יצחק מאיר גרינברג: הבדלים בין גרסאות בדף
חסיד של הרבי (שיחה | תרומות) אין תקציר עריכה |
יוסף בן מלמד (שיחה | תרומות) (←משפחתו: לא כותבים תארים) |
||
| (74 גרסאות ביניים של 13 משתמשים אינן מוצגות) | |||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
ר' '''יצחק מאיר גרינברג''' | [[קובץ:איצ'ה גרינברג.png|שמאל|ממוזער|250px|ר' יצחק מאיר גרינברג (קיצוני מימין) ב[[התוועדות]] ב[[כפר חב"ד]]]] | ||
[[קובץ:יצחק מאיר גרינברג.png|שמאל|ממוזער|250px|ר' יצחק מאיר גרינברג (מימין) עם בנו, ר' [[שמואל גרונם גרינברג]] (מרכז) ועם חתנו ר' [[שלמה מיידנצ'יק]]]] | |||
הרב '''יצחק מאיר גרינברג''' ([[תרנ"ב]] - [[י"א בשבט]] [[תשל"ו]]) כיהן כחבר בועד המייסד של [[כפר חב"ד]] ונמנה על מייסדי הכפר. היה בעל החנות הראשונה שקמה בכפר. | |||
==תולדות חיים== | ==תולדות חיים== | ||
נולד בשנת [[תרנ"ב]] לאביו ר' נחמן יוסף גרינברג בעיירה יהודית ב[[פולין]]. משפחתו היו [[חסידות גור|חסידי גור]] והוא נקרא על-שם האדמו"ר הראשון והמייסד של [[חסידות גור]] הרב [[יצחק מאיר אלתר]]. | |||
לאחר | בבחרותו למד ר' יצחק מאיר בישיבה בבריסק שב[[ליטא]]. לאחר מכן נשא לאשה את מרת דבורה לבית דייטש מהעיר דרויע שב[[ברית המועצות]] (אז פולין, כיום בלארוס) וקבע את מגוריו בעיר פוזנא שבפולין, שם נולדו לו בנותיו. לאחר מספר שנים היגר ר' יצחק מאיר עם משפחתו לעיר פנזה שבברית המועצות שם נולד לו בנו ר' [[שמואל גרונם גרינברג]], במהלך הזמן הזה נהג להחביא בביתו תוך כדי סכנה עצומה תלמידי ישיבה שנרדפו על-ידי השלטונות בעקבות יהדותם והיה מכניס אורחים גדול{{הערה|ראה בית משיח גיליון מספר 351 עמוד 78}}. כשפרצה [[מלחמת העולם השנייה]] ויהודים רבים ברחו משטחי האש לרוסיה קבל אותם ר' יצחק מאיר וביתו היה פתוח לכל הפליטים שהגיעו לעיר פנזה. | ||
לאחר שמלחמת העולם השנייה נגמרה ברח ר' יצחק מאיר עם משפחתו חזרה ל[[פולין]] דרך [[לבוב]] ומשם נדד ברחבי אירופה, כשהגיעו לעיר זלצבורג באוסטריה פגשו שם [[חסידי חב"ד]], ור' יצחק מאיר נקשר אליהם והפך לחסיד חב"ד ביחד עם משפחתו, באותו זמן בזלצבורג היה ריכוז של מספר רב של משפחות חב"דיות להם לא היה סידור לתפילה, בעקבות כך שלח [[אדמו"ר הריי"צ]] סידורים לחסידים ששהו במחנה ובכללם לר' יצחק מאיר גרינברג, היחיד במחנה בזלצבורג לו היה עוד קודם לכן סידור היה החסיד ר' [[געצל רובשקין]] שמאוד הצטער על-כך שלא זכה לקבל סידור מ[[אדמו"ר הריי"צ]], מיד כששמע על-כך ר' יצחק מאיר הוא נתן לו את הסידור שקבל מאדמו"ר הריי"צ.. כמו כן גם בעיר זלצבורג היה מכניס אורחים גדול והיה לו חדר מיוחד שיוער לגברים וחדר אחר שיועד עבור נשים. | |||
לאחר שהותו בזלצבורג המשיך עם החסידים לצרפת לעיירה [[ברינואה]], שם למד בנו ר' שמואל גרונם ב[[תומכי תמימים ברינואה]], ובתו מרת רוזה השתדכה עם חתנו לעתיד ר' [[שלמה מיידנצ'יק]]. לאחר מכן במכתב ששלח [[אדמו"ר הריי"צ]] לעסקני חב"ד ב[[ברינואה]] נכלל ר' יצחק מאיר גרינברג בקבוצת העולים לארץ ישראל. | |||
ב[[י"א בשבט]] [[תשל"ו]] נפטר | כשהגיע לארץ ישראל שוכן עם שאר החסידים במעברה בפרדס חנה, שם נבחר לכהן כחבר בועד המייסד של [[כפר חב"ד]] לצדם של ר' [[זלמן פלדמן]], ר' [[זלמן סודקביץ]], ר' [[דוד חן]], ר' [[שניאור זלמן ברונשטיין]] ור' [[אברהם שמואל גורליק]]. | ||
בכפר ניהל קיוסק קטן שהיה למעשה החנות הראשונה שקמה ב[[כפר חב"ד]]. | |||
ב[[י"א בשבט]] [[תשל"ו]] נפטר ונקבר ב[[חלקת חב"ד בהר הזיתים]]. | |||
==משפחתו== | ==משפחתו== | ||
*אשתו מרת חיה דבורה. | |||
*בנו ר' [[שמואל גרונם גרינברג]]. | *בנו ר' [[שמואל גרונם גרינברג]]. | ||
*בתו מרת רוזה | *בתו מרת רוזה אשת ר' [[שלמה מיידנצ'יק]]. | ||
*בתו מרת ריבה. | *בתו מרת ריבה. | ||
* | *בת מרת שרה. | ||
{{הערות שוליים}} | |||
{{מיון רגיל:גרינברג, יצחק מאיר}} | |||
[[קטגוריה:חסידים מתקופת אדמו"ר הריי"צ]] | [[קטגוריה:חסידים מתקופת אדמו"ר הריי"צ]] | ||
[[קטגוריה:חסידים | [[קטגוריה:חסידים בתקופת אדמו"ר שליט"א]] | ||
[[קטגוריה:אישים בכפר חב"ד]] | [[קטגוריה:אישים בכפר חב"ד]] | ||
[[קטגוריה:אישים בפולין]] | |||
[[קטגוריה:משפחת גרינברג (2)]] | |||
[[קטגוריה:אישים הטמונים בחלקת חב"ד הר הזיתים]] | |||
[[קטגוריה:אישים שנולדו בשנת תרנ"ב]] | |||
[[קטגוריה:אישים שנפטרו בשנת תשל"ו]] | |||
[[קטגוריה:מייסדי כפר חב"ד]] | |||
[[קטגוריה:חברי הועד המייסד של כפר חב"ד]] | |||
גרסה אחרונה מ־20:30, 2 בספטמבר 2024
הרב יצחק מאיר גרינברג (תרנ"ב - י"א בשבט תשל"ו) כיהן כחבר בועד המייסד של כפר חב"ד ונמנה על מייסדי הכפר. היה בעל החנות הראשונה שקמה בכפר.
