הבדלים בין גרסאות בדף "בן ציון מיכאלשוילי"

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
תגיות: עריכה ממכשיר נייד עריכה דרך האתר הנייד
 
(10 גרסאות ביניים של 4 משתמשים אינן מוצגות)
שורה 1: שורה 1:
הרב חכם בן ציון מיכאלשוילי ע"ה נולד בקולאשי בי"ב שבט תרח"צ להוריו הצדיקים הרב חכם שבתי והרבנית ציפורה ע"ה.  
+
[[קובץ:בן ציון מיכאלשוילי.jpg|ממוזער|הרב מיכאלשווילי עובר לפני הרבי ב[[חלוקת דולרים]] בסיום [[יחידות כללית]]]]
 +
הרב '''חכם בן ציון מיכאלשוילי''' ([[י"ב שבט]] [[תרח"צ]] - [[כ' אדר]] [[תש"פ]]). היה חסיד של [[הרבי הריי"צ]] ו[[הרבי]]. נולד ב[[גרוזיה]], עלה ל[[ארץ ישראל]] בשנת [[תשכ"ז]] והתיישב ב[[כפר חב"ד]].
  
נולד בעיירה קולאשי, גרוזיה, לאביו חכם שבתי מיכאלשוילי ולאימו ציפורה. את חינוכו החסידי ספג בבית אביו ובבית סבו חכם אברהם מיכאלשוילי.
 
בהגיעו לגיל חתונה, נשא את רעייתו תמר שתחי' ממשפחת מיכאלשווילי.
 
  
בקיץ של שנת תשכ"ז, מייד לאחר סיום מלחמת ששת הימים עלה לארץ יחד עם שני אחיו חכם יעקב מיכאלשוילי וחכם משה מיכאלשוילי. והתיישב בכפר חב"ד.  
+
==תולדות חיים==
 +
[[קובץ:חכם בן ציון.png|ממוזער|הרב חכם בן ציון מיכאלשווילי]]
 +
נולד בעיירה קולאשי שב[[גרוזיה]] ב[[י"ב שבט]] [[תרח"צ]] לרב חכם שבתי מיכאלשווילי והרבנית ציפורה.  
  
לקראת תשרי תשכ"ח הגיע לחצרות קדשנו על פי הזמנה מיוחדת שקיבל מהרבי מלך המשיח שליט"א, ובמהלך הביקור זכה לקירובים מיוחדים.
+
את חינוכו החסידי ספג בבית אביו ובבית סבו חכם אברהם מיכאלשוילי.
  
במהלך חודש תשרי הזה זכו האחים מיכאלשוילי ליחס מיוחד מהרבי. בכל התוועדות הרבי ווידא שהם נמצאים, באחת ההתוועדויות אף הזמין אותם לשבת מאחורי מקום מושבו. בהתוועדות בראש השנה כשהסתובב הרבי לומר 'לחיים' ליושבים, הביט הרבי בפנים בוהקות בר' שמואל לוויטין ואמר לו "נו, באו מגרוזיה?" ור' שמואל היה בהתרגשות עצומה.
+
בהגיעו לגיל [[חתונה]], נשא את רעייתו מרת תמר ממשפחת מיכאלשווילי.
לאחר מכן התברר פשר ההתרגשות של ר' שמואל. הוא סיפר ששנה קודם לכן, בהתוועדות ליל שמחת תורה תשכ"ז לפני ההקפות, פנה אליו הרבי ואמר לו : "בשנה הבאה, בעזרת ה', יהיו כאן מיהודי גרוזיה" הרב לוויטין האמין באמת ובתמים בדברי הרבי וכל אותה שנה היה צופה וממתין מתי יבא הרגע. מי יהיו היהודים שעליהם כיוון הרבי. והנה כעת הגיע הרגע שכה ציפה לו.
 
במהלך החודש זכה הרב בן ציון להיכנס ליחידות אצל הרבי. ביחידות, זכה להתעניינות וברכות מהרבי, במהלך היחידות ביקש מהרבי ברכה להצלחה בעבודת התפילה, והרבי ברך אותו על כך. עוד שאל את הרבי האם לשנות את המנהגים שנוהג למנהגי חב"ד, והרבי הורה לו לא לשנות את המנהגים, להמשיך את הפעילות שפעל בדרך אבותיו שבגרוזיה.
 
