יהודה לייב סלונים (חברון): הבדלים בין גרסאות בדף

אין תקציר עריכה
 
(29 גרסאות ביניים של 20 משתמשים אינן מוצגות)
שורה 1: שורה 1:
[[תמונה:יהודה לייב סלונים.jpg|left|thumb|250px|תמימים בהשטתחות על ציונו בטבריה]]
{{פירוש נוסף|נוכחי=נכד אדמו"ר האמצעי, ממנהיגי קהילת חב"ד בחברון|אחר=ממונה כולל חב"ד בירושלים|ראו=יהודה לייב סלונים (ירושלים)}}
[[קובץ:יהודה לייב סלונים.jpg|שמאל|ממוזער|250px|תמימים בהשטתחות על ציונו בטבריה]]
רבי '''יהודה ליב סלונים''' ([[תקצ"ב]] - [[כ"ז תמוז]] [[תרנ"ג]]), היה נכדו של [[אדמו"ר האמצעי]] בן לבתו [[הרבנית מנוחה רחל]]. ביתו ב[[חברון]] היה המרכז של [[חסידי חב"ד]] בחברון.


רבי '''יהודה ליב סלונים''' נולד ב[[ליובאוויטש]] בשנת [[תקצ"ב]], לאביו ר' [[יעקב כולי סלונים]] ולאמו [[הרבנית מנוחה רחל]].  
==תולדות חיים==
נולד ב[[ליובאוויטש]] בשנת [[תקצ"ב]], לאביו הרב [[יעקב כולי סלונים]] ולאמו [[הרבנית מנוחה רחל]].  


בגיל בר מצוה עלה ביחד עם הוריו ל[[ארץ הקודש]]. את חגיגת הבר-מצוה שלו חגגו על סיפון האוניה שהייתה בדרכה לארץ הקודש, שם גר בעיר [[חברון]] יחד עם אמו הרבנית ולכבודה הקים בביתו בית כנסת ו[[מקוה]] טהרה.
בגיל [[בר מצווה]] עלה ביחד עם הוריו ל[[ארץ הקודש]]. את חגיגת הבר-מצוה שלו חגגו על סיפון האוניה שהייתה בדרכה לארץ הקודש, שם גר בעיר [[חברון]] יחד עם אמו הרבנית ולכבודה הקים בביתו בית כנסת ו[[מקוה]] טהרה.


בגיל שמונה נסע לקראת ה[[ימים הנוראים]] ל[[ליובאוויטש]] ל[[אדמו"ר הצמח צדק]].
בגיל שמונה נסע לקראת ה[[ימים הנוראים]] ל[[ליובאוויטש]] ל[[אדמו"ר הצמח צדק]].


בהגיעו לגיל נישואין, התחתן עם הרבנית רעכיל בתו של רבי אלעיזר שבתי, נינת רבי [[יחיאל מיכל מזלוטשוב]] ורבי [[זאב וולף מצ'רני-אוסטראה]].
ביתו ב[[חברון]] היה המרכז של [[חסידי חב"ד]] בחברון. הוא מונה על ידי [[פורטל:נשיאי חב"ד|רבותינו נשיאנו]] לאחד הממונים על [[כולל חב"ד]] ושימש בתפקיד זה עד סוף ימיו.  
ביתו ב[[חברון]] היה המרכז של [[חסידי חב"ד]] בחברון. הוא מונה על ידי [[פורטל:נשיאי חב"ד|רבותינו נשיאנו]] לאחד הממונים על [[כולל חב"ד]] ושימש בתפקיד זה עד סוף ימיו.  


