יקותיאל מליעפלי: הבדלים בין גרסאות בדף
מ (החלפת טקסט – "הסתלקות " ב־"הסתלקות ") |
|||
| (24 גרסאות ביניים של 10 משתמשים אינן מוצגות) | |||
| שורה 2: | שורה 2: | ||
== אצל [[אדמו"ר הזקן]] == | == אצל [[אדמו"ר הזקן]] == | ||
היה מתחילה בעל כשרונות חלשים ביותר, כשנודע לו הענין של [[רבי]] ו[[חסידות]] הוא התפעל מאוד ונסע ל[[ | היה מתחילה בעל כשרונות חלשים ביותר, כשנודע לו הענין של [[רבי]] ו[[חסידות]] הוא התפעל מאוד ונסע ל[[ליאזנא]], ורצה מיד להיכנס ל[[יחידות]]. [[זקני החסידים]] אמרו לו שצריך הכנה וכו', אך הוא לא רצה לשמוע. כשלא אפשרו לו להיכנס הוא טיפס על החלון וקפץ פנימה דרך החלון לעלית הבית של [[אדמו"ר הזקן]], וזעק בבכיה מעומק ה[[לב]]: "[[רבי]] גדע לי את הצד השמאלי מקומו של [[היצר הרע]]". רבינו הזקן ישב אז מעוטר ב[[תפילין]] ד[[רבינו תם]], הרבי רמז לו שירד מהחלון, נשען על ידיו הקדושות ואמר: [[רבונו של עולם]], ואתה מחיה את כולם כתיב. ר' יקותיאל יצא ב[[שמחה]] גדולה, ואמר שה[[רבי]] המשיך בו [[חיות]]. הרבי הריי"ץ מסביר<ref>ספר המאמרים תרע"ח ע' תפ"ו</ref> שזה גרם לפתיחת המוח והלב, מאותה שעה נפתח לבו של רבי יקותיאל, ונמשך בו [[חיות]] חדשה, עברו כמה שנים עד שה[[חיות]] הביאה אותו לידי הבנה - בימי [[אדמו"ר האמצעי]], אך את ה[[חיות]] קיבל מיד. חיות זאת הייתה באופן של [[גילוי]] [[אור]] אלוקי. | ||
על כך אמרו רבותינו, כי מכיון שהזעקה שלו | על כך אמרו רבותינו, כי מכיון שהזעקה שלו הייתה באופן [[מקיף]], גם מה שקיבל מ[[אדמו"ר הזקן]] עבור זאת היה באופן של [[מקיף]], וכל עבודתו הייתה באופן של [[מקיף]], בניגוד לר' [[משה ווילענקער]] שעמל שלוש שנים להיכנס ל[[יחידות]], וכל עבודתו הייתה באופן [[פנימי]]. | ||
כשרצה [[רבינו הזקן]] לברך את ר' יקותיאל ליעפלער בעשירות, אמר שאינו חפץ בזה, שלא תטרידו העשירות מ[[לימוד החסידות]] והתעסקות בעבודה, וכשרצה לברכו באריכות ימים אמר: "אך לא בחיי-אכרים ש' | כשרצה [[רבינו הזקן]] לברך את ר' יקותיאל ליעפלער בעשירות, אמר שאינו חפץ בזה, שלא תטרידו העשירות מ[[לימוד החסידות]] והתעסקות בעבודה, וכשרצה לברכו באריכות ימים אמר: "אך לא בחיי-אכרים ש'עיניים להם ולא יראו אזנים להם ולא ישמעו', לא רואים אלוקות ולא שומעים אלוקות"{{הערה|[[תבנית:היום יום/ו' חשוון|היום יום, ו' מר חשון]].}}. | ||
==אצל אדמו"ר האמצעי== | ==אצל אדמו"ר האמצעי== | ||
