כישוף: הבדלים בין גרסאות בדף
אין תקציר עריכה |
|||
| שורה 10: | שורה 10: | ||
מדברי הגמרא נמצא כי מי שמאמין בהחלטיות כי "אין עוד מלבדו" אין כח לכישוף לשלוט עליו. | מדברי הגמרא נמצא כי מי שמאמין בהחלטיות כי "אין עוד מלבדו" אין כח לכישוף לשלוט עליו. | ||
ה[[רמב"ם]] פוסק כי הכישוף הוא אחיזת עינים, בניגוד לפשטות משמעות הגמרא. יש שמסבירים זאת בכך שמכיון שכוחם של הכשפים משפיע רק על המאמינים בהם, פעל הרמב"ם בדרך של [[לכתחילה אריבער]] וכתב שאין בהם שום כוח, ועל ידי כן התבטל כוחם של הכשפים. | ה[[רמב"ם]] פוסק כי הכישוף הוא אחיזת עינים, בניגוד לפשטות משמעות הגמרא. יש שמסבירים זאת בכך שמכיון שכוחם של הכשפים משפיע רק על המאמינים בהם, פעל הרמב"ם בדרך של [[לכתחילה אריבער]] וכתב שאין בהם שום כוח, ועל ידי כן התבטל כוחם של הכשפים{{מקור}}. | ||
==אצל אדמו"ר הזקן== | ==אצל אדמו"ר הזקן== | ||
גרסה אחרונה מ־09:04, 3 במרץ 2021
כישוף הוא כוח מכוחות הסטרא אחרא, אשר כוחם תלוי בהכרה והידיעה בהם, ומתבטל כלא היו על ידי האמונה באחדות ה' ובאין עוד מלבדו.
דברי הפסוק[עריכה | עריכת קוד מקור]
בפסוק נאמר "מכשפה לא תחיה[1]". המפרשים מסבירים כי התורה נקטה לשון מכשפה כי עיקר מכשפות מצוי בנשים. בקבלה וחסידות מוסבר כי בסטרא אחרא כוח הנקבה גדול משל הזכר ומכאן כוחם המוגבר של הנשים בכישוף[דרוש מקור].
דברי הגמרא[עריכה | עריכת קוד מקור]
אמר רבי יוחנן למה נקרא שמן כשפים שמכחישין פמליא של מעלה. אין עוד מלבדו אמר רבי חנינא אפילו לדבר כשפים, ההיא איתתא
שגיאות פרמטריות בתבנית:מונחון
לא נמצא templatedata תקין דהות קא מהדרא למשקל עפרא
שגיאות פרמטריות בתבנית:מונחון
לא נמצא templatedata תקין מתותי כרעיה דרבי חנינא, אמר לה אי מסתייעת זילי עבידי אין עוד מלבדו, כתיב איני והאמר רבי יוחנן למה נקרא שמן מכשפים שמכחישין פמליא של מעלה שאני רבי חנינא דנפיש זכותיה— סנהדרין סז, ב
מדברי הגמרא נמצא כי מי שמאמין בהחלטיות כי "אין עוד מלבדו" אין כח לכישוף לשלוט עליו.
הרמב"ם פוסק כי הכישוף הוא אחיזת עינים, בניגוד לפשטות משמעות הגמרא. יש שמסבירים זאת בכך שמכיון שכוחם של הכשפים משפיע רק על המאמינים בהם, פעל הרמב"ם בדרך של לכתחילה אריבער וכתב שאין בהם שום כוח, ועל ידי כן התבטל כוחם של הכשפים[דרוש מקור].
אצל אדמו"ר הזקן[עריכה | עריכת קוד מקור]
ר' פסח ממלסטובקה[עריכה | עריכת קוד מקור]
המתנגדים בעירו של החסיד ר' פסח ממלסטובקה קינאו בו על אשר מיטיב הוא להתפלל ופעלו בדרך הכישוף שיפלו במחשבתו מחשבות ניאוף.
ר' פסח נכנס על כך ליחידות לאדמו"ר הזקן. אדמו"ר הזקן הכיר מיד כי מחשבות אלו באות אליו מחמת כישוף. לקח אדמו"ר הזקן תפוח, הביט בו זמן מועט ואחר נתנו לר' פסח ואמר לו: "אמור שאין אתה רוצה את התפוח".
ויאמר ר' פסח: איך אומר שאיני רוצה, הלא רוצה אני? לקח אדמו"ר הזקן שנית את התפוח, שוב הביט עליו זמן מה ואמר לו שוב: אמור שאינך רוצה. שוב ענה ר' פסח: איך אומר שאיני רוצה בו בזמן שחפץ אני בו. לקח אדמו"ר הזקן את התפוח בשלישית ויאמר לו: אמור שאינך רוצה. ויאמר ר' פסח: עכשיו באמת איני רוצה בו!
אדמו"ר הזקן נתן לו את התפוח, אכל ממנו והכישוף סר ממנו.
ר' שמואל מונקעס[עריכה | עריכת קוד מקור]
רבי שמואל מונקס נקלע פעם לבית מרזח, ושם מצא שני מכשפים. המכשפים התגרו בו והציעו לו להתחרות בהם. הוא הסכים ללא חשש, וסיכם שהוא ישתה מכוס שלהם והם ישתו גם כן מהכוס לאחריו. הם הכינו כוס, לחשו עליה לחשי כישוף, והציעו לו לשתות. רבי שמואל מונקעס, מתוך אמונתו בה' שאין עוד מלבדו. הוא בירך שהכל ושתה ולא אירע לו כלום. לאחר מכן הכריח ר' שמואל מונקעס את המכשפים לטעום מהכוס. אחד מהם מת מיד, והשני חלה קשות.
לאחר מכן, כאשר הוא נסע לליאזנה ליום כיפור, עורבים הטרידו אותו, ועד שבקושי הצליח ללכת. לקראת הערב, אדמו"ר הזקן שלח את בנו אדמו"ר האמצעי לקבל את פניו, מאוחר יותר אמר לו אדמו"ר הזקן שהייתה לו עבודה קשה לתקן את מה שקלקל.
כשאדמו"ר הריי"צ סיפר זאת הוא אמר, שתמיד היו מספרים סיפור זה בכך, שבאותה שנה לקחו את הרבי למאסר[2].
בדורנו[עריכה | עריכת קוד מקור]
כמה פעמים כתב הרבי באגרותיו ליהודים שחששו מכישופים שאין בכך ממש ועליהם להסיח דעת מזה[3].