וידוי: הבדלים בין גרסאות בדף
אין תקציר עריכה |
|||
| (11 גרסאות ביניים של 6 משתמשים אינן מוצגות) | |||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
'''[[וידוי]]''' היא אחת מחלקי עבודת ה[[תשובה]] שיתודה האדם בפה מלא על חטאיו אשר עשה. | '''[[וידוי]]''' היא אחת מחלקי עבודת ה[[תשובה]] שיתודה האדם בפה מלא על חטאיו אשר עשה. | ||
== | ==עניינו== | ||
כאשר אדם עובר עבירה הוא יוצר בכך [[מלאך]] רע, שחומרו נעשה מ[[אותיות המחשבה]] של העבירה וחיותו היא מחיות והתענוג שבעבירה, כאשר אדם שב בתשובה הוא עוקר ב[[חרטה]] שמעומק הלב וקבלה על העתיד את חיות המלאך, ואילו בוידוי שהוא באמירת אותיות החטא הוא עוקר את האותיות שהם חומרו של המלאך הרע | כאשר אדם עובר עבירה הוא יוצר בכך [[מלאך]] רע, שחומרו נעשה מ[[אותיות המחשבה]] של העבירה וחיותו היא מחיות והתענוג שבעבירה, כאשר אדם שב בתשובה הוא עוקר ב[[חרטה]] שמעומק הלב וקבלה על העתיד את חיות המלאך, ואילו בוידוי שהוא באמירת [[אותיות]] החטא הוא עוקר את האותיות שהם חומרו של המלאך הרע{{הערה|1=[http://www.chabadlibrary.org/books/default.aspx?furl=/adhaam/tshu/2/5b/5b&search=%D7%9E%D7%9C%D7%97 שערי תשובה לאדמו"ר האמצעי]}}. בנוסף על ידי הוידוי שהאדם משפיל את היצר הרע והנפש הבהמית שלו הוא גורם שהחלק הטמא שבנפשו נכנע ומתבטל לגמרי לחלק האלוקי שבו המתגלה ומאיר{{הערה|1=[http://www.chabadlibrary.org/books/default.aspx?furl=/adhaz/lkutey/32/51d&search=%D7%99%D7%95%D7%9D+%D7%94%D7%9B%D7%99%D7%A4%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%9D לקוטי תורה דרושים ליום כיפור]}}. | ||
טעם אמירת אשמנו כו' בלשון | טעם אמירת אשמנו כו' בלשון רבים ביאר מורינו [[הבעל שם טוב]] שהוא ענין התאוננות ה[[שכינה]] לפני הקב"ה על ההעלם וההסתר מציאות הניצוץ האלוקי שהיה בזמן ובתוך העבירה גופא בבחינת שכינתא בגלותא, דבר המברר כי העבירה היה באונס הסטרא אחרא, וביאר את הענין במשל ארוך{{הערה|1=[http://www.chabadlibrary.org/books/default.aspx?furl=/bsht/kst/2/297&search=%D7%95%D7%99%D7%93%D7%95%D7%99 כתר שם טוב ע' רצז]}}. | ||
== | ==בתפילה== | ||
[[ | חז"ל תיקנו לומר וידוי ב[[תפילת העמידה]] של יומת החול בברכת "סלח לנו", וכן לומר את הוידוי שעל סדר ה[[אל"ף בי"ת]] לאחריה בשחרית ובמנחה (מלבד משבתות ובימים טובים). | ||
[[הרבי]]{{הערה|1=[http://chabadlibrary.org/books/default.aspx?furl=/admur/tm/10/9/78&search=%D7%AA%D7%97%D7%A0%D7%95%D7%9F תורת מנחם תשי"ד]}} מבאר, שאף שעל פי הסברא, הייתה צריכה להיות אמירת תחנון בתחילת העבודה, כשם שב[[בית המקדש]] התוודו על החטא קודם להקרבת ה[[קרבן]], בכל זאת תיקנו לומר לאחריה, מכיוון שדוקא לאחרי העבודה של [[פסוקי דזמרה]], [[ברכות קריאת שמע]] ו[[קריאת שמע]], עד ל[[שמונה עשרה]], שאז היא ה[[דביקות]] עם הבורא; אזי באים למצב שאותם ענינים שהיו חשובים אצלו עד עתה ל[[עבודה]] ול[[מצווה]], נעשו בגדר של "{{מונחון|מחוי במחוג קמי מלכא|עושה מחווה בידו לפני המלך}}", ובמילא, הרי זה "עבירה" שדורשת תשובה! | |||
