שניאור זלמן פרקש: הבדלים בין גרסאות בדף
(הוספת ערך) |
אין תקציר עריכה |
||
שורה 20: | שורה 20: | ||
*'''[https://files.anash.org/uploads/2021/08/Ki-karov-71-E-1.pdf מארגנטינה תצא תורה]''', ראיון משותף של האחים פרקש, בתוך גליון כי קרוב ערב פרשת כי תצא תשפ"א, גליון 71 | *'''[https://files.anash.org/uploads/2021/08/Ki-karov-71-E-1.pdf מארגנטינה תצא תורה]''', ראיון משותף של האחים פרקש, בתוך גליון כי קרוב ערב פרשת כי תצא תשפ"א, גליון 71 | ||
{{הערות שוליים}} | |||
{{מיון רגיל:פרקש, שניאור זלמן}} | {{מיון רגיל:פרקש, שניאור זלמן}} | ||
[[קטגוריה:חסידים בתקופת אדמו"ר שליט"א]] | [[קטגוריה:חסידים בתקופת אדמו"ר שליט"א]] |
גרסה מ־17:40, 1 בספטמבר 2021
הרב שניאור זלמן פרקש (יליד שנת תשל"ד, 1974) הינו שליח ומשפיע בישיבת תומכי תמימים בואנוס איירס, ארגנטינה.
תולדות חיים
נולד בירושלים בשנת תשל"ד לאביו הרב יקותיאל פרקש, מגדולי רבני חב"ד בעיר, ומורה הלכה מפורסם בכל חוגי היראים. משפחתו נמנתה עם צאצאי הרב עמרם בלויא ממנהיגי חוגי נוטרי קרתא, ובמשך השנים הלכה והתקרבה לחסידות חב"ד.
בהגיעו לגיל ישיבה נכנס ללמוד בישיבת תומכי תמימים לוד ולאחר מכן המשיך בשנת תשמ"ה בעקבות אחיו הגדול הרב אשר פרקש לישיבת תומכי תמימים מונטריאול[1], שם נמנה על תלמידיו הקרובים של הרב נתן גוראריה.
בין השנים תש"נ - תשנ"ב נמנה על התלמידים השלוחים לישיבת תומכי תמימים מלבורן שבאוסטרליה, ובקיץ של שנת תשנ"ב חזר ללמוד בחצר הרבי בישיבת תומכי תמימים המרכזית ב-770.
לאחר נישואיו התיישב בבואנוס איירס שבארגנטינה והצטרף לאחיו בתפקידו כחבר הצוות הרוחני ומשפיע בישיבת תומכי תמימים המקומית.
בשנת תשפ"א החל ביוזמה של פרסום סיכום נקודות ממאמרי הרבי לאורך השנים על הפרשה[2], שהתקבלו בשמחה בתפוצות קהילות חב"ד בכל העולם.
כותרים בעריכתו
- לקוטי שיר השירים, אוצר מאמרי אדמו"ר הזקן על שיר השירים, מלקוטי תורה, תורה אור ושאר כתביו, עורך שניאור זלמן פרקש, ה'תשע"ד.
- השליחות החינוכית באגרות הרבי (עורך שותף)
קישורים חיצוניים
- בן ביתו של המשפיע האגדי, חושף סודות מהחדר ● מיוחד
- מארגנטינה תצא תורה, ראיון משותף של האחים פרקש, בתוך גליון כי קרוב ערב פרשת כי תצא תשפ"א, גליון 71
הערות שוליים
- ↑ אחת הסיבות היתה המעבר של הרב חיים שלמה כהן מירושלים למונטריאול, יחד עם קבוצה משמעותית של תלמידים.
- ↑ ראו לדוגמא סיכום מאמרי 'אני לדודי'.