שניים מקרא ואחד תרגום

נפסק בשולחן ערוך: מידי שבוע חייב כל אדם “להעביר הסדרה” - לקרוא שתי פעמים את פרשת השבוע ופעם אחת תרגום אונקלוס.

מצוה זו תוקנה על-ידי משה רבנו - "משה תיקן שכל אחד יקרא שנים מקרא ואחד תרגום". רמז לדבר במילים הראשונות של ספר שמות - “ואלה שמות” ראשי-תיבות: "וחייב אדם לקרות הפרשה, שנים מקרא ואחד תרגום".

פרטי המצווה

זמן הקריאה: מיום ראשון בתחילת השבוע עד שבת לפני סעודת הבוקר, כי כן ציוה רבינו הקדוש את בניו "אל תאכלו לחם בשבת, עד שתקראו את כל הפרשה". ויש נוהגים להעביר כל הסדרה דווקא בערב שבת. אך בדיעבד, יכולים להשלים עד סוף יום שלישי שאחרי שבת. ואם עדיין לא אמר - יכולים להשלים עד שמחת תורה.

אופן הקריאה: לכתחילה יש לומר כל פסוק פעמיים ומיד לומר את התרגום המגיד ממעזריטש אומר שלדעת אליהו הנביא רק בדרך זו יוצאים ידי חובה, אבל מעיקר הדין יכולים לומר גם בצורה אחרת, כמו קריאת כמה פסוקים (או כל הפרשה) ורק אחר-כך לומר את התרגום.

פסוק שאין עליו תרגום - יש לומר את הפסוק עצמו שלוש פעמים.

צורת הקריאה: טוב לומר את פסוקי התורה עם טעמי המקרא, אבל תרגום אין אומרים עם טעמים. הבקי - טוב שיקרא מספר תורה כשר. ויש נוהגים לקרוא מחומש ולא מספר תורה, וכן המנהג בחב"ד.

יש נוהגים לומר את כל הפרשה מתחילתה עד סופה ברצף ובלי כל הפסקה לעיסוק או דיבור כלשהו [מסופר על חסיד אחד, שבאם נאלץ להפסיק בדיבור - שב וקרא מתחילת הפרשה]. אך מעיקר הדין אפשר להפסיק בין הפסוקים (ואף אפשר לומר כל יום קטע מתוך הפרשה, כאמור).

התרגום: מעיקר הדין אפשר ללמוד פירוש רש”י או פירוש אחר במקום התרגום, אך ירא שמים יעדיף לקרוא את התרגום כי יש בו מעלות רבות [א) “ניתן בסיני”, ב) הוא מפרש גם את המילים וגם את הענין, ג) הוא משפיע כוחות קדושה נעלים, וכאמור, דעת אליהו הנביא היא שיוצאים ידי חובה רק כשאומרים תרגום, ומצד שני היות שגם בפירוש רש"י יש מעלות מיוחדות [מפרש המקרא לפי התלמוד], הרי ירא שמים המהדר ומקפיד ילמד גם תרגום וגם רש”י.

פסוק אחרון: בסוף הפרשה, לאחר אמירת התרגום של הפסוק האחרון, טוב לחזור פעם נוספת על הפסוק עצמו, כדי לסיים בפסוק מן התורה ולא בתרגום, ויש (כמו חב”ד) שאין נוהגים כך.

ההפטרה: לאחר סיום קריאת הפרשה קוראים את ההפטרה (פעם אחת וללא תרגום). ביום טוב ובשבת שחל בה יום טוב או חול-המועד, שאין קוראים פרשת השבוע - אין צריך לקרוא שנים מקרא ואחד תרגום.

שכר - המעביר הסדרה זוכה בשכר גדול - "מאריכים ימיו ושנותיו".

מנהג נשיאי חב”ד

מנהג נשיאי חב"ד היה שהעבירו הסדרה בשלושה זמנים: 1) בחמישי בערב - קטע (פרשה) אחד או שנים. 2) למחרת בשישי אחרי חצות היום - כל הסדרה מתחילתה ועד סופה ללא הפסק. אדמו"ר הרש"ב העביר הסדרה אחר המקוה ועם בגדי שבת. 3) בשבת בבוקר חזרו על שביעי.

כך מקיימים את כל המנהגים: א) התחילו לומר לפני יום שישי בבוקר (כרצון האר”י). ב) אמרו הכל בערב שבת אחר חצות (כמנהג השל”ה). ג) אמרו הכל בבת אחת בלי הפסק (כמנהג רבים וטובים). ד) גם בשבת בבוקר אמרו שנים מקרא כו’ (כמנהג רש”י והגאונים).

[מנהג אדמו"ר הצמח צדק: התחיל בהעברת הסדרה בליל שישי המשיך למחרתו ביום שישי וסיים בבוקר יום השבת].

עוד נהגו נשיאי חב”ד: נוסף לתרגום לומר בקביעות גם פירוש ‘רש”י’, ועוד פירוש אחד שהיה מתחלף כל שנה: שנה - אבן עזרא, שנה - רמב”ן, שנה - אור החיים ושנה - פנים יפות אם-כן בסך-הכל הם אמרו שלושה פירושים: תרגום, רש”י ופירוש נוסף.

הסבר על פי תורת החסידות

מסביר אדמו"ר הריי"צ את סיבת מנהג נשיאי חב”ד:

שנים מקרא - נאמר משום החובה ההלכתית וגם כי כל התורה שבעל-פה מיוסדת על התורה שבכתב, וקדושת אותיות התורה פותחת צינור להשגת וידיעת כל התורה ולחדש בה חידושים אמיתיים; “תרגום אונקלוס” - נאמר משום החובה ההלכתית; “פירוש רש”י” - סגולה ליראת שמים; “הפירוש הנוסף” - על-ידי שלומדים אותו מתקשרים ודבקים בנשמתו הקדושה של מחבר הפירוש, וזה פותח צינור נוסף להשגת וידיעת התורה.

אמרו חז”ל “שלא יקדים ושלא יאחר” להעביר את הסדרה, אלא יאמרה בזמנה - מידי שבוע בשבוע, ולכאורה יש להבין: מה רע בזה שמקדימים לימוד תורה?! ניחא זה שאסור לאחר את הזמן - כי אין ליהודי לדחות את לימוד התורה, אבל להקדים את הלימוד איזה פסול יש בדבר?

מסביר הרבי: עבודת ה’ צריכה להיות בתמימות וקבלת-עול תוך מילוי המצוות לפרטיהם בדייקנות, וכל שינוי או תוספת של האדם, נובעת ממחשבה שהאדם יכול להתחכם, לשפר או להוסיף על ציווי ה’! וזו מחשבה מוטעית ונוראית, והיא אף עלולה בסופו של דבר, לגרור אותו למעשים בלתי רצויים לגמרי, לכן פסקו חז”ל: “כל המוסיף - גורע” אלא יש להיצמד לציווי התורה - תורת אמת ותורת חיים בלי כל הוספות או שינויים.