==ראש השנה== | ==ראש השנה== | ||
ב[[סידור אדמו"ר הזקן]] נרשם בין הסדרים של תקיעת שופר: "יתוודה בלחש". | ב[[סידור אדמו"ר הזקן]] נרשם בין הסדרים של תקיעת שופר: "יתוודה בלחש". | ||
והוראה זו היא רק לבעל תוקע | והוראה זו היא רק לבעל תוקע{{הערה|[[המלך במסיבו]], א, עמ' רלד. ובח"ב עמ' קעד: משמע בסידור שהכוונה היא לכל אחד ואחד.}}. | ||
בסעודת יום א' ד[[ראש השנה|ר"ה]] [[תשכ"ט]] אמר הרבי, שמפורש בשיחת [[אדמו"ר מוהריי"צ]] שווידוי זה הוא רק ב[[מחשבה]]. ויש לומר הטעם, כדי שלא יהיה הפסק | בסעודת יום א' ד[[ראש השנה|ר"ה]] [[תשכ"ט]] אמר הרבי, שמפורש בשיחת [[אדמו"ר מוהריי"צ]] שווידוי זה הוא רק ב[[מחשבה]]. ויש לומר הטעם, כדי שלא יהיה הפסק{{הערה|[[המלך במסיבו]], א, עמ' רלג רלד. אך בליל ב דר"ה [[תשל"א]] (שם, ב, עמ' קעד) איתא, שמשיחת אדמו"ר הריי"צ משמע שהווידוי צריך להיות בדיבור.}}. אין בראש השנה וידוי דברים.. כל ענין התשובה בר"ה הוא כדי שתתקבל ההכתרה.. ולכן אין עניינה בווידוים.. וה'יתוודה בלחש' הוא גם כן ענין געגועים{{הערה|[[אגרות קודש]] אדמו"ר מה"מ, כג, עמ' תקיב - ומציין ל[[לקוטי דיבורים]] דלהלן.}}. | ||
אודות מעלת ה'יתוודה בלחש' בעת תקיעת שופר מובא בספרי רבותינו: הדרגה הנעלית ביותר שבמדריגות תשובה הגלויה הנקראת [[תשובה תתאה]].. ה'יתוודה בלחש' הוא ה"בכן" מכל עבודת התשובה תתאה שתחילתה בראש חודש אלול.. ה'יתוודה בלחש' זו כבר דרגת הגעגועים שהבן נמשך לאב.. הגעגועים הפנימיים ביותר אל האב. הזמן של תקיעת השופר הוא עת רצון, והזמן של 'יתוודה בלחש' הוא העת רצון שבעת רצון.. שאז היא התאחדות הבן ה[[בעל תשובה]] עם אבינו שבשמים יתברך ויתעלה | אודות מעלת ה'יתוודה בלחש' בעת תקיעת שופר מובא בספרי רבותינו: הדרגה הנעלית ביותר שבמדריגות תשובה הגלויה הנקראת [[תשובה תתאה]].. ה'יתוודה בלחש' הוא ה"בכן" מכל עבודת התשובה תתאה שתחילתה בראש חודש אלול.. ה'יתוודה בלחש' זו כבר דרגת הגעגועים שהבן נמשך לאב.. הגעגועים הפנימיים ביותר אל האב. הזמן של תקיעת השופר הוא עת רצון, והזמן של 'יתוודה בלחש' הוא העת רצון שבעת רצון.. שאז היא התאחדות הבן ה[[בעל תשובה]] עם אבינו שבשמים יתברך ויתעלה{{הערה|לקוטי דיבורים, עמ' 102 99.}}. עוד מובא: עבודת ראש השנה היא בקבלת עול מלכות שמים. בשעת תקיעת שופר התשובה היא מעומקא דליבא, והווידוי בלחש - בשעת תקיעת שופר - הוא השינוי ממהות למהות. ובאם אינו יכול לפעול זאת בעצמו על ידי עבודתו שלו, יש לו לבקש מה' יתברך שהוא ישנה אותו ממהות למהות{{הערה|[[ספר השיחות]] [[תש"ד]], עמ' 31.}}. | ||
