ויכוח

ויכוח הוא כינוי של פולמוס הנערך בין שני צדדים המחזיקים בעמדות מנוגדות.

לאורך ההיסטוריה היהודית היו פעמים רבות שיהודים אולצו לקיים ויכוחים שונים עם נציגים של דתות אחרות וכיוצא בזה (בעיקר בארצות הנוצרים), כדי להוכיח את אמיתת היהדות, כשהם נמצאים תחת איום שבמידה והם יפסידו בויכוח, יאולצו להתנצר. גדולי ישראל נעמדו אל מול נציגי הכנסיה, ודחו את טענותיהם על הסף.

בשונה מויכוח אמיתי שתכליתו לברר את האמת, ובחסידות מוסבר מדוע דווקא באמצעות הויכוח מתבררת האמת, הרבי הזהיר מלהיכנס בויכוחים שבדרך כלל הנזק שבהם מרובה על התועלת.

יחס הרבי לויכוחים

ההדרכה הכללית של הרבי היא להימנע מויכוחים היות ובדיבור באופן של קירוב יכול להשפיע בצורה טובה ועמוקה יותר, ובנוסף לכך, פעמים רבות לא רק שהויכוח לא מועיל, אלא שהוא עלול להזיק כיון שמעורר בצד השני את מידת הנצח ולהתבצר יותר בעמדתו.

עם זאת, יש להיזהר שההשתמטות מויכוח לא תיצור רושם כביכול חוששים ממנו מפני שחוששים להפסיד בויכוח, ובכל מקרה, גם במקרה שיש הכרח להגיע למצב של ויכוח - יש לצמצם זאת למינימום ההכרחי, ולדעת כי מויכוח אמיתי שתכליתו לברר את האמת ולא לשם נצחנות בלבד, לא עלולה לצאת שום תקלה והיזק לתורת משה רבינו.

גם כאשר כן מקיימים ויכוח, בכל ויכוח יש להתחיל מהנחות מסוימות שהן משותפות לשני הצדדים, שאז יש תכלית לויכוח, מכיון שבויכוח שאין הנחות משותפות לשני הצדדים, כל אחד מתבצר בעמדותיו ואין לו שום אפשרות לשכנע את הצד השני והויכוח לבטלה.

ויכוחים עם נוצרים

בהזדמנויות רבות שלל הרבי ויכוחים חסרי תועלת בנושא הנצרות, ובמיוחד כאשר הדבר נעשה בגישה מתרפסת. הרבי הזהיר שמויכוחים אלו עלולים להגיע לעבירה על איסורי התורה של "ולא תתורו אחרי לבבכם", ו"אל תפנו אל האלילים".

עם זאת, כאשר יהודי כתב לרבי אודות שאלות שנשאל במהלך ויכוח עם יהודים שהושפעו מהנוצרים - בנוסף למענה שאין להכנס עימם בויכוח ללא תועלת, הצביע הרבי על כמה נקודות מופרכות בגישה הנוצרית, שמהן מובן מדוע הנטייה לגישה זו אינה הגיונית.

ויכוחים עם קונסרביטיבים

בתחילת שליחותו של הרב אליעזר שם טוב הוצע לו לקיים ויכוח פומבי עם הרב הקונסרבטיבי שהיה צעיר ובלתי מנוסה, והוא חשב שאף שבדרך כלל הרבי מצדד שלא להיכנס בויכוחים, מקרה זה הוא יוצא מן הכלל כאשר ההצלחה בויכוח מובטחת, והחשיפה הגבוהה ליהדות בטהרתה גוברת על החשש מנזק שיבוא בעקבות הויכוח.

הוא שאל על כך את הרבי באמצעות הרב חיים מרדכי אייזיק חודוקוב, והמענה שהוא קיבל שעליו להימנע מכך, מ-2 טעמים:

א) כאשר מתיישבים עם אדם סביב השולחן, עצם הישיבה מעניקה לו לגיטימציה כ'בר פלוגתא' שווה ערך שדעתו נחשבת כדבר שיש 'להתמודד' עמה ולהתווכח עמה.

ב) אף שבדרך כלל כאשר שני צדדים מתווכחים, הצד שסברותיו עמוקות ומורכבות יותר הוא הצודק, אלא שהמאזינים לויכוח על פי רוב לא מספיק מורגלים ומנוסים בהבנת דקויות עדינות, ומחפשים בעיקר את הלהט הייצרי שבוויכוח ולא את התוכן.

אצל רבותינו נשיאינו

ערך מורחב – ויכוח לבוב

לאחר שכת הפרנקיסטים נכשלה ונכנעה תחת הכנסיה, בכ"ו תמוז תקי"ט התקיים ויכוח פומבי בראשו עמדו הבעל שם טוב תלמידיו וחסידיו, ובראשם הרב חיים הכהן רפפורט, ועל פי דברי המכתבים בגניזה החרסונית, הבעל שם טוב בעצמו נכח בויכוח (וכך גם סבר רבי יעקב עמדין, בחיבור "מעשה נורא בפאדאליע"), אולם מרשימת הרבי הריי"צ משתמע שלא נכח שם בעצמו.

ערך מורחב – ויכוח שקלוב

בין המקומות בהם ביקר אדמו"ר הזקן כדי להפיץ את תורת החסידות, היתה גם העיירה שקלוב, בה ביקר מספר פעמים.

בפעם הראשונה הסכימו המתנגדים לעמוד לוויכוח ולקבל את שיטת החסידות במקרה וינוצחו בוויכוח. כשהוויכוח התחיל והמתנגדים ראו שהולכים להפסיד חטפו את אדמו"ר הזקן וחברו שהיה עמו ונעלו אותם במרתף.

בפעם השניה שהיתה בין השנים תקל"ח-תק"מ לאחר שניצח אותם בויכוח בלימוד, אמר להם: כאשר יודעים את הדברים שבתורה כמו שהם למעלה בעולמות העליונים, ממילא יודעים את פירוש הדברים גם למטה כמו שהם בעולם הזה. בעקבות ויכוח זה התקרבו כעשרה אברכים מוכשרים לתורת החסידות והפכו לחסידי חב"ד (ביניהם ר' פנחס רייזס, בנו של רב העיר), דבר שהעלה את חמת זעמם של המתנגדים, ובעקבות ויכוח זה נערך ויכוח מינסק.

ערך מורחב – ויכוח מינסק (תקמ"ג)

הויכוח הגדול במינסק, היה הויכוח המרכזי שערך אדמו"ר הזקן בשנת תקמ"ג בעיירה מינסק, מול גדולי המתנגדים לתורת החסידות בתור נציגם של תלמידי המגיד ממעזריטש. בויכוח זה ניצח אדמו"ר הזקן את המתנגדים והשיב להם תשובות מוחצות לכל מה ששאלו אותו.

בעקבות ויכוח זה התקרבו מאות אברכים לתורת החסידות, ופחתה ההתנגדות האמיתית מצד גדולי התורה מעדת המתנגדים שנוכחו לדעת שמנהיג תנועת החסידות הוא גאון עצום ולמדן, וכי כל דרכיו מיוסדים על אמונת ה' מבלי כל סטיה מדרכי היהדות המסורתית.

ערך מורחב – אגרת הויכוח והשלום

אגרת ויכוח והשלום הוא קונטרס העוסק במענה על טענות המתנגדים על תנועת החסידות, ובקריאה לשלום בין שני המחנות. האיגרת פורסמה על ידי ר' ברוך בלוי יפית מפטרבורג, וכללה תמצית מדבריו של "רב גאון" בנושא. לפי מספר עדויות, האגרת נכתבה על ידי אדמו"ר הצמח צדק. יהושע מונדשיין טען שסגנון האיגרת, אינו תואם לסגנונו של הצמח צדק, והיא אינה שלו.

במהלך נסיעתו של אדמו"ר הרש"ב בביקור בציוני רבותינו נשיאנו נפגש עם הרב שלמה אהרנסון בא' שבט תרס"ג בניעז'ין, במהלך פגישתו החל בין השניים ויכוח אודות הציונות כאשר הרב אהרנסוון מצדיק את הציונות ואדמו"ר הרש"ב מתנגד.

ראו גם

• ויכוחא רבה (ספר)
• מחלוקת

קישורים חיצוניים

• שניאור אשכנזי, איך להתווכח כמו יהודים?
• יואב אקריש, ויכוחי סרק? לא ממש. יש סיבה שבשבילה חשוב לריב ולהתווכח
• יחיאל קוצר, אמנות הוויכוח: כך תצליחו לעמוד על שלכם בלי להרגיז יותר מידי
• מעלת הסברה השכלית כשהיא כוללת ניגודים הופכיים, הערות וביאורים טורונטו 'ויתן עוז למלכו' י"א ניסן תשפ"ג עמוד 95