לאחר [[הסתלקות]] רבו [[אדמו"ר הזקן]] נעשה חסיד מקושר ל[[אדמו"ר האמצעי]]. | לאחר [[הסתלקות]] רבו [[אדמו"ר הזקן]] נעשה חסיד מקושר ל[[אדמו"ר האמצעי]]. | ||
פעם אחת עבר דרך ליעפלי, אחד האברכים והמשפיעים וחזר [[מאמרי חסידות]] של [[אדמו"ר האמצעי]] בע"פ. במאמרים אלו התבארו ענינים עמוקים ביותר, אך האברך היה נואם נפלא ונאם בכישרון רב. | פעם אחת עבר דרך ליעפלי, אחד האברכים והמשפיעים וחזר [[מאמרי חסידות]] של [[אדמו"ר האמצעי]] בע"פ. במאמרים אלו התבארו ענינים עמוקים ביותר, אך האברך היה נואם נפלא ונאם בכישרון רב. | ||
ר' יקותיאל שמע את הדברים ולא הבין מאומה, הדבר נגע מאוד לליבו ושבר את רוחו. שנים אחר כך כשסיפר זאת ר' יקותיאל לר' [[שמואל | ר' יקותיאל שמע את הדברים ולא הבין מאומה, הדבר נגע מאוד לליבו ושבר את רוחו. שנים אחר כך כשסיפר זאת ר' יקותיאל לר' [[שמואל דובער מבוריסוב]] הסביר לו:"הגע בעצמך, הייתי אז כבן ארבעים, לאחר שהלכתי ל[[אדמו"ר הזקן]] במשך כחמש עשרה שנה. בכל אותה תקופה למדתי [[חסידות]] לפי כוחי. והנה נהייתה תופעה חדשה - מגיע אברך צעיר, אפרוח ממש, וחוזר את מאמריו של [[הרבי]] בזמרה ובחיות, ואני שומע ואיני מבין. מרגיש אנוכי כי העניינים עמוקים מאוד עניינים נפלאים אבל אינני יודע מאומה." ר' יקותיאל ביקש מהאברך שיחזור לפניו את ה[[מאמרים]], שוב ושוב, ושיסביר לו אותם, והוא אכן השתדל להסביר לו, אך ר' יקותיאל לא הצליח להבין מאומה. האברך נסע ור' יקותיאל נשאר כספינה בלב ים, מכיוון שכן החליט לללכת ל[[ליובאוויטש]]. | ||
כשהגיע ל[[ליובאוויטש]], לליובאוויטש הגיע ביום רביעי, ולפני קבלת [[שבת]], אמר ה[[רבי]] מאמר. ב[[שבת]] קודש, אמר הרבי מאמר וביאור על המאמר, את המאמר הבין ר' יקותיאל אך את הביאור לא הבין. אך להפתעתו ראה שהאברכים הבינו את הביאור. ר' יקותיאל הצטער צער רב שלא הבין את הביאור, וכל הלילה בכה מעמקי לבבו. | כשהגיע ל[[ליובאוויטש]], לליובאוויטש הגיע ביום רביעי, ולפני קבלת [[שבת]], אמר ה[[רבי]] מאמר. ב[[שבת]] קודש, אמר הרבי מאמר וביאור על המאמר, את המאמר הבין ר' יקותיאל אך את הביאור לא הבין. אך להפתעתו ראה שהאברכים הבינו את הביאור. ר' יקותיאל הצטער צער רב שלא הבין את הביאור, וכל הלילה בכה מעמקי לבבו. | ||
ביום שני נכנס | |||
