תנא דבי אליהו

תנא דבי אליהו הידוע גם בשם סדר אליהו רבא/רבה וסדר אליהו זוטא הוא מדרש אגדה המיוחס לאליהו הנביא.

מהותו

המדרש דורש את פסוקי התורה והנביאים, מתחיל בבריאת העולם, אדם הראשון, אבות האומה, השעבוד במצרים וכן הלאה, ומתגלגל מעניין לעניין כדרכם של מדרשים. הספר קורא לעשיית צדקה וחסד, למידות טובות, לזהירות בקיום המצוות, להתרחקות מעמי הארצות, לכיבוד הורים, לשימוש תלמידי חכמים ועוד. כמו כן מתוארים בו הגן עדן והגיהנם, ימות המשיח, תחיית המתים ועוד. החיבור משתמש במשלים ובסיפורים רבים כדי להמחיש את תביעותיו. פה ושם מצויים בו גם הלכות שונות, וכמה מהן אף נכללות בשולחן ערוך כמחייבות הלכה למעשה.

בתלמוד

על הפסוק "עָמַד וַיְמֹדֶד אֶרֶץ, רָאָה וַיַּתֵּר גּוֹיִם, וַיִּתְפֹּצְצוּ הַרְרֵי-עַד, שַׁחוּ גִּבְעוֹת עוֹלָם 'הֲלִיכ֥וֹת עוֹלָ֖ם' לֽוֹ" (חבקוק ג', ה' - ו') דרשו חז"ל בתלמוד בסיום מסכת של מסכת נדה שהיא סיום ששת סדרי לימוד התלמוד בבלי בשם תנא דבי אליהו שהלומד בכל יום הלכות מובטח לו שהוא בן עולם הבא;

תָּנָא דְבֵי אֵלִיָּהוּ זָכוּר לְטוֹב: כָּל־הַשּׁוֹנֶה הֲלָכוֹת בְּכָל־יוֹם, מֻבְטָח לוֹ שֶׁהוּא בֶן־הָעוֹלָם הַבָּא, שֶׁנֶּאֱמַר: הֲלִיכוֹת עוֹלָם לוֹ (חבקוק ג, ו); אַל תִּקְרִי הֲלִיכוֹת, אֶלָּא הֲלָכוֹת.

— תלמוד בבלי, מסכת נדה, דף ע"ג

כתיבתו על ידי רב ענן

במסכת כתובות מובא כי רב ענן חיבר את הספר תנא דבי אליהו, שם רשם את שלמד מפי אליהו הנביא, שהתגלה אליו. בעקבות מעשה מסוים השתנה סדר הלימוד. המעשה מסופר בגמרא על מסכת כתובות בדף קה':

אדם אחד הביא לרב ענן מתנה, וסיפר לו שהוא עתיד לבוא לדין תורה עם עמיתו בבית דינו של רב ענן. כאשר שמע זאת רב ענן הוא אמר שמכיוון שהביא לו מתנה, נחשבת המתנה כשוחד אף על פי שלא הובאה במפורש לצורך זה, ואין הוא יכול לדון אותו. הוא שלח אותו לרב נחמן, ומסר לרב נחמן שהוא אינו יכול לדון אותו על פי ההלכה, ולכן ידון אותו רב נחמן. רב נחמן ששמע כך, הבין שכנראה מדובר בקרוב של רב ענן. באותה עת היו במקום גם יתומים. שקל רב נחמן בדעתו ואמר: יש לפני עשה של כבוד תורה העדיף על מצוות עשה של "ושפטתם צדק" שלפיו אסור לכבד אחד מבעלי הדינים מחשש שמא יסתתמו טענותיו של בעל דינו, ומחויב אני להקדים את קרובו של רב ענן בדין התורה.

כאשר ראה זאת בעל דינו של האיש ששלח רב ענן לפני רב נחמן, והבין שרב נחמן מכבד את בעל דינו, נסתתמו טענותיו של בעל דינו, ונגרם עוול בדין התורה בכך שאחד מבעלי הדינים לא יכול היה לטעון את טענותיו באותו ביטחון עצמי של בעל הדין השני, דבר האסור על פי ההלכה.