הווידוי בלחש בפרשיות התקיעת שופר הוא על עניינים כאלו שקודם העבודה הפנימית של ליל ראש השנה ותפילות היום לא חשבם כלל לחטא ועוון.. ואם כן אין לו דרך אחרת להפטר מהם אלא על ידי שינוי ממהות למהות, ועל כך הוא הווידוי בלחש - שיהיה בו שינוי זה ממהות למהות | הווידוי בלחש בפרשיות התקיעת שופר הוא על עניינים כאלו שקודם העבודה הפנימית של ליל ראש השנה ותפילות היום לא חשבם כלל לחטא ועוון.. ואם כן אין לו דרך אחרת להפטר מהם אלא על ידי שינוי ממהות למהות, ועל כך הוא הווידוי בלחש - שיהיה בו שינוי זה ממהות למהות{{הערה|שם, עמ' 41}}. | ||
מקובל מרבי [[שלמה חיים קסלמן]], כמדומה בשם [[אדמו"ר הריי"צ]], שה'יתוודה בלחש' עניינו ציור פני ה[[רב]]. | מקובל מרבי [[שלמה חיים קסלמן]], כמדומה בשם [[אדמו"ר הריי"צ]], שה'יתוודה בלחש' עניינו ציור פני ה[[רב]]. | ||
==יום הכיפורים== | |||
ביום הכיפורים מתוודים פעמים רבות, פעם אחת בערב יום הכיפורים, ועוד 4 פעמים בארבעת מחמשת תפילות יום הכיפורים (חוץ ממנחה). מלבד זאת מתוודים יחד עם הש"ץ בכל תפילות יום הכיפורים (חוץ ממנחה). | |||
==זמנים מיוחדים לוידוי== | ==זמנים מיוחדים לוידוי== | ||
החתן מתוודה על חטאיו ביום החופה שהוא כ[[יום הכיפורים]] לגביו. | |||
לפני שהאדם מחזיר את נשמתו יש לו לשוב בתשובה ולהתוודות על חטאיו. | לפני שהאדם מחזיר את נשמתו יש לו לשוב בתשובה ולהתוודות על חטאיו. | ||
== | === הנהגותיהם של חסידים מפורסמים בוידוי שטרם הפטירה: === | ||
* כשר' [[שמואל מונקס]] עמד להיפטר, אמר לו אחד הנוכחים שיאמר עמו וידוי, השיבו ר' שמואל בבדיחותא: וידוי תאמר אתה... פתח ר' שמואל ואמר: ריבונו של עולם! עיקר המכוון שלך לא קיימתי. הגן-עדן שלך איני צריך, מהגיהנם שלך איני מתיירא. אם תחפוץ אתה לקחת אותי כפי שאני - מוטב, ואם לאו - עשה מה שתרצה. והשכיב עצמו במיטה, ותיכף התחילה הגסיסה... | |||
* בשעותיו האחרונות של רבי [[אברהם חיים רוזנבוים]] מזקני חסידי חב"ד, ביקש שיביאו לו סידור לומר וידוי. אחיו הביא לו את [[סידור תורה אור]] ופתח לפניו את סדר אמירת וידוי לשכיב מרע. הרא"ח התנגד לומר וידוי זה באומרו "זהו וידוי של [[מתנגדים]]", ובמקום זאת אמר את מאמר "פתח אליהו" מהקדמת ה[[זוהר]] שאומרים בכל ערב שבת. | |||
* על ר' [[מרדכי שוסטרמן]] מסופר (בספרו "למען ידעו ... בנים יולדו) שכאשר בנו הציע לו לומר וידוי, כבר לא היה בכוחותיו לומר את נוסח הוידוי הארוך שבסידור תורה אור, ואמר את הנוסח הקצר המופיע שם, בכוונה גדולה. | |||
* יש חסידים שבהגיעם לגיל מבוגר, אמרו את הוידוי הארוך המופיע בסידור תורה אור, כהכנה וכו' (כך נהג הרב [[אברהם חיים אליהו לנדא|אליהו לנדא]] שליט"א בסמיכות להגיעו לגיל שמונים שנה). | |||
==קישורים חיצוניים== | |||
*אהרון מושקוביץ, '''[https://col.org.il/files/uploads/original/2024/07/66a8be416ede1_1722334785.pdf קבלה על העתיד בנוסח הווידוי הנהוג]''', מגדל דוד חלק י"ז ג' תמוז תשפ"ד עמוד 445 | |||
{{הערות שוליים}} | {{הערות שוליים}} | ||
[[קטגוריה:תשובה]] | [[קטגוריה:תשובה]] | ||
גרסה אחרונה מ־07:15, 22 באוגוסט 2024
וידוי היא אחת מחלקי עבודת התשובה שיתודה האדם בפה מלא על חטאיו אשר עשה.
