יעקב פנטלייב: הבדלים בין גרסאות בדף

גרסה אחרונה מ־13:57, 9 בנובמבר 2025

הרב יעקב פנטלייב (תרל"ט – תש"ו) היה מהמבוגרים שבתלמידי ישיבת תומכי תמימים ליובאוויטש, שוחט ובודק ורב באורול ובטשקנט.

תולדות חיים[עריכה | עריכת קוד מקור]

נולד בשנת תרל"ט לר' אליעזר ולרחל לאה בעיר זילבה שברוסיה. נמנה מבין התלמידים הראשונים בישיבת תומכי תמימים ליובאוויטש בחצרו של אדמו"ר הרש"ב^[1], למד אז בחברותא עם רבי שניאור זלמן גרליק^[2].

נישא בשנת תרנ"ז עם חנה פרידה למשפחת וילנסקי (אחות החסיד ר' אברהם נחום וילנסקי). באותה שנה קיבל סמיכה לרבנות. שימש כשוחט ובודק.

היה נוהג לנסוע כל שנה לליובאוויטש. היה חבר באגודת התמימים ברוסיה.

בשנת תרס"ה עבר בהוראת אדמו"ר הרש"ב לעיר אורול, שם שימש כשוחט, מוהל ובעל תוקע. כמו כן התעסק בפדיון שבויים. בזמן מלחמת העולם הראשונה הוא דאג לצרכי אדמו"ר הרש"ב^[3] במהלך נסיעתו לרוסטוב, כאשר הגיע לאורול^[4]. בשנת תרע"ז כאשר עלו הקומוניסטים לשלטון, נסגר בית הכנסת שבעיר, ובמקום כך הקים רבי יעקב מניין בביתו.

בשנת תרצ"ה בשל הרדיפות מהשלטון, נאלץ לברוח למוסקבה, אולם לאחר זמן חזר לעיר כדי לדאוג ילדיו, שם הוא נעצר על ידי השלטונות שהגלו אותו לטשקנט. בטשקנט שימש כמוהל למוסלמים. לאחר שנתיים הוא שוחרר וחזר לביתו באורול.

בשנת תש"א ברח יחד עם משפחתו בשל ההמלחמה לטשקנט, שם המשיך לשמש כשוחט. נפטר בכ"ט סיוון תש"ו.

כאשר הזכיר בהזדמנות הרב יעקב ליפסקר את שמו של רבי יעקב לפני הרבי, אמר הרבי ש"כדי לקראותו ר' יעקב".

משפחתו[עריכה | עריכת קוד מקור]

אחיו, הרב דובער פלטיאל
בנו, ר' חיים דוב בער פנטלייב
בנו, ר' גדליה בנימין פנטלייב
בנו, ר' גרשון פנטלייב
בתו, מרת בתיה
בתו, מרת גולדה, רעיית ר' לייבע
בתו, מרת סאשע, רעיית ר' געצעל וילנסקי
בתו, מרת חנה רילע
בתו, מרת דבורה, רעיית ר' מאיר צבי סטמבלר
בתו, מרת ציפא עלקא, רעיית ר' מנחם מענדל מסקליק

קישורים חיצוניים[עריכה | עריכת קוד מקור]

"אחים חסידים" - לדמותם של האחים החסידים ר' יעקב פנטלייב ור' דובער פלטיאל, תשורה משפחת פלטיאל, ב' ניסן תש"ע

הערות שוליים

↑ פולע כהן, ליובאוויטש וחייליה, עמ' 403.
↑ פולע כהן, ליובאוויטש וחייליה, עמ' 232.
↑ אירח אותו ואת אדמו"ר הריי"צ בביתו, ואף קנה מיטה חדשה למען הרבי הרש"ב שנהג לא לישון על מיטות שאדם אחר ישן בהם.
↑ 'בתוך הגולה' עמוד 96.

[1] פולע כהן, ליובאוויטש וחייליה, עמ' 403.

[2] פולע כהן, ליובאוויטש וחייליה, עמ' 232.

[3] אירח אותו ואת אדמו"ר הריי"צ בביתו, ואף קנה מיטה חדשה למען הרבי הרש"ב שנהג לא לישון על מיטות שאדם אחר ישן בהם.

[4] 'בתוך הגולה' עמוד 96.

[1]

[2]

[3]

[4]

@@ שורה 9: / שורה 9: @@
 היה נוהג לנסוע כל שנה ל[[ליובאוויטש]]. היה חבר ב[[אגודת התמימים ברוסיה]].
-בשנת [[תרס"ה]] עבר בהוראת [[אדמו"ר הרש"ב]] לעיר אורול, שם שימש כ[[שוחט]], [[מוהל]] ובעל תוקע. כמו כן התעסק ב[[פדיון שבויים]]. בזמן [[מלחמת העולם הראשונה]] הוא דאג לצרכי [[אדמו"ר הרש"ב]] במהלך [[המסע לרוסטוב|נסיעתו לרוסטוב]], כאשר הגיע לאורול{{הערה|'בתוך הגולה' עמוד 96.}}. בשנת [[תרע"ז]] כאשר עלו ה[[קומוניסטים]] לשלטון, נסגר [[בית הכנסת]] שבעיר, ובמקום כך הקים רבי יעקב [[מניין]] בביתו.
+בשנת [[תרס"ה]] עבר בהוראת [[אדמו"ר הרש"ב]] לעיר אורול, שם שימש כ[[שוחט]], [[מוהל]] ובעל תוקע. כמו כן התעסק ב[[פדיון שבויים]]. בזמן [[מלחמת העולם הראשונה]] הוא דאג לצרכי אדמו"ר הרש"ב{{הערה|אירח אותו ואת [[אדמו"ר הריי"צ]] בביתו, ואף קנה מיטה חדשה למען הרבי הרש"ב שנהג לא לישון על מיטות שאדם אחר ישן בהם.}} במהלך [[המסע לרוסטוב|נסיעתו לרוסטוב]], כאשר הגיע לאורול{{הערה|'בתוך הגולה' עמוד 96.}}. בשנת [[תרע"ז]] כאשר עלו ה[[קומוניסטים]] לשלטון, נסגר [[בית הכנסת]] שבעיר, ובמקום כך הקים רבי יעקב [[מניין]] בביתו.
 בשנת [[תרצ"ה]] בשל הרדיפות מהשלטון, נאלץ לברוח ל[[מוסקבה]], אולם לאחר זמן חזר לעיר כדי לדאוג ילדיו, שם הוא נעצר על ידי השלטונות שהגלו אותו ל[[טשקנט]]. בטשקנט שימש כ[[מוהל]] למוסלמים. לאחר שנתיים הוא שוחרר וחזר לביתו באורול.