תבנית:ספר התניא/ליקוטי אמרים - פרק ל"ד: הבדלים בין גרסאות בדף
מ (החלפת טקסט – "כמ"ש" ב־"כמו שכתב") |
מ (החלפת טקסט – "בהמה " ב־"בהמה ") |
||
| (גרסת ביניים אחת של משתמש אחר אחד אינה מוצגת) | |||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
'''פרק לד והנה''' מודעת זאת ש[[האבות הן הן המרכבה]] שכל ימיהם לעולם לא הפסיקו אפילו שעה אחת מלקשר דעתם ונשמתם לרבון העולמים ב[[ביטול]] הנ"ל ליחודו יתברך ואחריהם כל ה[[נביא|נביאים]] כל אחד לפי מדרגת נשמתו והשגתו ומדרגת [[משה רבינו]] ע"ה היא העולה על כולנה שאמרו עליו שכינה מדברת מתוך גרונו של משה ומעין זה זכו [[ישראל]] ב[[מעמד הר סיני]] רק שלא יכלו לסבול כמאמר רז"ל שעל כל דיבור פרחה נשמתן כו' שהוא ענין ביטול במציאות הנ"ל לכן מיד אמר להם לעשות לו [[משכן]] ובו [[קדש הקודשים|קדשי הקדשים]] להשראת [[שכינה|שכינתו]] שהוא גילוי יחודו יתברך כמו שיתבאר לקמן ומשחרב [[בית המקדש]] אין להקב"ה בעולמו [[משכן]] ומכון לשבתו הוא יחודו יתברך אלא [[ארבע אמות של הלכה]] שהוא רצונו יתברך וחכמתו המלובשים בהלכות הערוכות לפנינו ולכן אחר שיעמיק האדם מחשבתו בענין [[ביטול]] הנ"ל כפי יכלתו זאת ישיב אל לבו כי מהיות קטן שכלי ושרש נשמתי מהכיל להיות [[מרכבה]] ו[[משכן]] ליחודו יתברך באמת לאמיתו מאחר דלית מחשבה דילי תפיסא ומשגת בו יתברך כלל וכלל שום השגה בעולם ולא שמץ מנהו מהשגת ה[[אבות]] וה[[נביא|נביאים]] אי לזאת אעשה לו משכן ומכון לשבתו הוא העסק ב[[תלמוד תורה]] כפי הפנאי שלי בקביעות עתים ביום ובלילה כדת הניתנה לכל אחד ואחד בהלכות תלמוד תורה וכמאמר רז"ל אפילו פרק אחד שחרית כו' ובזה ישמח לבו ויגיל ויתן הודאה על חלקו בשמחה ובטוב לבב על שזכה להיות אושפזיכן לגבורה פעמים בכל יום כפי העת והפנאי שלו כמסת ידו אשר הרחיב ה' לו: | '''פרק לד והנה''' מודעת זאת ש[[האבות הן הן המרכבה]] שכל ימיהם לעולם לא הפסיקו אפילו שעה אחת מלקשר דעתם ונשמתם לרבון העולמים ב[[ביטול]] הנ"ל ליחודו יתברך ואחריהם כל ה[[נביא|נביאים]] כל אחד לפי מדרגת נשמתו והשגתו ומדרגת [[משה רבינו]] ע"ה היא העולה על כולנה שאמרו עליו [[שכינה]] מדברת מתוך גרונו של משה ומעין זה זכו [[ישראל]] ב[[מעמד הר סיני]] רק שלא יכלו לסבול כמאמר רז"ל שעל כל דיבור פרחה נשמתן כו' שהוא ענין ביטול במציאות הנ"ל לכן מיד אמר להם לעשות לו [[משכן]] ובו [[קדש הקודשים|קדשי הקדשים]] להשראת [[שכינה|שכינתו]] שהוא גילוי יחודו יתברך כמו שיתבאר לקמן ומשחרב [[בית המקדש]] אין להקב"ה בעולמו [[משכן]] ומכון לשבתו הוא יחודו יתברך אלא [[ארבע אמות של הלכה]] שהוא רצונו יתברך וחכמתו המלובשים בהלכות הערוכות לפנינו ולכן אחר שיעמיק האדם מחשבתו בענין [[ביטול]] הנ"ל