חכמינו זכרונם לברכה: הבדלים בין גרסאות בדף

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
(הוספת ערך - יש להשלים!)
 
 
(11 גרסאות ביניים של 8 משתמשים אינן מוצגות)
שורה 1: שורה 1:
ה[[תנאים]] וה[[אמוראים]] - חכמי ה[[גמרא]] ו[[המשנה]], מכונים בשם '''חז"ל''' ('''ח'''כמינו '''ז'''כרונם '''ל'''ברכה), והם אלו שהניחו את היסודות ההלכתיים ללימוד ולפסיקת ההלכה.
ה[[תנאים]] וה[[אמוראים]] - חכמי ה[[גמרא]] וה[[משנה]], מכונים בשם '''חז"ל''' ('''ח'''כמינו '''ז'''כרונם '''ל'''ברכה) או '''רז"ל''' ('''ר'''בותנו '''ז'''כרונם '''ל'''ברכה), והם אלו שהניחו את היסודות ההלכתיים ללימוד ולפסיקת ההלכה.


==תקופת חז"ל==
==תקופת חז"ל==
תקופת חז"ל מתוארכת מאז חורבן בית המקדש הראשון, ועד לחתימת התלמוד הבבלי (הגמרא), לערך בשנת ד' אלפים ר"ס (500 שנה לספירת הנוצרים).
תקופת חז"ל מתוארכת מאז [[חורבן בית המקדש]] הראשון, ועד לחתימת התלמוד הבבלי (הגמרא), לערך בשנת ד' אלפים ר"ס (500 שנה לספירת הנוצרים).


לאחר החורבן גלו לבבל חכמי הסנהדרין ושאר חכמי ישראל והמנהיגים הרוחניים, ושם הוקמו הישיבות והמרכזים התורניים העיקריים.
לאחר החורבן גלו לבבל חכמי הסנהדרין ושאר חכמי ישראל והמנהיגים הרוחניים, ושם הוקמו הישיבות והמרכזים התורניים העיקריים.
{{פסקה חסרה}}
{{פסקה חסרה}}
==מעלת חז"ל==
חכמינו זכרונם לברכה, היו במעלה רוחנית נעלית ביותר, וזכו לגילויי נבואה ורוח הקודש{{הערה|פרקי גילוים להר"ר מרגלית.}}, ואף ניחונו בכוחות סגוליים לחולל ניסים.
בגמרא במסכת עבודה זרה נכתב{{הערה|דף י, ב.}}, שאפילו הקטן שבאמוראים היה בכוחו להחיות מתים.


==ספרות חז"ל==
==ספרות חז"ל==
עד לתקופת חז"ל התורה היתה נלמדת בעל-פה, ונמסרת במסורה מדור לדור ומרב לתלמידו, ונמנעו מלכתוב את דברי התורה, זאת על יסוד דרשתו של רבי יהודה בר נחמני על הפסוק{{הערה|שמות, לד כז.}} "כי על פי הדברים האלה" - "דברים שבעל-פה אי אתה רשאי לאומרן בכתב"{{הערה|תלמוד בבלי, גיטין, דף ס, ע"ב.}}.
עד לתקופת חז"ל התורה הייתה נלמדת בעל-פה, ונמסרת במסורה מדור לדור ומרב לתלמידו, ונמנעו מלכתוב את דברי התורה, זאת על יסוד דרשתו של רבי יהודה בר נחמני על הפסוק{{הערה|שמות, לד כז.}} "כי על פי הדברים האלה" - "דברים שבעל-פה אי אתה רשאי לאומרן בכתב"{{הערה|תלמוד בבלי, גיטין, דף ס, ע"ב.}}.


בעקבות חורבן [[בית המקדש הראשון]], והגלות שבאה בעקבותיו, החלה התורה להשתכח מעם ישראל, ו[[רבי יהודה הנשיא]] התיר את האיסור, והחל לקבץ את ההלכות שנאמרו בבתי המדרש השונים.
בעקבות חורבן [[בית המקדש הראשון]], והגלות שבאה בעקבותיו, החלה התורה להשתכח מעם ישראל, ו[[רבי יהודה הנשיא]] התיר את האיסור, והחל לקבץ את ההלכות שנאמרו בבתי המדרש השונים.
שורה 24: שורה 29:
*'''מדרש תנחומא''' - דרוש ואגדה על חמשה חומשי תורה, שנכתבו על ידי חכמי ארץ ישראל.
*'''מדרש תנחומא''' - דרוש ואגדה על חמשה חומשי תורה, שנכתבו על ידי חכמי ארץ ישראל.
*'''פרקי דרבי אליעזר''' - ספר מדרשים שחובר על ידי התנא [[רבי אליעזר בן הורקנוס]].
*'''פרקי דרבי אליעזר''' - ספר מדרשים שחובר על ידי התנא [[רבי אליעזר בן הורקנוס]].
*'''[[זוהר]]''' - דרשות על פי [[פנימיות התורה]], שנאמרו על ידי [[רשב"י|רבי שמעון בר יוחאי]] ובני חבורתו.


