מיגו: הבדלים בין גרסאות בדף
אין תקציר עריכה תגיות: עריכה ממכשיר נייד עריכה דרך האתר הנייד |
|||
| (2 גרסאות ביניים של 2 משתמשים אינן מוצגות) | |||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
'''מיגו''' היא מין טענה הנטענת בבית דין, מכח טענה אחרת (למשל: בויכוח על קרקע מסויימת, בה נטענת בעלות מכח [[ירושה]], | {{עריכה|מנוסח בלשון תורני ולא מובן}} | ||
'''מיגו''' היא מין טענה הנטענת בבית דין, מכח טענה אחרת (למשל: בויכוח על קרקע מסויימת, בה נטענת בעלות מכח [[ירושה]], אף על פי שאין כל ראיה לכך, מכיון שיש אפשרות לטעון באותה קרקע טענת "לקוח היא בידי" כלומר טענה שקניתיה מאדם אחר). | |||
סברת המיגו היא אחת מהסברות העמוקות ביותר ב[[תורת הנגלה]]. | סברת המיגו היא אחת מהסברות העמוקות ביותר ב[[תורת הנגלה]]. | ||
כאשר הרב [[אברהם סופר]], נכדו של ה[[חתם סופר]] ביקר אצל [[הרבי]], הוא אמר לו כי מקובל בידו דור אחר דור מזקנו החתם סופר, כי סודות התורה מהעמוקים ביותר, טמונים בחלק התורה של מיגו. הרבי הגיב כי גם בידו מקובל כך{{הערה|1=כך גם סיפר הרב [[יוסף יצחק וילשנסקי]].}}. | כאשר הרב [[אברהם סופר]], נכדו של ה[[חתם סופר]] ביקר אצל [[הרבי]], הוא אמר לו כי מקובל בידו דור אחר דור מזקנו החתם סופר, כי סודות התורה מהעמוקים ביותר, טמונים בחלק התורה של מיגו. הרבי הגיב כי גם בידו מקובל כך{{הערה|1=כך גם סיפר הרב [[יוסף יצחק וילשנסקי]].}}. | ||
==דוגמאות למיגו בגמרא== | ==דוגמאות למיגו בגמרא== | ||
דוגמא אחת לדין מיגו ב[[מסכת בבא בתרא]] לה, ב: ישנה הלכה, כי אדם שהתגורר שלשה שנים בקרקע מסויימת, הרי הקרקע בחזקתו. כלל נוסף יש, כי לגוי אין כלל את כח ה[[חזקת ג' שנים]] (ראיה המתבססת על חזקתו של אדם בקרקע בתקופה של שלושה שנים), ואם אדם טוען שקנה קרקע מגוי, שזו היא ראייתו היחידה, כמובן שגם ליהודי אין חזקה. אבל במקרה שהיהודי עצמו היה בקרקע במשך שלושה שנים, ונמצא שיכול היה מכח אותה חזקה לטעון שהקרקע שלו, אז גם אם טוען טענה אחרת, למשל שקנאה מהגוי והוא עצמו עד לכך שהגוי קנה את הקרקע מהיהודי, אזי טענה זו נחשבת לטענה חזקה. | דוגמא אחת לדין מיגו ב[[מסכת בבא בתרא]] לה, ב: ישנה הלכה, כי אדם שהתגורר שלשה שנים בקרקע מסויימת, הרי הקרקע בחזקתו. כלל נוסף יש, כי לגוי אין כלל את כח ה[[חזקת ג' שנים]] (ראיה המתבססת על חזקתו של אדם בקרקע בתקופה של שלושה שנים), ואם אדם טוען שקנה קרקע מגוי, שזו היא ראייתו היחידה, כמובן שגם ליהודי אין חזקה. אבל במקרה שהיהודי עצמו היה בקרקע במשך שלושה שנים, ונמצא שיכול היה מכח אותה חזקה לטעון שהקרקע שלו, אז גם אם טוען טענה אחרת, למשל שקנאה מהגוי והוא עצמו עד לכך שהגוי קנה את הקרקע מהיהודי, אזי טענה זו נחשבת לטענה חזקה. | ||
==הסברות לדין זה== | ==הסברות לדין זה== | ||
