הכניסה הראשונה לארץ: הבדלים בין גרסאות בדף
(←רקע) |
אין תקציר עריכה תגיות: עריכה ממכשיר נייד עריכה דרך האתר הנייד |
||
| (12 גרסאות ביניים של 6 משתמשים אינן מוצגות) | |||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
{{תבנית:קשר חב"די}} | |||
בימי [[יהושע בן נון]] בני ישראל '''נכנסו לארץ בפעם הראשונה''' לאחר שהסתובבו במדבר במשך 40 שנה. הכניסה לארץ הייתה מלווה בניסים רבים, כשהראשון שבהם היה בקיעת הירדן. | בימי [[יהושע בן נון]] בני ישראל '''נכנסו לארץ בפעם הראשונה''' לאחר שהסתובבו במדבר במשך 40 שנה. הכניסה לארץ הייתה מלווה בניסים רבים, כשהראשון שבהם היה בקיעת הירדן. | ||
| שורה 4: | שורה 5: | ||
הקב"ה הבטיח ל[[אברהם אבינו]] ב[[ברית בין הבתרים]] שזרעו יירש את [[ארץ כנען]] לגבולותיה. אך זה היה כרוך בשהייה ב[[שעבוד מצרים|גלות במצרים]]. לאחר 430 שנה מאז הברית, הקב"ה שלח את [[משה רבינו]] להוציא את בני ישראל מארץ מצרים, ולהביאם אל הארץ המובטחת. | הקב"ה הבטיח ל[[אברהם אבינו]] ב[[ברית בין הבתרים]] שזרעו יירש את [[ארץ כנען]] לגבולותיה. אך זה היה כרוך בשהייה ב[[שעבוד מצרים|גלות במצרים]]. לאחר 430 שנה מאז הברית, הקב"ה שלח את [[משה רבינו]] להוציא את בני ישראל מארץ מצרים, ולהביאם אל הארץ המובטחת. | ||
לאחר [[מתן תורה]], ולאחר שבני ישראל בנו את [[המשכן]] וחנכו אותו, הם קיבלו הוראה לנוע לכיוון הארץ, ב[[כ' באייר]] בשנת ב'תמ"ט. בני ישראל החלו לנוע, אך הם התעכבו 30 יום בקברות התאוה ועוד 7 ימים בשביל [[מרים הנביאה]] שנצטרעה, ולבסוף הגיעו למדבר פראן – בגבול | לאחר [[מתן תורה]], ולאחר שבני ישראל בנו את [[המשכן]] וחנכו אותו, הם קיבלו הוראה לנוע לכיוון הארץ, ב[[כ' באייר]] בשנת ב'תמ"ט. בני ישראל החלו לנוע, אך הם התעכבו 30 יום בקברות התאוה ועוד 7 ימים בשביל [[מרים הנביאה]] שנצטרעה, ולבסוף הגיעו למדבר פראן – בגבול הארץ. | ||
בני ישראל החליטו שהם רוצים [[מרגלים]] שיבדקו את דרכי הכיבוש לארץ, הקב"ה אומר למשה שהוא יכול לשלוח, והוא אכן שולחם עם הוראה לספר לבני ישראל על טיב הארץ. הם חוזרים כעבור 40 יום, ומוציאים את דיבת הארץ רעה, ואומרים שאי אפשר לכבוש. בני ישראל בוכים בליל [[תשעה באב]], ונענשים במיתה, משה מתפלל שזה יעשה [[חילול ה']] אם כולם ימותו בבת אחת; ונענה שהם יתעכבו כנגד כל יום - שנה, ולבינתיים כולם ימותו. לאחר שהסתובבו במדבר 40 שנה, הם מקבלים הוראה להכנס לארץ, והם נאלצים להסתובב סביב ארץ אדום, עמון ומואב. | |||
לאחר פטירת מרים, הפסיקה להופיע באר המים, בני ישראל מתלוננים למשה, והוא פונה לה', ה' אומר לו לדבר לסלע והוא יוציא מים. משה מדבר לסלע הלא נכון, והוא לא מוציא מים. אז הוא הכה במטהו, אותו סלע שהוכה אכן היה הבאר, והוא הוציא מים. ה' גזר אז על משה ו[[אהרן]] שלא יכנסו לארץ. ואהרן אכן [[הסתלק]] במהלך הקפת ארץ אדום, והעביר את משרתו לבנו אלעזר הכהן. | |||