האברך ר' אפריים מסמיליאן, חזר איתו את המאמרים פעמים רבות, עד שהצליח להבינם. בחודש [[תשרי]], | ביום שני נכנס ל[[יחידות]] וסיפר כל מה שעבר עליו. ענה לו הרבי: "אין לך דבר העומד בפני ה[[רצון]].. וכשרוצים ב[[אמת]] גם החושים מתרחבים". כששמע זאת מ[[הרבי]], החליט להשיאר בליובאוויטש עד שיתחיל להבין. כארבע חודשים התייגע ר' יקותיאל, ביגיעה עצומה, יגיעת [[נפש]] ויגיעת בשר, להרגיל את עצמו לחשוב על עניין אחד כמה שעות, ולחזור על דבר אחד כמה פעמים. | ||
האברך ר' אפריים מסמיליאן, חזר איתו את המאמרים פעמים רבות, עד שהצליח להבינם. בחודש [[תשרי]], הרגיש ר' יקותיאל את עצמו כבריה חדשה, ונהיה כלי לקבלה, ואז נסע לביתו. החל מאז היה מבין גדול ב[[דא"ח]], עד שרבינו האמצעי חיבר את ה[[אמרי בינה]] בשבילו, ו[[אדמו"ר הצמח צדק]], שלח את [[אדמו"ר המהר"ש]]]לשאול אותו שאלות ב[[חסידות]]. אך עדיין בעניני ה[[עולם]], וב[[נגלה]], היה בעל ידיעה פשוטה ביותר. | |||
== אצל הצמח צדק == | == אצל הצמח צדק == | ||
לאחר [[הסתלקות | לאחר [[הסתלקות אדמו"ר האמצעי]] התקשר ונעשה חסיד של [[הצמח צדק]] והיה נוסע להסתופף אצלו פעמים רבות. | ||
[[אדמו"ר הצמח צדק]] רצה ל'הלביש' את ר' יקותיאל ב'[[לבושים]]', ונתן לו סדר היום ללמוד חומש עם [[רש"י]] בל"א, וקב הישר בל"א, אך הדבר לא בא בקלות. | [[אדמו"ר הצמח צדק]] רצה ל'הלביש' את ר' יקותיאל ב'[[לבושים]]', ונתן לו סדר היום ללמוד חומש עם [[רש"י]] בל"א, וקב הישר בל"א, אך הדבר לא בא בקלות. | ||
==אצל הרבי המהר"ש== | ==אצל הרבי המהר"ש== | ||
| שורה 28: | שורה 30: | ||
בזכות ברכתו של [[אדמו"ר הזקן]], האריך ימים ונפטר בשיבה טובה, בגיל קרוב למאה שנים. | בזכות ברכתו של [[אדמו"ר הזקן]], האריך ימים ונפטר בשיבה טובה, בגיל קרוב למאה שנים. | ||
==לקריאה נוספת== | |||
*'''החסיד שהפך ל'מבין' בחסידות''', רפאל בכר, ספר [[דמותו של חסיד (ספר)|דמותו של חסיד]] ע' 89-95 . | |||
*ספר '''חסידים הראשונים''' ע' 29-40. | |||
== ראו גם == | == ראו גם == | ||
[[אמרי בינה#החסיד יקותיאל ליעפליער (מליפעלי) וספר אמרי בינה|החסיד יקותיאל ליעפליער (מליפעלי) וספר אמרי בינה]] | [[אמרי בינה#החסיד יקותיאל ליעפליער (מליפעלי) וספר אמרי בינה|החסיד יקותיאל ליעפליער (מליפעלי) וספר אמרי בינה]] | ||
[https://derher.org/wp-content/uploads/04-tammuz-5772-05.pdf derher Reb Yekusiel Leipler] | |||
{{הערות שוליים}} | {{הערות שוליים}} | ||
גרסה מ־10:56, 16 ביולי 2024
רבי יקותיאל ליפעלי היה מגדולי חסידיו של אדמו"ר הזקן אדמו"ר האמצעי ואדמו"ר הצמח צדק, וממכתיריו של אדמו"ר המהר"ש.
