מסכת חולין: הבדלים בין גרסאות בדף

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אין תקציר עריכה
אין תקציר עריכה
שורה 3: שורה 3:
המסכת עוסקת בדיני שחיטת חיות עופות ובהמות של חולין, ניקור, מליחה, גיד הנשה, וכל דיני כשרות הבשר.
המסכת עוסקת בדיני שחיטת חיות עופות ובהמות של חולין, ניקור, מליחה, גיד הנשה, וכל דיני כשרות הבשר.


== שחיטת הבהמות בבית יוסף ==
== שחיטת הבהמות בבית [[יוסף]] לשבטים ==


במסכת {{הערת שוליים|צא, א.}} מובא כי [[יוסף הצדיק]] אמר לאשר ביתו לפרוע את בית השחיטה בנוכחות השבטים, אך [[רש"י]] בפירושו על התורה אינו רומז על כך שזו היתה שחיטה כשרה. הרבי{{הערת שוליים|1=[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=15959&st=&pgnum=195 לקוטי שיחות עמ' 181 (עמ' 195)].}} מסביר, כי כנראה שאדם זה היה נכרי, שהרי לא מובא שזה היה מנשה, ואם כן בלאו הכי שחיטת נכרי פסולה.  
במסכת {{הערת שוליים|צא, א.}} מובא כי [[יוסף הצדיק]] אמר לאשר ביתו לפרוע את בית השחיטה בנוכחות השבטים, אך [[רש"י]] בפירושו על התורה אינו רומז על כך שזו היתה שחיטה כשרה. הרבי{{הערת שוליים|1=[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=15959&st=&pgnum=195 לקוטי שיחות עמ' 181 (עמ' 195)].}} מסביר, כי כנראה שאדם זה היה נכרי, שהרי לא מובא שזה היה מנשה, ואם כן בלאו הכי שחיטת נכרי פסולה.  

גרסה מ־01:26, 20 ביולי 2010

מסכת חולין, נקראת כך משום שהיא המסכת היחידה בסדר קדשים שאינה עוסקת בדיני הקדשים, אלא בדיני חולין.

המסכת עוסקת בדיני שחיטת חיות עופות ובהמות של חולין, ניקור, מליחה, גיד הנשה, וכל דיני כשרות הבשר.

שחיטת הבהמות בבית יוסף לשבטים

במסכת [1] מובא כי יוסף הצדיק אמר לאשר ביתו לפרוע את בית השחיטה בנוכחות השבטים, אך רש"י בפירושו על התורה אינו רומז על כך שזו היתה שחיטה כשרה. הרבי[2] מסביר, כי כנראה שאדם זה היה נכרי, שהרי לא מובא שזה היה מנשה, ואם כן בלאו הכי שחיטת נכרי פסולה.

אלא שהענין תלויה בחקירה הידועה אם האבות והשבטים היה להם דין נח או דין ישראל. ובפשטות לא היו יכולים להפקיע עצמם מהחומרות של בן נח, אלא רק להחמיר כדין ישראל וחומרא בעלמא, ועדיין היה להם דין נח, ואם כן לפני מתן תורה לכאורה לא שייך הפסול של שחיטת נכרי. ואם כן שוב קשה מדוע לא רומז רש"י על ענין השחיטה.

אך דוחק לומר שהנכרי היה בקי בכל הלכות השחיטה, ובפרט לפי הפוסקים[3] שסוברים שפסול של שחיטת עכו"ם הוא בהיותו עובד עבודה זרה[4] ולא בהיותו בן נח ולא ישראל, ואם כן פסול זה שייך גם לפני מתן תורה, ומכיון שהמצרים היו עובדי עבודה זרה היה להם אסור לאכול משחיטת מצרים, ועוד, שהרי השבטים לא יכלו לאכול משחיטת הנכרי, מכיון שלא ידעו שיוסף יהודי וציווה לשחוט כשר, ומכיון שבלאו הכי לא היו יכולים לאכול מזה, וגם ליוסף היה אסור להביא להם מצד לפני עוור לא תתן מכשול - ע"ד "רצה לאכול בשר נבילה ועלה בידו בשר טלה", לכן לא היה כל ענין לשחוט כשר.

למעשה משמע בפסוק שהשבטים כן אכלו, ובדוחק אפשר לומר שאכלו מפני יראת המלכות, אך הרבי מדייק שבפסוק למעשה לא נכתב כלל שאכלו אלא רק "וישתן וישכרו".

אך במסקנת הדברים הרבי מחדש, כי יש לומר שהשבטים עצמם לא שמרו את כל התורה כולה עד שלא ניתנה, וזה לא מוזכר בשום מקום אלא דווקא לגבי האבות מוזכר[5] ששמרו את כל התורה, ויש לומר שגם השבטים שמרו את התורה רק בהיותם בבית יעקב ובסמיכות.

ביאורי הרבי

  1. צא, א.
  2. לקוטי שיחות עמ' 181 (עמ' 195).
  3. ראה גם רמב"ם הלכות שחיטה פ"ד הי"ב.
  4. וכפשטות לשון המשנה בחולין שם.
  5. רש"י בפרשת תולדות כו, א לגבי אברהם, ובפרשת וישלח ל, ה, לגבי יעקב "ותרי"ג מצוות שמרתי.