בסוף ימיו עבר לגור בעיר טבריה. לפני פטירתו, ביום כ"ד [[תמוז]], ביקש מחסידי חב"ד ב[[טבריה]] שיכנסו אליו היות והוא מרגיש שאלו רגעיו האחרונים. כשנכנסו לחדרו ביקשם לנגן [[פורטל:ניגוני חב"ד|ניגון]] דביקות חסידי ותוך כדי ניגון החזיר את נשמתו לבוראו.  
בסוף ימיו עבר לגור בעיר [[טבריה]]. לפני פטירתו, ביום [[כ"ז תמוז]] [[תרנ"ג]], ביקש מחסידי חב"ד ב[[טבריה]] שיכנסו אליו היות והוא מרגיש שאלו רגעיו האחרונים. כשנכנסו לחדרו ביקשם לנגן [[פורטל:ניגוני חב"ד|ניגון]] דביקות חסידי ותוך כדי ניגון החזיר את נשמתו לבוראו.  


על פי בקשתו טבלו את גופו, לאחר פטירתו, בים כנרת. ומנוחתו כבוד בבית העלמין הישן בטבריה.
על פי בקשתו טבלו את גופו, לאחר פטירתו, בים כנרת. ומנוחתו כבוד ב[[בית עלמין הישן בטבריה]].


שאלת משיחיותו של הרבי מלובביץ' נהפכה זה מכבר לסוגיה ציבורית החורגת בהרבה מגבולות חסידות חב"ד. העובדה שכ-330 שנה אחרי טראומת משיחיות השקר של שבתי צבי שוב נמצא ביהדות גורם חשוב הטוען למשיחיות - לא סתם טענה שמדובר בתקופת גאולה, לטענה זו שותפים רבים, בוודאי בחוגי הימין הדתי-לאומי, אלא משיחיות פרסונלית), משכה גם את תשומת הלב הן של עולם שומרי המצוות, שנדרש לגבש התייחסות ערכית לתופעה, והן של עולם המחקר, שנמצא לו לפתע כר לחקר תופעה משיחית "בזמן אמת", תוך כדי התהוותה.
== משפחתו ==
 
*'''בנו''' - הרב [[זאב דב סלונים]] ([[חברון]])
כשם שהתופעה עצמה מרתקת, כך גם שני סוגי ההתייחסות אליה - הדתית והמחקרית. בתחום הראשון בלטה התייחסותו של מנהיג הציבור הליטאי בישראל (המתנגד מסורתית לחסידות בדיוק בשל החשד שהיא מסתירה מאחוריה שאיפה משיחית), הרב אליעזר שך. הרב שך, שהיה ידוע באופן כללי במנהיגותו החריפה והתקיפה, נהג כך גם כלפי גילויי המשיחיות של חב"ד. מיוחסת לו האימרה כי "חב"ד היא הדת הכי קרובה ליהדות", כלומר מבחינתו עצם התופעה המשיחית כבר הוציאה אותה מחוץ לגבולות היהדות. ראוי לציין שהוא אמר את הדברים עוד לפני פטירת הרבי מלובביץ', בקיץ 1994, אירוע שהחריף עוד יותר את הבעייתיות של המשיחיות החב"דית - כשחוגים נרחבים בתוכה סירבו לקבל את העובדה שהמוות סתם את הגולל על אפשרות משיחיותו של הרבי, ונתלו באמונות סמי-נוצריות שהרבי לא מת אלא "נסתר מן העין", והוא עתיד להתגלות. חוגים אחרים, מצומצמים יותר, הרחיקו לכת באימוץ המודל הנוצרי ואף ייחסו לרבי מעמד של בורא העולם ממש).  
'''בנותיו:'''
 
