לחם – הבדלי גרסאות
אין תקציר עריכה |
אין תקציר עריכה תגיות: עריכה ממכשיר נייד עריכה דרך האתר הנייד |
||
| (6 גרסאות ביניים של 4 משתמשים אינן מוצגות) | |||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
{{לעריכה}}{{מפנה|לחם}} | |||
[[קובץ:לחם.JPG|שמאל|ממוזער|250px|לחם]] | [[קובץ:לחם.JPG|שמאל|ממוזער|250px|לחם]] | ||
'''לחם''' הוא מאכל בסיסי המורכב מאחד מחמשת מיני דגן ומזין את הגוף | '''לחם''' הוא מאכל בסיסי המורכב מאחד מחמשת מיני דגן ומזין את הגוף. ברכתו המוציא. אם אוכלים מהלחם כמות של כזית, מברכים עליו [[ברכת המזון]]. | ||
==הגמרא== | ==הגמרא== | ||
| שורה 9: | שורה 10: | ||
דבר זה פלא לכאורה, מה הוא כוחו של לימוד הגמרא לענין הכרת בדעת באלקות? שהרי אמר הפסוק "וידעת היום והשבות אל לבבך" כו', ויוכל להיות הדעת והשגה באלקות, גם בלא טעם לחמה של תורה ב[[נגלה]] על ידי ידיעה והתבוננות לבד, ודורות הראשונים שקודם [[מתן תורה]] יוכיחו כ[[חנוך]] ו[[מתושלח]] וכהאי גוונא, דכתיב "ויתהלך חנוך את האלקים" כו', אבל [[אברהם]] קיים כל התורה כו' ולמד כל התורה כולה כו'. | דבר זה פלא לכאורה, מה הוא כוחו של לימוד הגמרא לענין הכרת בדעת באלקות? שהרי אמר הפסוק "וידעת היום והשבות אל לבבך" כו', ויוכל להיות הדעת והשגה באלקות, גם בלא טעם לחמה של תורה ב[[נגלה]] על ידי ידיעה והתבוננות לבד, ודורות הראשונים שקודם [[מתן תורה]] יוכיחו כ[[חנוך]] ו[[מתושלח]] וכהאי גוונא, דכתיב "ויתהלך חנוך את האלקים" כו', אבל [[אברהם]] קיים כל התורה כו' ולמד כל התורה כולה כו'. | ||
===ענין הטעם שבתלמוד בדווקא=== | ===ענין הטעם שבתלמוד בדווקא=== | ||
ומבאר [[אדמו"ר האמצעי]]: פשטות ה[[משל]] של טעם דגן הגורם לתינוק להכיר את אביו, היינו כשהפת נאפה בתנור שאז יש בו טעם, ולא כשאינו אפוי, ומכל שכן הכוסס את החטה כו' שאינו מזון לחם כלל, ולכך דקדק לומר '''טעם''' דגן, והנמשל הוא התלמוד דוקא שהוא גם כן בבחינת הטעם שבתורה דוקא, וכידוע ב[[עץ חיים]] שהתלמוד ב[[בריאה]] ו[[משנה]] ב[[יצירה]] ו[[מקרא]] ב[[עשיה]], ובריאה הוא בחינת [[חב"ד]]), כי ענין התלמוד הוא לבאר את טעמי המשניות, כמו "מאי טעמיה דרבי פלוני" כו', כי במשנה שונה ההלכה והדין בפסק הדבר לבד בלי טעם לדבר כלל וכלל, ולכך נקראים לומדי המשניות לבד בלי טעמיהם "מבלי עולם" כידוע, ובתלמוד בא לפרש ולבאר טעם לפסק ההלכה, והוא בחינת המוחין של המדות, כי עיקר המשנה היא רק בחינת המדות דיצירה - [[טמא]] [[טהור]] כו', חייב זכאי כו', והשכל והטעם של כל מדה הוא מפורש בתלמוד, (ולכך | ומבאר [[אדמו"ר האמצעי]]: פשטות ה[[משל]] של טעם דגן הגורם לתינוק להכיר את אביו, היינו כשהפת נאפה בתנור שאז יש בו טעם, ולא כשאינו אפוי, ומכל שכן הכוסס את החטה כו' שאינו מזון לחם כלל, ולכך דקדק לומר '''טעם''' דגן, והנמשל הוא התלמוד דוקא שהוא גם כן בבחינת הטעם שבתורה דוקא, וכידוע ב[[עץ חיים]] שהתלמוד ב[[בריאה]] ו[[משנה]] ב[[יצירה]] ו[[מקרא]] ב[[עשיה]], ובריאה הוא בחינת [[חב"ד]]), כי ענין התלמוד הוא לבאר את טעמי