עניינו[עריכה | עריכת קוד מקור]
כאשר אדם עובר עבירה הוא יוצר בכך מלאך רע, שחומרו נעשה מאותיות המחשבה של העבירה וחיותו היא מחיות והתענוג שבעבירה, כאשר אדם שב בתשובה הוא עוקר בחרטה שמעומק הלב וקבלה על העתיד את חיות המלאך, ואילו בוידוי שהוא באמירת אותיות החטא הוא עוקר את האותיות שהם חומרו של המלאך הרע[1]. בנוסף על ידי הוידוי שהאדם משפיל את היצר הרע והנפש הבהמית שלו הוא גורם שהחלק הטמא שבנפשו נכנע ומתבטל לגמרי לחלק האלוקי שבו המתגלה ומאיר[2].
טעם אמירת אשמנו כו' בלשון רבים ביאר מורינו הבעל שם טוב שהוא ענין התאוננות השכינה לפני הקב"ה על ההעלם וההסתר מציאות הניצוץ האלוקי שהיה בזמן ובתוך העבירה גופא בבחינת שכינתא בגלותא, דבר המברר כי העבירה היה באונס הסטרא אחרא, וביאר את הענין במשל ארוך[3].
בתפילה[עריכה | עריכת קוד מקור]
חז"ל תיקנו לומר וידוי בתפילת העמידה של יומת החול בברכת "סלח לנו", וכן לומר את הוידוי שעל סדר האל"ף בי"ת לאחריה בשחרית ובמנחה (מלבד משבתות ובימים טובים).
הרבי[4] מבאר, שאף שעל פי הסברא, הייתה צריכה להיות אמירת תחנון בתחילת העבודה, כשם שבבית המקדש התוודו על החטא קודם להקרבת הקרבן, בכל זאת תיקנו לומר לאחריה, מכיוון שדוקא לאחרי העבודה של פסוקי דזמרה, ברכות קריאת שמע וקריאת שמע, עד לשמונה עשרה, שאז היא הדביקות עם הבורא; אזי באים למצב שאותם ענינים שהיו חשובים אצלו עד עתה לעבודה ולמצווה, נעשו בגדר של "
שגיאות פרמטריות בתבנית:מונחון
לא נמצא templatedata תקין מחוי במחוג קמי מלכא", ובמילא, הרי זה "עבירה" שדורשת תשובה!
ראש השנה[עריכה | עריכת קוד מקור]
בסידור אדמו"ר הזקן נרשם בין הסדרים של תקיעת שופר: "יתוודה בלחש".
והוראה זו היא רק לבעל תוקע[5].
בסעודת יום א' דר"ה תשכ"ט אמר הרבי, שמפורש בשיחת אדמו"ר מוהריי"צ שווידוי זה הוא רק במחשבה. ויש לומר הטעם, כדי שלא יהיה הפסק[6]. אין בראש השנה וידוי דברים.. כל ענין התשובה בר"ה הוא כדי שתתקבל ההכתרה.. ולכן אין עניינה בווידוים.. וה'יתוודה בלחש' הוא גם כן ענין געגועים[7].
אודות מעלת ה'יתוודה בלחש' בעת תקיעת שופר מובא בספרי רבותינו: הדרגה הנעלית ביותר שבמדריגות תשובה הגלויה הנקראת תשובה תתאה.. ה'יתוודה בלחש' הוא ה"בכן" מכל עבודת התשובה תתאה שתחילתה בראש חודש אלול.. ה'יתוודה בלחש' זו כבר דרגת הגעגועים שהבן נמשך לאב.. הגעגועים הפנימיים ביותר אל האב. הזמן של תקיעת השופר הוא עת רצון, והזמן של 'יתוודה בלחש' הוא העת רצון שבעת רצון.. שאז היא התאחדות הבן הבעל תשובה עם אבינו שבשמים יתברך ויתעלה[8]. עוד מובא: עבודת ראש השנה היא בקבלת עול מלכות שמים. בשעת תקיעת שופר התשובה היא מעומקא דליבא, והווידוי בלחש - בשעת תקיעת שופר - הוא השינוי ממהות למהות. ובאם אינו יכול לפעול זאת בעצמו על ידי עבודתו שלו, יש לו לבקש מה' יתברך שהוא ישנה אותו ממהות למהות[9].