*מרת לאה רבקה. אשת הרב יעקב דוד סלוטקין
הרב ד"ר יצחק קראוס, ראש המדרשה לנשים באוניברסיטת בר-אילן, מגלם בכפל תאריו את כפל ההתייחסות לסוגיה: הפן הפנים-דתי והפן המחקרי. בספרו החדש הוא מבקש להתמודד לעומק עם תופעת המשיחיות החב"דית, לבחון את מקורותיה, סיבות לעיתויה, ההצדקות התיאולוגיות שבהן השתמשה, השלבים השונים בהתפתחותה והאמצעים שבהן מימשה את תפיסתה. כבר בראשית הספר הוא מצביע על עובדה משמעותית: המשיחיות היתה שם מן הרגע הראשון. הוא מצטט בהרחבה את נאומו הראשון של הרבי כ"נשיא" החסידות (התואר המוענק בחב"ד למנהיג) משבט תשי"א (1951), כדי להדגיש שכבר אז דיבר הרבי על דורו כדור ביאת משיח. למעשה, הוא מדגיש שכבר המנהיג שקדם לרבי, חותנו הרי"ץ (הרב יצחק שניאורסון), דיבר על תקופתו כעידן גאולה. חשוב להדגיש שעולם המחקר יודע זה מכבר על קיומו של גרעין משיחי בחב"ד עוד בתקופת האדמוהקודם, אבל מכיוון שהציבור הרחב נוטה לייחס את ההתפרצות המשיחית ל-13 שנותיו האחרונות של הרבי (מאז עודד את שירת השיר "אנחנו רוצים משיח עכשיו", ב-1981), ומכיוון שהספר נועד לציבור הרחב, הרי יש בהחלט חשיבות להדגשה זו גם אם אין בה חידוש מחקרי.
*מרת אסתר שינא שיפרה. אשתו של בן דודה אברהם זלמן שניאורסון(בן שלום קזרנובסקי)
 
*מרת [[מושקא דבורה]].
ההצדקה התיאולוגית שבה השתמש הרבי לרעיון שדורו הוא דור משיח היא העובדה שהוא האדמו"ר השביעי של חב"ד (מכאן שמו של הספר). שבע הוא מספר בעל משמעות מיסטית בתרבויות שונות, ובהן היהדות, ובמיוחד בזרם הקבלי-חסידי שלה. בהקשר שלנו, מכיוון שאדמו"רי חב"ד האחרונים ראו עצמם לא כמנהיגים לחסידיהם בלבד אלא לדור כולו, הרי שדורו של האדמוהשביעי של חב"ד נחשב כולו כדור בעל מעמד מיוחד. לפי הרבי, זהו הדור שבו צפויה סוף-סוף הגאולה המשיחית המיוחלת.
'''אחיו:'''
 
*ר' [[מרדכי דובער סלונים (נכד אדמוהאמצעי)|מרדכי דובער]]
לפי עמדה זו, לחסידי חב"ד יש תפקיד מיוחד בגאולה הצפויה: מכיוון שפעולותיו של כל יהודי משמעותיות לגבי מימושו של הפוטנציאל המשיחי, עליהם להבטיח שכל יהודי יעשה את חלקו כדי שהפוטנציאל לא יוחמץ. בכך מוטלת על החסידים אחריות היסטורית מרחיקת לכת, כמעט קוסמית, ששכרה בצדה: הכבוד העצום להיות שותפים בתהליך, שפעילותם מתנה את עצם הצלחתו. כך מבין קראוס את כוח המשיכה של המטלות הקשות שהטיל הרבי על חסידיו: מאי-נוחות בעמידה בדוכן תוך ניסיון לחזר אחר יהודים שיניחו תפילין, ועד אי-נוחות גבוהה בהרבה - שליחים שיצאו לקצווי עולם כדי למלא שם את התפקיד שהוטל עליהם במימוש הגאולה. עם זאת, לפי קראוס, הרבי לא העז לבחון את אמונתם של חסידיו באופן מיידי וטוטאלי: הוא העמיס עליהם את משימות הגאולה באופן הדרגתי: ראשית, בניית החצר עצמה, שנמצאה במצב קשה לאחר השואה. משם הוא עבר להפצת החסידות ברחבי העם היהודי, ורק לאחר מכן פנה לשלב השלישי, שלא תיתכן גאולה אוניברסלית בלעדיו - הפצת המסר של חב"ד גם ללא-יהודים.
*ר' [[לוי יצחק סלונים (נכד אדמוהאמצעי)|לוי יצחק]]
 
