חיים אלעזר גורליק: הבדלים בין גרסאות בדף
מ (החלפת טקסט – ".ו" ב־". ו") |
אין תקציר עריכה |
||
| (53 גרסאות ביניים של 21 משתמשים אינן מוצגות) | |||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
הרב '''חיים אלעזר גורליק''' | {{מפנה|חיים אלעזר גורליק|מגדל אתרוגים בכפר חב"ד|אלעזר גורליק}} | ||
[[קובץ:חיים אלעזר גורליק.jpg|ממוזער|הרב חיים אלעזר גורליק]] | |||
הרב '''חיים אלעזר גורליק''' (ידוע בכינוי: '''"לאזר דער מלמד"''', [[ג' סיון]] [[תרל"ב]] – [[ט' כסלו]] [[תש"ז]]) [[חסיד חב"ד]] ובעל [[מסירות נפש]]. | |||
==תולדות חיים== | |||
== | נולד ב[[עיירה]] [[פאריטש]] שבביילורוסיה ב[[ג' סיון]] [[תרל"ב]] להוריו הרב מרדכי ומרת שרה פייגא רזניק ושמו בישראל נקרא אלעזר. כאשר חלה בילדותו, הוסיפו לו את השם "חיים". | ||
נולד | |||
כאשר הגיע זמנו להתגייס לצבא הצאר, שינה את שם משפחתו לגורליק, בכך קיווה לפטור עצמו מהשירות הצבאי על מנת לשקוד על לימוד התורה. ואכן, השינוי הועיל והוא שוחרר משירות צבאי. | כאשר הגיע זמנו להתגייס לצבא הצאר, שינה את שם משפחתו לגורליק, בכך קיווה לפטור עצמו מהשירות הצבאי על מנת לשקוד על לימוד התורה. ואכן, השינוי הועיל והוא שוחרר משירות צבאי. | ||
[[נישואין|נשא לאישה]] את מרת חיה דובה. לאחר חתונתם התגורר בעיר [[שצעדרין]], שם החל ר' חיים אלעזר לעסוק בהרבצת תורה רצופה. | |||
ר' חיים אלעזר השקיע את כל כוחותיו בשיעורי לימוד התורה, עד שהחל לחוש בחולשה גדולה, והרופאים הורו לו להפסיק ללמד שעות רבות, וכי עליו להקדיש יותר שעות למנוחה. הוא כתב על כך ל[[אדמו"ר הרש"ב]] וכעבור זמן הגיעה תשובתו של הרבי, בה הורה לו הרבי להניח ליד מיטתו לפני השינה, פרוסת [[לחם]] מרוחה בחמאה. בבוקר, בקומו מהמיטה, ייטול ידיו ומיד יאכל את הלחם וכך יוטב לו. | |||
כך אכן עשה למעלה מעשר שנים, דבר שהועיל לו על מנת להמשיך בעבודת הקודש עם ילדי ישראל. | |||
לחיים אלעזר ולזוגתו נולדו ששה ילדים, שלושה בנים ושלוש בנות, אך חמשת הגדולים נפטרו בגיל צעיר, ורק בת אחת נותרה. כאשר רעייתו הייתה בהריון הבא, נסע ר' אלעזר אל [[אדמו"ר הרש"ב]] וב'[[יחידות]]' שם ביקש ברכה מהרבי שהתינוק שיוולד לו יזכה להאריך ימים. | |||
[[אדמו"ר הרש"ב]] הורה לו על כמה הנהגות מיוחדות, וביניהם לעבור להתגורר בעיר אחרת. כמו כן הורה לו כי אם תוולד בת, יקרא שמה בישראל 'מוסיא', ואם יהא זה בן, ייקרא שמו מנחם מענדל. | |||
ר' חיים אלעזר לא התעכב הרבה, ומיד בשובו עקר עם בני משפחתו ועבר להתגורר בעיר [[רוגאצ'וב]]. | |||
בתחילת חורף [[תרס"ח]] נולדה לו בת ואכן נקרא שמה 'מוסיא' (מרת מוסיא קצנלבויגן). לאחר שנה ושלושה חודשים, בחג ה[[פורים]] [[תרס"ט]], נולד בן נוסף ונקרא בשם 'מנחם מענדל'. | |||
כעבור שנים מספר שוב הרתה מרת חיה-דובה, ועל פי בקשת ר' חיים אלעזר, הגיע [[הגאון הרוגצ'ובר]] לביתם ובירך את האישה והילדים. הוא אף הורה להניח כלי עם [[מים]] ליד מיטתה כסגולה ללידה קלה. | |||
