה לחיות שבזיווג גופני (בדוגמת החיות שבטיפה), שדוקא היא בכוחה להוליד מהות חדשה שתהיה דומה בשלימות לשכל המולידה. ולכן ישנה מעלה לנשמות - שהם "בצלמנו כדמותנו", בדומה לקב"ה ממש - על המלאכים[2].
אך לפעמים מבואר בפרטיות יותר, שמיחוד או"א גופא (וכן מיחוד זו"נ גופא) נולדים גם נשמות וגם מלאכים:
הנשמות הנולדות מיחוד או"א - הם הנשמות הנקראות בבחינת "לויתן", שהם הנשמות הגבוהות שבעולם האצילות (בשונה מהנשמות הנולדות מיחוד זו"נ - שנקראות בבחינת "שור הבר", הנשמות הנבראות בעולם הבריאה או הנשמות הנמוכות יותר שבאצילות).
המלאכים הנולדים מיחוד או"א - הם המלאכים הנקראים בבחינת "עוף", שבכוחם לעלות למעלה יותר (בשונה מהמלאכים הנקראים בבחינת "בהמה", שאין בכוחם לעלות כל כך, אבל כוחם גדול יותר ויכולים להעלות את הכיסא)[3].
ההבדל בין יחוד או"א ליחוד זו"ן
יחוד או"א נעלה מיחוד זו"נ, כיון שיחוד או"א הוא למעלה מהשגה ואילו יחוד זו"נ שייך להשגת האדם. עם זאת, על ידי עבודת האדם ביחוד זו"נ הוא מקבל שייכות גם ליחוד או"א שלמעלה מהשגתו, כי ביחוד זו"נ הנגלה לאדם ישנה "עדות" על יחוד או"א הנעלם ממנו[4].
המיוחד בזיווג או"א לעומת זיווג זו"ן (זכר ונוקבא - המידות העליונות וספירת המלכות), שזיווג או"א הוא זיווג תמידי ונקראים בזוהר - "תרין רעין דלא מתפרשין" (שני רעים שאינם פורשים זה מזה לעולם), ואילו זו"ן - זיווגם הוא רק לפרקים.
לפיכך מזיווג זו"ן יכולה להיות גם יניקה לחיצונים (לקליפות), מה שאין כן מיחוד או"א - בחינת י"ה - אי-אפשר שתהיה יניקה לחיצונים ח"ו.
ענינים השייכים ליחוד או"א
- שמע ישראל: הפסוק שמע ישראל שייך לעבודת ה' באופן של יחוד או"א, כיון שבו מגיע האדם לביטול של מסירות נפש שלמעלה מהשגה (לעומת הפסוק "ואהבת" שבו האהבה מורגשת במציאות האדם, ושייך ליחוד זו"נ)[1].
- מצוות לא תעשה: מצוות לא תעשה שייכות לעבודת ה' באופן של יחוד או"א, כיון שבמצוות אלו נמשך אור אלוקי גבוה כל כך עד שלא ניתן להמשיכו באמצעות פעולה חיובית - עבודת האדם היא רק שלילת ההסתר לאור, ואילו האור נמשך מאליו, בדומה להשגה שכלית באופן של ידיעת השלילה (לעומת מצוות עשה שבהם נמשך אור השייך לפעולת האדם, ושייכות ליחוד זו"נ)[5].
ראו גם
שגיאות פרמטריות בתבנית:הערות שוליים
פרמטרים ריקים [ 1 ] לא מופיעים בהגדרת התבנית ==הערות שוליים==
- ↑ 1.0 1.1 1.2 ראה לקוטי תורה פקודי ו, ב ואילך.
- ↑ סידור עם דא"ח שער התקיעות רמה, סע"ב ואילך. ובאריכות - בהמשך מאמרי תער"ב מש"פ בראשית ואילך (סה"מ תער"ב ע' לז ואילך).
- ↑ לקוטי תורה שמיני יח, ד ואילך.
- ↑ לקוטי תורה פקודי ד, ב.
- ↑ לקוטי תורה פקודי ו, ד.