תאווה: הבדלים בין גרסאות בדף
אין תקציר עריכה |
אין תקציר עריכה |
||
| (10 גרסאות ביניים של 5 משתמשים אינן מוצגות) | |||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
'''תאווה''' הינה רצון חזק העולה בלב האדם. התאוות הרעות עולות | '''תאווה''' הינה רצון חזק העולה בלב האדם. התאוות הרעות עולות מה[[חלל השמאלי שבלב]] - מקום משכנה של [[הנפש הבהמית]]{{הערה|1=[[ליקוטי אמרים - פרק י"ב]].}}. | ||
בחינת התאוה שייכת לדרגת הנפש | בחינת התאוה שייכת לדרגת הנפש מ[[ספירת המלכות]], והיא תשוקה חזקה ששורשה משורש ה[[מידות]] שהוא [[רצון]] ה[[נפש]] - [[ספירת הכתר]]. על כך ידוע מאמרו של [[אדמו"ר הזקן]] כי הלשון "התאוה לו הקב"ה להיות לו דירה בתחתונים" בא להביע את כך שהרצון העליון אין לו שום מענה בשכל והבנה או סיבה כל שהיא אלא היא בגדר תאוה שעליה נאמר '''"אויף א תאוה פרעגט מען נישט קיין קשיות"''' {{כתב קטן| ב[[אידיש]]:"על תאוה אין שואלים קושיות"}}{{הערה|1=מובא ב[[אור התורה]] על [[חומש במדבר]] [http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=31596&st=&pgnum=295&hilite= חלק ג' עמוד תתקצ"ז], [[המשך יום טוב של ראש השנה תרס"ו]] [http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=31623&st=&pgnum=18 עמוד ז'], [[ספר המאמרים (אדמו"ר הריי"צ)|ספר המאמרים תש"ב]] עמוד 34, [[ספר המאמרים (אדמו"ר הריי"צ)#ספר המאמרים - אידיש|ספר המאמרים - אידיש (מתורגם)]] [[מאמר]] [[דיבור המתחיל]] "כה אמר [[הויה]] [[אלוקים]] הנה אני פותח את קברותיכם" ([[ספר יחזקאל]] פרק ל"ז פסוק י"ג)}}. | ||
תאוה | תאוה באופן של למעלה מהבנה והגיון כלל, קיימת גם ב[[עבודת השם]]: כמו שפירש [[רש"י]] את הפסוק "כמה לך בשרי"{{הערה|תהלים פרק ס"ג פסוק ב'}} - "לשון תאוה ואין לו דמיון", ופירש [[הבעל שם טוב]] שהתאוות הגשמיות שהאדם מתאווה אליהם, אין להם שום דמיון כלל לתאוותו של [[דוד המלך]] לאלקות{{הערה|1=[http://chabadlibrary.org/books/bsht/kst/3/63.htm כתר שם טוב הוספות סג], ספר המאמרים תש"ג עמוד 178}}. | ||
{{ | |||
לעומת זאת התאוות בגשמיות באות דווקא על ידי מחשבה בענין שמתאוים לו{{הערה|ראה [[ליקוטי אמרים - פרק כ']]}}, ומכיון שהתאווה באה ממחשבה שהיא הפוכה מה[[חכמה]] - קובע [[הרמב"ם]] כי התאווה שולטת רק בלב הפנוי מהחכמה. | |||
למרות זאת, מסביר [[אדמו"ר הזקן]] כי עניינה של מצוות [[פרה אדומה]] הוא להפריד מתוך [[ארבעת היסודות]] ממנה מורכבת הפרה את היסודות אש רוח מים - המכוונים כנגד [[מחשבה דיבור ומעשה]] שבפרה - הנפש הבהמית - מהאפר שבה - המכוון כנגד כוח ומקור התאווה, שעל ידו יטוהרו [[טומאה|טמאים]]. הסיבה לכך היא, שכוח התאווה בעיקרו ושורשו הוא טוב וקדוש, אלא שהגוף הגשמי בה היא מולבשת מעלים ומסתיר על כך. כיוון שכך, מסביר אדמו"ר הזקן כי אדם שנתקף בתאווה אינו צריך לדכא אותה, אלא לפשוט מהתאווה את הלבוש הגשמי והאסור שלה, ולהשתמש בכוח התאווה עצמו כמינוף לענייני תורה וקדושה{{הערה|1=[[ליקוטי תורה]] [http://chabadlibrary.org/books/adhaz/lkutey/20/56a.htm פרשת חוקת דף נו עמוד א], וראה [[אור התורה]] [http://chabadlibrary.org/books/zz/oht/otb3/3/2/index.htm פרשת חוקת מאמר דיבור המתחיל זאת חוקת התורה]}}. | |||
{{קצרמר|חסידות}} | |||
{{הערות שוליים}} | {{הערות שוליים}} | ||
[[קטגוריה:מידות ורגשות]] | [[קטגוריה:מידות ורגשות]] | ||
גרסה אחרונה מ־10:29, 18 ביולי 2023
תאווה הינה רצון חזק העולה בלב האדם. התאוות הרעות עולות מהחלל השמאלי שבלב - מקום משכנה של הנפש הבהמית[1].