כפי יכלתו זאת ישיב אל לבו כי מהיות קטן שכלי ושרש נשמתי מהכיל להיות [[מרכבה]] ו[[משכן]] ליחודו יתברך באמת לאמיתו מאחר דלית מחשבה דילי תפיסא ומשגת בו יתברך כלל וכלל שום השגה בעולם ולא שמץ מנהו מהשגת ה[[אבות]] וה[[נביא|נביאים]] אי לזאת אעשה לו משכן ומכון לשבתו הוא העסק ב[[תלמוד תורה]] כפי הפנאי שלי בקביעות עתים ביום ובלילה כדת הניתנה לכל אחד ואחד בהלכות תלמוד תורה וכמאמר רז"ל אפילו פרק אחד שחרית כו' ובזה ישמח לבו ויגיל ויתן הודאה על חלקו בשמחה ובטוב לבב על שזכה להיות אושפזיכן לגבורה פעמים בכל יום כפי העת והפנאי שלו כמסת ידו אשר הרחיב ה' לו: | ||
ואם ירחיב ה' לו עוד אזי טהור ידים יוסיף אומץ ומחשבה טובה כו' וגם שאר היום כולו שעוסק במשא ומתן יהיה מכון לשבתו יתברך בנתינת ה[[צדקה]] שיתן מיגיעו שהיא ממדותיו של הקב"ה מה הוא רחום וכו' וכמו שכתב ב[[תיקונים]] [[חסד]] [[דרועא ימינא]] ואף שאינו נותן אלא חומש הרי החומש מעלה עמו כל הארבע ידות לה' להיות מכון לשבתו יתברך כנודע מאמר רז"ל שמצות [[צדקה]] שקולה כנגד כל ה[[קרבן|קרבנות]] ובקרבנות היה כל ה[[חי]] עולה לה' על ידי בהמה אחת וכל ה[[צומח]] על ידי עשרון סלת אחד בלול בשמן כו' ומלבד זה הרי בשעת התורה והתפלה עולה לה' כל מה שאכל ושתה ונהנה מארבע הידות לבריאות גופו כמו שיתבאר לקמן. והנה בכל פרטי מיני שמחות הנפש הנ"ל אין מהן מניעה להיות נבזה בעיניו נמאס ו[[לב נשבר]] ורוח נמוכה בשעת ה[[שמחה]] ממש מאחר כי היותו נבזה בעיניו וכו' הוא מצד הגוף ו[[נפש הבהמית]] והיותו בשמחה הוא מצד [[נפש האלהית]] וניצוץ אלהות המלובש בה להחיותה כנ"ל [ב[[תניא - פרק ל"א|פרק ל"א]]] וכה"ג איתא ב[[זהר]] בכיה תקיעא בלבאי מסטרא דא וחדוה תקיעא בלבאי מסטרא דא:<noinclude>[[קטגוריה:תבניות ספר התניא|א]]</noinclude> | ואם ירחיב ה' לו עוד אזי טהור ידים יוסיף אומץ ומחשבה טובה כו' וגם שאר היום כולו שעוסק במשא ומתן יהיה מכון לשבתו יתברך בנתינת ה[[צדקה]] שיתן מיגיעו שהיא ממדותיו של הקב"ה מה הוא רחום וכו' וכמו שכתב ב[[תיקונים]] [[חסד]] [[דרועא ימינא]] ואף שאינו נותן אלא חומש הרי החומש מעלה עמו כל הארבע ידות לה' להיות מכון לשבתו יתברך כנודע מאמר רז"ל שמצות [[צדקה]] שקולה כנגד כל ה[[קרבן|קרבנות]] ובקרבנות היה כל ה[[חי]] עולה לה' על ידי [[בהמה]] אחת וכל ה[[צומח]] על ידי עשרון סלת אחד בלול בשמן כו' ומלבד זה הרי בשעת התורה והתפלה עולה לה' כל מה שאכל ושתה ונהנה מארבע הידות לבריאות גופו כמו שיתבאר לקמן. והנה בכל פרטי מיני שמחות הנפש הנ"ל אין מהן מניעה להיות נבזה בעיניו נמאס ו[[לב נשבר]] ורוח נמוכה בשעת ה[[שמחה]] ממש מאחר כי היותו נבזה בעיניו וכו' הוא מצד הגוף ו[[נפש הבהמית]] והיותו בשמחה הוא מצד [[נפש האלהית]] וניצוץ אלהות המלובש בה להחיותה כנ"ל [ב[[תניא - פרק ל"א|פרק ל"א]]] וכה"ג איתא ב[[זהר]] בכיה תקיעא בלבאי מסטרא דא וחדוה תקיעא בלבאי מסטרא דא:<noinclude>[[קטגוריה:תבניות ספר התניא|א]]</noinclude> | ||