אצל אדמו"ר הזקן
היה מתחילה בעל כשרונות חלשים ביותר, כשנודע לו הענין של רבי וחסידות הוא התפעל מאוד ונסע לליאזנא, ורצה מיד להיכנס ליחידות. זקני החסידים אמרו לו שצריך הכנה וכו', אך הוא לא רצה לשמוע. כשלא אפשרו לו להיכנס הוא טיפס על החלון וקפץ פנימה דרך החלון לעלית הבית של אדמו"ר הזקן, וזעק בבכיה מעומק הלב: "רבי גדע לי את הצד השמאלי מקומו של היצר הרע". רבינו הזקן ישב אז מעוטר בתפילין דרבינו תם, הרבי רמז לו שירד מהחלון, נשען על ידיו הקדושות ואמר: רבונו של עולם, ואתה מחיה את כולם כתיב. ר' יקותיאל יצא בשמחה גדולה, ואמר שהרבי המשיך בו חיות. הרבי הריי"ץ מסביר[1] שזה גרם לפתיחת המוח והלב, מאותה שעה נפתח לבו של רבי יקותיאל, ונמשך בו חיות חדשה, עברו כמה שנים עד שהחיות הביאה אותו לידי הבנה - בימי אדמו"ר האמצעי, אך את החיות קיבל מיד. חיות זאת הייתה באופן של גילוי אור אלוקי.
על כך אמרו רבותינו, כי מכיון שהזעקה שלו הייתה באופן מקיף, גם מה שקיבל מאדמו"ר הזקן עבור זאת היה באופן של מקיף, וכל עבודתו הייתה באופן של מקיף, בניגוד לר' משה ווילענקער שעמל שלוש שנים להיכנס ליחידות, וכל עבודתו הייתה באופן פנימי.
כשרצה רבינו הזקן לברך את ר' יקותיאל ליעפלער בעשירות, אמר שאינו חפץ בזה, שלא תטרידו העשירות מלימוד החסידות והתעסקות בעבודה, וכשרצה לברכו באריכות ימים אמר: "אך לא בחיי-אכרים ש'עיניים להם ולא יראו אזנים להם ולא ישמעו', לא רואים אלוקות ולא שומעים אלוקות"[2].
אצל אדמו"ר האמצעי
לאחר הסתלקות רבו אדמו"ר הזקן נעשה חסיד מקושר לאדמו"ר האמצעי. פעם אחת עבר דרך ליעפלי, אחד האברכים והמשפיעים וחזר מאמרי חסידות של אדמו"ר האמצעי בע"פ. במאמרים אלו התבארו ענינים עמוקים ביותר, אך האברך היה נואם נפלא ונאם בכישרון רב. ר' יקותיאל שמע את הדברים ולא הבין מאומה, הדבר נגע מאוד לליבו ושבר את רוחו. שנים אחר כך כשסיפר זאת ר' יקותיאל לר' שמואל דובער מבוריסוב הסביר לו:"הגע בעצמך, הייתי אז כבן ארבעים, לאחר שהלכתי לאדמו"ר הזקן במשך כחמש עשרה שנה. בכל אותה תקופה למדתי חסידות לפי כוחי. והנה נהייתה תופעה חדשה - מגיע אברך צעיר, אפרוח ממש, וחוזר את מאמריו של הרבי בזמרה ובחיות, ואני שומע ואיני מבין. מרגיש אנוכי כי העניינים עמוקים מאוד עניינים נפלאים אבל אינני יודע מאומה." ר' יקותיאל ביקש מהאברך שיחזור לפניו את המאמרים, שוב ושוב, ושיסביר לו אותם, והוא אכן השתדל להסביר לו, אך ר' יקותיאל לא הצליח להבין מאומה. האברך נסע ור' יקותיאל נשאר כספינה בלב ים, מכיוון שכן החליט לללכת לליובאוויטש.
כשהגיע לליובאוויטש, לליובאוויטש הגיע ביום רביעי, ולפני קבלת שבת, אמר הרבי מאמר. בשבת קודש, אמר הרבי מאמר וביאור על המאמר, את המאמר הבין ר' יקותיאל אך את הביאור לא הבין. אך להפתעתו ראה שהאברכים הבינו את הביאור. ר' יקותיאל הצטער צער רב שלא הבין את הביאור, וכל הלילה בכה מעמקי לבבו.