  
כל שלשת האחים לבית מיכאלשוילי, ר' יעקב, ר' משה, ור' בן ציון, היו ידועים כפעילים נמרצים אשר אינם חוששים משום דבר, ופעלו במסירות נפש כפשוטו תחת הממשל הקומינסטי בהפצת יהדות וחסידות, כחסידי חב"ד לכל דבר הסתובבו ופתחו שיעורי תורה, לימוד ילדים, שימשו כחזנים, מוהלים, וכו', הקג"ב פרסם את שמותם כאנשים מסוכנים "המכניסים רעל לראשי ילדינו".
+
שלשת האחים לבית מיכאלשוילי, ר' [[יעקב מיכאלשוילי|יעקב]], ר' [[משה מיכאלשוילי|משה]], ור' בן ציון, היו ידועים כפעילים נמרצים אשר אינם חוששים משום דבר, ופעלו במסירות נפש כפשוטו תחת הממשל הקומוניסטי בהפצת [[יהדות]] ו[[חסידות]], הם הסתובבו מעיירה לעיירה וייסדו שיעורי תורה, לימוד ילדים, שימשו כחזנים, [[ברית מילה|מוהלים]], וכו', ה[[קג]] פרסם את שמותם כאנשים מסוכנים "המכניסים רעל לראשי ילדינו".
  
בחודש שבט תשכ"ז, קיבל חכם בן ציון אשרת יציאה מברית המועצות, דבר שהיה באותה תקופה יוקר המציאות, וזאת בעקבות שהתעקש וניסה שוב ושוב, בי' תמוז הגיע לנמל חיפה.
+
בחודש שבט [[תשכ"ז]], קיבל חכם בן ציון אשרת יציאה מ[[ברית המועצות]], דבר שהיה באותה תקופה יוקר המציאות, וזאת בעקבות שהתעקש וניסה שוב ושוב, ובקיץ של אותה שנה, מייד לאחר סיום [[מלחמת ששת הימים]], עלה לארץ יחד עם שני אחיו חכם יעקב מיכאלשוילי וחכם משה מיכאלשוילי, ובי' תמוז הגיע לנמל חיפה, והתיישב ב[[כפר חב"ד]].  
למפרע סיפר ר' שמואל לויטין שבשמחת תורה ביקש מהרבי ברכה שיהודי גרוזיה יצאו מ"שם", והרבי ענה לו: תוך שנה הם יהיו כבר פה.
 
  
בשנת תש"מ נסע הרב בן ציון עם זוגתו הרבנית תמר לרבי. הרבנית תמר לקחה איתה תמונה של ההורים שלה, שלה ושל בעלה הרב בן ציון יחד עם ילדיהם וכתבה מאחורי התמונה את השם ושם האמא של המצולמים במטרה לתת לרבי. כשהגיע היום של היחידות, מהצהריים ישבו להגיד תהילים ב770, רק בשעה אחת בלילה הרבי יצא מהחדר והלך להתפלל מעריב בזאל הקטן. כשהרבי חזר מהתפילה, הם היו הראשונים בתור להיכנס ליחידות. כשנכנסו לחדר, הרב בן ציון הוציא את הפתק שהכין, גם הרבנית תמר הוציאה את הפתק שלה, וחיש מהר הוציאה מהכיס השני גם את התמונה שהכינה. הרבי הסתכל על התמונה ופניו נהרו משמחה, הרבי הרים את ראשו הקדוש ופנה אליה באמרו "תודה רבה בעד התמונה", ובירך "תזכו לחתן בנים ובנות נכדים ונכדות" והמשיך לברך עוד ברכות..
+
לקראת חודש תשרי [[תשכ"ח]] הגיע ל[[חצרות קדשנו]] על פי הזמנה מיוחדת שקיבל מהרבי. במהלך הביקור זכה לקירובים מיוחדים יחד עם אחיו, ובכל התוועדות הרבי ווידא שהם נמצאים, באחת ההתוועדויות אף הזמין אותם לשבת מאחורי מקום מושבו{{הערה|בהתוועדות בראש השנה כשהסתובב הרבי לומר 'לחיים' ליושבים, הביט הרבי בפנים בוהקות בר' [[שמואל לוויטין]] (ששימש בעצמו כשליח אדמו"ר הרש"ב בגרוזיה) ואמר לו "נו, באו מגרוזיה?" ור' שמואל היה בהתרגשות עצומה. לאחר מכן התברר פשר ההתרגשות של ר' שמואל. הוא סיפר ששנה קודם לכן, בהתוועדות ליל שמחת תורה תשכ"ז לפני ההקפות, פנה אליו הרבי ואמר לו: "בשנה הבאה, בעזרת ה', יהיו כאן מיהודי גרוזיה" הרב לוויטין האמין באמת ובתמים בדברי הרבי וכל אותה שנה היה צופה וממתין מתי יבא הרגע. מי יהיו היהודים שעליהם כיוון הרבי. והנה כעת הגיע הרגע שכה ציפה לו.}}.
  
