מיכאל ליפסקר: הבדלים בין גרסאות בדף
מ (החלפת טקסט – "אוקראינה " ב־"אוקראינה ") |
מ (החלפת טקסט – "משגיח " ב־"משגיח ") |
||
| שורה 5: | שורה 5: | ||
נולד ב[[פולטבה]] בשנת [[תרס"ז]] לאביו הרב [[חיים צבי ליפסקר (פולטבה)|חיים צבי ליפסקר]] ולאמו מרת בת שבע. | נולד ב[[פולטבה]] בשנת [[תרס"ז]] לאביו הרב [[חיים צבי ליפסקר (פולטבה)|חיים צבי ליפסקר]] ולאמו מרת בת שבע. | ||
[[נישואין|נשא]] את רעייתו בת החסיד הרב [[אליהו פאר]], ובתקופות הקשות ב[[רוסיה]] היה מהדמויות הבולטות בין [[אנ"ש]] ב[[לנינגרד]], שפעלו בעסקנות הכלל, ובין שאר פעולותיו זכה יחד עם הרב [[יהושע נימוטין]] להביא אלפים לקבורה בקבר ישראל. כמו כן שימש כ[[משפיע]] | [[נישואין|נשא]] את רעייתו בת החסיד הרב [[אליהו פאר]], ובתקופות הקשות ב[[רוסיה]] היה מהדמויות הבולטות בין [[אנ"ש]] ב[[לנינגרד]], שפעלו בעסקנות הכלל, ובין שאר פעולותיו זכה יחד עם הרב [[יהושע נימוטין]] להביא אלפים לקבורה בקבר ישראל. כמו כן שימש כ[[משפיע]] ו[[משגיח]] בישיבת [[תומכי תמימים כותאיס]]. | ||
בשנת [[תש"ו]] ברח מרוסיה תחת זהות פולנית בדויה כחלק מתכנית בריחה מאורגנת של אלפי חסידים שנראה בשם [[יציאת רוסיה תש"ו]]. לאחר נידודים במחנות, התיישב ב[[פריז]], שם זכה לשהות לצד הרבי כאשר בא ללוות את אימו בדרכה לניו יורק. | בשנת [[תש"ו]] ברח מרוסיה תחת זהות פולנית בדויה כחלק מתכנית בריחה מאורגנת של אלפי חסידים שנראה בשם [[יציאת רוסיה תש"ו]]. לאחר נידודים במחנות, התיישב ב[[פריז]], שם זכה לשהות לצד הרבי כאשר בא ללוות את אימו בדרכה לניו יורק. | ||
גרסה מ־19:35, 19 באוגוסט 2016
הרב מיכאל ליפסקר (מכונה גם בשם ר' מייקל, תרס"ז-ה' אייר תשמ"ה) הינו שליח שנשלח למרוקו בשליחות אדמו"ר הריי"צ אך נשלח בפועל על ידי הרבי. הוא נשלח למרוקו בכ' שבט תש"י וכיהן כמורם הרוחני של אלפי יהודים בקזבלנקה בפרט ובמרוקו בכלל. בשנותיו המאוחרות שימש כטבח בישיבת תומכי תמימים המרכזית ב-770.
תולדות חיים
נולד בפולטבה בשנת תרס"ז לאביו הרב חיים צבי ליפסקר ולאמו מרת בת שבע.
נשא את רעייתו בת החסיד הרב אליהו פאר, ובתקופות הקשות ברוסיה היה מהדמויות הבולטות בין אנ"ש בלנינגרד, שפעלו בעסקנות הכלל, ובין שאר פעולותיו זכה יחד עם הרב יהושע נימוטין להביא אלפים לקבורה בקבר ישראל. כמו כן שימש כמשפיע ומשגיח בישיבת תומכי תמימים כותאיס.
בשנת תש"ו ברח מרוסיה תחת זהות פולנית בדויה כחלק מתכנית בריחה מאורגנת של אלפי חסידים שנראה בשם יציאת רוסיה תש"ו. לאחר נידודים במחנות, התיישב בפריז, שם זכה לשהות לצד הרבי כאשר בא ללוות את אימו בדרכה לניו יורק.
בשנת תש"י קיבל הוראה מאדמו"ר הריי"צ לנסוע למרוקו לפעול שם בעניני יהדות, אך עוד קודם שהספיק לנסוע אירעה הסתלקותו של אדמו"ר הריי"צ, ותוכניתו התעכבה. עשר ימים לאחר ההתסלקות שאל את הרבי מה עליו לעשות, והרבי אמר לו שיצא לשליחות ללא שהיות, כפי שנצטווה.
הוא פעל במרוקו במשך קרוב לשלושים שנה עד שנת תשכ"ט, וזכה להצלחה רבה בקירוב יהודים לשמירת תורה ומצוות ולדרכי החסידות, והצליח להשפיע על עשרות מהם להפוך לחסידי חב"ד נלהבים.
לאחר שחזר להתגורר בקראון הייטס, על אף שנחשב לא' מזקני החסידים ומחשובי השלוחים, רצה להתפרנס מיגיע כפיו ועבד לפרנסתו כטבח בישיבת תומכי תמימים המרכזית ב-770.
נפטר בגיל 78 בה' אייר תשמ"ה ונטמן בבית החיים ע"ש מונטיפיורי שבקווינס, בסמיכות לאוהל של אדמו"ר הריי"צ. את מקומו במטבח הישיבה ממלא ר' יוסף יצחק וילימובסקי.
משפחתו
- חתנו, הרב עזריאל חייקין, רבה הראשי של אוקראינה לשעבר.
- גיסו, הרב ברוך שיפרין.
- אחיו, הרב אריה זאב ליפסקר.