יוסף מביישינקוביץ': הבדלים בין גרסאות בדף

גרסה אחרונה מ־06:20, 18 בנובמבר 2024

רבי יוסף מבישינקוביץ' מוכר גם כיוסף בעל עגלה היה מחסידי האדמו"ר הזקן והאדמו"ר האמצעי התפרסם בשל 'הסבת המקצוע' שלו לעגלון בגיל 70 - לפי הוראתו של אדמו"ר הזקן. סיפורו התפרסם על ידי האדמו"ר הריי"צ

תולדות חיים[עריכה | עריכת קוד מקור]

בשנת תקס"ד היה ר' יוסף בליאדי, וכשנכנס אל האדמו"ר הזקן ליחידות, שאלו האם הוא בקי בששה סדרי משנה בעל-פה ובדיוק. ר' יוסף ענה, שאחד משיעוריו הוא לחזור בעל-פה את ששת סדרי משנה פעם בחודש. האדמו"ר הזקן ענהו: "משנה אותיות נשמה, תשא אישה בת בנים [= שעדיין מסוגלת ללדת] ותלד בן והשם יתברך יתן אריכות ימים. ולטובת נשמתך טוב יותר להיות בעל-עגלה [= 'עגלון'] מלהיות רב".

כששב לעירו הציעו לו להשתדך עם בתו של ר' נתנאל סופר – אישה אלמנה, צעירה לימים ולה חנות של מזון. בקיץ תקס"ח ילדה בן שנקרא אבא זליג.

בשנת תקע"ד בהיותו כבן 70, באו יהודים מהעיר ליעפלי אל ר' יוסף בבקשה שיבוא לכהן כרבם. בשומעו את ההצעה, נזכר בדברי אדמו"ר הזקן אליו כעשר שנים קודם לכן, שלטובת נשמתו טוב יותר שיהיה בעל-עגלה משיהיה רב. ר' יוסף סרב להצעת הרבנות אך הבין שכעת כשהוצעה לו רבנות, הגיע הזמן שעליו להפוך ל'בעל עגלה'.

בעל עגלה[עריכה | עריכת קוד מקור]

בבושה גדולה ניגש לעגלונים בעירו וביקש שילמדוהו את רזי המקצוע, הללו חשבו שהלמדן בן ה-70 יצא מדעתו. בעל-עגלה אחד ריחם עליו והסכים ללמדו את המקצוע, ר' יוסף, התלכלך בזפת וכמעט איבד את עינו מהצלפת זנב סוס.

כשבא לביתו מצא את אשתו יושבת ובוכה, היא שמעה שבעלה "השתגע" ורוצה לההפך ל"בעל עגלה". כאשר סיפר לה שכן הורה אדמו"ר הזקן, אמרה לו: עליך לקיים את דברי מורך ורבך ללא שהות. מחר את מחרוזות הפנינים שלי ואת שני השריונים התפורים בחוטי זהב ותמורתם תספיק לך לקנות סוס ועגלה, ובשעה טובה ומוצלחת תתחיל במלאכה זו. כששמע ר' יוסף את דברי אשתו, שנאמרו בתמימות לב ובאמונה טהורה, אף שמחד גיסא היה שבע רצון מתמימותה באמונת צדיקים, אבל מאידך גיסא לבו נלחץ בקרבו בהעלותו על רעיונו, שהוא יהיה בעל-עגלה.

ר' שלמה לייב בעל התשובה[עריכה | עריכת קוד מקור]

בשנת תקע"ו בימים שבין פסח לשבועות, נסע ר' יוסף לעיר סעננא. בלילה התארח באכסניה בה התארח גם אחד מעוזריו של הגרף מבצייקב - יהודי מתבולל ששמו היה שלמה לייב.

האורח היהודי ביקש מר' יוסף שיקחהו לסעננא מוקדם בבוקר, ר' יוסף אמר לו שהוא לא יוכל לצאת לפני השעה עשר כי עליו להתפלל. האורח התרגז ודרש מבעל האכסניה להשיג עבורו עגלה אחרת והוא ישלם כמה שיבקשו, זאת בתנאי שיצאו לדרך עד חמש בבוקר.