בשנת תשמ"ה כתב הרב בן ציון ע"ה לרבי שליט"א מלך המשיח לגבי פתיחת כולל לאברכים לבני קהילה של גרוזיה, וזכה על כך ברכות מיוחדת  מענות חיובים לזה, 
+
במהלך החודש זכה להיכנס ליחידות אצל הרבי. ביחידות, זכה להתעניינות וברכות מהרבי, וביקש מהרבי ברכה להצלחה בעבודת התפילה, והרבי ברך אותו על כך. עוד שאל את הרבי האם לשנות את המנהגים שנוהג למנהגי חב"ד, והרבי הורה לו לא לשנות את המנהגים, להמשיך את הפעילות שפעל בדרך אבותיו שבגרוזיה.
רבים במעגלים סביבו אמרו לו לרב בן ציון "מה לך ולזה", "איך תצליח", "אתה יודע כמה כסף צריך כדי להחזיק כולל", "מי שירצה ללמוד שילמד, למה לך הכאב ראש הזה", וכן על זה הדרך היו התגובות הראשונות. לא התלהבו מהרעיון. חלקם אף ניסו בהתחלה להניאו מללכת על הרפתקה שכזאת.
 
הרב בן ציון לא נרתע, ומכוח ברכת הרבי, אזר עז בנפשו, והחליט שהכולל יקום ויהי מה! זהו רצונו של הרבי. וזה חלק מהמשימה שציווהו רבו והנחילוהו אבותיו, ושום קושי לא יעצור בעדו. באמת בהתחלה הרבה קשיים היו מנת חלקו של הרב בן ציון, אבל יחד עם אחיו חכם משה ע"ה והרב חכם רפאל ע"ה זכו להעמיד ולבסס את הכולל, על מנת שהאברכים הצעירים יוכלו ללמוד בו ולקבל סמיכה לרבנות.
 
  
לאחר ר"ח כסלו תשל"ח, כאשר הבריא הרבי מאירוע הלבבי שהיה בשמחת תורה תשל"ח, רחש ליבו של אחיו הרב חכם יעקב לתרום ספר תורה לכ"ק אדמו"ר שליט"א מלך המשיח והרבנית נ"ע, ואכן החל בעצמו בכתיבתה, לקראת י' שבט תשמ"ח סיים את הספר, וטס עם חלק ממשפחתו והספר תורה, לרבי, בהגיעו הכניס פתק לרבי בה מבקש שהרבי בעצמו יסיים את האותיות האחרונות, אך הרבי ענה שגם בספר תורה של משיח הוא לא נהג כך. גם ר' בן ציון זכה להיות נוכח באותו מעמד מיוחד של הסיום ספר תורה.  
+
בשנת תש"מ נסע פעם נוספת לרבי יחד עם זוגתו, וביחידות לה זכו{{הערה|באותו ליל יחידות רק בשעה אחת בלילה הרבי יצא מהחדר והלך להתפלל מעריב בזאל הקטן. כשהרבי חזר מהתפילה, הם היו הראשונים בתור להיכנס ליחידות.}} לאחר שהרב בן ציון הביא לרבי את הפתק שהכין, הביאה גם היא את הפתק שלה יחד עם תמונה של ההורים שלה, ותמונה נוספת של בני המשפחה, כשעל התמונות היו כתובות בצד האחורי שם ושם האמא של כל המצולמים, והרבי הסתכל על התמונה ופניו נהרו משמחה, הרבי הרים את ראשו הקדוש ופנה אליה באמרו "תודה רבה בעד התמונה", ובירך "תזכו לחתן בנים ובנות נכדים ונכדות" והמשיך לברך ברכות נוספות.
  
ר' בן ציון היה לו דמות מיוחדת בתור חסיד ומקושר ומסור בלב ונפש לרבי. היה לו אמונה שלימה גם לאחר ג' תמוז ש"דבריך אמת מלכנו וקים לעד" ואף היה חי עם הנבואה של הרבי שהנה זה משיח בא!
+
בשנת תשמ"ה כתב לרבי לגבי פתיחת [[כולל אברכים]] לבני קהילת יוצאי [[גרוזיה]], וזכה על כך לברכות מיוחדות ומענות חיובים, שהעניקו לו את הכח לעסוק בפתיחת וביסוס הכולל לצד אחיו.
  
