שור הבר

שור הבר או בהמות הוא בעל חי עצום שנברא בששת ימי בראשית ומיועד להאכל בסעודת הצדיקים לעתיד לבוא.

הדמיית קרב שור הבר והלויתן בבינה מלאכותית

מקורו

בספר איוב מתואר שור הבר בפסוקים, מהם לומדים חז"ל את פרטיו:

הִנֵּה נָא בְהֵמוֹת אֲשֶׁר עָשִׂיתִי עִמָּךְ חָצִיר כַּבָּקָר יֹאכֵל. הִנֵּה נָא כֹחוֹ בְמָתְנָיו וְאֹנוֹ בִּשְׁרִירֵי בִטְנוֹ. יַחְפֹּץ זְנָבוֹ כְמוֹ אָרֶז גִּידֵי פחדו [פַחֲדָיו] יְשֹׂרָגוּ. עֲצָמָיו אֲפִיקֵי נְחוּשָׁה גְּרָמָיו כִּמְטִיל בַּרְזֶל. הוּא רֵאשִׁית דַּרְכֵי אֵל הָעֹשׂוֹ יַגֵּשׁ חַרְבּוֹ. כִּי בוּל הָרִים יִשְׂאוּ לוֹ וְכָל חַיַּת הַשָּׂדֶה יְשַׂחֲקוּ שָׁם. תַּחַת צֶאֱלִים יִשְׁכָּב בְּסֵתֶר קָנֶה וּבִצָּה.

— איוב פרק מ, פסוקים טו-כא

במדרש נאמר כי היתר אכילת שור הבר הוא תחת איסור אכילת בהמות טמאות.

מקובל לחלק בין שור הבר שייאכל לעתיד לבוא, והוא בהמות, לבין שור הבר המוזכר בחז"ל במספר מקומות שהוא בהמה המזוהה כתאו של ימינו.

שמו

בדברי חז"ל נקרא שור הבר בעיקר בשם בהמות, כפי שנקרא גם בפסוקים. הטעם לכך שנקרא "בהמות" בלשון רבים מבואר כי עתידים לטעום בו גם טעם בהמה וגם טעם חיה.

תרגום יונתן על הפסוק "בהמות בהררי אלף" מתרגמו "תור בר דרעי בכל יומי טורי אלפין" (שור בר הרועה בכל יום אלפי הרים).

בהשוואה לעוף בר יוכני שגם כן ייאכל לעתיד לבוא מבואר כי שניהם נקראים "בר" מלשון שדה וחוץ, להיותם חיות פרא.

תיאורו

בריאתו

שור הבר נברא עם בת זוגו. על מנת שלא יחריבו את העולם סירס הקב"ה את הזכר וצינן הנקבה, ושמרה לצדיקים לעתיד לבוא.

בטעם שלא מלח הקב"ה את נקבת בהמות אלא רק ציננה (בשונה מבת זוגו של לויתן) מבואר כי דג שנמלח הינו משובח, מה שאין כן בשר שנמלח.

גודלו

שור הבר רובץ בגודלו על אלף הרים.

מאכלו

במדרש נאמר כי אין אדם יכול לעמוד במזונותיו של בהמות, ואלף ההרים עליהם רובץ שור הבר מצמיחים לו את מאכלו.

כמות המים הזורמים בנהר הירדן בששה (או י"ב) חודשים, גומע שור הבר בגמיעה אחת. במדרש נוסף נאמר כי הנהר ממנו הוא שותה נקרא "יובל" וכי הוא יוצא מגן עדן.

מהותו

בהמות הוא הבהמה הנבחרת מכל הבהמות.

על מהותו של שור הבר, ככלל מאכלי הסעודה לעתיד לבוא, מבואר כי המאכלים שייאכלו בסעודה זו הינם מאכלים "דקים וזכים מחדדים השכל", על דרך ואף יותר מהמן במדבר.

שחיטתו

שור הבר ישחט על ידי הלויתן שנותץ בו את סנפירו ונוחרו.

חז"ל במדרש מקשים ששחיטה זו אינה על פי גדרי ההלכה, שהרי הסנפיר אינו סכין הכשרה לשחיטה. התשובה על כך היא שלעתיד לבוא יחדש הקב"ה את היתר שחיטה זו כיון ש"תורה חדשה מאיתי תצא".

הרבי מסביר כי אין הכוונה שהתורה תשתנה כיון שהתורה הינה נצחית, אלא הפירוש הוא שמלך המשיח יגלה בתורה שדיני השחיטה הנוהגים כיום אינם מדברים על מקרה זה.

הצמח צדק מסביר את הטעם הרוחני לכך ששחיטה זו תהיה כשרה, שזהו מפני ש'פגימה' אותיות מגיפה, וזה בעייתי רק בזמן הגלות ולא לעתיד לבוא כש"ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ".

שחיטת שור הבר בחסידות

בתורת החסידות מבואר כי שור הבר והלויתן מורים על שתי דרגות בעבודת הצדיקים: הלויתן עניינו הוא עבודת הצדיקים העובדים עבודתם ברוחניות (כשם שהלויתן מקומו בים, עלמא דאתכסיא), בכוונת הלב וביחוד יחודים עליונים בבחינת עליות. שור הבר לעומת זאת (שמקומו ביבשה, עלמא דאתגליא) מורה על עבודת הצדיקים בבירור גשמיות העולם. ועניין שחיטת שור הבר בסנפיר הלויתן לעתיד לבוא הוא העלאת ובירור עבודת הצדיקים שבבחינת שור הבר לדרגות נעלות יותר משיכולים להגיע אליה בכח עצמם.

בשור הבר והלויתן יהיו ניצוצות מהנשמות של בני ישראל שעבודתם בזמן הגלות הייתה בבחינת ממלא כל עלמין, ועל ידי אכילת הצדיקים בסעודה לעתיד לבוא יתעלו נשמות אלו לדרגת סובב כל עלמין הנעלית יותר.

הרבי מדגיש כי מכיון שהגאולה פועלת חידוש בגשמיות העולם, נוסף על ביאור המעלות ברוחניות המבוארות בתורת החסידות תהיה זו סעודה גשמית.

ראו גם

• סעודת שור הבר והלווייתן