חנוך הנדל קוגל: הבדלים בין גרסאות בדף
(דף חדש: הרב החסיד ר' '''חנוך הענדל קוגל''' בא בפעם הראשונה לליובאויטש בשנת תר"ג. בעת נשיאותו של כ"ק [[אדמו"ר …) |
(←משפחתו) |
||
| (56 גרסאות ביניים של 29 משתמשים אינן מוצגות) | |||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
הרב ה[[חסיד]] ר' '''חנוך | הרב ה[[חסיד]] ר' '''חנוך הענדיל קוגל''' (? - [[י"ט טבת]] [[תר"ס]]), מחסידי אדמו"ר [[הצמח צדק]], היה ממחנכיו של [[אדמו"ר הריי"צ]] בילדותו. אדמו"ר הריי"צ חיבבו ביותר, עד שציינו כאחד מבין שלושת החסידים החביבים עליו ביותר. [[משפיע]] ראשי ב[[ישיבת תומכי תמימים ליובאוויטש]]. | ||
==תולדות חיים== | |||
הרב קוגעל נולד בכפר קטן ליד פלעשניץ לאביו ר' הירש והכיר בילדותו חסידי אדמו"ר הזקן אשר השפיעו על חינוכו והדרכתו{{הערה|ליקוטי דיבורים חלק ג ע' 687. חלק ב ע' 452}}. | |||
בצעירותו התגורר ב[[פלשצניץ]] ועסק בניהול פונדק דרכים (קרעטשמע){{הערה|[[רשימות דברים (ספר)]] הוצאת תשס"ט, עמוד 257.}}, ובסביבות שנת תר"מ עבר להתגורר ב[[ליובאוויטש]]. גם לאחר שעבר להתגורר בליובאוויטש, היה נוהג להגיע פעם בשנה ל[[פעלעשניץ]] לבקר את נכדיו ומשפחתו שנשארו להתגורר במקום, והחסידים בעיר היו מנצלים את ביקוריו ל[[התוועדות|התוועדויות חסידיות]]. | |||
ב[[ | בא בפעם הראשונה ל[[ליובאויטש]] ב[[ה' באלול]] [[תר"ג]]. בעת נשיאותו של [[אדמו"ר הצמח צדק]]. עשר שנים הכין את עצמו ר' הענדל לפני בואו בפעם הראשונה לליובאוויטש. כותב עליו [[אדמו"ר הריי"צ]] "לבו היה בוער כאש ב[[אהבת ישראל]] והיה בעל מידות טובות שאין כדוגמתו. לבו הטוב ומידותיו הטובות היו מתוך עבודה ויגיעה בקבלת עול, לא מצד ההבנה וההשגה". | ||
ב[[ט"ו אלול]] [[תרנ"ז]] כאשר נתיסדה ישיבת [[תומכי תמימים ליובאוויטש]], מינה [[אדמו"ר הרש"ב]] את ר' הענדל ל[[משפיע]] ראשי. | |||
כותב [[אדמו"ר הריי"צ]] הרב חנוך הענדיל הנו המחנך האמיתי שבחינוכו העמיד מחנכים מקבלים אמתיים, כל אימרה ותנועה חסידית נקלטה בהם בחיות פנימית ועשתה פירות ופירי פירות. | |||
לאחר פטירתו אמר [[אדמו"ר מוהרש"ב]] שר' הענדל לא היה בכלל בגיהנום, הוא רק הריח את [[ריח]] הגיהנום. | |||
במקום אחר כותב עליו [[אדמו"ר מוהריי"צ]]: | |||
החסיד הלזה הוא אחד האישים אשר ראוי לפרק מיוחד בתולדות דברי ימי משפחתינו הרוממה, הן מצד אשיותו הפרטית והן מצד התיחסתו וקרבתו לבית משפחתנו, אשר כארבעים שנה היה כמו בן בית, ונוטל חלק גדול בראש כל ענין פרטי המתיחס לנו. זכרו לא ישכח מאיתנו לעולם. | |||
[[ | נפטר ב[[י"ט טבת]] [[תר"ס]]. | ||
[[קטגוריה:חסידים מתקופת אדמו"ר | |||
[[קטגוריה:חסידים מתקופת אדמו"ר | ==משפחתו== | ||
[[קטגוריה:חסידים מתקופת אדמו"ר | *אחיו, ר' [[יוסף קוגל]] - מגדולי חסידי חב"ד בתקופת אדמו"ר הצמח צדק, שפעל להפצת תורת החסידות בפלשצניץ וסביבותיה והפיכתה למרכז חסידי וזכה לקרב עשרות משפחות ואברכים לאורה של תורת החסידות. | ||
*בנו יחידו [[גרשון יהודה לייב קוגל|גרשון יהודה לייב]] נפטר עוד בחיי אביו ב[[י"ח אלול]] [[תרל"ז]], ונטמן ב[[בית עלמין|בית העלמין]] ב[[ווילנא]]. | |||
**בתו מרת הינדה קויפמאן | |||
***בתה, מרת דאבא גיטא, אשת הרב [[חיים משה אלפרוביץ]] | |||
==לקריאה נוספת== | |||
*[[ליובאוויטש וחייליה]] ע' 127 ואילך. | |||
*ספר '''חסידים הראשונים''' ע' 137-146. | |||
==קישורים חיצוניים== | |||
* [[ועד חיילי בית דוד]], '''[http://old2.ih.chabad.info/index.php?url=article_he&id=70554 קובץ "ר' חנוך הענדל"]''', תולדות חייו של ה[[משפיע]] הראשון בליובאוויטש - {{אינפו}} {{PDF}} | |||
*'''[https://77012.blogspot.com/2024/08/blog-post_59.html הדבר שכבש את לב המשפיע ר' חנוך הענדל ושינה את חייו • סיפור ייחודי אותנטי]''', באתר '[[לחלוחית גאולתית]]' {{לחלוחית}} | |||
{{הערות שוליים}} | |||
{{מיון רגיל:קוגל, חנוך הענדל}} | |||
[[קטגוריה:חסידים מתקופת אדמו"ר הזקן]] | |||
[[קטגוריה:חסידים מתקופת אדמו"ר האמצעי]] | |||
[[קטגוריה:חסידים מתקופת אדמו"ר הצמח צדק]] | |||
[[קטגוריה:חסידים מתקופת אדמו"ר המהר"ש]] | |||
[[קטגוריה:חסידים מתקופת אדמו"ר הרש"ב]] | |||
[[קטגוריה:יושבים בליובאוויטש]] | |||
[[קטגוריה:צוות תומכי תמימים ליובאוויטש]] | |||
[[קטגוריה:אישים שנפטרו בשנת תר"ס]] | |||
[[קטגוריה:אישים בפלשצניץ]] | |||
גרסה אחרונה מ־08:17, 28 בנובמבר 2024
הרב החסיד ר' חנוך הענדיל קוגל (? - י"ט טבת תר"ס), מחסידי אדמו"ר הצמח צדק, היה ממחנכיו של אדמו"ר הריי"צ בילדותו. אדמו"ר הריי"צ חיבבו ביותר, עד שציינו כאחד מבין שלושת החסידים החביבים עליו ביותר. משפיע ראשי בישיבת תומכי תמימים ליובאוויטש.