מרת גורליק סבלה מסיבוכים בלבה והרופאים מצדם התריעו אותם מפני הלידה באמרם כי סכנה לה ללדת, ולקראת מועד הלידה, ב[[חודש תשרי]], ור' חיים נסע ל[[אדמו"ר הרש"ב]], למרות החששות, בעיצומו של חודש [[תשרי]] הגיעה אליו הבשורה כי נולדה לו בת נוספת (פריידא מריישא וילנקין). | |||
==בתקופת המהפכה הקומניסטית== | |||
לאחר שהתחילה המהפכה הקומוניסטית ב[[תרע"ז]], ר' חיים אלעזר, עם עוד חסידים רבים, ירד למחתרת בכדי להמשיך ללמד את ילדי ישראל, ואת בנו ר' מענדל שלח ללמוד בישיבת '[[תומכי תמימים]]' בסניפים שהוקמו בחרקוב וב[[נעוול]]. | |||
כנגד ר' חיים אלעזר הופנו לחצים כבדים, ובשלב מסוים נאלץ היה לשלוח את שתי בנותיו, ציפא ומוסיא, ללמוד בבית ספר. | |||
באותן שנים המצב הכלכלי ב[[רוסיה]] היה בשפל חסר תקדים, ולמרות זאת, ר' חיים אלעזר שהתפרנס בדוחק מלימוד ילדים במחתרת, הסכים לאמץ את ילדי משפחת ידידו החסיד המפורסם הרב [[יעקב מאסקאליק]]. | |||
מרוגצ'וב עקר ר' חיים אלעזר ל[[עיירה]] בשם לוקוניה שם כיהן כרב. כשנתיים לאחר מכן עבר להתגורר ב[[עיירה]] סטארי-רוסיה, שם המשיך במקצועו הוותיק בלימוד ילדים במחתרת. | |||
בסטארי-רוסיה לא היו הרבה משפחות יהודים שומרי מצוות, ור' חיים אלעזר חשש פן הסביבה תשפיע לרעה על ילדיו. בשנת [[תרצ"ה]] שוב נטל את מקל הנדודים ועבר להתגורר במלחובקה שעל-יד מוסקבה, שם היה באותה עת ריכוז חסידים. לפרנסתו עבד כשומר לילה ובשעות היום המשיך ללמד בהיחבא את ילדי החסידים. | |||
ב[[חודש אלול]] תרצ"ה, כאשר אנשי ה[[נ.ק.וו.ד]]. החלו בגל מעצרים נרחב, ובגל המעצרים הראשון נעצרו שבעה חסידים, ביניהם ר' חיים אלעזר ובנו ר' מענדל. | |||
שבעת העצורים הועברו למטה [[המשטרה החשאית]] ב[[מוסקבה]] 'לוביאנקה', שם עונו על ידי חוקרי הנ.ק.וו.ד. בתום החקירות הועברו לכלא 'בוטירקה' שם ישבו עד למתן גזר הדין. | |||
לאחר שבועות ארוכים של המתנה הוקרא בפניהם כתב האשמה כשהפסק היה עונש של שלוש שנות גלות בקזחסטן. | |||
זמן קצר לאחר מכן נלקחו האסירים אל תחנת הרכבת בדרכם למקום גלותם. הם הגיעו ל[[טשקנט]] עיר הבירה של אוזבקיסטן, ושם היו בבית סוהר כמה ימים. ואחר כך הגעו ל[[אלמא אטא]] בירתה של קזחסטן, ומשם נסעו לצ'ימקנט עיר מחוזית בקזחסטן, זו הייתה התחנה האחרונה. את הגורליקים - אב ובנו - הניחו לגור בעיר צ'ימקנט. | |||
בכל שבוע נאלצו לחתום במטה הנ.ק.וו. ד. כדי להוכיח שהם עדיין במקום שנגזר עליהם ולא ברחו. | |||
בעקבות זאת, החליטה מריישא, בתו הצעירה של ר' חיים אלעזר, לנסוע לצ'ימקנט כדי לעזור לאביה ולאחיה. חצי שנה מאוחר יותר, הצטרפה אליהם גם מרת חיה דובה, רעייתו של ר' חיים אלעזר, יחד עם נכדה ר' [[מרדכי קוזלינר]]. | |||
בתום שלוש שנות גלות היה ר' חיים אלעזר צריך להשתחרר, אולם המסמכים המאשרים זאת - אבדו. בהתאם לכך נאלץ היה להישאר בגלות עד אשר ימצאו המסמכים המאשרים את תקופת עונשו. הגלות התארכה עד שהבת מוסיא קיבלה ברכה מאדמו"ר הריי"צ. כעבור זמן קצר שבו הגולים ובני משפחותיהם לביתם במלחובקה, בשנת [[תרצ"ט]]. | |||