בלילה כשר' יוסף קם לערוך תיקון חצות כדרכו, התעורר האורח משנתו ונבהל מאד לשמוע קול בכי. הוא פתח את הדלת, ונדהם לגלות את ה'בעל-עגלה' יושב על הרצפה, קורא בספר לאור נר ובוכה. הבכי נכנס ללבו של האורח. הוא נזכר בימי צעירותו, בחינוך שקיבל בבית אביו וממלמדיו, באשתו ובניו, שעזבם לפני שנים (האורח חי באותו הזמן עם גויה ונולדו להם שני בנים ובת. הבכור ואחותו מתו והצעיר חי). האורח - היהודי המתבולל נשטף במרירות עצומה.

בבוקר אמר ר' יוסף ברכות השחר בהתעוררות גדולה, טבל בנהר לבש טלית ותפילין והתפלל בדביקות גדולה. בינתיים הגיע בעל עגלה נכרי - אותו הזמין בעל האכסניה לבקשתו של האורח, אך הוא הודיע שהוא ממתין לר' יוסף. הוא המשיך לחשוב על אשתו וילדיו וכאב לו על האסון שהמיט עליהם: "מי יודע אם המה בחיים ובמה הם מתפרנסים? כמה חרפות סבלו בשבילו? חרפת בושה וכלימה וחרפת עוני ורעב, ומדוע?" הוא שואל את עצמו. הוא נזכר שירידתו מהדרך הייתה על ידי חבר בשם אברהם דוב הפוקר, שהדיחו מהדרך. הוא נשבע לעצמו, שמהיום והלאה הוא ישוב בתשובה גמורה וישוב לאשתו ולבניו, לדתו ולאלקיו. הוא שאל טלית ותפילין והתפלל בחדרו בבכי רב. הוא היה כה מזועזע, עד שחלה ונחלש מאוד. במקום עבר רופא בשם ר' יצחק זליג מפלצק, שניסה לתת לו תרופות אך ללא הועיל. וגם כאשר הגרף מבצייקב מעסיקו שלח רופא מיוחד הוא לא הועיל.

שלמה לייב ביקש לקרא לר' יוסף והתוודה לפניו על כל עברו, הוא סיפר לו שהחליט לשוב בתשובה גמורה ולשוב אל אשתו ובניו. כשסיים לדבר החל לבכות וכל גופו רעד. ר' יוסף, הכיר בחרטתו הכנה, רחם עליו והחל להרגיעו. שלמה לייב אמר שלחוטא כמוהו אין תקנה רק מוות בייסורים גדולים. הוא הוסיף ואמר, שהוא מקבל על עצמו ייסורים הכי גדולים ובלבד שייפטר מאשתו הנכריה ובנם, אשר נולד בטומאה ויחזור אל אשתו היהודייה וילדיהם היהודים. ר' יוסף סיפר לו על ידיעה שהגיעה בינתיים, שאשתו הגויה ובנם נהרגו בטביעה בנהר, הוא אמר לו שזה סימן שתשובתו התקבלה והדבר חיזק והבריא את שלמה לייב.

שלמה לייב, התפטר מתפקדו אצל הגרף, ונסע לליובאוויטש אל אדמו"ר האמצעי שהדריך אותו עד שהפך לבעל תשובה גמור.

בקיץ ההוא התפרסם קונטרס התשובה פוקח עורים מאת אדמו"ר האמצעי, המכיל סדר הנהגה לבעל תשובה^[1] .

רבי יוסף הופך להיות משפיע[עריכה | עריכת קוד מקור]

לקראת חג השבועות הגיע ר' יוסף לליובאוויטש, ושהה בה כשני חדשים. כשנכנס ל'יחידות' לכ"ק אדמו"ר האמצעי, פקד עליו למלאות מקומו של 'נחום הזקן' שנפטר, ולנהל את המניין החסידי ברחוב השוק. האדמו"ר אמר לו: "האבא [= אדמו"ר הזקן] היה אצלי ואמר, שיוסף מבישינקוביץ' השלים את הכוונה". וסיים את דבריו: "אבא, לצורך טובה פרטית, עשה מ'למדן' 'בעל-עגלה' ואותי הוא מצווה לצורך טובה כללית, לעשות מ'בעל-עגלה' 'משפיע'. עליך להיות ה'משפיע' ומנהל המניין החסידי בשוק של בישינקוביץ'".

