גיהנום

גיהנום הוא מקום רוחני בו נידונת נפש הרשעים לאחר מיתתם. תכלית הגהינום אינה חס ושלום לנקום בחוטאים, אלא (ככל עונשי התורה) לטובת הנשמה – לנקותה, לזככה ולטהרה - כדי לאפשר את כניסתה לגן העדן.

יסוד דנוקבא דקליפה

כתב המאורי אור "גיא נקרא יסוד דנוקבא. דקדושה - ירושלים גיא חזיון. ויסוד נוקבא דקליפה - גיהנם גיא צלמות גיא ההריגה. גיא גימטריה י"ד – סוד הידות שביסוד."

ומסביר אדמו"ר מהר"ש ש"גיא" בכלל הוא עניין הביטול והשפלות, ועניין זה קיים הן בקדושה והן (כנגדו) בקליפה. בקדושה עניינו, "שעושה עצמו חלל שוקע לקבל אור הגילוי" – שמבטל את עצמו וע"י כך מתעורר בהשתוקקות והתקשרות לאלוקות.

ובקליפה הוא "כוס התרעלה, שמקבלת הגבורות הקשות". היינו, שהגהינום אינו עונש אלא תוצאה של מעשי האדם. שע"י התקשרות בתאוות רעות עושה עצמו כלי קיבול לגבורות הקשות, וממשיך אותן על עצמו.

שני מיני גהינום

בפרק ח' בתניא מסביר אדמו"ר הזקן שישנם עונשים שונים על סוגי עבירות שונים. לנקות את הנפש מתאוות היתר (כגון דברים בטלים) מספיק כף הקלע, אבל כדי לנקותה מעבירות ממש - צריכה היא לירד לגהינום.

ומאחר שבאופן פרטי ישנם שני סוגים כלליים של עבירות, לכן (מידה כנגד מדה) ישנם גם שני סוגים של גהינום (שכל אחד מהם מתאים לנקות סוג אחר של עבירות). היינו, כשם שבגשמיות יש דבר שכיבוסו ע"י אש (ששורף גם לכלוך גס שנכנס עמוק) ויש דבר שמנקים ע"י מים – כך הוא בנקיון הנפש.

גיהנום של אש

כנגד העובר על לא תעשה, שהוא מתחמם לעבור עבירה.

גיהנום של שלג

כנגד המתקרר ועובר על מצות עשה – שהוא בעצלות, שיושב בשב ואל תעשה".

לעתיד לבוא יתבטל הגהינום

אמרו חז"ל שלעתיד לבוא יוציא ה' חמה מנרתקה, צדיקים מתרפאין בה והרשעים נידונין בה שנאמר "כי הנה היום בא בוער כתנור... וליהט אותם היום הבא, ומובא עניין זה במקומות רבים.

ומסביר זאת הרבי הצ"צ, שה"נרתק" המכסה את השמש הוא שם אלקים המסתיר. סך הכל יש בשם אלוקים ק"ך צירופים, והקליפות יונקות מארבעים ושמונה הצירופים האחרונים.

והנה, היום יונקת חמימות התאוות שהיא הגבורות הקשות מבחינת "חם הוא אבי כנען". אבל לעתיד לבוא לא יהיה לחמימות התאוות מאין לינוק, שהרי הקב"ה ימול את לבבנו ליחוד שמו, ובגלוי יחודא עילאה מתבטלות הקליפות.

והיינו, לעתיד לבוא יתגלה היחוד העליון, ודבר זה עצמו יגרום לשני הדברים: יתבטל שורש הקליפות ולא יהיה עוד צורך בגהינום, ומצד שני הצדיקים (הבטלים ליחודא עילאה) "מתרפאין בה" – יהנו ויתענגו מגילוי האלוקות.

אין דין גהינום שולט בשבת

ביטול הגהינום לגמרי (כאמור בפסקה הקודמת) יהיה רק לעתיד לבוא, אך בפרטות ובעבודת ה' הוא קיים גם היום – וזהו עניין השבת.

וביאור העניין הוא, שבשבת היא עליית העולמות, ספירת המלכות (שבמשך כל השבוע יורדת להחיות את העולמות) עולה בבחינת פנימיות המוחין. והיינו, ע"י בירור המאכל והמשתה וכל עונג גשמי (שנעשה במשך השבוע), עולה בשבת בחינת המלכות למעלה (לקבל השפע מפנימיות המוחין דאו"א שבז"א) – וממילא מתבטלים הדינים "ואין גהינום שולט".

שבעת מדורי גהינום

הגמרא בעירובין אומרת שלגהינום שבעה שמות: "שאול ואבדון ובאר שחת ובור שאון וטיט היון וצלמות וארץ התחתית" (ומביאה פסוק על כל אחד מהשמות. בכמה מקומות בזוהר הקדוש" נאמר שלא מדובר בשמות שונים לאותה המציאות אלא בשבעה מדורים שונים.

בתורת החסידות מוזכר עניין זה במקומות בודדים ממש, וגם בהם רק בדרך אגב וללא כל הסבר.

יסורים כתחליף ליסורי הגיהנום

על האדם לשמוח מאוד בקבלת היסורים, שכן אין ערוך והשוואה כלל בין היסורים כאן בעולם הזה, ליסורים בעולם הבא. הרמב"ן כותב שמוטב לאדם לסבול שבעים שנה של יסורי איוב בעולם הזה, משעה אחת של יסורים בגיהנום.

הסיבה לכך שאכן יסורים מכפרים על עונשי הגיהנום למרות שאינם קשים כמותם, היא כמשל אור השמש הזורח בארץ, שכל תנועה קלה באור השמש למטה כרוכה בהעתקת השמש למעלה במרחק עצום עקב ריחוקה, כך גם הנעשה בעולם הזה פועל בעולם הבא לאין ערוך מעצם היסורים עצמם.