תולדות חיים[עריכה | עריכת קוד מקור]
נולד בשנת תרנ"ב לאביו ר' נחמן יוסף גרינברג בעיירה יהודית בפולין. משפחתו היו חסידי גור והוא נקרא על-שם האדמו"ר הראשון והמייסד של חסידות גור הרב יצחק מאיר אלתר.
בבחרותו למד ר' יצחק מאיר בישיבה בבריסק שבליטא. לאחר מכן נשא לאשה את מרת דבורה לבית דייטש מהעיר דרויע שבברית המועצות (אז פולין, כיום בלארוס) וקבע את מגוריו בעיר פוזנא שבפולין, שם נולדו לו בנותיו. לאחר מספר שנים היגר ר' יצחק מאיר עם משפחתו לעיר פנזה שבברית המועצות שם נולד לו בנו ר' שמואל גרונם גרינברג, במהלך הזמן הזה נהג להחביא בביתו תוך כדי סכנה עצומה תלמידי ישיבה שנרדפו על-ידי השלטונות בעקבות יהדותם והיה מכניס אורחים גדול[1]. כשפרצה מלחמת העולם השנייה ויהודים רבים ברחו משטחי האש לרוסיה קבל אותם ר' יצחק מאיר וביתו היה פתוח לכל הפליטים שהגיעו לעיר פנזה.
לאחר שמלחמת העולם השנייה נגמרה ברח ר' יצחק מאיר עם משפחתו חזרה לפולין דרך לבוב ומשם נדד ברחבי אירופה, כשהגיעו לעיר זלצבורג באוסטריה פגשו שם חסידי חב"ד, ור' יצחק מאיר נקשר אליהם והפך לחסיד חב"ד ביחד עם משפחתו, באותו זמן בזלצבורג היה ריכוז של מספר רב של משפחות חב"דיות להם לא היה סידור לתפילה, בעקבות כך שלח אדמו"ר הריי"צ סידורים לחסידים ששהו במחנה ובכללם לר' יצחק מאיר גרינברג, היחיד במחנה בזלצבורג לו היה עוד קודם לכן סידור היה החסיד ר' געצל רובשקין שמאוד הצטער על-כך שלא זכה לקבל סידור מאדמו"ר הריי"צ, מיד כששמע על-כך ר' יצחק מאיר הוא נתן לו את הסידור שקבל מאדמו"ר הריי"צ.. כמו כן גם בעיר זלצבורג היה מכניס אורחים גדול והיה לו חדר מיוחד שיוער לגברים וחדר אחר שיועד עבור נשים.
לאחר שהותו בזלצבורג המשיך עם החסידים לצרפת לעיירה ברינואה, שם למד בנו ר' שמואל גרונם בתומכי תמימים ברינואה, ובתו מרת רוזה השתדכה עם חתנו לעתיד ר' שלמה מיידנצ'יק. לאחר מכן במכתב ששלח אדמו"ר הריי"צ לעסקני חב"ד בברינואה נכלל ר' יצחק מאיר גרינברג בקבוצת העולים לארץ ישראל.
כשהגיע לארץ ישראל שוכן עם שאר החסידים במעברה בפרדס חנה, שם נבחר לכהן כחבר בועד המייסד של כפר חב"ד לצדם של ר' זלמן פלדמן, ר' זלמן סודקביץ, ר' דוד חן, ר' שניאור זלמן ברונשטיין ור' אברהם שמואל גורליק.
בכפר ניהל קיוסק קטן שהיה למעשה החנות הראשונה שקמה בכפר חב"ד.
בי"א בשבט תשל"ו נפטר ונקבר בחלקת חב"ד בהר הזיתים.
משפחתו[עריכה | עריכת קוד מקור]
- אשתו מרת חיה דבורה.
- בנו ר' שמואל גרונם גרינברג.
- בתו מרת רוזה אשת ר' שלמה מיידנצ'יק.
- בתו מרת ריבה.
- בת מרת שרה.
הערות שוליים
- ↑ ראה בית משיח גיליון מספר 351 עמוד 78