מלבד היסוד של "מה לי לשקר" המוזכר בגמרא בתור בירור ואומדנא כי האדם אינו שקרן, שהרי יכול היה לומר טענה טובה יותר, ישנו גם מהלך ידוע המוזכר רבות באחרונים ובראשם בעל הברוך טעם{{הערה|חותנו של רבי [[חיים מצאנז]].}}, שמיגו הוא כח בהלכות טוען ונטען, שיכול אדם להשתמש בכוחו של הטענה אותה יכול היה לומר, ולהשתמש בה בטענה העכשווית{{הערה|רבי [[אלחנן וסרמן]], קובץ שיעורים ח"ב{{מקור|צריך מקור יותר מדוייק}}.}}. | מלבד היסוד של "מה לי לשקר" המוזכר בגמרא בתור בירור ואומדנא כי האדם אינו שקרן, שהרי יכול היה לומר טענה טובה יותר, ישנו גם מהלך ידוע המוזכר רבות באחרונים ובראשם בעל הברוך טעם{{הערה|חותנו של רבי [[חיים מצאנז]].}}, שמיגו הוא כח בהלכות טוען ונטען, שיכול אדם להשתמש בכוחו של הטענה אותה יכול היה לומר, ולהשתמש בה בטענה העכשווית{{הערה|רבי [[אלחנן וסרמן]], קובץ שיעורים ח"ב{{מקור|צריך מקור יותר מדוייק}}.}}. | ||
יש הגדירו את דין המיגו ככוח מוחזק, שהרי מכיון שיכול היה לומר טענה אחרת ובכוחו לזכות בנכסים, דינו כ"מוחזק", - אדם שהנכסים ברשותו, שהרי רוחנית הנכסים ברשותו ובכוחו, ומכח הכלל הידוע של "המוציא מחבירו" הוא זוכה בנכסים{{הערה|רבי [[יעקב ישראל קנייבסקי]] בספרו קהילות יעקב, ורבי [[שמעון יהודה שקאפ]] בחידושיו על [[מסכת בבא מציעא]].}}. | יש הגדירו את דין המיגו ככוח מוחזק, שהרי מכיון שיכול היה לומר טענה אחרת ובכוחו לזכות בנכסים, דינו כ"מוחזק", - אדם שהנכסים ברשותו, שהרי רוחנית הנכסים ברשותו ובכוחו, ומכח הכלל הידוע של "המוציא מחבירו" הוא זוכה בנכסים{{הערה|רבי [[יעקב ישראל קנייבסקי]] בספרו קהילות יעקב, ורבי [[שמעון יהודה שקאפ]] בחידושיו על [[מסכת בבא מציעא]].}}. | ||
== על פי חסידות == | |||
סברא זו מחברת למעשה בין [[פנימיות התורה]] ל[[נגלה דתורה|נגלות התורה]]{{מקור}}. מכיון שסברת המיגו היא נתינת כוח לבן אדם מכח טענה '''שלא טען''' אלא '''שביכולתו''' לטעון. היסוד המונח בכך היא שכאשר בן אדם טוען לבעלות, ויש לו ראיה מסויימת לבעלותו שמכוחה הוא יכול לנצח בדין התורה, אזי כבר לפני שהציג את הראיה אנו רואים את החפץ כאילו בבעלותו, ומכיון שכך כאשר הוא טוען טענה אחרת של בעלות, שלאותה טענה מסויימת אין לו ראיה כלל, אנו עדיין רואים אותו כבעלים על החפץ, ולא ניתן להוציא ממנו ללא ראיה. | סברא זו מחברת למעשה בין [[פנימיות התורה]] ל[[נגלה דתורה|נגלות התורה]]{{מקור}}. מכיון שסברת המיגו היא נתינת כוח לבן אדם מכח טענה '''שלא טען''' אלא '''שביכולתו''' לטעון. היסוד המונח בכך היא שכאשר בן אדם טוען לבעלות, ויש לו ראיה מסויימת לבעלותו שמכוחה הוא יכול לנצח בדין התורה, אזי כבר לפני שהציג את הראיה אנו רואים את החפץ כאילו בבעלותו, ומכיון שכך כאשר הוא טוען טענה אחרת של בעלות, שלאותה טענה מסויימת אין לו ראיה כלל, אנו עדיין רואים אותו כבעלים על החפץ, ולא ניתן להוציא ממנו ללא ראיה. | ||
{{הערות שוליים}} | {{הערות שוליים}} | ||
[[קטגוריה:חושן משפט]] | [[קטגוריה:חושן משפט]] | ||
גרסה אחרונה מ־23:06, 22 בנובמבר 2022
|
ערך זה זקוק לעריכה: הסיבה לכך היא: מנוסח בלשון תורני ולא מובן. | ||
| אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה. | |||
מיגו היא מין טענה הנטענת בבית דין, מכח טענה אחרת (למשל: בויכוח על קרקע מסויימת, בה נטענת בעלות מכח ירושה, אף על פי שאין כל ראיה לכך, מכיון שיש אפשרות לטעון באותה קרקע טענת "לקוח היא בידי" כלומר טענה שקניתיה מאדם אחר).