ביום שני נכנס ליחידות וסיפר כל מה שעבר עליו. ענה לו הרבי: "אין לך דבר העומד בפני הרצון.. וכשרוצים באמת גם החושים מתרחבים". כששמע זאת מהרבי, החליט להשיאר בליובאוויטש עד שיתחיל להבין. כארבע חודשים התייגע ר' יקותיאל, ביגיעה עצומה, יגיעת נפש ויגיעת בשר, להרגיל את עצמו לחשוב על עניין אחד כמה שעות, ולחזור על דבר אחד כמה פעמים.
האברך ר' אפריים מסמיליאן, חזר איתו את המאמרים פעמים רבות, עד שהצליח להבינם. בחודש תשרי, הרגיש ר' יקותיאל את עצמו כבריה חדשה, ונהיה כלי לקבלה, ואז נסע לביתו. החל מאז היה מבין גדול בדא"ח, עד שרבינו האמצעי חיבר את האמרי בינה בשבילו, ואדמו"ר הצמח צדק, שלח את אדמו"ר המהר"ש]לשאול אותו שאלות בחסידות. אך עדיין בעניני העולם, ובנגלה, היה בעל ידיעה פשוטה ביותר.
אצל הצמח צדק
לאחר הסתלקות אדמו"ר האמצעי התקשר ונעשה חסיד של הצמח צדק והיה נוסע להסתופף אצלו פעמים רבות. אדמו"ר הצמח צדק רצה ל'הלביש' את ר' יקותיאל ב'לבושים', ונתן לו סדר היום ללמוד חומש עם רש"י בל"א, וקב הישר בל"א, אך הדבר לא בא בקלות.
אצל הרבי המהר"ש
כשנסתלק אדמו"ר הצמח צדק לא סיפרו על כך לר' יקותיאל (הוא היה אז בשנות התשעים לחייו, וכנראה חששו להודיע לו מפני בריאותו). כשנודע לו הדבר החל לזעוק: "טיפשים, מדוע הנחתם לרבי להסתלק? קברו את ספרי התורה, קברו את עצמכם". הוא שבר כל החלונות ויצא רגלי לליובאוויטש.
בבואו לליובאוויטש אמר: "לא אעשה שום דבר, לא אתפלל וכו'; בתחילה אני רוצה לשמוע מה יאמר לי הרבי". הוא שם פעמיו אל הציון של הצמח צדק והתרפק על הקבר במשך כל היום. לבסוף הוציאוהו משם לאחר שהתעלף. כשהתעורר מעלפונו אמר "צריכים לצאת בריקוד".
כשהגיע הרב יקותיאל ליעפלי לליובאוויטש ביקש לבחור אדמו"ר מבין בניו של ה"צמח צדק". הוא בא אל ששת הבנים וביקשם לומר חסידות. כשהגיע לבן הצעיר רבי שמואל, מצאו יושב כשלראשו כיפה. אמר לו "חבוש את הכובע ותגיד חסידות". ר' יקותיאל היה חסיד קשיש ומנכבדי החסידים ואי אפשר היה לסרב לו. נענה רבי שמואל ואמר מאמר חסידות. כשסיים לומר, נענה ר' יקותיאל ואמר: "אתה הרבי שלי".
בזכות ברכתו של אדמו"ר הזקן, האריך ימים ונפטר בשיבה טובה, בגיל קרוב למאה שנים.
לקריאה נוספת
- החסיד שהפך ל'מבין' בחסידות, רפאל בכר, ספר דמותו של חסיד ע' 89-95 .
- ספר חסידים הראשונים ע' 29-40.
ראו גם
החסיד יקותיאל ליעפליער (מליפעלי) וספר אמרי בינה
הערות שוליים
- ↑ ספר המאמרים תרע"ח ע' תפ"ו
- ↑ היום יום, ו' מר חשון.