ר' חיים אלעזר ומשפחתו ברחו עקב המלחמה ל[[סמרקנד]] שבאוזבקיסטן הרחוקה. במקום זה שהו במשך שנים אחדות, עד תום המלחמה. | |||
בתום המלחמה נודעה האפשרות לעזוב את רוסיה באמצעות פספורטים פולניים ('[[יציאת רוסיה תש"ו]]'). ואכן, חסידים רבים הבריחו את הגבול דרך לבוב באמצעות ניירות מזוייפים. כשנודעה האפשרות לר' חיים אלעזר, החליט לנסות ולצאת את רוסיה בדרך זו. יחד עם רעייתו ובתם מריישא יצאו ללבוב, כשהם עוצרים לתחנת ביניים במוסקבה. | בתום המלחמה נודעה האפשרות לעזוב את רוסיה באמצעות פספורטים פולניים ('[[יציאת רוסיה תש"ו]]'). ואכן, חסידים רבים הבריחו את הגבול דרך לבוב באמצעות ניירות מזוייפים. כשנודעה האפשרות לר' חיים אלעזר, החליט לנסות ולצאת את רוסיה בדרך זו. יחד עם רעייתו ובתם מריישא יצאו ללבוב, כשהם עוצרים לתחנת ביניים במוסקבה. | ||
בהיותם | בהיותם ב[[מוסקבה]] חלה לפתע ר' חיים אלעזר בדלקת ריאות קשה, וביום שני, [[ט' בכסלו]] [[תש"ז]], נפטר. ר' חיים אלעזר נטמן סמוך לקברו של הרב [[משה לייב גינזבורג]], חתנו של אדמו"ר המהר"ש, ב[[בית עלמין|בית העלמין]] ב[[מלחובקה]]. | ||
==משפחתו== | |||
*חתנו, הרב [[חיים שניאור זלמן קוזלינר]] (חז"ק) | |||
*חתנו, הרב [[שמעון קצנלבויגן]] | |||
*בנו, הרב [[מנחם מענדל גורליק]] | |||
*חתנו, הרב [[שלום אליהו וילנקין]] | |||
== | ==לקריאה נוספת== | ||
*[http://www.chabad.info/bm/index.php?magazine=bm_&status=goto_id&id=1706 מאמרו של שניאור זלמן ברגר בבית משיח] | *[http://www.chabad.info/bm/index.php?magazine=bm_&status=goto_id&id=1706 מאמרו של שניאור זלמן ברגר בבית משיח] | ||
*שניאור ברגר, '''[http://www.teshura.com/Halprin-Feldman%20-%20Tammuz%206%205768.pdf מעשה אבות סימן לבנים]''', פרק ראשון {{PDF}} | |||
: | * [http://teshura.com/Halprin-Feldman%20-%20Tammuz%206%205768.pdf תשורה משפחתית עם סיפורים מחייו] | ||
[[קטגוריה:חסידים מתקופת אדמו"ר הרש"ב | {{מיון רגיל:גורליק, חיים אלעזר}} | ||
[[קטגוריה:חסידים מתקופת אדמו"ר הריי"צ | [[קטגוריה:חסידים מתקופת אדמו"ר הרש"ב]] | ||
[[קטגוריה:חסידים מתקופת אדמו"ר הריי"צ]] | |||
[[קטגוריה:חסידים שנאסרו בברית המועצות]] | |||
[[קטגוריה:אישים שנולדו בשנת תרל"ב]] | |||
[[קטגוריה:אישים שנפטרו בשנת תש"ז]] | |||
[[קטגוריה:משפחת גורליק (2)]] | |||
[[קטגוריה:אישים ברוגצ'וב]] | |||
גרסה אחרונה מ־06:42, 18 ביולי 2024
המונח "חיים אלעזר גורליק" מפנה לכאן. לערך העוסק במגדל אתרוגים בכפר חב"ד, ראו אלעזר גורליק.
הרב חיים אלעזר גורליק (ידוע בכינוי: "לאזר דער מלמד", ג' סיון תרל"ב – ט' כסלו תש"ז) חסיד חב"ד ובעל מסירות נפש.
תולדות חיים[עריכה | עריכת קוד מקור]
נולד בעיירה פאריטש שבביילורוסיה בג' סיון תרל"ב להוריו הרב מרדכי ומרת שרה פייגא רזניק ושמו בישראל נקרא אלעזר. כאשר חלה בילדותו, הוסיפו לו את השם "חיים".
