בנות צלפחד – הבדלי גרסאות

עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה

→ העריכה הקודמת

חזותיקוד ויקי

@@ שורה 1: / שורה 1: @@
-{{בעבודה}}
+'''בְּנוֹת צְלָפְחָד''' הינם חמשה בנות צְלָפְחָד, מַחְלָה נֹעָה וְחָגְלָה וּמִלְכָּה וְתִרְצָה, אשר מפורסמות ב[[תנ"ך]], לאחר שאביהם מת, ולא נשאר להם נחלה לרשתה, ובעקבות בקשתם לקבלת נחלה ב[[ארץ ישראל]], נכתבה פרשת הירושה.
-'''בְּנוֹת צְלָפְחָד''' הינם חמשה בנות של צְלָפְחָד, אשר מפורסמות ב[[תנ"ך]], לאחר שאביהם מת, ולא נשאר להם נחלה לרשתה.
 ==רקע==
-לאחר [[חטא המרגלים]], צלפחד בן חפר, קושש עצים ב[[שבת]]{{הערה|פרש"י שם, ג.}}. ומובאף כי  התכון לשם שמים, ומסר נפשו להיות מקושש עצים ביום השבת, בכדי שיהרג ויראו אחרים{{הערה|תוספות [[ד"ה]] "אפילו", [[גמרא]] [[מסכת בבא בתרא]], קיט, סוף ע"ב.}}. כלומר, שעל ידו יתגלה ויתבאר ההלכה ופסק הדין ב[[תורה]], מהו דינו וענשו של מחלל שבת רח"ל.
+לאחר [[חטא המרגלים]], צלפחד בן חפר, קושש עצים ב[[שבת]]{{הערה|פרש"י שם, ג.}}. ומובא, כי התכוון לשם שמים, ומסר נפשו להיות מקושש עצים ביום השבת, בכדי שיהרג ויראו אחרים{{הערה|תוספות [[ד"ה]] "אפילו", [[גמרא]] [[מסכת בבא בתרא]], קיט, סוף ע"ב.}}. כלומר, שעל ידו יתגלה ויתבאר ההלכה ופסק הדין ב[[תורה]], מהו דינו וענשו של מחלל שבת .
-הרבי מביא{{הערה|תורת מנחם, תשט"ו ח"ב, מ[[שיחה|שיחת]] [[י"ג תמוז]] [[תשט"ו]].}}, שהמקושש עצים לא חילל את השבת, כפי שמובא באחרונים{{הערה|בשו"ת של ר' מאיר מלובלין - שו"ת אור המאיר סי"ב. – וראה לקו"ש חכ"ח ע' 94 ואילך. וש"נ.}}, וכי הטעם שבחר במלאכה של מקושש עצים, הוא כיון שחלוקה משאר המלאכות, בכך שחיובה הוא כאשר צריך לעצים, אבל כשאינו צריך לעצים פטור{{הערה|ראו לקו"ש חכ"ח ע' 94, הערה 14. וש"נ.}}. וכיון שצלפחד עצמו ידע שלא היה צריך לעצים, אלא שכל רצונו היה שיתברר דין בתורה, נמצא, שלאמיתו של דבר לא חילל את השבת.
+אך משום שבאו עדים, והעידו שראוהו מקושש עצים{{הערה|שגם השתמש בעצים, היו העדים מעידים שלא היה צריך לעצים, ובמילא לא היה חייב מיתה, ואז לא היה מתברר הדין חילול שבת.}}, היו חייבים בית הדין לדון אותו כמחלל שבת{{הערה|ועל ידי כך מבאר הרבי (תורת מנחם, תשט"ו ח"ב), כי צלפחד הצליח לפעול שני הענינים גם יחד: הן בירור דינו של מחלל שבת, והן באופן שידע בעצמו שלא חילל את השבת.}}, ולאור כך צלפחד נענש במיתה.
