ישראל דב פרומקין: הבדלים בין גרסאות בדף
(←תולדות חיים: הוספתי תוכן) תגיות: עריכה ממכשיר נייד עריכה דרך האתר הנייד |
ברכת הגאולה (שיחה | תרומות) (←פתיח) |
||
| (2 גרסאות ביניים של אותו משתמש אינן מוצגות) | |||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
ה[[חסיד]] '''ישראל דב פרומקין''' ([[כ"ג בחשוון]] [[תרי"א]] - [[י"ד באייר]] [[תרע"ד]]) מהעיתונאים הראשונים ב[[ארץ ישראל]]. | ה[[חסיד]] '''ישראל דב פרומקין''' ([[כ"ג בחשוון]] [[תרי"א]] - [[י"ד באייר]] [[תרע"ד]]) היה מהעיתונאים הראשונים ב[[ארץ ישראל]]. | ||
== תולדות חיים == | == תולדות חיים == | ||
| שורה 24: | שורה 24: | ||
[[קטגוריה:חסידים מתקופת אדמו"ר הרש"ב]] | [[קטגוריה:חסידים מתקופת אדמו"ר הרש"ב]] | ||
[[קטגוריה:סופרים חב"דיים]] | [[קטגוריה:סופרים חב"דיים]] | ||
[[קטגוריה:אישים שנפטרו בשנת תרע"ד]] | |||
[[קטגוריה:אישים שנולדו בשנת תרי"א]] | [[קטגוריה:אישים שנולדו בשנת תרי"א]] | ||
גרסה אחרונה מ־21:24, 1 באפריל 2024
החסיד ישראל דב פרומקין (כ"ג בחשוון תרי"א - י"ד באייר תרע"ד) היה מהעיתונאים הראשונים בארץ ישראל.
תולדות חיים[עריכה | עריכת קוד מקור]
נולד במוהילב שבאימפריה הרוסית (כיום בבלארוס), בכ"ג בחשוון תרי"א למשפחה של חסידי חב"ד, אביו סנדר היה בזיווג ראשון חתנו של ר' אהרן מסטראשלע, אך פרומקין נולד לאביו מאשתו בזיווג שני.
בכ"ג בכסלו תר"כ, בהיותו בן 9, עלה לירושלים עם הוריו ואחיו. כשמלאו לו 15 שנה, נשא את בתו של ר' ישראל ב"ק, מי שהקים את בית הדפוס היהודי הראשון בארץ ישראל בעת החדשה. אשתו זו נפטרה בצעירותה, לאחר שנולד להם בנות ובן אחד, אברהם. לאחר פטירת רעייתו הראשונה נישא בשנית למרת בילקה, וממנה נולדו לו בניו: זלמן, גד, רוזה ויצחק.
בַ"ק ייסד בשנת תרכ"ג את העיתון היהודי "חבצלת", אך לא התמיד בהוצאתו לאור. פרומקין ירש את בית הדפוס מחותנו, ובשנת תרכ"ו חידש את הוצאת העיתון והתמיד בה עד שנת תרע"א.
בירושלים, התגורר בצפון העיר העתיקה, בשכנות לבית המופתי המקומי. כיוון שבחגא מוסלמי נשאו המוסלמים דגל מבית המופתי, נקרא הרחוב בשם "רחוב הדגל". בפי היהודים נקרא מקום מושבו "חצר החבצלת", על-שם בית הדפוס, והעיתון המופק ממנו.
על אף היותו של פרומקין חסיד חב"ד, שימש העיתון כבמה לשונאי הדת והיהדות ובהם אליעזר בן יהודה, שערך בעיתון מוסף בשם "מבשרת ציון", אל מול המתנגדים בציבור שומרי התורה, שערכו עיתונים מתחרים בשם "הלבנון" ו"יהודה וירושלים". אולם בהמשך דרכו שב פרומקין והתחבר לציבור שומר התורה בירושלים, ובשיתוף פעולה עם יחיאל מיכל פינס, אשר עבר דרך אידאולוגית דומה, עמד במאבקים כנגד בן יהודה בשנותיה האחרונות של המאה ה-19. גם בנו, גד, פרסם מאמרים בעיתון תחת הכינוי גפ"ן, שהוא נוטריקון של שמו.
פרט לעבודתו העיתונאית היה פרומקין פעיל ציבור וסייע רבות לנזקקים. הוא סייע ליהודי תימן אנשי עליית אעלה בתמ"ר בשנת תרמ"ב שהגיעו לכפר השילוח, וארגן קרן 'להצלת נדחי ישראל' על מנת לסייע להם להקים משכני קבע. פעילות נוספת של פרומקין הייתה ניסיון לארגן התיישבות של יהודים בנבי סמואל. נרכשה חלקת אדמה ובשנת תרנ"ה ניסו כשלושה עשר יהודים תימנים מירושלים לעבד את האדמה הסמוכה לנבי סמואל, אך ניסיון זה לא עלה יפה. בנוסף, הקים את "בית מושב זקנים הכללי" בירושלים.
פרומקין היה מקושר לאדמו"ר הרש"ב, וכפי שהעיד אדמו"ר הריי"צ ביומנו: "מקושר אל אאמו"ר בליבו ובנפשו".
בנו, גד פרומקין, היה השופט העליון בארץ הקודש בימי המנדט, ובעל קשרי ידידות עם אדמו"ר הריי"צ.
לקריאה נוספת[עריכה | עריכת קוד מקור]
- ג' קרסל, מבחר כתבי ישראל דב פרומקין, הוצאת מוסד הרב קוק, תשי"ד.