מלבד ספרים אלו ישנם ספרים נוספים רבים, העוסקים בתחומים שונים.
מלבד ספרים אלו ישנם ספרים נוספים רבים, העוסקים בתחומים שונים, אך לא נדפסו במשך מאות שנים, וחלקם אף לא הגיעו לידינו ואנו יודעים על קיומם רק מכך שנזכרו בספרות חז"ל.


==ראו גם==
==ראו גם==
*[[תנאים]].
*[[מצוות דרבנן]]
*[[אמוראים]].
*[[תנאים]]
*[[אמוראים]]
*[[תורה שבעל פה]]
 
{{הערות שוליים}}
[[קטגוריה:אישים ביהדות]]

גרסה אחרונה מ־07:14, 30 בדצמבר 2022

התנאים והאמוראים - חכמי הגמרא והמשנה, מכונים בשם חז"ל (חכמינו זכרונם לברכה) או רז"ל (רבותנו זכרונם לברכה), והם אלו שהניחו את היסודות ההלכתיים ללימוד ולפסיקת ההלכה.

תקופת חז"ל[עריכה | עריכת קוד מקור]

תקופת חז"ל מתוארכת מאז חורבן בית המקדש הראשון, ועד לחתימת התלמוד הבבלי (הגמרא), לערך בשנת ד' אלפים ר"ס (500 שנה לספירת הנוצרים).

לאחר החורבן גלו לבבל חכמי הסנהדרין ושאר חכמי ישראל והמנהיגים הרוחניים, ושם הוקמו הישיבות והמרכזים התורניים העיקריים.

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לחב"דפדיה והשלימו אותו. יתכן שיש על כך פירוט בדף השיחה.

מעלת חז"ל[עריכה | עריכת קוד מקור]

חכמינו זכרונם לברכה, היו במעלה רוחנית נעלית ביותר, וזכו לגילויי נבואה ורוח הקודש[1], ואף ניחונו בכוחות סגוליים לחולל ניסים.

בגמרא במסכת עבודה זרה נכתב[2], שאפילו הקטן שבאמוראים היה בכוחו להחיות מתים.

ספרות חז"ל[עריכה | עריכת קוד מקור]

עד לתקופת חז"ל התורה הייתה נלמדת בעל-פה, ונמסרת במסורה מדור לדור ומרב לתלמידו, ונמנעו מלכתוב את דברי התורה, זאת על יסוד דרשתו של רבי יהודה בר נחמני על הפסוק[3] "כי על פי הדברים האלה" - "דברים שבעל-פה אי אתה רשאי לאומרן בכתב"[4].

בעקבות חורבן בית המקדש הראשון, והגלות שבאה בעקבותיו, החלה התורה להשתכח מעם ישראל, ורבי יהודה הנשיא התיר את האיסור, והחל לקבץ את ההלכות שנאמרו בבתי המדרש השונים.

הספר הראשון והעיקרי של ספרות חז"ל, הוא המשנה, ואליו נתווספו עשרות ספרים נוספים בתחומים שונים:

  • ששה סדרי משנה - מקבץ הלכות מסודרות לפי נושאים ולפי מסכתות.
  • תוספתא - מקבץ של ברייתות שלא נכללו במשנה, מסודרים באופן מקביל לששה סדרי משנה.
  • תלמוד בבלי - דיונים הלכתיים בדורות שאחר חתימת המשנה, העוסקים בדברי המשנה, שנאמרו על ידי חכמי בבל.
  • תלמוד ירושלמי - דיונים הלכתיים בדורות שאחר חתימת המשנה, העוסקים בדברי המשנה, שנאמרו על ידי חכמי ארץ ישראל.
  • מכילתא - מדרש הלכתי על ספר שמות.
  • ספרא - מדרש הלכתי על ספר ויקרא.
  • ספרי - מדרש הלכתי על חומשים במדבר ודברים.
  • מדרש רבה - דרוש ואגדה על חמשה חומשי תורה ועל חמש מגילות, שנכתבו על ידי חכמי בבל.
  • מדרש תנחומא - דרוש ואגדה על חמשה חומשי תורה, שנכתבו על ידי חכמי ארץ ישראל.
  • פרקי דרבי אליעזר - ספר מדרשים שחובר על ידי התנא רבי אליעזר בן הורקנוס.
  • זוהר - דרשות על פי פנימיות התורה, שנאמרו על ידי רבי שמעון בר יוחאי ובני חבורתו.

מלבד ספרים אלו ישנם ספרים נוספים רבים, העוסקים בתחומים שונים, אך לא נדפסו במשך מאות שנים, וחלקם אף לא הגיעו לידינו ואנו יודעים על קיומם רק מכך שנזכרו בספרות חז"ל.

ראו גם[עריכה | עריכת קוד מקור]

הערות שוליים

  1. פרקי גילוים להר"ר מרגלית.
  2. דף י, ב.
  3. שמות, לד כז.
  4. תלמוד בבלי, גיטין, דף ס, ע"ב.