'''אחיותיו:'''
קראוס בחר להתמקד במחקרו בשני אפיקים: התיאולוגי והמעשי. רוצה לומר: מהי הפילוסופיה הדתית שבאמצעותה ביקש הרבי לשכנע את חסידיו שתקופתו היא אמנם תקופה משיחית; כיצד התפתחה התיאולוגיה הזו מהצבעה על הדור כ"דור גאולה", ועד רמיזות לעצמו (ועוד יותר: מתן לגיטימציה לאחרים להצביע עליו) כמשיח. ברוח דומה, הוא מפרט גם את השלבים המעשיים השונים של מימוש התפיסה המשיחית.
*מרת רוזה מינא (בעלה ר' [[ברוך מרדכי אפרת]])
 
*מרת שרה פרידא (בעלה ר' [[בנימין ריבלין]])
זו כמובן התמקדות לגיטימית, אבל היא משאירה את הסיפור חסר בכמה היבטים חשובים, בעיקר ההיסטורי והסוציולוגי. לדוגמה, מה גרם להתפרצות המשיחית דווקא בעיתוי שבו התפרצה? אם נצא מנקודת הנחה שהקישור ל"דור השביעי" אינו הגורם להתפרצות המשיחית, אלא רק האמצעי שדרכו ביקש הרבי לשכנע את שומעיו לאחר שהחליט לנקוט מדיניות משיחית, יש צורך להצביע על הגורמים ההיסטוריים לכך: משבר השואה? אולי המשבר האישי הכרוך בעובדה שלא היו לו ילדים, וגם לא קרובים אחרים, שיוכלו למלא את מקומו בבוא העת, ולכן היה צורך לשכנע את החסידים שמשימת החסידות מסתיימת בדורו שלו? ואולי זו דווקא ההכרה שההתפתחות הטכנולוגית, בתוספת השכלתו הכללית, בכלל מאפשרות לראשונה לחסידות יומרה משיחית גלובלית? הספר אינו מפרט בסוגיות אלה.
*מרת שטערנא רוזה (בעלה ר' [[שלום קזרנובסקי]])


שאלות נוספות שאינן עולות הן: כיצד הגיבו החסידים למדיניות המשיחית? האם מיד נעשתה פופולרית, או שהרבי היה צריך להתגבר על התנגדות בתחום זה? ובכלל, האם התקשה בייצוב מנהיגותו? איך התמודד עם התופעות הסותרות לכאורה את ההנחה שמדובר בעידן משיחי, כמו השואה וההתבוללות? כל אלה הן שאלות נכבדות שהספר אינן מתמודד איתן. ומכאן שסוגיית משיחיותו של הרבי מלובביץ' עוד יכולה לספק כר נרחב למחקר גם עבור חוקרים נוספים.
==לקריאה נוספת==
*הרב [[שלום בער וולפא]], עבד מלך  פרק א
*הרב [[שלום דובער לוין]], תולדות חב"ד בארץ הקודש


== משפחתו ==
{{קצרמר|בית רבי}}
*רעייתו הרבנית רעכיל
*מרת לאה רבקה
*מרת אסתר שינא שיפרה
*מרת [[מושקא דבורה]]
*הרה"ח ר' [[זאב דב סלונים]] ([[חברון]])
{{בית רבי/אדמו"ר האמצעי}}
{{בית רבי/אדמו"ר האמצעי}}
{{מיון רגיל:סלונים, יהודה}}
[[קטגוריה:משפחת אדמו"ר האמצעי]]
[[קטגוריה:משפחת אדמו"ר האמצעי]]
[[קטגוריה:אישים בחברון]]
[[קטגוריה:אישים הטמונים בבית העלמין בטבריה]]
[[קטגוריה:צאצאי אדמו"ר הזקן]]
[[קטגוריה:משפחת סלונים]]

גרסה אחרונה מ־07:53, 26 ביוני 2024

רבי יהודה ליב סלונים (תקצ"ב - כ"ז תמוז תרנ"ג), היה נכדו של אדמו"ר האמצעי בן לבתו הרבנית מנוחה רחל. ביתו בחברון היה המרכז של חסידי חב"ד בחברון.

תמימים בהשטתחות על ציונו בטבריה

תולדות חייםעריכה

נולד בליובאוויטש בשנת תקצ"ב, לאביו הרב יעקב כולי סלונים ולאמו הרבנית מנוחה רחל.