+==בקשת בנות צלפחד==
+כאשר משה חילק את הארץ לשבטים, הגיעו אליו בנות צלפחד ודרשו חלק לנחלה, כיוון שאביהם מת ולא הותיר בנים, ואמרו לפני משה:
+{{ציטוט|תוכן=וַתִּקְרַבְנָה בְּנוֹת צְלָפְחָד בֶּן חֵפֶר בֶּן גִּלְעָד בֶּן מָכִיר בֶּן מְנַשֶּׁה לְמִשְׁפְּחֹת מְנַשֶּׁה בֶן יוֹסֵף. וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֹתָיו: מַחְלָה נֹעָה וְחָגְלָה וּמִלְכָּה וְתִרְצָה. וַתַּעֲמֹדְנָה לִפְנֵי מֹשֶׁה וְלִפְנֵי אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן וְלִפְנֵי הַנְּשִׂיאִם וְכָל הָעֵדָה, פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד, לֵאמֹר: "אָבִינוּ מֵת בַּמִּדְבָּר, וְהוּא לֹא הָיָה בְּתוֹךְ הָעֵדָה הַנּוֹעָדִים עַל ה' בַּעֲדַת קֹרַח, כִּי בְחֶטְאוֹ מֵת, וּבָנִים לֹא הָיוּ לוֹ. לָמָּה יִגָּרַע שֵׁם אָבִינוּ מִתּוֹךְ מִשְׁפַּחְתּוֹ, כִּי אֵין לוֹ בֵּן? תְּנָה לָּנוּ אֲחֻזָּה בְּתוֹךְ אֲחֵי אָבִינוּ." וַיַּקְרֵב מֹשֶׁה אֶת מִשְׁפָּטָן לִפְנֵי ה', וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: "כֵּן בְּנוֹת צְלָפְחָד דֹּבְרֹת, נָתֹן תִּתֵּן לָהֶם אֲחֻזַּת נַחֲלָה בְּתוֹךְ אֲחֵי אֲבִיהֶם, וְהַעֲבַרְתָּ אֶת נַחֲלַת אֲבִיהֶן לָהֶן."|מרכאות=כן|מקור=[[במדבר]], כז, ד.}}
-ומכל מקום, כיון ש"האדם יראה לעינים"{{הערה|שמואל-א טז, ז.}}, ו"אין לו לדיין אלא מה שעיניו רואות"{{הערה|סנהדרין ו, סע"ב. וש"נ.}}, משום שבאו עדים והעידו שראוהו מקושש עצים{{הערה|שגם השתמש בהעצים, היו העדים מעידים שלא היה צריך לעצים, ובמילא לא היה חייב מיתה, ואז לא היה מתברר הדין חילול שבת.}}, חייבים בית הדין לדון אותו כמחלל שבת, וכך הצליח לפעול שני הענינים גם יחד: הן בירור דינו של מחלל שבת, והן באופן שידע בעצמו שלא חילל את השבת.
+לאור כך פנה משה ל[[הקב"ה]], ונכתבה פרשת הירושה, "איש כי ימות ובן אין לו והעברתם את נחלתו לבתו וגו'"{{הערה|שם, ח.}}, ואכן בנות צלופחד נטלו שלושה חלקים בנחלה: חלק אביהם שהיה מיוצאי מצריים, וחלקו עם אחיו בנכסי חפר, ושהיה בכור, ונטל שני חלקים{{הערה|כמובא ב[[משנה]], [[מסכת בבא בתרא]], פרק ח', משנה ג.}}.
-ומשום שכלפי כל הקהל היה זה חילול שבת , נוסף על הענין של חילול השם, וכן שכיון שמאורע זה היה מיד בשבת השניה{{הערה| פרש"י שלח טו, לב.}}, הרי בגלל זה לא היה יכול להיות הענין של "משמרין ישראל שתי שבתות כהלכתן מיד נגאלים"{{הערה|שבת קיח, ב.}}. כשם שאנו רואים לגבי לוקטי המן, ש"אלמלי שמרו ישראל שבת ראשונה לא שלטה בהם אומה ולשון, שנאמר{{הערה|בשלח טז, כז.}} "ויהי ביום השביעי יצאו מן העם ללקוט", וכתוב ויבוא{{הערה|שם יז, ח.}} עמלק", אלא שענין זה היה באופן של מסירת-נפש. וכאשר נמצא יהודי בעל מסירת  נפש שמאיזו סיבה שתהיה לא זכה לבנים, ל"איש" ש"דרכו לכבוש" – לא הפסיד חלקו בארץ, אלא, הבנות שגידל וחינך זכו שעל ידן ניתוספה פרשה בתורה שבה נתבאר סדר ירושת הארץ, ש"ירושה אין לה הפסק"{{הערה|ב"ב קכט, ב. קלג, סע"א.}}.
