דובער גרפינקל

הרב החסיד דובער גרפינקל

הרב דובער גרפינקל המכונה "בערל קורניצער", נולד בעיירה קורניץ בשנת תרס"ד לאביו הרב בנימין ("בינא הירשל'ס") ולאמו מרת פייגא. הוריו נמנו על הקהילה החב"דית בקורניץ.

ר' דובער היה גאון עצום, מקושר בלב ונפש לרבותינו נשיאנו, שקוע בתורה ובעבודה, ששמחתו וצהלתו תמיד על פניו. כל דבר שלמד ידע מיד בעל-פה, הוא ידע בעל-פה את כל הש"ס. היה מודל לחסיד מושלם. גאון עצום בנגלה ובחסידות, עניו ודבק בדרכי החסידות עד הקצה האחרון, שקוע ראשו ורובו בתורה ועבודה, תפילותיו היו באריכות, וביחד עם זאת היה בקי בענייני העולם. למרות סבלו הרב ממחלת השחפת, היה תמיד שרוי בשמחה.

בשנת תש"ג, נלקח ר' דובער על ידי אנשי האס. אס. מאולם ישיבת תומכי תמימים ראדום אל קיצו בתאי הגזים במחנה ההשמדה אושוויץ.

שנות צעירותו

בילדותו למד ב'חיידר' המקומי ובנערותו נשלח ללמוד בישיבת תומכי תמימים ליובאוויטש, שם למד בין השנים תרע"ו ותרע"ז וטיפס במהירות במעלות התורה, היראה והחסידות עד שנחשב לאחד ממצוייני התלמידים.

לישיבה בליובאוויטש הביא אותו הרב יעקב לנדא שכיהן אז כרבה של קורניץ. לאחר מכן נדד עם הישיבה לקרעמנצ'וג ומשם לחרקוב ולרוסטוב.

לאחר שמחת תורה תרפ"ד, בהיותו כבן עשרים, החל ללמוד בישיבת 'תומכי תמימים' המרכזית שעברה באותם ימים לרוסטוב. באותה תקופה זכה להיות מה'חוזרים' הראשיים של אדמו"ר הריי"צ.

כאשר אדמו"ר הריי"צ עזב את רוסטוב והשתקע בלנינגרד, עבר ר' בערל ללמוד בתומכי תמימים חרקוב, כאשר זמן מה לאחר זמן מונה למשגיח בישיבה זו.

מאוחר יותר, כיהן שנים אחדות כראש ישיבת תומכי תמימים יקטרינוסלב (דנייפרפטרובסק), יחד עם הרב מרדכי צבי חריטונוב.

כשנסגרה הישיבה, המשיך ר' בערל בנדודיו בין הסניפים המחתרתיים של הישיבות השונות.

בשנת תרצ"ה הצליח ר' דובער לצאת מברית המועצות לפולין, שם נתמנה לבוחן כללי ומנהל רוחני בישיבת תומכי תמימים אוטווצק. כחמש שנים היה מראשי הישיבה ומנהליה, ובמסגרת תפקידו המיוחד בחן מידי פעם את התמימים.

מלחמת העולם השניה

לאחר שעזב אדמו"ר הריי"צ את אטוואצק, נשאר ר' בערל בעיר והופקד לשמור על ביתו של הרבי שברחוב פרוסיה 6. בבית זה שכנה הספרייה החשובה של הרבי ועוד חפצים יקרי ערך.

עם פרוץ מלחמת העולם השניה, כתבו תלמידיו לרבי הריי"צ וביקשו שיסייע לר' בערל לברוח מפולניה. על כך השיב הרבי: "בדבר ידידי הרב הגאון הרב דובער גארפינקל שי', בודאי אשתדל להביאו אם ירצה השם".

בתקופה זו, המשיך ר' בערל בתפקידיו האחראיים. יחד עם ידידו ר' ברוך פרידמן, נסע לעיר ראדום שם הוקמה ישיבת 'תומכי תמימים ראדום', והם תפעלו את הישיבה, כאשר ר' בערל משמש כמשגיח.