כאשר הגיע זמנו להתגייס לצבא הצאר, שינה את שם משפחתו לגורליק, בכך קיווה לפטור עצמו מהשירות הצבאי על מנת לשקוד על לימוד התורה. ואכן, השינוי הועיל והוא שוחרר משירות צבאי.
נשא לאישה את מרת חיה דובה. לאחר חתונתם התגורר בעיר שצעדרין, שם החל ר' חיים אלעזר לעסוק בהרבצת תורה רצופה.
ר' חיים אלעזר השקיע את כל כוחותיו בשיעורי לימוד התורה, עד שהחל לחוש בחולשה גדולה, והרופאים הורו לו להפסיק ללמד שעות רבות, וכי עליו להקדיש יותר שעות למנוחה. הוא כתב על כך לאדמו"ר הרש"ב וכעבור זמן הגיעה תשובתו של הרבי, בה הורה לו הרבי להניח ליד מיטתו לפני השינה, פרוסת לחם מרוחה בחמאה. בבוקר, בקומו מהמיטה, ייטול ידיו ומיד יאכל את הלחם וכך יוטב לו.
כך אכן עשה למעלה מעשר שנים, דבר שהועיל לו על מנת להמשיך בעבודת הקודש עם ילדי ישראל.
לחיים אלעזר ולזוגתו נולדו ששה ילדים, שלושה בנים ושלוש בנות, אך חמשת הגדולים נפטרו בגיל צעיר, ורק בת אחת נותרה. כאשר רעייתו הייתה בהריון הבא, נסע ר' אלעזר אל אדמו"ר הרש"ב וב'יחידות' שם ביקש ברכה מהרבי שהתינוק שיוולד לו יזכה להאריך ימים.
אדמו"ר הרש"ב הורה לו על כמה הנהגות מיוחדות, וביניהם לעבור להתגורר בעיר אחרת. כמו כן הורה לו כי אם תוולד בת, יקרא שמה בישראל 'מוסיא', ואם יהא זה בן, ייקרא שמו מנחם מענדל.
ר' חיים אלעזר לא התעכב הרבה, ומיד בשובו עקר עם בני משפחתו ועבר להתגורר בעיר רוגאצ'וב.
בתחילת חורף תרס"ח נולדה לו בת ואכן נקרא שמה 'מוסיא' (מרת מוסיא קצנלבויגן). לאחר שנה ושלושה חודשים, בחג הפורים תרס"ט, נולד בן נוסף ונקרא בשם 'מנחם מענדל'.
כעבור שנים מספר שוב הרתה מרת חיה-דובה, ועל פי בקשת ר' חיים אלעזר, הגיע הגאון הרוגצ'ובר לביתם ובירך את האישה והילדים. הוא אף הורה להניח כלי עם מים ליד מיטתה כסגולה ללידה קלה.
מרת גורליק סבלה מסיבוכים בלבה והרופאים מצדם התריעו אותם מפני הלידה באמרם כי סכנה לה ללדת, ולקראת מועד הלידה, בחודש תשרי, ור' חיים נסע לאדמו"ר הרש"ב, למרות החששות, בעיצומו של חודש תשרי הגיעה אליו הבשורה כי נולדה לו בת נוספת (פריידא מריישא וילנקין).
בתקופת המהפכה הקומניסטית[עריכה | עריכת קוד מקור]
לאחר שהתחילה המהפכה הקומוניסטית בתרע"ז, ר' חיים אלעזר, עם עוד חסידים רבים, ירד למחתרת בכדי להמשיך ללמד את ילדי ישראל, ואת בנו ר' מענדל שלח ללמוד בישיבת 'תומכי תמימים' בסניפים שהוקמו בחרקוב ובנעוול.
כנגד ר' חיים אלעזר הופנו לחצים כבדים, ובשלב מסוים נאלץ היה לשלוח את שתי בנותיו, ציפא ומוסיא, ללמוד בבית ספר.
באותן שנים המצב הכלכלי ברוסיה היה בשפל חסר תקדים, ולמרות זאת, ר' חיים אלעזר שהתפרנס בדוחק מלימוד ילדים במחתרת, הסכים לאמץ את ילדי משפחת ידידו החסיד המפורסם הרב יעקב מאסקאליק.
מרוגצ'וב עקר ר' חיים אלעזר לעיירה בשם לוקוניה שם כיהן כרב. כשנתיים לאחר מכן עבר להתגורר בעיירה סטארי-רוסיה, שם המשיך במקצועו הוותיק בלימוד ילדים במחתרת.