בגיל בר מצווה עלה ביחד עם הוריו לארץ הקודש. את חגיגת הבר-מצוה שלו חגגו על סיפון האוניה שהייתה בדרכה לארץ הקודש, שם גר בעיר חברון יחד עם אמו הרבנית ולכבודה הקים בביתו בית כנסת ומקוה טהרה.

בגיל שמונה נסע לקראת הימים הנוראים לליובאוויטש לאדמו"ר הצמח צדק.

בהגיעו לגיל נישואין, התחתן עם הרבנית רעכיל בתו של רבי אלעיזר שבתי, נינת רבי יחיאל מיכל מזלוטשוב ורבי זאב וולף מצ'רני-אוסטראה. ביתו בחברון היה המרכז של חסידי חב"ד בחברון. הוא מונה על ידי רבותינו נשיאנו לאחד הממונים על כולל חב"ד ושימש בתפקיד זה עד סוף ימיו.

בסוף ימיו עבר לגור בעיר טבריה. לפני פטירתו, ביום כ"ז תמוז תרנ"ג, ביקש מחסידי חב"ד בטבריה שיכנסו אליו היות והוא מרגיש שאלו רגעיו האחרונים. כשנכנסו לחדרו ביקשם לנגן ניגון דביקות חסידי ותוך כדי ניגון החזיר את נשמתו לבוראו.

על פי בקשתו טבלו את גופו, לאחר פטירתו, בים כנרת. ומנוחתו כבוד בבית עלמין הישן בטבריה.

משפחתועריכה

בנותיו:

  • מרת לאה רבקה. אשת הרב יעקב דוד סלוטקין
  • מרת אסתר שינא שיפרה. אשתו של בן דודה אברהם זלמן שניאורסון(בן שלום קזרנובסקי)
  • מרת מושקא דבורה.

אחיו:

אחיותיו:

לקריאה נוספתעריכה

    ערך זה הוא קצרמר בנושא בית רבי. אתם מוזמנים לתרום לחב"דפדיה ולהרחיב אותו.
עץ משפחת אדמו"רי חב"ד
 
 
 
 
 
 
 
 
 
הרבנית סטערנא
 
 
 
שניאור זלמן - אדמו"ר הזקן
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
הרבנית שיינא
 
דובער - אדמו"ר האמצעי
 
חיים אברהם
 
משה
 
פריידא
 
דבורה לאה
 
רחל
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
?
 
שפרה
 
אליהו
 
שלום שכנא אלטשולר
 
 
אברהם שיינס
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
מנחם נחום
 
ברוך
 
שרה
 
ביילא
 
 
דבורה לאה
 
ברכה
 
מנוחה רחל
 
חיה שרה
 
אסתר מרים
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
הרבנית חיה מושקא
 
 
 
 
 
מנחם מענדל - אדמו"ר הצמח צדק
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
ברוך שלום
 
יהודה לייב
 
חיים שניאור זלמן
 
ישראל נח
 
יוסף יצחק
 
יעקב
 
 
ראדע פריידא
 
דבורה לאה
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
הרבנית שטערנא
 
 
 
שמואל - אדמו"ר המהר"ש
 
 
 
הרבנית רבקה
 
 
 
 
 
 
 
 
לוי יצחק
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
שניאור זלמן אהרן
 
 
אברהם סנדר
 
מנחם מענדל
 
דבורה לאה
 
חיה מושקא
 
ברוך שניאור זלמן
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
שלום דובער - אדמו"ר הרש"ב
 
 
 
הרבנית שטערנא שרה
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
רבי לוי יצחק
 
הרבנית חנה
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
יוסף יצחק - אדמו"ר הריי"צ
 
 
 
הרבנית נחמה דינה
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
דובער
 
ישראל אריה לייב
 
 
 
 
 
 
חנה
 
 
 
 
שיינא
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
מנחם מענדל - אדמו"ר שליט"א
 
 
חיה מושקא