על המוקד

במהלך חודשי חורף תש"א, נכלאו יהודי ראדום בשתי גטאות. חסידי חב"ד פתחו מיד שני סניפי 'תומכי תמימים', סניף בכל גטו. הסניף המרכזי היה ב'גטו הקטן', בביתו של הגביר החסידי ר' אברהם יחיאל בוים ברחוב שפאציר 13. במקום זה המשיך ר' בערל בעבודת הקודש.

בשנת תש"ג, לאחר תפילת שחרית, יצאו תלמידי הישיבה לסעוד את לבם בפת שחרית עלובה, ורק המשגיח ר' בערל עם כמה תלמידים נותרו באולם הישיבה. אל אולם הישיבה נכנסו לפתע אנשי אס. אס. לבושים במדים שחורים מכף רגל ועד ראש. הם הורו למשגיח והתלמידים להתלוות אליהם.

מאוחר יותר, נודע כי ר' בערל ותלמידיו נשלחו למחנה ההשמדה אושוויץ, משם לא שבו..

ר' בערל נישא כשנתיים לפני פרוץ המלחמה, וילדים לא היו לו. הוא ורעייתו נרצחו על ידי הנאצים ימ"ש. רק שריד אחד נותר מגאונותו הגדולה: ביאור בדברי פירוש המשניות לרמב"ם על מסכת פיאה. הביאור פורסם בחוברת "התמים" שהופיעה בוורשה בחודש כסלו תרצ"ו.

הנהגות מיוחדות בהן נהג

• תמיד הקפיד שלא להביט במראה, וכמו כן היה נזהר שלא לקרוא עיתונים.

• בקיאותו האדירה, גרמה לכך שמבית אדמו"ר הריי"צ הפנו אליו שאלות שונות בהלכה והוא היה פוסק כפי ידיעותיו. לשאלות אלו לא היה מסרב לענות, כיוון שהופנו אליו מבית הרבי, אולם לעצמו לא פסק כלל בענייני איסור והיתר, והיה טורח לשאול רב אחר.

• תלמידיו בישיבה סיפרו לימים, כי ר' בערל למד כה חזק את סדרת מאמרי עת"ר (סדרת מאמרים של אדמו"ר הרש"ב), עד שהיה חושב עליהם כל העת ללא הפסקה. כאשר היה צריך להיכנס למקומות בהם אסור להרהר בדברי תורה, עבד על עצמו כדי שלא להרהר במאמרים אלו.

• לבש טלית קטן בשיעור גדול מאוד, כאשר מלפניו הגיעה הציצית עד ברכיו. כששאלוהו על כך, השיב: "עם מצווה זאת עלינו להיות מוקפים לגמרי".

• נהג ללמוד שיעור יומי בחומש עם פירוש רש"י כשהוא לבוש בתפילין ר"ת.

• דיקדק לעמוד במקום אחד בעניית "אמן יהא שמיה רבא", וכיוון רגלים כמו בשמונה עשרה.

• למד את הפרשה 'שניים מקרא ואחד תרגום' שלוש פעמים בכל שבוע. פעם אחת בערב (או בליל) שבת קודש, הפעם השניה ביום שבת קודש בבוקר קודם התפילה, ובפעם השלישית אחר התפילה קודם הקידוש.

• בשבת קודש היה מהדר לברך ולבצוע על 'לחם משנה' דווקא, אפילו על 'פת הבאה בכיסנין' (ואפילו בטעימה שלפני התפילה בבוקר), באמרו שזה אינו שייך דווקא לסעודה אחר התפילה, אלא שכל ענייני השבת הם כפל.

• נזהר שלא לטלטל ברשות הרבים ביום טוב (מלבד ארבעה מינים בסוכות וענייני אוכל נפש) ואפילו את הטלית היה לובש מתחת למלבוש העליון כפי שהלך בשבת.

קישורים חיצוניים

• פאר התמימים - מאמרו של שניאור זלמן ברגר אודות הרב גרפינקל בבית משיח גל' 523.