דקל – הבדלי גרסאות
אין תקציר עריכה תגיות: עריכה ממכשיר נייד עריכה דרך האתר הנייד |
|||
| (גרסת ביניים אחת של אותו משתמש אינה מוצגת) | |||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
[[קובץ:דקלים.jpg|שמאל|ממוזער|250px|דקלים]] | [[קובץ:דקלים.jpg|שמאל|ממוזער|250px|דקלים]] | ||
[[קובץ:סוכה.JPG|שמאל|ממוזער|250px|[[סוכה]] ה[[סכך|מסוככת]] בענפי הדקל]] | [[קובץ:סוכה.JPG|שמאל|ממוזער|250px|[[סוכה]] ה[[סכך|מסוככת]] בענפי הדקל]] | ||
'''דקל''' הוא עץ | '''דקל''' הוא עץ גבוה הנצפה לאופק רב ומצוי גדילתו ביישוב וגם במדבר, ענפיו משמשים למצוות [[לולב]], ופרותיו הם תמרים - מ[[שבעת המינים]]. בדקל יש שני מיני עצים, הנקראים זכר ונקבה, והם מצמיחים פירות רק כשמרכיבים אותם יחדיו. | ||
==בתלמוד== | ==בתלמוד== | ||
| שורה 11: | שורה 11: | ||
ב[[מסכת ברכות]]{{הערה|1=[http://hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=1&daf=36&format=pdf דף ל"ו עמוד א']}} מובאת המחלוקת בין [[רבי יהודה]] ל[[שמואל (אמורא)|שמואל]] בנוגע ל[[ברכות הנהנין|ברכה]] על חלק ה"קורא"{{הערה|1=ל[http://hebrewbooks.org/rambam.aspx?sefer=2&hilchos=10&perek=8&halocha=6&hilite= גירסת] [[הרמב"ם]] היה כתוב בגמרא "קור" ולא "קורא". כיום הכינוי "קורא" משמש לכינוי החלק האדום-חום שבראש ה[[לולב]], ממנו [[מנהג|נוהגים]] ה[[ספרדים]] להימנע ב[[לולב]], ואילו האשכנזים נוהגים שיהיה דווקא, אולם בפועל אין הדבר מעכב.}} שב[[פירות]] הדקל, רבי יהודה סובר כי מכיוון שעתה הוא רך ומתוק יש לברך עליו בורא פרי האדמה, ואילו שמואל אומר שמכיוון ששתילת הדקל לא הייתה עבור פירות ה"קורא" שיגדלו ממנו, יש לברך עליו "שהכל". ל[[הלכה]] פסק הרמב"ם{{הערה|1=[[משנה תורה]], [http://hebrewbooks.org/rambam.aspx?sefer=2&hilchos=10&perek=8&halocha=6&hilite= ספר אהבה הלכות ברכות, פרק ח' הלכה ו']}} כ[[דעת|דעתו]] של [[שמואל (אמורא)|שמואל]] כי יש לברך על ה"קורא" שהכול. כך גם פוסק [[אדמו"ר הזקן]] ב[[שולחן ערוך הרב]] כי הכלל בברכת "בורא פרי העץ" הוא שמברכים אותה רק על פרות שהאילנות שעליהם גדלו נטעו עבור זה שיאכלו אותם, ולכן כל פרי שגדל על אילן שהכוונה שבנטיעתו לא הייתה עבור הפרי - כמו הדקל, שלא נטע בשביל אכילת ה"קורא" - אין לברך עליו "בורא פרי העץ" אלא "שהכול נהיה בדברו"{{הערה|1=[[שולחן ערוך הרב]], [[אורח חיים]] [http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=25072&st=&pgnum=602&hilite= חלק א' סימן ר"ב סעיף ט"ז]}}. | ב[[מסכת ברכות]]{{הערה|1=[http://hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=1&daf=36&format=pdf דף ל"ו עמוד א']}} מובאת המחלוקת בין [[רבי יהודה]] ל[[שמואל (אמורא)|שמואל]] בנוגע ל[[ברכות הנהנין|ברכה]] על חלק ה"קורא"{{הערה|1=ל[http://hebrewbooks.org/rambam.aspx?sefer=2&hilchos=10&perek=8&halocha=6&hilite= גירסת] [[הרמב"ם]] היה כתוב בגמרא "קור" ולא "קורא". כיום הכינוי "קורא" משמש לכינוי החלק האדום-חום שבראש ה[[לולב]], ממנו [[מנהג|נוהגים]] ה[[ספרדים]] להימנע ב[[לולב]], ואילו האשכנזים נוהגים שיהיה דווקא, אולם בפועל אין הדבר מעכב.