לאחר שעברו את ארץ מואב, משה שלח אגרות לסיחון מלך האמורי ולעוג מלך הבשן, לבקשם שיתנו לו לעבור לארץ, אך הם יצאו אליו למלחמה. משה רבינו ובני ישראל נצחו אותם וכבשו את ארצם. בני ראובן וגד ביקשו לקבל את נחלתם בארץ זו, והם מקבלים אותה יחד עם חצי שבט מנשה בתנאי כפול שהם יעברו חלוצים לפני בני ישראל, ובאם לאו נחלתם תתבטל. | |||
אז הורה ה' למשה להכין את [[יהושע בן נון]] משרתו, לתפקידו הבא – להיות המנהיג שיכניס את בני ישראל לארץ כנען, ולכובשה. לאחר שהוא סמך עליו את ידיו, וציווה את בני ישראל לשמור את התורה, ולהשמע ליהושע, משה רבינו [[הסתלק]] ב[[ז' אדר]] בשנת ב'תפ"ח. | |||
==הכנות לכניסה== | ==הכנות לכניסה== | ||
| שורה 16: | שורה 24: | ||
בנוסף לכך הוא הורה לכל שבט להעמיד אדם אחד שיעמוד לצידו בשעה שעוברים את הירדן. | בנוסף לכך הוא הורה לכל שבט להעמיד אדם אחד שיעמוד לצידו בשעה שעוברים את הירדן. | ||
==בקיעת הירדן== | |||
לאחר כל ההכנות, ב[[י' בניסן]] בני ישראל עמדו לצד הירדן, וארבעה כהנים נשאו את [[ארון הברית]] על כתפיהם והחלו ללכת לכיוון הנהר. כל העם שמר על מרחק של אלפיים אמה מהארון על פי הוראת ה'. | לאחר כל ההכנות, ב[[י' בניסן]] בני ישראל עמדו לצד הירדן, וארבעה כהנים נשאו את [[ארון הברית]] על כתפיהם והחלו ללכת לכיוון הנהר. כל העם שמר על מרחק של אלפיים אמה מהארון על פי הוראת ה'. | ||
| שורה 23: | שורה 31: | ||
על פי הוראת ה', הכהנים רק נעמדו בתחילת שפתו של הירדן, וברגע שרגליהם נגעו במים, אזי הירדן שהיה מלא על גדותיו (שהרי היה זה בימי חודש ניסן) נעצר על יד העיר 'אָדָם' שעל יד 'צָרְתָן', ובמקום להמשיך לכיוון ים המלח, המים החלו להערם כ'{{מונחון|נד|עמוד}}' לגובה רב; בגמרא{{הערה|[[מסכת סוטה]] לד, ב.}} מופיעה מחלוקת לאיזה גובה הגיעו המים: רבי יהודה אומר: שנים עשר מיל על שנים עשר מיל, כנגד גודלו של מחנה ישראל. רבי אלעזר ברבי שמעון חלק עליו, ואמר: לא מסתבר לומר שהמים זרמו כל כך לאט, אלא "שהיו [[מים]] נגדשין ועולין כיפין על גבי כיפין יתר משלש מאות מיל, עד שראו אותן כל מלכי מזרח ומערב". | על פי הוראת ה', הכהנים רק נעמדו בתחילת שפתו של הירדן, וברגע שרגליהם נגעו במים, אזי הירדן שהיה מלא על גדותיו (שהרי היה זה בימי חודש ניסן) נעצר על יד העיר 'אָדָם' שעל יד 'צָרְתָן', ובמקום להמשיך לכיוון ים המלח, המים החלו להערם כ'{{מונחון|נד|עמוד}}' לגובה רב; בגמרא{{הערה|[[מסכת סוטה]] לד, ב.}} מופיעה מחלוקת לאיזה גובה הגיעו המים: רבי יהודה אומר: שנים עשר מיל על שנים עשר מיל, כנגד גודלו של מחנה ישראל. רבי אלעזר ברבי שמעון חלק עליו, ואמר: לא מסתבר לומר שהמים זרמו כל כך לאט, אלא "שהיו [[מים]] נגדשין ועולין כיפין על גבי כיפין יתר משלש מאות מיל, עד שראו אותן כל מלכי מזרח ומערב". | ||