בחינת התאוה שייכת לדרגת הנפש מספירת המלכות, והיא תשוקה חזקה ששורשה משורש המידות שהוא רצון הנפש - ספירת הכתר. על כך ידוע מאמרו של אדמו"ר הזקן כי הלשון "התאוה לו הקב"ה להיות לו דירה בתחתונים" בא להביע את כך שהרצון העליון אין לו שום מענה בשכל והבנה או סיבה כל שהיא אלא היא בגדר תאוה שעליה נאמר "אויף א תאוה פרעגט מען נישט קיין קשיות" באידיש:"על תאוה אין שואלים קושיות"[2].
תאוה באופן של למעלה מהבנה והגיון כלל, קיימת גם בעבודת השם: כמו שפירש רש"י את הפסוק "כמה לך בשרי"[3] - "לשון תאוה ואין לו דמיון", ופירש הבעל שם טוב שהתאוות הגשמיות שהאדם מתאווה אליהם, אין להם שום דמיון כלל לתאוותו של דוד המלך לאלקות[4].
לעומת זאת התאוות בגשמיות באות דווקא על ידי מחשבה בענין שמתאוים לו[5], ומכיון שהתאווה באה ממחשבה שהיא הפוכה מהחכמה - קובע הרמב"ם כי התאווה שולטת רק בלב הפנוי מהחכמה.
למרות זאת, מסביר אדמו"ר הזקן כי עניינה של מצוות פרה אדומה הוא להפריד מתוך ארבעת היסודות ממנה מורכבת הפרה את היסודות אש רוח מים - המכוונים כנגד מחשבה דיבור ומעשה שבפרה - הנפש הבהמית - מהאפר שבה - המכוון כנגד כוח ומקור התאווה, שעל ידו יטוהרו טמאים. הסיבה לכך היא, שכוח התאווה בעיקרו ושורשו הוא טוב וקדוש, אלא שהגוף הגשמי בה היא מולבשת מעלים ומסתיר על כך. כיוון שכך, מסביר אדמו"ר הזקן כי אדם שנתקף בתאווה אינו צריך לדכא אותה, אלא לפשוט מהתאווה את הלבוש הגשמי והאסור שלה, ולהשתמש בכוח התאווה עצמו כמינוף לענייני תורה וקדושה[6].
הערות שוליים
- ↑ ליקוטי אמרים - פרק י"ב.
- ↑ מובא באור התורה על חומש במדבר חלק ג' עמוד תתקצ"ז, המשך יום טוב של ראש השנה תרס"ו עמוד ז', ספר המאמרים תש"ב עמוד 34, ספר המאמרים - אידיש (מתורגם) מאמר דיבור המתחיל "כה אמר הויה אלוקים הנה אני פותח את קברותיכם" (ספר יחזקאל פרק ל"ז פסוק י"ג)
- ↑ תהלים פרק ס"ג פסוק ב'
- ↑ כתר שם טוב הוספות סג, ספר המאמרים תש"ג עמוד 178
- ↑ ראה ליקוטי אמרים - פרק כ'
- ↑ ליקוטי תורה פרשת חוקת דף נו עמוד א, וראה אור התורה פרשת חוקת מאמר דיבור המתחיל זאת חוקת התורה