שמואל צדק שניאורסון: הבדלים בין גרסאות בדף

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אין תקציר עריכה
שורה 32: שורה 32:


==לקריאה נוספת==
==לקריאה נוספת==
* '''[https://tablet.otzar.org/#/b/140839/p/1/t/1674573347674/fs/0/start/0/end/0/c/1674573356900 חכם שמואל]''' ספר על תולדות חייו באתר [[אוצר החכמה]]
* הרב [[רפאל חרותי]], '''[https://tablet.otzar.org/#/b/140839/p/1/t/1674573347674/fs/0/start/0/end/0/c/1674573356900 חכם שמואל]''' ספר על תולדות חייו באתר [[אוצר החכמה]]
{{הערות שוליים}}
{{הערות שוליים}}
{{מיון רגיל:שניאורסון צדק, שמואל}}
{{מיון רגיל:שניאורסון צדק, שמואל}}

גרסה מ־07:48, 3 במרץ 2024

הרב שמואל צדק מניח תפילין לחייל צה"ל

הרב שמואל צדק-שניאורסון (דלאקישוילי) (תרצ"ט-י"ט אדר ראשון תשד"מ) היה שוחט ובודק, רב העיירה ואני שבגרוזיה, ולאחר עלותו לארץ ממפעילי מבצע תפילין ומבצע חינוך בקריית מלאכי וממנהיגי הקהילה הגרוזינית המקומית.

תולדות חיים

נולד בעיר וואני שבגרוזיה בשנת תרצ"ט לאביו ר' דוד דלאקישוילי.

בבחרותו נסע לישיבה גדולה 'קול יעקב' במוסקבה שם למד אצל רב העיר וראש הישיבה הרב יהודה לייב לוין והרב שמעון טרבניק, ובמהלך שנות לימודיו בישיבה אף הוסמך להוראה והתמחה כשוחט ובודק. בהגיעו לגיל חתונה, בא בקשרי השידוכין עם מרת רחל ראיה[1], בתו של רב העיירה וואני חכם אבישי דז'נשוילי.

לאחר החתונה החל לסייע לחמיו בעסקנות הכלל ושימש כשוחט עבור תושבי העיירה. בשנות מגוריו בגרוזיה, מסר את נפשו על חינוך ילדיו על טהרת הקודש. לאחר פטירת חמיו שימש כממלא מקומו כרב הקהילה.

בשנת תשל"א עלה לארץ הקודש, והתיישב בנחלת הר חב"ד שבקרית מלאכי, ועם התיישבותו החל לעסוק במבצע חינוך עם בני הנוער מהעדה הגרוזינית, ולא חסך מאמצים וטרחה כדי להכניס כמה שיותר נערים לחינוך הכשר, ולצורך כך אף היה נוסע לערים סמוכות להפעיל את כל כושר השכנוע שלו על הנערים וההורים.

לאחר עלותו ארצה, הוזמן יחד עם כל העולים על ידי המזכירות לבקר בחצרות קודשנו בחודש החגים. מאז פגישתו עם הרבי התקשר אליו בלב ונפש, ומגודל התקשרותו ביקש מהרבי רשות להחליף את שם משפחתו לשם שיכלול גם את שם משפחתו של הרבי - שניאורסון. הוא ביקש מהרבי להישאר לגור בקראון הייטס סמוך לרבי, אך הרבי ציווה עליו לחזור לארץ ישראל. מאז טס לרבי עוד פעמים נוספות.

התמסר במיוחד למבצע תפילין בין חיילי צה"ל, אליו הלך מדי יום בעת הפסקת צוהריים במפעל בו שימש כשוחט.

אף שלא היה בעל תפקיד רישמי, שימש עבור רבים מבני הקהילה הגרוזינית בעיר כרב ומורה דרך, ורבים נועצו בו.

נפטר בי"ט אדר ראשון תשד"מ, ונטמן בחלקת חב"ד בבית העלמין הר הזיתים.

23 שנים בדיוק לאחר פטירתו, אירעה תאונה ברכב בו נסעו בני משפחתו כדי לעלות על קברו, ורעייתו ובתו נהרגו באופן טראגי כתוצאה מתאונה זו, בעוד חתנו ניצל בנס[2].

משפחתו

קישורים חיצוניים

לקריאה נוספת

הערות שוליים