סברת המיגו היא אחת מהסברות העמוקות ביותר בתורת הנגלה. כאשר הרב אברהם סופר, נכדו של החתם סופר ביקר אצל הרבי, הוא אמר לו כי מקובל בידו דור אחר דור מזקנו החתם סופר, כי סודות התורה מהעמוקים ביותר, טמונים בחלק התורה של מיגו. הרבי הגיב כי גם בידו מקובל כך[1].
דוגמאות למיגו בגמרא[עריכה | עריכת קוד מקור]
דוגמא אחת לדין מיגו במסכת בבא בתרא לה, ב: ישנה הלכה, כי אדם שהתגורר שלשה שנים בקרקע מסויימת, הרי הקרקע בחזקתו. כלל נוסף יש, כי לגוי אין כלל את כח החזקת ג' שנים (ראיה המתבססת על חזקתו של אדם בקרקע בתקופה של שלושה שנים), ואם אדם טוען שקנה קרקע מגוי, שזו היא ראייתו היחידה, כמובן שגם ליהודי אין חזקה. אבל במקרה שהיהודי עצמו היה בקרקע במשך שלושה שנים, ונמצא שיכול היה מכח אותה חזקה לטעון שהקרקע שלו, אז גם אם טוען טענה אחרת, למשל שקנאה מהגוי והוא עצמו עד לכך שהגוי קנה את הקרקע מהיהודי, אזי טענה זו נחשבת לטענה חזקה.
הסברות לדין זה[עריכה | עריכת קוד מקור]
מלבד היסוד של "מה לי לשקר" המוזכר בגמרא בתור בירור ואומדנא כי האדם אינו שקרן, שהרי יכול היה לומר טענה טובה יותר, ישנו גם מהלך ידוע המוזכר רבות באחרונים ובראשם בעל הברוך טעם[2], שמיגו הוא כח בהלכות טוען ונטען, שיכול אדם להשתמש בכוחו של הטענה אותה יכול היה לומר, ולהשתמש בה בטענה העכשווית[3].
יש הגדירו את דין המיגו ככוח מוחזק, שהרי מכיון שיכול היה לומר טענה אחרת ובכוחו לזכות בנכסים, דינו כ"מוחזק", - אדם שהנכסים ברשותו, שהרי רוחנית הנכסים ברשותו ובכוחו, ומכח הכלל הידוע של "המוציא מחבירו" הוא זוכה בנכסים[4].
על פי חסידות[עריכה | עריכת קוד מקור]
סברא זו מחברת למעשה בין פנימיות התורה לנגלות התורה[דרוש מקור]. מכיון שסברת המיגו היא נתינת כוח לבן אדם מכח טענה שלא טען אלא שביכולתו לטעון. היסוד המונח בכך היא שכאשר בן אדם טוען לבעלות, ויש לו ראיה מסויימת לבעלותו שמכוחה הוא יכול לנצח בדין התורה, אזי כבר לפני שהציג את הראיה אנו רואים את החפץ כאילו בבעלותו, ומכיון שכך כאשר הוא טוען טענה אחרת של בעלות, שלאותה טענה מסויימת אין לו ראיה כלל, אנו עדיין רואים אותו כבעלים על החפץ, ולא ניתן להוציא ממנו ללא ראיה.
הערות שוליים
- ↑ כך גם סיפר הרב יוסף יצחק וילשנסקי.
- ↑ חותנו של רבי חיים מצאנז.
- ↑ רבי אלחנן וסרמן, קובץ שיעורים ח"ב[דרוש מקור: צריך מקור יותר מדוייק].
- ↑ רבי יעקב ישראל קנייבסקי בספרו קהילות יעקב, ורבי שמעון יהודה שקאפ בחידושיו על מסכת בבא מציעא.