הווידוי בלחש בפרשיות התקיעת שופר הוא על עניינים כאלו שקודם העבודה הפנימית של ליל ראש השנה ותפילות היום לא חשבם כלל לחטא ועוון.. ואם כן אין לו דרך אחרת להפטר מהם אלא על ידי שינוי ממהות למהות, ועל כך הוא הווידוי בלחש - שיהיה בו שינוי זה ממהות למהות[10].
מקובל מרבי שלמה חיים קסלמן, כמדומה בשם אדמו"ר הריי"צ, שה'יתוודה בלחש' עניינו ציור פני הרב.
יום הכיפורים[עריכה | עריכת קוד מקור]
ביום הכיפורים מתוודים פעמים רבות, פעם אחת בערב יום הכיפורים, ועוד 4 פעמים בארבעת מחמשת תפילות יום הכיפורים (חוץ ממנחה). מלבד זאת מתוודים יחד עם הש"ץ בכל תפילות יום הכיפורים (חוץ ממנחה).
זמנים מיוחדים לוידוי[עריכה | עריכת קוד מקור]
החתן מתוודה על חטאיו ביום החופה שהוא כיום הכיפורים לגביו.
לפני שהאדם מחזיר את נשמתו יש לו לשוב בתשובה ולהתוודות על חטאיו.
הנהגותיהם של חסידים מפורסמים בוידוי שטרם הפטירה:[עריכה | עריכת קוד מקור]
- כשר' שמואל מונקס עמד להיפטר, אמר לו אחד הנוכחים שיאמר עמו וידוי, השיבו ר' שמואל בבדיחותא: וידוי תאמר אתה... פתח ר' שמואל ואמר: ריבונו של עולם! עיקר המכוון שלך לא קיימתי. הגן-עדן שלך איני צריך, מהגיהנם שלך איני מתיירא. אם תחפוץ אתה לקחת אותי כפי שאני - מוטב, ואם לאו - עשה מה שתרצה. והשכיב עצמו במיטה, ותיכף התחילה הגסיסה...
- בשעותיו האחרונות של רבי אברהם חיים רוזנבוים מזקני חסידי חב"ד, ביקש שיביאו לו סידור לומר וידוי. אחיו הביא לו את סידור תורה אור ופתח לפניו את סדר אמירת וידוי לשכיב מרע. הרא"ח התנגד לומר וידוי זה באומרו "זהו וידוי של מתנגדים", ובמקום זאת אמר את מאמר "פתח אליהו" מהקדמת הזוהר שאומרים בכל ערב שבת.
- על ר' מרדכי שוסטרמן מסופר (בספרו "למען ידעו ... בנים יולדו) שכאשר בנו הציע לו לומר וידוי, כבר לא היה בכוחותיו לומר את נוסח הוידוי הארוך שבסידור תורה אור, ואמר את הנוסח הקצר המופיע שם, בכוונה גדולה.
- יש חסידים שבהגיעם לגיל מבוגר, אמרו את הוידוי הארוך המופיע בסידור תורה אור, כהכנה וכו' (כך נהג הרב אליהו לנדא שליט"א בסמיכות להגיעו לגיל שמונים שנה).
קישורים חיצוניים[עריכה | עריכת קוד מקור]
- אהרון מושקוביץ, קבלה על העתיד בנוסח הווידוי הנהוג, מגדל דוד חלק י"ז ג' תמוז תשפ"ד עמוד 445
הערות שוליים
- ↑ שערי תשובה לאדמו"ר האמצעי
- ↑ לקוטי תורה דרושים ליום כיפור
- ↑ כתר שם טוב ע' רצז
- ↑ תורת מנחם תשי"ד
- ↑ המלך במסיבו, א, עמ' רלד. ובח"ב עמ' קעד: משמע בסידור שהכוונה היא לכל אחד ואחד.
- ↑ המלך במסיבו, א, עמ' רלג רלד. אך בליל ב דר"ה תשל"א (שם, ב, עמ' קעד) איתא, שמשיחת אדמו"ר הריי"צ משמע שהווידוי צריך להיות בדיבור.
- ↑ אגרות קודש אדמו"ר מה"מ, כג, עמ' תקיב - ומציין ללקוטי דיבורים דלהלן.
- ↑ לקוטי דיבורים, עמ' 102 99.
- ↑ ספר השיחות תש"ד, עמ' 31.
- ↑ שם, עמ' 41