לאחר שסבל ביסורים לכמה שנים הלך לעולמו ביום כאדר תש"פ, בגיל 82.
+
בשנת [[תשמ"ח]] טס לכבוד סיום כתיבת הספר תורה שיזם אחיו חכם יעקב לאחר [[ר"ח כסלו תשל"ח]] שהרבי הבריא מהאירוע הלבבי שהיה בשמחת תורה של אותה שנה, כשהוא עצמו זכה להיות שותף מאחורי הקלעים בהוצאת היוזמה אל הפועל, ולקראת י' שבט תשמ"ח טס לרבי וזכה להיות נוכח במעמד מיוחד של הסיום ספר תורה.
 +
 
 +
הייתה לו חיות מיוחדת בעניני משיח והאמין במשך כל חייו בכך שהרבי הוא המלך המשיח, והחזיק בכך אף לאחר ג' תמוז תשנ"ד.
 +
 
 +
בתקופה האחרונה לחייו סבל מייסורים, ונפטר בגיל 82 ב[[כ' אדר]] [[תש"פ]], ונטמן ב[[בית העלמין הר הזיתים]].
 +
 
 +
==משפחתו==
 +
*אחיו, ר' [[יעקב מיכאלשוילי]]
 +
*אחיו, ר' [[משה מיכאלשוילי]]
 +
 
 +
* בנו הרב אברהם מיכאלשוילי - שליח הראשי למדינת גרוזיא.
 +
 
 +
*בתו מרת בת ציון, רעיית ר' [[רפאל ציקוושווילי]] - ירושלים]]
 +
 
 +
==קישורים חיצוניים==
 +
*'''[https://chabadpedia.co.il/images/0/0c/%D7%91%D7%9F_%D7%A6%D7%99%D7%95%D7%9F_%D7%9E%D7%99%D7%9B%D7%90%D7%9C%D7%A9%D7%95%D7%95%D7%99%D7%9C%D7%99.pdf החסיד שמסר את נפשו על הפצת המעיינות חוצה]''', תשורה מיום היארצייט השני {{PDF}}
 +
 
 +
{{הערות שוליים}}
 +
{{מיון רגיל:מיכאלשווילי, בן ציון}}
 +
[[קטגוריה:אישים בגאורגיה]]
 +
[[קטגוריה:אישים שנולדו בשנת תרצ"ח]]
 +
[[קטגוריה:אישים שנפטרו בשנת תש"פ]]
 +
[[קטגוריה:אישים בכפר חב"ד]]
 +
[[קטגוריה:חסידים שיצאו מרוסיה בשנות הכ"פים]]
 +
[[קטגוריה:חסידים מתקופת אדמו"ר הריי"צ]]
 +
[[קטגוריה:חסידים בתקופת אדמו"ר שליט"א]]
 +
[[קטגוריה:משפחת מיכאלשווילי]]

גרסה אחרונה מ־18:40, 3 במאי 2024

הרב מיכאלשווילי עובר לפני הרבי בחלוקת דולרים בסיום יחידות כללית

הרב חכם בן ציון מיכאלשוילי (י"ב שבט תרח"צ - כ' אדר תש"פ). היה חסיד של הרבי הריי"צ והרבי. נולד בגרוזיה, עלה לארץ ישראל בשנת תשכ"ז והתיישב בכפר חב"ד.


תולדות חיים[עריכה]

הרב חכם בן ציון מיכאלשווילי

נולד בעיירה קולאשי שבגרוזיה בי"ב שבט תרח"צ לרב חכם שבתי מיכאלשווילי והרבנית ציפורה.

את חינוכו החסידי ספג בבית אביו ובבית סבו חכם אברהם מיכאלשוילי.

בהגיעו לגיל חתונה, נשא את רעייתו מרת תמר ממשפחת מיכאלשווילי.

שלשת האחים לבית מיכאלשוילי, ר' יעקב, ר' משה, ור' בן ציון, היו ידועים כפעילים נמרצים אשר אינם חוששים משום דבר, ופעלו במסירות נפש כפשוטו תחת הממשל הקומוניסטי בהפצת יהדות וחסידות, הם הסתובבו מעיירה לעיירה וייסדו שיעורי תורה, לימוד ילדים, שימשו כחזנים, מוהלים, וכו', הקג"ב פרסם את שמותם כאנשים מסוכנים "המכניסים רעל לראשי ילדינו".