בסטארי-רוסיה לא היו הרבה משפחות יהודים שומרי מצוות, ור' חיים אלעזר חשש פן הסביבה תשפיע לרעה על ילדיו. בשנת תרצ"ה שוב נטל את מקל הנדודים ועבר להתגורר במלחובקה שעל-יד מוסקבה, שם היה באותה עת ריכוז חסידים. לפרנסתו עבד כשומר לילה ובשעות היום המשיך ללמד בהיחבא את ילדי החסידים.
בחודש אלול תרצ"ה, כאשר אנשי הנ.ק.וו.ד. החלו בגל מעצרים נרחב, ובגל המעצרים הראשון נעצרו שבעה חסידים, ביניהם ר' חיים אלעזר ובנו ר' מענדל.
שבעת העצורים הועברו למטה המשטרה החשאית במוסקבה 'לוביאנקה', שם עונו על ידי חוקרי הנ.ק.וו.ד. בתום החקירות הועברו לכלא 'בוטירקה' שם ישבו עד למתן גזר הדין.
לאחר שבועות ארוכים של המתנה הוקרא בפניהם כתב האשמה כשהפסק היה עונש של שלוש שנות גלות בקזחסטן.
זמן קצר לאחר מכן נלקחו האסירים אל תחנת הרכבת בדרכם למקום גלותם. הם הגיעו לטשקנט עיר הבירה של אוזבקיסטן, ושם היו בבית סוהר כמה ימים. ואחר כך הגעו לאלמא אטא בירתה של קזחסטן, ומשם נסעו לצ'ימקנט עיר מחוזית בקזחסטן, זו הייתה התחנה האחרונה. את הגורליקים - אב ובנו - הניחו לגור בעיר צ'ימקנט.
בכל שבוע נאלצו לחתום במטה הנ.ק.וו. ד. כדי להוכיח שהם עדיין במקום שנגזר עליהם ולא ברחו.
בעקבות זאת, החליטה מריישא, בתו הצעירה של ר' חיים אלעזר, לנסוע לצ'ימקנט כדי לעזור לאביה ולאחיה. חצי שנה מאוחר יותר, הצטרפה אליהם גם מרת חיה דובה, רעייתו של ר' חיים אלעזר, יחד עם נכדה ר' מרדכי קוזלינר.
בתום שלוש שנות גלות היה ר' חיים אלעזר צריך להשתחרר, אולם המסמכים המאשרים זאת - אבדו. בהתאם לכך נאלץ היה להישאר בגלות עד אשר ימצאו המסמכים המאשרים את תקופת עונשו. הגלות התארכה עד שהבת מוסיא קיבלה ברכה מאדמו"ר הריי"צ. כעבור זמן קצר שבו הגולים ובני משפחותיהם לביתם במלחובקה, בשנת תרצ"ט.
ר' חיים אלעזר ומשפחתו ברחו עקב המלחמה לסמרקנד שבאוזבקיסטן הרחוקה. במקום זה שהו במשך שנים אחדות, עד תום המלחמה.
בתום המלחמה נודעה האפשרות לעזוב את רוסיה באמצעות פספורטים פולניים ('יציאת רוסיה תש"ו'). ואכן, חסידים רבים הבריחו את הגבול דרך לבוב באמצעות ניירות מזוייפים. כשנודעה האפשרות לר' חיים אלעזר, החליט לנסות ולצאת את רוסיה בדרך זו. יחד עם רעייתו ובתם מריישא יצאו ללבוב, כשהם עוצרים לתחנת ביניים במוסקבה.
בהיותם במוסקבה חלה לפתע ר' חיים אלעזר בדלקת ריאות קשה, וביום שני, ט' בכסלו תש"ז, נפטר. ר' חיים אלעזר נטמן סמוך לקברו של הרב משה לייב גינזבורג, חתנו של אדמו"ר המהר"ש, בבית העלמין במלחובקה.
משפחתו[עריכה | עריכת קוד מקור]
- חתנו, הרב חיים שניאור זלמן קוזלינר (חז"ק)
- חתנו, הרב שמעון קצנלבויגן
- בנו, הרב מנחם מענדל גורליק
- חתנו, הרב שלום אליהו וילנקין
לקריאה נוספת[עריכה | עריכת קוד מקור]
- מאמרו של שניאור זלמן ברגר בבית משיח
- שניאור ברגר, מעשה אבות סימן לבנים, פרק ראשון
- תשורה משפחתית עם סיפורים מחייו
