דובער לברטוב: הבדלים בין גרסאות בדף
יוסף בן מלמד (שיחה | תרומות) מ (הוספת קטגוריה:משפחת לברטוב באמצעות HotCat) |
(←משפחתו) |
||
| (גרסת ביניים אחת של משתמש אחר אחד אינה מוצגת) | |||
| שורה 28: | שורה 28: | ||
*הרב [[משה לברטוב]] - מייסד ומנהל [[לשכת עזרת אחים]] | *הרב [[משה לברטוב]] - מייסד ומנהל [[לשכת עזרת אחים]] | ||
*הרב [[שלום לברטוב]] - [[שליח ציבור|חזן]] ובעל מנגן חסידי, [[קראון הייטס]] | *הרב [[שלום לברטוב]] - [[שליח ציבור|חזן]] ובעל מנגן חסידי, [[קראון הייטס]] | ||
*חתנו - הרב [[נחום זלמן גורעוויטש]] - משלוחי כ"ק הריי"ץ וכ"ק אדמו"ר לאוסטרליה, מלבורן אוסטרליה | *חתנו - הרב [[נחום זלמן גורביץ|נחום זלמן גורעוויטש]] - משלוחי כ"ק הריי"ץ וכ"ק אדמו"ר לאוסטרליה, מלבורן אוסטרליה | ||
==לקריאה נוספת== | ==לקריאה נוספת== | ||
| שורה 49: | שורה 49: | ||
[[קטגוריה:אישים שנפטרו בשנת תש"ט]] | [[קטגוריה:אישים שנפטרו בשנת תש"ט]] | ||
[[קטגוריה:משפחת לברטוב]] | [[קטגוריה:משפחת לברטוב]] | ||
[[קטגוריה:רבני עיירות ומושבים]] | |||
גרסה אחרונה מ־20:10, 10 בדצמבר 2023
הרב דובער לברטוב (ידוע בכינויו: בערל קאביליאקער; תרמ"ה - תש"ט), מבוגרי ישיבת תומכי תמימים ליובאוויטש, מוהל ושוחט שכיהן ברבנות בעיירה קאבילאק, והיה מהפעילים הבולטים בקהילה המחתרתית במוסקבה עד למאסרו בשנת תש"ח. נפטר בגלות בסיביר בגיל 64.
תולדות חיים[עריכה | עריכת קוד מקור]
נולד בקרמנצ'וג (לפי גירסה אחרת: בקריוקוב) בשנת תרמ"ה.
בהיותו בן ט"ו שנים שלחו אביו ללמוד בישיבת לומז'ה, אך לאחר זמן מה הגיעה לאוזנו שמעה של ישיבת תומכי תמימים ליובאוויטש, ומייד קם ונסע לליובאוויטש בה למד בין השנים תרס"א-תרס"ז.
הוא הוסמך להוראה, ולאחר נישואיו שימש שנה אחת כרב ושוחט בעיירה קאבילאק הסמוכה לפולטבה, ומשם קיבל את הכינוי "בערל קאביליאקער".
במשך הזמן למד גם את אומנות המילה.
בשנות המהפיכה הראשונות ברוסיה, כשהמצב בעיירות הקטנות הפך בלתי נסבל, עבר כמו רבים מהחסידים באותה תקופה להתגורר במוסקבה.
הוא היה מהדמויות הבולטות בפעילות בית הכנסת "מרינא רושצ'א", ערך בריתות במחתרת, אירגן התוועדויות רבות בביתו, והיה כתובת עבור כל הצריך עזרה גשמית או רוחנית. למרות הסכנה שבדבר לא שלח את בניו ל"שקאלע" (בית הספר בעיר) אפילו יום אחד, ולמד איתם בביתו.
עקב פעילותו נקרא מספר פעמים לחקירה בנ.ק.וו.ד. אולם בטרם הספיקו לאוסרו פרצה מלחמת העולם השנייה. בשנות המלחמה ברח לדרום והתגורר שם בכפר נידח, ולאחריה חזר למוסקבה.
בבריחה הגדולה של החסידים לאחר המלחמה, הצליחו שני בניו - ר' משה לברטוב ור' שלום לברטוב - לצאת מרוסיה. הוא עצמו גם ניסה לברוח, אך ללא הצלחה. בשלב זה, החלו חוקרי הנ.ק.וו.ד. להדק סביבו את החגורה.
כפי שעולה מתיק החקירה[1], מסתבר שהחוקרים שמו את ליבם בעיקר לקשריו עם הבורחים. המידע בתיק החקירה - שהינו תקציר מדיווחי הסוכנים השונים - פותח בפרשת הבריחה של שני בניו, ומציין את קשריו ועזרתו לאנשים שונים שניסו לברוח או היו קשורים לבורחים - כמו חתנו של ר' יעקב יוסף רסקין, ר' דוד ברוומן, שחמיו ברח מלבוב באותה תקופה.
בתיק מפורטים גם "פשעים" רבים אחרים: ארגון התוועדויות, ארגון "מלמדים" עבור בני החסידים, גיוס כספים עבור תלמידי התמימים, ועריכת בריתות.
בעניין האחרון נעוצה סיבת נסיעתו לקאזאן ממנה לא שב: הוא נסע לשם כדי לערוך בריתות למספר אנשים, אך שם תפסוהו הנ.ק.וו.ד. ואסרו אותו בעיר פאטמע. הוא נפטר מהתקף לב במאסרו בז' אלול תש"ט, לאחר שהטמאים ימ"ש גילחו את זקנו.
משפחתו[עריכה | עריכת קוד מקור]
- הרב משה לברטוב - מייסד ומנהל לשכת עזרת אחים
- הרב שלום לברטוב - חזן ובעל מנגן חסידי, קראון הייטס
- חתנו - הרב נחום זלמן גורעוויטש - משלוחי כ"ק הריי"ץ וכ"ק אדמו"ר לאוסטרליה, מלבורן אוסטרליה
לקריאה נוספת[עריכה | עריכת קוד מקור]
- תיק החקירה של ר' בערל קאביליאקער, בית משיח גליון 104 ע' 64
קישורים חיצוניים[עריכה | עריכת קוד מקור]
- האיש שלעג לקג"ב, אנגלית
הערות שוליים
- ↑ התפרסם בגליון בית משיח 104.