בחודש שבט תשכ"ז, קיבל חכם בן ציון אשרת יציאה מברית המועצות, דבר שהיה באותה תקופה יוקר המציאות, וזאת בעקבות שהתעקש וניסה שוב ושוב, ובקיץ של אותה שנה, מייד לאחר סיום מלחמת ששת הימים, עלה לארץ יחד עם שני אחיו חכם יעקב מיכאלשוילי וחכם משה מיכאלשוילי, ובי' תמוז הגיע לנמל חיפה, והתיישב בכפר חב"ד.

לקראת חודש תשרי תשכ"ח הגיע לחצרות קדשנו על פי הזמנה מיוחדת שקיבל מהרבי. במהלך הביקור זכה לקירובים מיוחדים יחד עם אחיו, ובכל התוועדות הרבי ווידא שהם נמצאים, באחת ההתוועדויות אף הזמין אותם לשבת מאחורי מקום מושבו[1].

במהלך החודש זכה להיכנס ליחידות אצל הרבי. ביחידות, זכה להתעניינות וברכות מהרבי, וביקש מהרבי ברכה להצלחה בעבודת התפילה, והרבי ברך אותו על כך. עוד שאל את הרבי האם לשנות את המנהגים שנוהג למנהגי חב"ד, והרבי הורה לו לא לשנות את המנהגים, להמשיך את הפעילות שפעל בדרך אבותיו שבגרוזיה.

בשנת תש"מ נסע פעם נוספת לרבי יחד עם זוגתו, וביחידות לה זכו[2] לאחר שהרב בן ציון הביא לרבי את הפתק שהכין, הביאה גם היא את הפתק שלה יחד עם תמונה של ההורים שלה, ותמונה נוספת של בני המשפחה, כשעל התמונות היו כתובות בצד האחורי שם ושם האמא של כל המצולמים, והרבי הסתכל על התמונה ופניו נהרו משמחה, הרבי הרים את ראשו הקדוש ופנה אליה באמרו "תודה רבה בעד התמונה", ובירך "תזכו לחתן בנים ובנות נכדים ונכדות" והמשיך לברך ברכות נוספות.

בשנת תשמ"ה כתב לרבי לגבי פתיחת כולל אברכים לבני קהילת יוצאי גרוזיה, וזכה על כך לברכות מיוחדות ומענות חיובים, שהעניקו לו את הכח לעסוק בפתיחת וביסוס הכולל לצד אחיו.

בשנת תשמ"ח טס לכבוד סיום כתיבת הספר תורה שיזם אחיו חכם יעקב לאחר ר"ח כסלו תשל"ח שהרבי הבריא מהאירוע הלבבי שהיה בשמחת תורה של אותה שנה, כשהוא עצמו זכה להיות שותף מאחורי הקלעים בהוצאת היוזמה אל הפועל, ולקראת י' שבט תשמ"ח טס לרבי וזכה להיות נוכח במעמד מיוחד של הסיום ספר תורה.

הייתה לו חיות מיוחדת בעניני משיח והאמין במשך כל חייו בכך שהרבי הוא המלך המשיח, והחזיק בכך אף לאחר ג' תמוז תשנ"ד.

בתקופה האחרונה לחייו סבל מייסורים, ונפטר בגיל 82 בכ' אדר תש"פ, ונטמן בבית העלמין הר הזיתים.

משפחתו[עריכה]

  • בנו הרב אברהם מיכאלשוילי - שליח הראשי למדינת גרוזיא.

קישורים חיצוניים[עריכה]

הערות שוליים

  1. בהתוועדות בראש השנה כשהסתובב הרבי לומר 'לחיים' ליושבים, הביט הרבי בפנים בוהקות בר' שמואל לוויטין (ששימש בעצמו כשליח אדמו"ר הרש"ב בגרוזיה) ואמר לו "נו, באו מגרוזיה?" ור' שמואל היה בהתרגשות עצומה. לאחר מכן התברר פשר ההתרגשות של ר' שמואל. הוא סיפר ששנה קודם לכן, בהתוועדות ליל שמחת תורה תשכ"ז לפני ההקפות, פנה אליו הרבי ואמר לו: "בשנה הבאה, בעזרת ה', יהיו כאן מיהודי גרוזיה" הרב לוויטין האמין באמת ובתמים בדברי הרבי וכל אותה שנה היה צופה וממתין מתי יבא הרגע. מי יהיו היהודים שעליהם כיוון הרבי. והנה כעת הגיע הרגע שכה ציפה לו.
  2. באותו ליל יחידות רק בשעה אחת בלילה הרבי יצא מהחדר והלך להתפלל מעריב בזאל הקטן. כשהרבי חזר מהתפילה, הם היו הראשונים בתור להיכנס ליחידות.