+==מעלתם==
+ב[[גמרא]] [[מסכת בבא בתרא]]{{הערה|דף קיט, עמוד ב.}}, דנים אודות מעלת בנות צלפחד, ומובא כי היו חכמות ודרשניות, וצדיקות. הטעם שהיו חכמות, שלפי שעה דברו, כפי שאמר רבי שמואל בר רב יצחק, שמלמד שהיה משה רבינו יושב ודורש בפרשת יבמין, כפי שנאמר{{הערה|דברים כה, ה.}} "כי ישבו אחים יחדו", ובנות צלפחד אמרו למשה: {{ציטוטון|אם כבן אנו חשובין תנה לנו נחלה כבן, אם לאו תתיבם אמנו}}. והמקור לכך שהיו דרשניות, משום שהיו אומרות אילו היה לאביהם בן לא היו טוענות. וכן צדקניות הן, לאור כך שלא נישאו אלא להגון להן, כפי ששנה רבי אליעזר בן יעקב, שאפילו קטנה שבהן לא נשאת פחותה מארבעים שנה.
-לאור כך ששמעו בנות צלפחד כי הארץ מתחלקת לשבטים, לזכרים, באו [[משה רבינו]], וחמשתן אמרו כחמישה דברים{{הערה|ילקוט שמעוני פנחס רמז תשעג בסופו.}}:
-הבת הראשונה אמרה{{הערה|במדבר כז.}}, אשר אביהם מת במדבר, והשנייה אמרה כי לא היה בעדת קרח, והשלישית אמרה כי בחטאו מת.
 ==בהלכה==
-[[אדמו"ר הזקן]] פוסק{{הערה|[[שולחן ערוך]] - אורח חיים, חלק א, הלכות ברכת המזון.}} כי נשים חייבות בברכת המזון{{הערה|על פי [[משנה]] [[מסכת ברכות]] כ, ב.}}, וספק הוא אם חייבות מן התורה{{הערה|כמובא ב[[גמרא]] שם. וכן ראו [[רמב"ם]] הלכות ברכות פ"ה ה"א, רא"ש ברכות פ"ג סי"ג, טור ושו"ע ס"א, ועוד.}} מפני שהוא מצות עשה שאין הזמן גרמא או אינן חייבות אלא מדברי סופרים מפני שנאמרג על הארץ הטובה אשר נתן לך והארץ לא נתנה לנקבות להתחלק אלא לזכרים ובנות צלפחד חלק אביהם נטלו שהיה מיוצאי מצרים{{הערה|כפי [[רש"י]] שם, [[ד"ה]] 'או דרבנן'. וראו סימן קפז ס"ז.}}.
+[[אדמו"ר הזקן]] פוסק{{הערה|[[שולחן ערוך]] - אורח חיים, חלק א, הלכות ברכת המזון.}} כי נשים חייבות בברכת המזון{{הערה|על פי [[משנה]] [[מסכת ברכות]] כ, ב.}}, וספק הוא אם חייבות מן התורה{{הערה|כמובא ב[[גמרא]] שם. וכן ראו [[רמב"ם]] הלכות ברכות פ"ה ה"א, רא"ש ברכות פ"ג סי"ג, טור ושו"ע ס"א, ועוד.}} מפני שהוא [[מצוות עשה שהזמן גרמא|מצות עשה שאין הזמן גרמא]] או אינן חייבות אלא מדברי סופרים מפני שנאמר 'על הארץ הטובה אשר נתן לך' והארץ לא נתנה לנקבות להתחלק אלא לזכרים ובנות צלפחד חלק אביהם נטלו שהיה מיוצאי מצרים{{הערה|כפי [[רש"י]] שם, [[ד"ה]] 'או דרבנן'. וראו סימן קפז ס"ז.}}.