לאחר שיבש הנהר, כל בני ישראל נעמדו בתוך המקום שבו עבר הירדן, ויהושע בן נון הודיע להם: {{ציטוט|מרכאות=כן|תוכן=דעו, על מה אתם עוברים את הירדן? | לאחר שיבש הנהר, כל בני ישראל נעמדו בתוך המקום שבו עבר הירדן, ויהושע בן נון הודיע להם: | ||
{{ציטוט|מרכאות=כן|תוכן=דעו, על מה אתם עוברים את הירדן? | |||
:על מנת שתורישו את יושבי הארץ מפניכם, שנאמר "והורשתם את כל יושבי הארץ מפניכם" וגו'. | :על מנת שתורישו את יושבי הארץ מפניכם, שנאמר "והורשתם את כל יושבי הארץ מפניכם" וגו'. | ||
::אם אתם עושין כן מוטב; ואם לאו - באין [[מים]] ושוטפין אותי ואתכם|מקור=[[מסכת סוטה]] לד, א}} | ::אם אתם עושין כן מוטב; ואם לאו - באין [[מים]] ושוטפין אותי ואתכם|מקור=[[מסכת סוטה]] לד, א}} | ||
גרסה אחרונה מ־09:42, 15 במרץ 2023
|
ערך זה דורש הקשר חב"די: בדף זה חסר מידע שמבהיר את ההקשר או נקודת המבט של חסידות חב"ד לבין נושא או נשוא הערך | ||
| אתם מוזמנים לסייע על ידי הוספת פרטים אנציקלופדיים רלוונטים. אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה. | |||
בימי יהושע בן נון בני ישראל נכנסו לארץ בפעם הראשונה לאחר שהסתובבו במדבר במשך 40 שנה. הכניסה לארץ הייתה מלווה בניסים רבים, כשהראשון שבהם היה בקיעת הירדן.
רקע[עריכה | עריכת קוד מקור]
הקב"ה הבטיח לאברהם אבינו בברית בין הבתרים שזרעו יירש את ארץ כנען לגבולותיה. אך זה היה כרוך בשהייה בגלות במצרים. לאחר 430 שנה מאז הברית, הקב"ה שלח את משה רבינו להוציא את בני ישראל מארץ מצרים, ולהביאם אל הארץ המובטחת.
לאחר מתן תורה, ולאחר שבני ישראל בנו את המשכן וחנכו אותו, הם קיבלו הוראה לנוע לכיוון הארץ, בכ' באייר בשנת ב'תמ"ט. בני ישראל החלו לנוע, אך הם התעכבו 30 יום בקברות התאוה ועוד 7 ימים בשביל מרים הנביאה שנצטרעה, ולבסוף הגיעו למדבר פראן – בגבול הארץ.
בני ישראל החליטו שהם רוצים מרגלים שיבדקו את דרכי הכיבוש לארץ, הקב"ה אומר למשה שהוא יכול לשלוח, והוא אכן שולחם עם הוראה לספר לבני ישראל על טיב הארץ. הם חוזרים כעבור 40 יום, ומוציאים את דיבת הארץ רעה, ואומרים שאי אפשר לכבוש. בני ישראל בוכים בליל תשעה באב, ונענשים במיתה, משה מתפלל שזה יעשה חילול ה' אם כולם ימותו בבת אחת; ונענה שהם יתעכבו כנגד כל יום - שנה, ולבינתיים כולם ימותו. לאחר שהסתובבו במדבר 40 שנה, הם מקבלים הוראה להכנס לארץ, והם נאלצים להסתובב סביב ארץ אדום, עמון ומואב.
לאחר פטירת מרים, הפסיקה להופיע באר המים, בני ישראל מתלוננים למשה, והוא פונה לה', ה' אומר לו לדבר לסלע והוא יוציא מים. משה מדבר לסלע הלא נכון, והוא לא מוציא מים. אז הוא הכה במטהו, אותו סלע שהוכה אכן היה הבאר, והוא הוציא מים. ה' גזר אז על משה ואהרן שלא יכנסו לארץ. ואהרן אכן הסתלק במהלך הקפת ארץ אדום, והעביר את משרתו לבנו אלעזר הכהן.
לאחר שעברו את ארץ מואב, משה שלח אגרות לסיחון מלך האמורי ולעוג מלך הבשן, לבקשם שיתנו לו לעבור לארץ, אך הם יצאו אליו למלחמה. משה רבינו ובני ישראל נצחו אותם וכבשו את ארצם. בני ראובן וגד ביקשו לקבל את נחלתם בארץ זו, והם מקבלים אותה יחד עם חצי שבט מנשה בתנאי כפול שהם יעברו חלוצים לפני בני ישראל, ובאם לאו נחלתם תתבטל.
אז הורה ה' למשה להכין את יהושע בן נון משרתו, לתפקידו הבא – להיות המנהיג שיכניס את בני ישראל לארץ כנען, ולכובשה. לאחר שהוא סמך עליו את ידיו, וציווה את בני ישראל לשמור את התורה, ולהשמע ליהושע, משה רבינו הסתלק בז' אדר בשנת ב'תפ"ח.
הכנות לכניסה[עריכה | עריכת קוד מקור]
עוד קודם לסיום 30 ימי האבל על משה רבינו, שלח יהושע שני אנשים (אשר אינם מזוהים בשמותם בנביא, אך חז"ל[1] אומרים כי היו אלו פנחס בן אלעזר וכלב בן יפונה), לרגל את יריחו.
המרגלים הגיעו ליריחו, אך מלך יריחו שלח לחפשם, והם התחבאו בעליית ביתה של רחב. אשר אמרה להם לאחר מכן, שכולם מפחדים מהם, וש"לא קמה עוד רוח באיש" להלחם בכם. היא מוציאה אותם דרך החלון ושולחת אותם לכיוון ההרים, עם המלצה להמתין 3 ימים, עד שיפסיקו לחפשם. כעבור 3 ימים, הם הגיעו ליהושע ובישרו לו את ששמעו.
בח' בניסן, הקב"ה התגלה ליהושע ואמר לו שיכין את העם, כי בעוד שלושה ימים הם הולכים להכנס לארץ. באותו היום המרגלים חזרו, ולמחרת בט' בניסן יהושע אסף את העם, והתחיל להתקדם לכיוון הירדן. וכן הזכיר לבני השבטים ראובן, גד וחצי שבט מנשה את התחייבותם לעבור חלוצים לפני בני ישראל.
בנוסף לכך הוא הורה לכל שבט להעמיד אדם אחד שיעמוד לצידו בשעה שעוברים את הירדן.
בקיעת הירדן[עריכה | עריכת קוד מקור]
לאחר כל ההכנות, בי' בניסן בני ישראל עמדו לצד הירדן, וארבעה כהנים נשאו את ארון הברית על כתפיהם והחלו ללכת לכיוון הנהר. כל העם שמר על מרחק של אלפיים אמה מהארון על פי הוראת ה'.
הקב"ה התגלה ליהושע, ואמר לו: "הַיּוֹם הַזֶּה אָחֵל גַּדֶּלְךָ בְּעֵינֵי כָּל יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יֵדְעוּן כִּי כַּאֲשֶׁר הָיִיתִי עִם משֶׁה אֶהְיֶה עִמָּךְ".
על פי הוראת ה', הכהנים רק נעמדו בתחילת שפתו של הירדן, וברגע שרגליהם נגעו במים, אזי הירדן שהיה מלא על גדותיו (שהרי היה זה בימי חודש ניסן) נעצר על יד העיר 'אָדָם' שעל יד 'צָרְתָן', ובמקום להמשיך לכיוון ים המלח, המים החלו להערם כ'
שגיאות פרמטריות בתבנית:מונחון
לא נמצא templatedata תקין נד' לגובה רב; בגמרא[2] מופיעה מחלוקת לאיזה גובה הגיעו המים: רבי יהודה אומר: שנים עשר מיל על שנים עשר מיל, כנגד גודלו של מחנה ישראל. רבי אלעזר ברבי שמעון חלק עליו, ואמר: לא מסתבר לומר שהמים זרמו כל כך לאט, אלא "שהיו מים נגדשין ועולין כיפין על גבי כיפין יתר משלש מאות מיל, עד שראו אותן כל מלכי מזרח ומערב".
לאחר שיבש הנהר, כל בני ישראל נעמדו בתוך המקום שבו עבר הירדן, ויהושע בן נון הודיע להם:
דעו, על מה אתם עוברים את הירדן?
- על מנת שתורישו את יושבי הארץ מפניכם, שנאמר "והורשתם את כל יושבי הארץ מפניכם" וגו'.
- אם אתם עושין כן מוטב; ואם לאו - באין מים ושוטפין אותי ואתכם
— מסכת סוטה לד, א
לאחר מכן הוא קרא ל-12 אנשים שנקבצו אליו עוד קודם, והורה להם על פי הוראת ה', שכל אחד מהם יקח אבן אחת, ויעמידו אותם במקום שבו עמדו הכהנים עם הארון לזכרון הנס. וכן הורה לכל אחד מהם לקחת אבן אחת מהמקום שבו עמדו הכהנים. הגמרא מספרת[3] שהיו תנאים שראו את האבנים האלו, והם שיערו את גודלם במשקל של 40 סאה.
לאחר שכולם סיימו לעבור, הורה יהושע לכהנים שיעלו חזרה לשפת הירדן מצידו המזרחי, ולאחר שהם עלו - המים חזרו חזרה למהלכם. ואז הארון "נשא את נושאיו", והעבירם את הירדן[4].
המשך המסע[עריכה | עריכת קוד מקור]
| ערך מורחב – מעמד הברכות והקללות |
לאחר שבני ישראל עברו את הירדן, הם המשיכו במסעם ועברו מרחק של יותר מ-60 מיל, וכל מי שעמד לפניהם מיד "
שגיאות פרמטריות בתבנית:מונחון
לא נמצא templatedata תקין נתרז", כשהם באו להר גריזים והר עיבל, יהושע כתב את התורה על האבנים שהם לקחו מהירדן. ולאחר מכן בנו מזבח על הר עיבל, והקריבו שם קרבנות שלמים. ולבסוף בני ישראל התחלקו - חצי על הר גריזים וחצי על הר עיבל, והכהנים והלויים והארון עמדו באמצע, וקראו את הברכות והקללות.
לאחר מכן הם נסעו ל'גלגל', וקבעו שם את חנייתם באותו לילה. והם הביאו איתם, על פי ציווי ה', את האבנים שהוציאו מהירדן והביאו להר עיבל; וקבעו אותם שם לזכרון הנס שהיה להם בחצייתם את הירדן - שחצו אותו בהיותו יבשה.
השפעת הנס[עריכה | עריכת קוד מקור]
בעקבות הנס שארע, הושפעו בני ישראל והעמים האחרים שהיו בארץ:
בני ישראל ראו שה' נמצא עם יהושע כמו שהוא היה עם משה רבינו, והחלו ליירא אותו.
על שאר העמים נפל פחד גדול, ולבבם נמס מפני בני ישראל.