המשניות, כמו "מאי טעמיה דרבי פלוני" כו', כי במשנה שונה ההלכה והדין בפסק הדבר לבד בלי טעם לדבר כלל וכלל, ולכך נקראים לומדי המשניות לבד בלי טעמיהם "מבלי עולם" כידוע, ובתלמוד בא לפרש ולבאר טעם לפסק ההלכה, והוא בחינת המוחין של המדות, כי עיקר המשנה היא רק בחינת המדות דיצירה - [[טמא]] [[טהור]] כו', חייב זכאי כו', והשכל והטעם של כל מדה הוא מפורש בתלמוד, (ולכך נקרא בכלל "מ"ט פנים טמא", כי "פנים בהלכה" הוא הטעם והשכל, ומ"ט פנים הן לז' מדות שכל אחד כלול מז', ולכך איתא דהתלמוד בבריאה ומשנה ביצירה). | ||
בכך נמשל התלמוד ללחם, כמו הלחם שיש בו ב' דברים: הא' עצם ממשות גשם הלחם, והב' טעמו הרוחני שלועס בשיניו וטועמו בחיך, (וכידוע דמה שכתוב "ולחם לבב אנוש יסעד" היינו אחר שנכנס המאכל בקיבה בבישול וגשמיותו נחלק לחיות האברים, ופנימיותו עולה ל[[לב]] לסעדו מיד ול[[מוח]] לחזק השכל, והוא אשר התינוק יודע לקרות כנ"ל והוא טעם דגן, ובאמת עיקר טעם לחם הוא בחיך הטועם קודם שיבא בקיבה להתבשל, כי [[שינים]] טוחנות ומפרידות החלקים שבו להוציא טעמו הרוחני, אחר כך על ידי [[חיך]] הטועם שעולה למוח. | בכך נמשל התלמוד ללחם, כמו הלחם שיש בו ב' דברים: הא' עצם ממשות גשם הלחם, והב' טעמו הרוחני שלועס בשיניו וטועמו בחיך, (וכידוע דמה שכתוב "ולחם לבב אנוש יסעד" היינו אחר שנכנס המאכל בקיבה בבישול וגשמיותו נחלק לחיות האברים, ופנימיותו עולה ל[[לב]] לסעדו מיד ול[[מוח]] לחזק השכל, והוא אשר התינוק יודע לקרות כנ"ל והוא טעם דגן, ובאמת עיקר טעם לחם הוא בחיך הטועם קודם שיבא בקיבה להתבשל, כי [[שינים]] טוחנות ומפרידות החלקים שבו להוציא טעמו הרוחני, אחר כך על ידי [[חיך]] הטועם שעולה למוח. | ||
| שורה 18: | שורה 19: | ||
ולכך על ידי טעם דגן דתלמוד הכירו ישראל דוקא לקרות אבא לבד, ולא אמר שעל ידי טעם דגן יהיה לו דעת לתינוק זולת זה, משום דהא בהא תליא), וזהו ואספת דגנך הוא לחמה של תורה שהוא מזון עצמי לנפש האלקית שידע לקרות אבא בבחינת עצמיות שלמעלה מן ההשג של הראשונים משום דישראל עלו במחשבה כו' ואחר כך אמר תירושך ויצהרך שהן בחינת יין ושמן פנימית ורזין דאורייתא כנ"ל. כל זה לעומת פנימיות התורה שבה הטעם מושג מיד בבחינת יין. | ולכך על ידי טעם דגן דתלמוד הכירו ישראל דוקא לקרות אבא לבד, ולא אמר שעל ידי טעם דגן יהיה לו דעת לתינוק זולת זה, משום דהא בהא תליא), וזהו ואספת דגנך הוא לחמה של תורה שהוא מזון עצמי לנפש האלקית שידע לקרות אבא בבחינת עצמיות שלמעלה מן ההשג של הראשונים משום דישראל עלו במחשבה כו' ואחר כך אמר תירושך ויצהרך שהן בחינת יין ושמן פנימית ורזין דאורייתא כנ"ל. כל זה לעומת פנימיות התורה שבה הטעם מושג מיד בבחינת יין. | ||
==ראו גם== | |||
*[[מצה]] | |||
*[[דגן]] | |||
*[[מזון]] | |||
==קישורים חיצוניים== | |||
*'''[https://www.chabad.org/library/article_cdo/aid/5785390/jewish/Bread-Lechem.htm לחם - מבט פנימי]''', מתוך הספר 'אנשי המילה' {{בית חבד}} (אנגלית) | |||
[[קטגוריה:מאכלים ומשקאות]] | [[קטגוריה:מאכלים ומשקאות]] | ||