כשחזר מליובאוויטש מכר את הסוס והעגלה והפך למשפיע. עד שנותיו האחרונות היה הולך רגלי לליובאוויטש.

משפחתו[עריכה | עריכת קוד מקור]

בנו, ר' אבא זעליג^[2].

קישורים חיצוניים[עריכה | עריכת קוד מקור]

הערות שוליים

↑ אדמו"ר הריי"ץ במכתב (מכ"ו טבת תרצ"ו) נוטה לומר, שאת הקונטרס 'פוקח עורים' כתב אדמו"ר האמצעי במיוחד עבור ר' שלמה לייב.
↑ ממנו שמע כ"ק אדמו"ר הרש"ב את הסיפור והוא סיפרו לבנו – אדמו"ר הריי"ץ.

[1] אדמו"ר הריי"ץ במכתב (מכ"ו טבת תרצ"ו) נוטה לומר, שאת הקונטרס 'פוקח עורים' כתב אדמו"ר האמצעי במיוחד עבור ר' שלמה לייב.

[2] ממנו שמע כ"ק אדמו"ר הרש"ב את הסיפור והוא סיפרו לבנו – אדמו"ר הריי"ץ.

[1]

[2]

@@ שורה 1: / שורה 1: @@
-רבי ייוסף מבישינקוביץ' היה מחסידי אדמו"ר הזקן ומחסידי אדמו"ר האמצעי.
+[[קובץ:יוסף מביישינקוביץ'.jpg|ממוזער|יוסף מביישינקוביץ' - הרב שהפך לעגלון. איור: שולם פייגין]]
-==תולדות חייו==
+רבי '''יוסף מ[[בישינקוביץ']]''' מוכר גם כ'''יוסף בעל עגלה''' היה מחסידי [[רבי שניאור זלמן מליאדי (אדמו"ר הזקן)|האדמו"ר הזקן]]  ו[[רבי דובער שניאורי (אדמו"ר האמצעי)|האדמו"ר האמצעי]] התפרסם בשל 'הסבת המקצוע' שלו לעגלון בגיל 70 - לפי הוראתו של אדמו"ר הזקן. סיפורו התפרסם על ידי ה[[רבי יוסף יצחק שניאורסון (אדמו"ר הריי"צ)|אדמו"ר הריי"צ]]
-בשנת תקס"ד היה ר' יוסף בליאדי, וכשנכנס לרבינו הזקן נ"ע ל'יחידות', שאלו, אם הוא בקי בששה סדרי משנה בעל-פה בדיוק.
-ויענהו ר' יוסף, שאחד משיעוריו הוא לחזור בעל-פה שיתא סדרי משנה פעם בחודש.
+==תולדות חיים==
+בשנת [[תקס"ד]] היה ר' יוסף ב[[ליאדי]], וכשנכנס אל האדמו"ר הזקן ל[[יחידות]], שאלו האם הוא בקי בששה סדרי [[משנה]] [[שינון בעל פה|בעל-פה]] ובדיוק. ר' יוסף ענה, שאחד מ[[לימוד התורה#קביעות עיתים|שיעוריו]] הוא לחזור בעל-פה את ששת סדרי משנה פעם בחודש. האדמו"ר הזקן ענהו: "משנה אותיות נשמה, תשא אישה בת בנים [= שעדיין מסוגלת ללדת] ותלד בן והשם יתברך יתן אריכות ימים. ולטובת נשמתך טוב יותר להיות בעל-עגלה [= 'עגלון'] מלהיות רב".
-ויאמר לו הוד כ"ק רבינו: "משנה אותיות נשמה, תשא אישה בת בנים1 ותלד בן והשם יתברך יתן אריכות ימים. ולטובת נשמתך טוב יותר להיות בעל-עגלה מלהיות רב".
+כששב לעירו הציעו לו להשתדך עם בתו של ר' נתנאל סופר – אישה אלמנה, צעירה לימים ולה חנות של מזון. בקיץ תקס"ח ילדה בן שנקרא אבא זליג.
-כששב לעירו הציעו לו להשתדך עם בתו של ר' נתנאל סופר – אישה אלמנה, צעירה לימים ולה חנות של מזון. ובקיץ תקס"ח ילדה לו בן ויקראהו בשם אבא זליג.
+בשנת [[תקע"ד]] בהיותו כבן 70, באו יהודים מהעיר ליעפלי אל ר' יוסף בבקשה שיבוא לכהן כרבם. בשומעו את ההצעה, נזכר בדברי אדמו"ר הזקן אליו כעשר שנים קודם לכן, שלטובת נשמתו טוב יותר שיהיה בעל-עגלה משיהיה רב. ר' יוסף סרב להצעת הרבנות אך הבין שכעת כשהוצעה לו רבנות, הגיע הזמן שעליו להפוך ל'בעל עגלה'.
-בשנת תקע"ד באו בעלי-בתים מעיר ליפלי ו'כתב-רבנות' בידם ויציעו לו את הרבנות בעיר ליפלי.
-אז נזכר ר' יוסף על דברי כ"ק אדמו"ר, שאמר לו כעשר שנים מלפנים, שלטובת נשמתו טוב יותר להיות בעל-עגלה מלהיות רב. וישב את פני הבעלי-בתים מליפלי ריקם.
-כשהתבונן ר' יוסף בדברי כ"ק אדמו"ר הבין, שעכשיו כשהציעו לו את הרבנות דליפלי, הגיע הזמן שהוא צריך להיעשות לבעל-עגלה.
 ==בעל עגלה==
+בבושה גדולה ניגש לעגלונים בעירו וביקש שילמדוהו את רזי המקצוע, הללו חשבו שהלמדן בן ה-70 יצא מדעתו. בעל-עגלה אחד ריחם עליו והסכים ללמדו את המקצוע, ר' יוסף, התלכלך בזפת וכמעט איבד את עינו מהצלפת זנב סוס.
-ופעם כמעט שהחליט להיעשות בעל-עגלה וילך אל האכסניות – מקומות שם מתקבצים בעלי העגלות, להתרועע עמהם בכדי להתלמד את אומנותם.
+כשבא לביתו מצא את אשתו יושבת ובוכה, היא שמעה שבעלה "השתגע" ורוצה לההפך ל"בעל עגלה". כאשר סיפר לה שכן הורה אדמו"ר הזקן, אמרה לו: עליך לקיים את דברי מורך ורבך ללא שהות. מחר את מחרוזות הפנינים שלי ואת שני השריונים התפורים בחוטי זהב ותמורתם תספיק לך  לקנות סוס ועגלה, ובשעה טובה ומוצלחת תתחיל במלאכה זו. כששמע ר' יוסף את דברי אשתו, שנאמרו בתמימות לב ובאמונה טהורה, אף שמחד גיסא היה שבע רצון מתמימותה באמונת צדיקים, אבל מאידך גיסא לבו נלחץ בקרבו בהעלותו על רעיונו, שהוא יהיה בעל-עגלה.
-כשראו בעלי העגלות את ר' יוסף הולך וקרב אליהם, קדמו פניו וישאלוהו אנה פניו מועדות לנסוע אם לוויטבסק או לליפלי וכו'.
+==ר' שלמה לייב בעל התשובה ==
+בשנת [[תקע"ו]] בימים שבין [[פסח]] ל[[שבועות]], נסע ר' יוסף לעיר סעננא. בלילה התארח באכסניה בה התארח גם אחד מעוזריו של הגרף מבצייקב - יהודי מתבולל ששמו היה שלמה לייב.
-ר' יוסף השיב בשפה רפה, שאינו נוסע לשום מקום וחפצו רק ללמוד מלאכת בעל-עגלה.
+האורח היהודי ביקש מר' יוסף שיקחהו לסעננא מוקדם בבוקר, ר' יוסף אמר לו שהוא לא יוכל לצאת לפני השעה עשר  כי עליו [[תפילה|להתפלל]]. האורח התרגז ודרש מבעל האכסניה להשיג עבורו עגלה אחרת והוא ישלם כמה שיבקשו, זאת בתנאי שיצאו לדרך עד חמש בבוקר.