 ==בתורת החסידות==
@@ שורה 24: / שורה 20: @@
 הרבי מעיר, שכללות הענין של [[מתן תורה]] על ידי משה רבינו{{הערה|עד לשמונה פסוקים האחרונים שהיו בסוף שנת הארבעים}}, לא היה יכול להסתיים לשני הדעות במסכת גיטין{{הערה|ס, סע"א.}} אם "תורה חתומה ניתנה" או "מגילה מגילה ניתנה" – עד שבאו הנשים הצדקניות שבאותו הדור - בנות צלפחד, וזכו שעל ידן ניתנה ונשלמה פרשה זו בתורה.
+כמו כן, אודות חטאו של צלפחד, הרבי מביא{{הערה|תורת מנחם, תשט"ו ח"ב, מ[[שיחה|שיחת]] [[י"ג תמוז]] [[תשט"ו]].}}, שהמקושש עצים לא חילל את השבת, כפי שמובא באחרונים{{הערה|בשו"ת של ר' מאיר מלובלין - שו"ת אור המאיר סי"ב. – וראה לקו"ש חכ"ח ע' 94 ואילך. וש"נ.}}, וכי הטעם שבחר במלאכה של מקושש עצים, הוא כיון שחלוקה משאר המלאכות, בכך שחיובה הוא כאשר צריך לעצים, אבל כשאינו צריך לעצים פטור{{הערה|ראו לקו"ש חכ"ח ע' 94, הערה 14. וש"נ.}}. וכיון שצלפחד עצמו ידע שלא היה צריך לעצים, אלא שכל רצונו היה שיתברר דין בתורה, נמצא, שלאמיתו של דבר לא חילל את השבת.
+ומכל מקום, כיון ש"האדם יראה לעינים"{{הערה|שמואל-א טז, ז.}}, ו"אין לו לדיין אלא מה שעיניו רואות"{{הערה|סנהדרין ו, סע"ב. וש"נ.}}, משום שבאו עדים והעידו שראוהו מקושש עצים{{הערה|שגם השתמש בהעצים, היו העדים מעידים שלא היה צריך לעצים, ובמילא לא היה חייב מיתה, ואז לא היה מתברר הדין חילול שבת.}}, חייבים בית הדין לדון אותו כמחלל שבת, וכך הצליח לפעול שני הענינים גם יחד: הן בירור דינו של מחלל שבת, והן באופן שידע בעצמו שלא חילל את השבת.
+ומשום שכלפי כל הקהל היה זה חילול שבת , נוסף על הענין של חילול השם, וכן שכיון שמאורע זה היה מיד בשבת השניה{{הערה| פרש"י שלח טו, לב.}}, הרי בגלל זה לא היה יכול להיות הענין של "משמרין ישראל שתי שבתות כהלכתן מיד נגאלים"{{הערה|שבת קיח, ב.}}. כשם שאנו רואים לגבי לוקטי המן, ש"אלמלי שמרו ישראל שבת ראשונה לא שלטה בהם אומה ולשון, שנאמר{{הערה|בשלח טז, כז.}} "ויהי ביום השביעי יצאו מן העם ללקוט", וכתוב ויבוא{{הערה|שם יז, ח.}} עמלק", אלא שענין זה היה באופן של מסירת-נפש. וכאשר נמצא יהודי בעל מסירת נפש שמאיזו סיבה שתהיה לא זכה לבנים, ל"איש" ש"דרכו לכבוש" – לא הפסיד חלקו בארץ, אלא, הבנות שגידל וחינך זכו שעל ידן ניתוספה פרשה בתורה שבה נתבאר סדר ירושת הארץ, ש"ירושה אין לה הפסק"{{הערה|ב"ב קכט, ב. קלג, סע"א.}}.
 {{הערות שוליים}}
+[[קטגוריה:חומש במדבר]]