לוי יצחק קזרנובסקי: הבדלים בין גרסאות בדף

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
תגיות: עריכה ממכשיר נייד עריכה דרך האתר הנייד
תגיות: עריכה ממכשיר נייד עריכה דרך האתר הנייד
 
שורה 23: שורה 23:


==משפחתו==
==משפחתו==
*בנו, אלכסנדר - נסע לאוסטרליה לפני מלחמת העולם הראשונה ושם נהרג בתאונת-דרכים
*בנו, אלכסנדר - נסע ל[[אוסטרליה]] לפני [[מלחמת העולם הראשונה]] ושם נהרג בתאונת-דרכים
*בתו מרת שרה, אשת חיים נתן מלמד  
*בתו מרת שרה, אשת [[חיים נתן מלמד]]
*בתו מרת פרומה, אשת מיכאל פרומקין  
*בתו מרת פרומה, אשת [[מיכאל פרומקין]]
*שלום קסאן
*שלום קסאן



גרסה אחרונה מ־05:03, 28 במרץ 2023

ר' לוי יצחק קזרנובסקי (תרכ"ו-ה' מרחשון תרצ"ט) היה מנכבדי קהילת חב"ד בירושלים ובתל אביב, עסקן ציבורי, ומנהל 'מושב זקנים וזקנות המאוחד'.

תולדות חיים[עריכה | עריכת קוד מקור]

נולד בשנת תרכ"ו בליובאוויטש לאביו ר' אליעזר שמעון קזרנובסקי, כנין לאדמו"ר האמצעי, ובשעת הברית נקרא על שם רבי לוי יצחק מברדיצ'ב.

בהיותו כבן שבע, בשנת תרל"ג עלתה משפחתו לארץ הקודש בעקבות האבא ר' שלום שעלה בהוראת אדמו"ר הצמח צדק שלוש עשרה שנים קודם לכן, והשתקעו בחברון, במטרה לבסס את היישוב היהודי.

בילדותו התחנך בחיידר החב"די המקומי ובישיבת מגן אבות, שם נמנה על טובי האברכים שבישיבה. על אף הלחצים שהופעלו עליו מצד הוריו ואחיו הבכור ר' שלמה יהודה לייב אליעזרוב, בשל ראייתו החלשה שהקשתה עליו לאמץ את עיניו בעיון בספרים, ובשל רצונו שלא להתפרנס ממשרה תורנית, העדיף להתפרנס מיגיע כפיו ופנה למסחר.

בשנת תרמ"ו בא בקשרי הנישואין עם רעייתו מרת פרידה בת רבקה ואריה צבי פרומקין (מצאצאי האדמו"ר רבי אהרון מסטראשלה, ואחייניתו של ר' ישראל דוב פרומקין, בעל ה"חבצלת"), ולאחר החתונה עסק מידי יום במשך שעות מעטות בבית המסחר של ר' לוי אליעזר קלונסקי ואת רוב זמנו הקדיש ללימודי קודש בישיבה.

במקביל, הקדיש מעט זמן ללימודי חול בכוחות עצמו: השפה העברית, חשבון והנהלת חשבונות.

פעילות ציבורית[עריכה | עריכת קוד מקור]

בשנת תרנ"ט עבר יחד עם משפחתו להתגורר בירושלים, והתמנה כפקיד במוסד "מושב זקנים וזקנות המאוחד", בה היה חבר הנהלה דוד-אשתו ר' ישראל דוב פרומקין. בהמשך התרחב המוסד והועבר לכניסה לעיר, במקום שעל חורבותיו עומדת היום התחנה המרכזית), ור' לוי יצחק מונה לתפקיד מנהל המוסד, תפקיד בו המשיך לכהן עד שנת תרפ"ה, כאשר מצב בריאותו שנחלש לא איפשר לו להמשיך בניהול המוסד.

בנוסף לניהול המוסד, שלח ידו בעסקנות ציבורית יחד עם דודו וחבורת העסקנים שהיה שותף בה, פעל למען טשטוש ההבדלים בין העדות השונות בירושלים, שימש כגבאי בבית הכנסת "בית יהודה" שבשכונת "בית-יעקב" בירושלים, והיה תלמיד-חכם וירא שמים[1].

אחרית ימיו[עריכה | עריכת קוד מקור]

לאחר שפרש מהנהלת המוסד עבר להתגורר בתל אביב, שם פעל לטובת התפתחותו של בית-המדרש לחסידים בנוה-צדק, עד לפטירתו בה' מרחשון תרצ"ט.

על פי צוואתו, נטמן בבית העלמין בהר הזיתים בירושלים, בסמיכות לקברי משפחתו.

משפחתו[עריכה | עריכת קוד מקור]

הערות שוליים

  1. אף שאת ילדיו שלח ללמוד בבתי ספר 'אליאנס' ודומיהם, ובשל כך סבל מהצקות החרדים לדבר ה' שגינוהו על בחירתו.