+בלילה כשר' יוסף קם לערוך [[תיקון חצות]] כדרכו, התעורר האורח משנתו ונבהל מאד לשמוע קול [[בכיה ודמעות|בכי]]. הוא פתח את הדלת, ונדהם לגלות את ה'בעל-עגלה' יושב על הרצפה, קורא בספר לאור נר ובוכה.  הבכי נכנס ללבו של האורח. הוא נזכר בימי צעירותו, בחינוך שקיבל בבית אביו וממלמדיו, באשתו ובניו, שעזבם לפני שנים (האורח חי באותו הזמן עם גויה ונולדו להם שני בנים ובת. הבכור ואחותו מתו והצעיר חי). האורח - היהודי המתבולל נשטף ב[[מרירות]] עצומה.
-"רבי", אמר לו אחד מתלמידיו, שהיה באותו מעמד, "בהלכות 'הגעלה' תבינו יותר מבהלכות עגלה" ובעלי העגלות הזקנים, שידעו להבחין בין הגעלה לעגלה נתנו בשחוק קולם.
+בבוקר אמר ר' יוסף [[ברכות השחר]] בהתעוררות גדולה, [[טבילה במקווה|טבל]] בנהר לבש [[טלית]] ו[[מצות תפילין|תפילין]] והתפלל ב[[דביקות]] גדולה. בינתיים הגיע בעל עגלה נכרי - אותו הזמין בעל האכסניה לבקשתו של האורח, אך הוא הודיע שהוא ממתין לר' יוסף. הוא המשיך לחשוב על אשתו וילדיו וכאב לו על האסון שהמיט עליהם: "מי יודע אם המה בחיים ובמה הם מתפרנסים? כמה חרפות סבלו בשבילו? חרפת בושה וכלימה וחרפת עוני ורעב, ומדוע?" הוא שואל את עצמו. הוא נזכר שירידתו מהדרך הייתה על ידי חבר בשם אברהם דוב הפוקר, שהדיחו מהדרך. הוא נשבע לעצמו, שמהיום והלאה הוא ישוב ב[[תשובה]] גמורה וישוב לאשתו ולבניו, לדתו ולאלקיו. הוא שאל טלית ותפילין והתפלל בחדרו בבכי רב. הוא היה כה מזועזע, עד שחלה ונחלש מאוד. במקום עבר [[רופא]] בשם ר' יצחק זליג מפלצק, שניסה לתת לו תרופות אך ללא הועיל. וגם כאשר הגרף מבצייקב מעסיקו שלח רופא מיוחד הוא לא הועיל.
-אמנם, בעל-עגלה אחד אמר ברצינות: "מאחר ש'רבי יוסף מלמד' בא אצלנו, מסתמא לא לשטות בנו הוא בא, בוודאי הדבר נחוץ לו" ויפנה אל ר' יוסף ויאמר לו: "הנני רבי, לכו עמדי לביתי ואגידה לכם את כל אשר תשאלוני".
+שלמה לייב ביקש לקרא לר' יוסף והתוודה לפניו על כל עברו, הוא סיפר לו שהחליט לשוב בתשובה גמורה ולשוב אל אשתו ובניו. כשסיים לדבר החל לבכות וכל גופו רעד. ר' יוסף, הכיר בחרטתו הכנה, רחם עליו והחל להרגיעו. שלמה לייב אמר שלחוטא כמוהו אין תקנה רק מוות בייסורים גדולים. הוא הוסיף ואמר, שהוא מקבל על עצמו ייסורים הכי גדולים ובלבד שייפטר מאשתו הנכריה ובנם, אשר נולד בטומאה ויחזור אל אשתו היהודייה וילדיהם היהודים. ר' יוסף סיפר לו על ידיעה שהגיעה בינתיים,  שאשתו הגויה ובנם נהרגו בטביעה בנהר, הוא אמר לו שזה סימן שתשובתו התקבלה והדבר חיזק והבריא את שלמה לייב.
-וילך ר' יוסף עם בעל העגלה ישר אל הרפת, מקום שם עמדו סוסיו.