אף על פי שרב ענן גרם לעוולה זו בשוגג, בכך שהטעה בשוגג את רב נחמן לחשוב שמדובר בקרובו, הוא קיבל על כך עונש חמור:

"רב ענן, הוה רגיל אליהו דאתי גביה, דהוה מתני ליה סדר דאליהו. כיון דעבד הכי איסתלק. יתיב בתעניתא ובעא רחמי ואתא. כי אתא הוה מבעית ליה בעותי, ועבד תיבותא ויתיב קמיה עד דאפיק ליה סידריה, והיינו דאמרי סדר דאליהו רבה, סדר אליהו זוטא"

— מסכת כתובות דף ק"ו עמוד א'

תרגום: רב ענן, היה רגיל אליהו לבוא אליו ולשנות לו את "סדר אליהו". כיוון שעשה רב ענן כך (המעשה שמסופר קודם לכן, שהיטה דין שלא בכוונה), הסתלק אליהו. ישב רב ענן בתענית וביקש רחמים ושב אליהו. כשבא אליהו היה מפחיד את רב ענן, עשה רב ענן תיבה וישב בתוכה לפני אליהו עד שסיים אליהו ללמדו. וזהו ששנינו שיש "סדר אליהו רבה" (מה שלימדו קודם המעשה) ו"סדר אליהו זוטא" (מה שלימדו בתיבה לאחר המעשה).

המדרש בתורת הרבי

בתורת הרבי מובאים פעמים רבות ציטוטים מהמדרש, מלשון הרבי ברורה דעתו ש"תנא דבי אליהו" הוא חיבורו של אליהו הנביא.

לדוגמה בציטוט הבא, כשמובאת קביעת המדרש 'אני אומר' מסביר זאת הרבי 'אליהו הנביא קובע':

"שני דברים קדמו לעולם, תורה וישראל, ואיני יודע איזה מהם קודם", וממשיך: "ואני אומר" כלומר "אליהו הנביא קובע", ש"ישראל קדמו" - "מחשבתן של ישראל קדמה לכל דבר" אפילו למחשבתה של תורה.

בשלהי אותה שנה – ערב ראש השנה תשמ"ז שוב מזכיר הרבי בפשיטות "כדאיתא בתנא דבי אליהו – אליהו הנביא זכור לטוב, מבשר טוב וכו'".

בלקוטי שיחות מבאר הרבי מדוע הביא אדמו"ר הזקן בתניא (אגרת התשובה) פרק ט' מ"תנא דבי אליהו" – "אדם עבר עבירה ונתחייב מיתה למקום מה יעשה ויחי' אם היה רגיל לקרות דף אחד יקרא ב' דפים לשנות פרק א' ישנה ב' פרקים וכו' " – בעוד שבנוסח הנדפס לא נמצא – אף שמפורש כן בויקרא רבא (וגם מדייק לציין המקור) – כי בזה מרומז שמדובר בתיקון חטא זה, שהרי אליהו הוא השייך לתיקון הפגם ברית ונקרא "מלאך הברית".

הדעות על מקור המדרש

היו מגדולי הדורות שסברו שהמדרש לא נכתב על ידי רב ענן מפי אליהו הנביא, אלא על ידי תנאים אחרים ששמם 'אליהו'. בהם רבי יצחק אברבנאל, הרב יששכר בר איילנבורג בספרו "באר שבע" והרשב"ץ שטען שלא ייתכן שאליהו הנביא יצטט תנאים.

החיד"א והרב יוסף זכריה שטרן השיבו על טענותיהם.

מדברי הרבי ברור שדעתו שהחיבור נכתב מפי אליהו הנביא, ראו לעיל בפסקה המדרש בתורת הרבי.

קישורים חיצוניים

• הרב מרדכי מנשה לאופר, "אליהו הנביא קובע" במגזין התקשרות מספר 1184