גרסה אחרונה מ־05:49, 5 באוקטובר 2016
פרק לד והנה מודעת זאת שהאבות הן הן המרכבה שכל ימיהם לעולם לא הפסיקו אפילו שעה אחת מלקשר דעתם ונשמתם לרבון העולמים בביטול הנ"ל ליחודו יתברך ואחריהם כל הנביאים כל אחד לפי מדרגת נשמתו והשגתו ומדרגת משה רבינו ע"ה היא העולה על כולנה שאמרו עליו שכינה מדברת מתוך גרונו של משה ומעין זה זכו ישראל במעמד הר סיני רק שלא יכלו לסבול כמאמר רז"ל שעל כל דיבור פרחה נשמתן כו' שהוא ענין ביטול במציאות הנ"ל לכן מיד אמר להם לעשות לו משכן ובו קדשי הקדשים להשראת שכינתו שהוא גילוי יחודו יתברך כמו שיתבאר לקמן ומשחרב בית המקדש אין להקב"ה בעולמו משכן ומכון לשבתו הוא יחודו יתברך אלא ארבע אמות של הלכה שהוא רצונו יתברך וחכמתו המלובשים בהלכות הערוכות לפנינו ולכן אחר שיעמיק האדם מחשבתו בענין ביטול הנ"ל כפי יכלתו זאת ישיב אל לבו כי מהיות קטן שכלי ושרש נשמתי מהכיל להיות מרכבה ומשכן ליחודו יתברך באמת לאמיתו מאחר דלית מחשבה דילי תפיסא ומשגת בו יתברך כלל וכלל שום השגה בעולם ולא שמץ מנהו מהשגת האבות והנביאים אי לזאת אעשה לו משכן ומכון לשבתו הוא העסק בתלמוד תורה כפי הפנאי שלי בקביעות עתים ביום ובלילה כדת הניתנה לכל אחד ואחד בהלכות תלמוד תורה וכמאמר רז"ל אפילו פרק אחד שחרית כו' ובזה ישמח לבו ויגיל ויתן הודאה על חלקו בשמחה ובטוב לבב על שזכה להיות אושפזיכן לגבורה פעמים בכל יום כפי העת והפנאי שלו כמסת ידו אשר הרחיב ה' לו:
ואם ירחיב ה' לו עוד אזי טהור ידים יוסיף אומץ ומחשבה טובה כו' וגם שאר היום כולו שעוסק במשא ומתן יהיה מכון לשבתו יתברך בנתינת הצדקה שיתן מיגיעו שהיא ממדותיו של הקב"ה מה הוא רחום וכו' וכמו שכתב בתיקונים חסד דרועא ימינא ואף שאינו נותן אלא חומש הרי החומש מעלה עמו כל הארבע ידות לה' להיות מכון לשבתו יתברך כנודע מאמר רז"ל שמצות צדקה שקולה כנגד כל הקרבנות ובקרבנות היה כל החי עולה לה' על ידי בהמה אחת וכל הצומח על ידי עשרון סלת אחד בלול בשמן כו' ומלבד זה הרי בשעת התורה והתפלה עולה לה' כל מה שאכל ושתה ונהנה מארבע הידות לבריאות גופו כמו שיתבאר לקמן. והנה בכל פרטי מיני שמחות הנפש הנ"ל אין מהן מניעה להיות נבזה בעיניו נמאס ולב נשבר ורוח נמוכה בשעת השמחה ממש מאחר כי היותו נבזה בעיניו וכו' הוא מצד הגוף ונפש הבהמית והיותו בשמחה הוא מצד נפש האלהית וניצוץ אלהות המלובש בה להחיותה כנ"ל [בפרק ל"א] וכה"ג איתא בזהר בכיה תקיעא בלבאי מסטרא דא וחדוה תקיעא בלבאי מסטרא דא: