כיבוש העי
כיבוש העי היא המלחמה השנייה של יהושע בשלבי כיבוש ארץ ישראל. בפעם הראשונה בני ישראל נסו, אך לאחר שתיקנו את העבירה על החרם, הם ניצחו ושרפו את העיר.
תוכן עניינים
מערכה ראשונה[עריכה]
לאחר הניצחון הניסי על יריחו, יהושע פנה אל 'העי' ששכנה בסמוך למקום, ושלח אליה מרגלים על מנת לדעת את מצבה הצבאי. המרגלים חזרו ואמרו שזוהי עיר קטנה, ואין צורך שכל העם ילך לשם, אלא די שילכו לשם 2,000-3,000 איש, והם ינצחו.
יהושע שמע לדבריהם, ושלח לשם כ-3,000 איש. אך כאשר הם הגיעו לעיר, אנשי העי יצאו עליהם והם נסו מפניהם, ועד שהם הרגו כ-36 איש מבני ישראל (חז"ל אומרים שהיה זה יאיר בן מנשה שהיה שקול כרוב הסנהדרין[1]).
בני ישראל קיבלו זאת בצורה קשה, ופחדו מאוד מהמשך המלחמות. יהושע קרע את בגדיו ונפל על פניו לפני ארון ה' עד הערב יחד עם זקני ישראל, ושמו עפר על ראשם. יהושע קרא לה' ואמר:
- אֲהָהּ, ה' אלקים לָמָה הֵעֲבַרְתָּ הַעֲבִיר אֶת־הָעָם הַזֶּה אֶת־הַיַּרְדֵּן לָתֵת אֹתָנוּ בְּיַד הָאֱמֹרִי לְהַאֲבִידֵנוּ, וְלוּ הוֹאַלְנוּ וַנֵּשֶׁב בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן:
- בִּי ה' מָה אֹמַר אַחֲרֵי אֲשֶׁר הָפַךְ יִשְׂרָאֵל עֹרֶף לִפְנֵי אֹיְבָיו:
- וְיִשְׁמְעוּ הַֽכְּנַעֲנִי וְכֹל יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ וְנָסַבּוּ עָלֵינוּ וְהִכְרִיתוּ אֶת־שְׁמֵנוּ מִן־הָאָרֶץ וּמַה־תַּעֲשֵׂה לְשִׁמְךָ הַגָּדוֹל:
הקב"ה השיב ליהושע: "קום לך", מדוע אתה נופל על הארץ? הסיבה שבני ישראל לא יכולים לעמוד לפני האויבים היא בגלל שיש מי שעבר על החרם שעשו על יריחו, וכל זמן שלא יתקנו זאת, לא יצליחו לנצח. והמשיך ונתן לו הוראות כיצד למצוא אותו ומה לעשות לו.
חז"ל מבארים בכמה אופנים את זה שה' אמר ליהושע "קום לך": 1. מלשון 'קם', שעמדה תפילתך לפני. 2. זה קרה מכיוון שאני אמרתי למשה "אשר יוציאם ואשר יביאם"[2], ואתה נשארת במחנה ולא יצאת. 3. זה בגללך, כיוון שאני לא אמרתי לך להקדיש את שלל יריחו.
עכן[עריכה]
בבוקר, יהושע אסף את כל העם, וסיפר להם את דברי ה', והחל לעשות גורל בכדי למצוא את מי שעבר על החרם. בתחילה עשה בין השבטים, ונלכד שבט יהודה; בשבט יהודה נלכדה משפחת הזרחי; ובתוכה בית זבדי; ובין אנשי בית זבדי נלכד עכן בן כרמי בן זבדי בן זרח למטה יהודה.
שבט יהודה שהתביישו בדבר, החלו להתכונן להלחם בשאר העם. יהושע פנה אל עכן, ואמר לו: "בְּנִי, שִׂים־נָא כָבוֹד לַֽה' אֱלֹקֵי יִשְׂרָאֵל וְתֶן־לוֹ תוֹדָה; וְהַגֶּד־נָא לִי מֶה עָשִׂיתָ, אַל־תְּכַחֵד מִמֶּנִּי".
עכן שראה את בני שבטו עומדים להלחם, אמר בלבו[3]: "כל המקיים נפש אחת מישראל כאילו קיים עולם מלא, ואני על ידי נהרגו כמה אנשים מישראל; אני חוטא ומחטיא, מוטב שאני אודה לפני הקדוש ברוך הוא ולפני יהושע, ואל תבא תקלה על ידי". מיד עמד והשמיע את קולו לכל הקהל, וכולם שתקו מפניו ואמר ליהושע - אכן לא יכלתי לעמוד בפיתוי, ומעלתי בחרם שלך, וכן בחרמות שהיו בימי משה. וכעת ראיתי "אַדֶּרֶת שִׁנְעָר אַחַת טוֹבָה, וּמָאתַיִם שְׁקָלִים כֶּסֶף, וּלְשׁוֹן זָהָב אֶחָד חֲמִשִּׁים שְׁקָלִים מִשְׁקָלוֹ", וחמדתים ולקחתי אותם ושמתי אותם באוהל שלי באדמה, והכסף מלמטה.
יהושע שלח מיד אנשים לקחת את הדברים (על מנת שלא יקדימום אחרים שיעלימו זאת משם), והם מצאו זאת "ויציקום לפני ה'". חז"ל אומרים[4] "בא וחבטן לפני המקום, אמר לפניו: רבונו של עולם, על אלו יפלו רובן של סנהדרין?!"
הוא לקח את עכן ואת השלל, ואת כל חפציו - בהמותיו, אוהלו וכל מה ששייך לו, ויחד עמו הגיעו לשם בני ביתו של עכן וכל בני ישראל והלכו ל"עמק עכור", ואז אמר לו יהושע: "מֶה עֲכַרְתָּנוּ יַעְכֳּרְךָ ה' בַּיּוֹם הַזֶּה" - "ביום הזה אתה עכור, ואי אתה עכור לעולם הבא"[5], כיוון שהודת והתוודת, אתה בן עולם הבא.
בני ישראל סקלו אותו באבנים - על שחילל שבת[3] (הוציא את השלל והעבירו ברשות הרבים), ושרפו אותו באש עם כל אשר לו - על שמעל בחרם[3]. לאחר מכן כיסו אותו בגל אבנים. חרון אף ה' סר מעם ישראל, והם קראו למקום ההוא "עמק עכור".
מערכה שנייה[עריכה]
לאחר מכן, התגלה ה' אל יהושע ואמר לו:
וַיֹּאמֶר ה' אֶל יְהוֹשֻׁעַ אַל תִּירָא וְאַל תֵּחָת, קַח עִמְּךָ אֵת כָּל עַם הַמִּלְחָמָה וְקוּם עֲלֵה הָעָי; רְאֵה נָתַתִּי בְיָדְךָ אֶת מֶלֶךְ הָעַי וְאֶת עַמּוֹ וְאֶת עִירוֹ וְאֶת אַרְצוֹ. וְעָשִׂיתָ לָעַי וּלְמַלְכָּהּ כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתָ לִירִיחוֹ וּלְמַלְכָּהּ, רַק שְׁלָלָהּ וּבְהֶמְתָּהּ תָּבֹזּוּ לָכֶם. שִׂים לְךָ אֹרֵב לָעִיר מֵאַחֲרֶיהָ.
הקב"ה הורה ליהושע שני דברים חשובים: 1. שלא יעשה עוד חרמות על ערים, בכדי שלא יכשלו עוד הפעם. 2. שאופן התפיסה של העיר תהיה באמצעות מארב.
הכנות לקרב[עריכה]
יהושע לקח את "עם המלחמה" אשר מנו 60,000 איש[6], והדריך אותם על הבאות:
30 אלף יעשו מארב, והשאר יבואו איתו. כאשר הוא יתחיל להתקרב לעיר, אנשיה יתחילו לרדוף אחריהם, והם יברחו מהם. כאשר הם יהיו מספיק רחוקים מהעיר, האנשים שבמארב יכנסו לעיר ויציתו בה אש בכדי להטיל פחד באנשי העיר הרודפים, ואחר כך גם לאגפם ולהכניע אותם בתנועת מלקחיים.
הוא שלח את המארב בעוד לילה להתיישב בין בית אל ובין העי, בצידה המערבי של העיר.
הוא בעצמו לן בתוך המחנה אשר מוקם בצידה הצפוני של העיר, באותו הלילה. לבינתיים הוא גם שלח קבוצה נוספת בת חמשת אלפי איש מהקבוצה שנשארה עמו לעמוד בצידה המערבי של העיר במיקום קרוב יותר מאשר הקבוצה הראשונה.
הגמרא אומרת, שהלשון בפסוק "וַיֵּלֶךְ יְהוֹשֻׁעַ בַּלַּיְלָה הַהוּא בְּתוֹךְ הָעֵמֶק", מורה על כך שהלך בעומקה של הלכה[7].
הקרב[עריכה]
מלך העי ראה את התכונה בקרב מחנה יהושע, והוא הודיע לעמו שהם הולכים לתקוף אותם בשעה מסויימת במישור שלפני העיר. יהושע והעם שעמו החלו לנוס מפניהם; עבור המרדף הם קראו לכל האנשים שהיו בעיר על מנת לצאת לרדוף. וכך הם התנתקו מהעיר.
כאשר הם היו במרחק בטוח מהעיר, הקב"ה הורה ליהושע להטות את כידונו לכיוון העיר, להורות ש"בידך אתננה".
יהושע הטה בכידונו, דבר זה היווה סימן לאנשים שהיו במארב להיכנס לעיר על מנת לתופסה ולהצית בה אש. כאשר הם הציתו את האש, הסתובבו אנשי יהושע אליהם, והם שלבינתיים הפנו את מבטם אל העיר נחרדו ממראה השריפה, ולא יכלו להמשיך להילחם. אנשי יהושע ואנשי המארב כיתרו את אנשי העי והרגו את כולם; מלבד מלך העי, שאותו תפסו חי והביאו אל יהושע.
כאשר סיימו להרוג את אנשי העי, הם עברו לעיר עצמה והרגו את כל מי שהיה בה. ובסך הכל נהרגו 12,000 אנשים – שהיו כל תושבי העי. יהושע המשיך להחזיק את כידונו נטוי עד שסיימו להחרים את אנשי העיר.
לאחר מכן בני ישראל לקחו את שלל העיר ואת בהמתה. יהושע שרף את העיר באש, והותירה לתל עולם (שלא יבנוה שוב).
את מלך העי ציווה יהושע לתלות על עץ. ולאחר מכן לפני שקיעת החמה, הוא הורה להוריד את נבלתו משם, ולהשליכה במקום בו היה פתח העיר, והורה להקים עליה גל אבנים.
בתורת החסידות[עריכה]
לקריאה נוספת[עריכה]
- ספר יהושע פרק ז.
קישורים חיצוניים[עריכה]