+שלמה לייב, התפטר מתפקדו אצל הגרף, ונסע לליובאוויטש אל [[אדמו"ר האמצעי]] שהדריך אותו עד שהפך לבעל תשובה גמור.
-ויורהו בעל העגלה את מלאכת רתימת הסוסים, לשום את המועקה בצוואר הסוס, את האוכף על גבו ואת המושכות במקומם וילמדהו גם את מלאכת משיחת האופנים.
+בקיץ ההוא התפרסם קונטרס התשובה [[פוקח עורים]] מאת [[אדמו"ר האמצעי]], המכיל סדר הנהגה לבעל תשובה{{הערה|אדמו"ר הריי"ץ במכתב (מכ"ו טבת תרצ"ו) נוטה לומר, שאת הקונטרס 'פוקח עורים' כתב אדמו"ר האמצעי במיוחד עבור ר' שלמה לייב.}} .
-ר' יוסף, אשר לא ידע להיזהר כראוי, התלכלך בזפת ואחד הסוסים הצליפו בזנבו וכמעט אשר השחית את עינו.
+==רבי יוסף הופך להיות משפיע==
+לקראת [[חג השבועות]] הגיע ר' יוסף ל[[ליובאוויטש]], ושהה בה כשני חדשים. כשנכנס ל'יחידות' לכ"ק אדמו"ר האמצעי, פקד עליו למלאות מקומו של 'נחום הזקן' שנפטר, ולנהל את המניין החסידי ברחוב השוק. האדמו"ר אמר לו: "האבא [= אדמו"ר הזקן] היה אצלי ואמר, שיוסף מבישינקוביץ' השלים את הכוונה". וסיים את דבריו: "אבא, לצורך טובה פרטית, עשה מ'למדן' 'בעל-עגלה' ואותי הוא מצווה לצורך טובה כללית, לעשות מ'בעל-עגלה' '[[משפיע]]'. עליך להיות ה'משפיע' ומנהל המניין החסידי בשוק של בישינקוביץ'".
-שבור ורצוץ ומלוכלך בא ר' יוסף לביתו ויחליף את שמלותיו וילך לבית הכנסת לתפלת המנחה ולהגיד את שיעורו ברבים.
+כשחזר מליובאוויטש מכר את הסוס והעגלה והפך ל[[משפיע]]. עד שנותיו האחרונות היה [[נסיעה לרבי|הולך רגלי לליובאוויטש]].
-אחר תפלת ערבית שאלוהו מכריו ומיודעיו לסיבת ביקורו בחברת בעלי העגלות ואשר מספרים, שהלך עם יצחק בעל-עגלה ללמוד מלאכת רתימת הסוסים.
+==משפחתו==
-וישתמט ר' יוסף מלהשיב וילך לו לביתו.
+* בנו, ר' אבא זעליג{{הערה|ממנו שמע כ"ק אדמו"ר הרש"ב את הסיפור והוא סיפרו לבנו – אדמו"ר הריי"ץ.}}.
-כשבא הביתה מצא את אשתו יושבת ובוכה ויבן שבוודאי כבר הגיעה אליה השמועה – דבר ביקורו ברפת של יצחק בעל-עגלה. וילך לחדרו ויבך בדמעות שליש באמרו לעצמו וכי בשביל זה עסק בתורה ועבודה זה יותר מחמשים שנה? והאם בן שבעים יהיה לבעל-עגלה? ויחליט, שיעבור עליו מה שיעבור ולבעל-עגלה לא יהיה.
+==קישורים חיצוניים==
-אבל טרם עוד שבה רוחו אליו נזכר באותו המעמד, שעמד זה כעשר שנים מלפנים בהיכל כ"ק אדמו"ר ובאזניו צוללים דברי קדשו, שכולם נתקיימו במלואם ובוודאי הגיע המועד, שיהיה לבעל-עגלה.
-פתאום עלתה מחשבה בלבו לקיים עצת חז"ל לספר הכל לאשתו ואת אשר תאמר כן יעשה בהחלט.