תולדות חיים[עריכה | עריכת קוד מקור]
הרב קוגעל נולד בכפר קטן ליד פלעשניץ לאביו ר' הירש והכיר בילדותו חסידי אדמו"ר הזקן אשר השפיעו על חינוכו והדרכתו[1].
בצעירותו התגורר בפלשצניץ ועסק בניהול פונדק דרכים (קרעטשמע)[2], ובסביבות שנת תר"מ עבר להתגורר בליובאוויטש. גם לאחר שעבר להתגורר בליובאוויטש, היה נוהג להגיע פעם בשנה לפעלעשניץ לבקר את נכדיו ומשפחתו שנשארו להתגורר במקום, והחסידים בעיר היו מנצלים את ביקוריו להתוועדויות חסידיות.
בא בפעם הראשונה לליובאויטש בה' באלול תר"ג. בעת נשיאותו של אדמו"ר הצמח צדק. עשר שנים הכין את עצמו ר' הענדל לפני בואו בפעם הראשונה לליובאוויטש. כותב עליו אדמו"ר הריי"צ "לבו היה בוער כאש באהבת ישראל והיה בעל מידות טובות שאין כדוגמתו. לבו הטוב ומידותיו הטובות היו מתוך עבודה ויגיעה בקבלת עול, לא מצד ההבנה וההשגה".
בט"ו אלול תרנ"ז כאשר נתיסדה ישיבת תומכי תמימים ליובאוויטש, מינה אדמו"ר הרש"ב את ר' הענדל למשפיע ראשי.
כותב אדמו"ר הריי"צ הרב חנוך הענדיל הנו המחנך האמיתי שבחינוכו העמיד מחנכים מקבלים אמתיים, כל אימרה ותנועה חסידית נקלטה בהם בחיות פנימית ועשתה פירות ופירי פירות.
לאחר פטירתו אמר אדמו"ר מוהרש"ב שר' הענדל לא היה בכלל בגיהנום, הוא רק הריח את ריח הגיהנום.
במקום אחר כותב עליו אדמו"ר מוהריי"צ: החסיד הלזה הוא אחד האישים אשר ראוי לפרק מיוחד בתולדות דברי ימי משפחתינו הרוממה, הן מצד אשיותו הפרטית והן מצד התיחסתו וקרבתו לבית משפחתנו, אשר כארבעים שנה היה כמו בן בית, ונוטל חלק גדול בראש כל ענין פרטי המתיחס לנו. זכרו לא ישכח מאיתנו לעולם.
משפחתו[עריכה | עריכת קוד מקור]
- אחיו, ר' יוסף קוגל - מגדולי חסידי חב"ד בתקופת אדמו"ר הצמח צדק, שפעל להפצת תורת החסידות בפלשצניץ וסביבותיה והפיכתה למרכז חסידי וזכה לקרב עשרות משפחות ואברכים לאורה של תורת החסידות.
- בנו יחידו גרשון יהודה לייב נפטר עוד בחיי אביו בי"ח אלול תרל"ז, ונטמן בבית העלמין בווילנא.
- בתו מרת הינדה קויפמאן
- בתה, מרת דאבא גיטא, אשת הרב חיים משה אלפרוביץ
- בתו מרת הינדה קויפמאן
לקריאה נוספת[עריכה | עריכת קוד מקור]
- ליובאוויטש וחייליה ע' 127 ואילך.
- ספר חסידים הראשונים ע' 137-146.
קישורים חיצוניים[עריכה | עריכת קוד מקור]
- ועד חיילי בית דוד, קובץ "ר' חנוך הענדל", תולדות חייו של המשפיע הראשון בליובאוויטש -
- הדבר שכבש את לב המשפיע ר' חנוך הענדל ושינה את חייו • סיפור ייחודי אותנטי, באתר 'לחלוחית גאולתית'
הערות שוליים
- ↑ ליקוטי דיבורים חלק ג ע' 687. חלק ב ע' 452
- ↑ רשימות דברים (ספר) הוצאת תשס"ט, עמוד 257.