}} שב[[פירות]] הדקל, רבי יהודה סובר כי מכיוון שעתה הוא רך ומתוק יש לברך עליו בורא פרי האדמה, ואילו שמואל אומר שמכיוון ששתילת הדקל לא הייתה עבור פירות ה"קורא" שיגדלו ממנו, יש לברך עליו "שהכל". ל[[הלכה]] פסק הרמב"ם{{הערה|1=[[משנה תורה]], [http://hebrewbooks.org/rambam.aspx?sefer=2&hilchos=10&perek=8&halocha=6&hilite= ספר אהבה הלכות ברכות, פרק ח' הלכה ו']}} כ[[דעת|דעתו]] של [[שמואל (אמורא)|שמואל]] כי יש לברך על ה"קורא" שהכול. כך גם פוסק [[אדמו"ר הזקן]] ב[[שולחן ערוך הרב]] כי הכלל בברכת "בורא פרי העץ" הוא שמברכים אותה רק על פרות שהאילנות שעליהם גדלו נטעו עבור זה שיאכלו אותם, ולכן כל פרי שגדל על אילן שהכוונה שבנטיעתו לא הייתה עבור הפרי - כמו הדקל, שלא נטע בשביל אכילת ה"קורא" - אין לברך עליו "בורא פרי העץ" אלא "שהכול נהיה בדברו"{{הערה|1=[[שולחן ערוך הרב]], [[אורח חיים]] [http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=25072&st=&pgnum=602&hilite= חלק א' סימן ר"ב סעיף ט"ז]}}. | ||
==דרשות חז"ל על תמר== | |||
מהפסוק "זאת קומתך דמתה לתמר...אמרתי אעלה בתמר אוחזה בסנסיניו". אמרו חז"ל שעם ישראל נמשל לתמר - "מה תמרה זו אין בה פסולת, אלא תמריה לאכילה, ולולבים להלל (לנטילת לולב בחג הסוכות), חריות לסכוך, סיבים לחבלים, סנסינים לכברה, שפעת קורות לקרות בהן בתים - כך ישראל אין בהם פסולת, אלא מהם בעלי מקרא, מהם בעלי משנה, מהם בעלי אגדה, מהם בעלי מצוות, מהם בעלי צדקות{{הערה|בראשית רבה מא, א.}}. | מהפסוק "זאת קומתך דמתה לתמר...אמרתי אעלה בתמר אוחזה בסנסיניו". אמרו חז"ל שעם ישראל נמשל לתמר - "מה תמרה זו אין בה פסולת, אלא תמריה לאכילה, ולולבים להלל (לנטילת לולב בחג הסוכות), חריות לסכוך, סיבים לחבלים, סנסינים לכברה, שפעת קורות לקרות בהן בתים - כך ישראל אין בהם פסולת, אלא מהם בעלי מקרא, מהם בעלי משנה, מהם בעלי אגדה, מהם בעלי מצוות, מהם בעלי צדקות{{הערה|בראשית רבה מא, א.}}. | ||
עוד דרשו (מסכת סוכה דף מה עמוד ב); "מה תמר זה אין לו אלא לב אחד" - כלומר משל הלכתי מן התלמוד המובא בדיון על מצוות סוכה, ומטרתו להדגיש את לב העם ישראל. נאמר בו, "מה תמר זה אין לו אלא לב אחד אף ישראל אין להם אלא לב אחד לאביהם שבשמים". | |||
'''מהות הדברים''': הביטוי משווה את לב ישראל (מכל גווניו) ללב התמר, שהוא אחיד וטהור. | |||
'''מקור''': המשל מופיע במסכת סוכה. | |||
'''פרשנות''': מטרתו להמחיש את האחדות הפנימית של עם ישראל, למרות השוני החיצוני. כפי שלתמר יש רק לב אחד, כך גם לישראל יש רק אב אחד בשמים. | |||
==בתורת החסידות== | ==בתורת החסידות== | ||