-וכרגע הלך לחדר החיצון – מקום שם ישבה אשתו, נשענת על מוטות עריסת בנה הקטן אבא זליג ודמעותיה על לחייה לרגלי השמועה הרעה אשר שמעה, שרוח רעה עברה על בעלה וילך להתרועע עם בעלי העגלות.
-כראות האישה את בעלה הולך ובא מחתה דמעותיה ותעש לה פנים טובות.
-"דבר לי אליך", אמר ר' יוסף ויספר לה את דברי כ"ק אדמו"ר נ"ע כאמור ויסיים את דבריו, שעכשיו איננו יודע מה לעשות. האם אפשר הדבר שאחרי חמשים שנה, שישב ועסק בתורה ובעבודה ייעשה לבעל-עגלה? ולאידך גיסא איך אפשר הדבר, שלא לקיים דברי כ"ק רבינו נ"ע? ואחרי רגעים אחדים הוסיף לאמר, שהוא מחכה להחלטתה בזה וכאשר תאמר לו כן יעשה.
-"דעתי", השיבה אשתו, "מאחר שכן הגיד לך מורך ורבך עליך לקיים דבריו מבלי חכות אף יום אחד. מחר אמכור את מחרוזות הפנינים שלי ואת שני השריונים התפורים בחוטי זהב ותמורתם יספיק לך לקנות סוס ועגלה ובשעה טובה ומוצלחת תתחיל במלאכה זו כפי אשר יעץ לך רבינו נ"ע".
-כשמוע ר' יוסף את דברי אשתו, האמורים בתמימות לב ובאמונה טהורה, אף שמחד גיסא היה שבע רצון מתמימותה באמונת צדיקים, אבל מאידך גיסא לבו נלחץ בקרבו בהעלותו על רעיונו, שהוא יהיה בעל-עגלה.
-הוא – 'ר' יוסף בעל הסברה' כמו שהיו לומדי העיר מכנים אותו, או 'ר' יוסף משׁביר-בר' כמו שהיו מכנים אותו בערי הגליל, כי היה בקי בש"ס ורמב"ם כמעט בעל פה – יתרועע עם בעלי העגלות? ועיניו זלגו דמעות.
-==בעל התשובה==
-באחד הימים – בין פסח לעצרת תקע"ו, עשה ר' יוסף את מסעו לעיר סעננא. ויסר בנטות היום אל המלון, העומד על פרשת דרכים.
-בערב סר למלון זה הגרף מבצייקב. כשנודע בכפר הסמוך, אשר הגרף נמצא במלון היהודי, בא כומר הכפר ואתו עמו נכבדי העדה לבקשו, שיבקר את כפרם וילון שמה.
-הגרף לא יכול להשיב פניהם ריקם וילך עמהם, אבל אחד הנוסעים עמו נשאר במלון היהודי, כי עליו היה ללכת בשליחות הגרף לעיר סעננא.
-                                                                            *
-ר' יוסף ישב תחת אחד השיחים אצל הגורן ויהגה בתורה וכשגמר לימודו נכנס הביתה ויכירו בעל המלון עם האורח, שהיה צריך לנסוע לסעננא.
-"טוב", אמר ר' יוסף, "מחר בוקר אי"ה נעשה דרכנו הלאה".
-"באיזה שעה?" שאל האורח.
-"אחר התפילה" ענה ר' יוסף.
-"באיזה שעה?" חזר האורח על שאלתו בקול של קפידא ויבט על ר' יוסף במבט של בוז וביטול, "אחת היא לי אם תתפללו אם לא, אנכי צריך לדעת את השעה שנצא לדרך בכדי לדעת באיזה שעה עלי לקום משנתי להתרחץ ולשתות ולאכול".
-"ולהתפלל" סיים ר' יוסף כמשלים את דברי חבירו.
-"את התפילה אני מניח עבורכם", השיב האורח, "אנכי אינני צריך לתפילה".
-"איך אפשר", אמר ר' יוסף ויבט על האורח בעינים פקוחות, "שיהודי אינו צריך לתפילה? ובתפילת שחרית הלא מלבד התפילה מחוייבים גם בהנחת תפילין. וישנה דעה, אשר תפילין 'של-יד' ו'של-ראש' הן שתי מצוות ואיך אפשר הדבר, שיהודי לא יניח תפילין ולא יתפלל?".
-האורח לא השיב מאומה ויאמר אל בעל המלון, אשר כשעה טרם צאת העגלה יעירנו משנתו. ויענהו בעל המלון, שהוא יכול לישון כמה שיחפוץ ועוד יהיה לו זמן להתרחץ ולאכול ולשתות לשׂבעה, כי כידוע לו הנה טרם השעה העשירית לא יצא.
-האורח נתרגז מאד ויצו לבעל המלון להשיג עבורו עגלה בכפר הסמוך והוא ישלם כמה שיבקשו, אבל בתנאי שיצאו לדרך לא יאוחר משעה החמישית בוקר וילך אל חדרו לישון.
-                                                                            *
+* [https://chabad.info/child/338411/ הרבי מספר על רבי יוסף בעל עגלה]
+* [https://www.toratchabad.com/%D7%94%D7%A8%D7%91%D7%99-%D7%94%D7%9C%D7%9E%D7%93%D7%9F-%D7%91%D7%A2%D7%9C-%D7%94%D7%A2%D7%92%D7%9C%D7%94-%D7%95%D7%91%D7%A2%D7%9C-%D7%94%D7%AA%D7%A9%D7%95%D7%91%D7%94 באתר תורת חב"ד]
-ר' יוסף אכל את סעודת הערב וילך לו לישון כשעה ואחרי כן קם לערוך תיקון חצות כדרכו. האורח נתעורר משנתו ויבהל מאד לשמוע קול בוכים. ויקם ממטתו ויפתח את הדלת וירא והנה הבעל-עגלה יושב על הארץ וקורא בספר לאור נר של שעווה ובוכה.
+{{הערות שוליים}}
+[[קטגוריה: ערכים במרחב האישי]]
-קול בכייתו של בעל העגלה נכנס ללבו של האורח. ויזכור את ימי בחרותו ונערותו, את חינוכו בבית אביו ומלמדיו, אשתו ובניו, אשר זה הרבה שנים שעזבם וילך שובב בשרירות לבו וידבק בבת אל נכר ותלד לו שני בנים ובת. הבכור ואחותו מתו והצעיר חי ומרירות עצומה תקפתו.
-ר' יוסף גמר את התיקון חצות ויברך ברכות השחר בהתעוררות גדולה וילך אל הנהר לטבול. כשחזר לבש טלית ותפילין ויתפלל בדביקות גדולה.
-בשעת התפילה נזכר ר' יוסף על אותה ה'יחידות' דשנת תקס"ד. רואה הוא לנגד עיניו את כ"ק אדמו"ר הזקן ושומע את הד קולו באמרו אליו: "לטובת נשמתך טוב יותר להיות בעל-עגלה מלהיות רב". ויעריך את מצבו אז בהיותו יושב ועוסק בתורה לעצמו ועם תלמידים, לעומת מצבו עכשיו ויבכה מאד.
-==קישורים חיצוניים==
-* https://www.toratchabad.com/%D7%94%D7%A8%D7%91%D7%99-%D7%94%D7%9C%D7%9E%D7%93%D7%9F-%D7%91%D7%A2%D7%9C-%D7%94%D7%A2%D7%92%D7%9C%D7%94-%D7%95%D7%91%D7%A2%D7%9C-%D7%94%D7%AA%D7%A9%D7%95%D7%91%D7%94 באתר תורת חב"ד.