ניגון בני היכלא: הבדלים בין גרסאות בדף

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אין תקציר עריכה
אין תקציר עריכה
שורה 1: שורה 1:
{{קובץ|בני היכלא}}
{{קובץ|בני היכלא}}
'''בני היכלא''' הינו ניגון על פיוטו של [[האריז"ל]] (שמו - יצחק לוריא - רמוז בראשי תיבות של הפיוט) המנוגן ב[[שבת]] בשעת [[רעוא דרעוין]]. מקובל במסורת אצל חסידים שזהו מ[[עשרת הניגונים]] של [[אדמו"ר הזקן]] ויש אומרים שמחברו היה החסיד ר' [[הלל מפאריטש]]. [[אדמו"ר הזקן]] הכניס את הפיוט ב[[סידור אדמו"ר הזקן|סידור התפילה שלו]] ב'סדר [[סעודה שלישית]]' של יום ה[[שבת]].
'''בני היכלא''' הינו ניגון על פיוטו של [[האריז"ל]] (ושמו הקדוש - יצחק לוריא - רמוז בראשי תיבות של החרוזין של הפיוט<ref>מהחרוז השני ואילך</ref>).
 
הפיוט עוסק במעלתו של שעת [[רעוא דרעוין]] ב[[שבת]]. מקובל במסורת אצל חסידים שזהו מ[[עשרת הניגונים]] של [[אדמו"ר הזקן]] ויש אומרים שמחברו היה החסיד ר' [[הלל מפאריטש]]. [[אדמו"ר הזקן]] הכניס את הפיוט ב[[סידור אדמו"ר הזקן|סידור התפילה שלו]] ב'סדר [[סעודה שלישית]]' של יום ה[[שבת]].


==יחוסו של הניגון==
==יחוסו של הניגון==
שורה 33: שורה 35:
'''אֲ'''רֵי הַשְׁתָּא בְּמִנְחָתָא בְּחֶדָוָתָא דִזְעֵיר אַנְפִּין.
'''אֲ'''רֵי הַשְׁתָּא בְּמִנְחָתָא בְּחֶדָוָתָא דִזְעֵיר אַנְפִּין.


|תרגום=בני ההיכל הנכספים לראות זיוו של זעיר אנפין: יהיו כאן בזה השולחן, שבו המלך בגילופין: חפצו מאד באסיפה הזאת, בין [[מלאכים]] וכל בעלי כנפיים: שמחו עתה בזו השעה, שבה רצון ואין [[כעס]]: קרבו אלי, ראו כחי, שאין דינים חזקים: לחוץ נוסעים ואינם נכנסים, אותם הכלבים החצופים: והנה אזמין עתיק יומין למנחה, עד שהם יסתלקו: רצון שלו שהוא גילה, לבטל את כל הקליפות: ישים אותם בנקרתם, וייגנזו בתוך סלעים: כי עכשיו במנחה, בשמחה של זעיר אנפין:
|תרגום=
בני ההיכל הנכספים לראות זיוו של זעיר אנפין:
 
יהיו כאן בזה השולחן, שבו המלך בגילופין:
חפצו מאד באסיפה הזאת, בין [[מלאכים]] וכל בעלי כנפיים:
 
שמחו עתה בזו השעה, שבה רצון ואין [[כעס]]:
קרבו אלי, ראו כחי, שאין דינים חזקים:
 
לחוץ נוסעים ואינם נכנסים, אותם הכלבים החצופים:
 
והנה אזמין עתיק יומין למנחה, עד שהם יסתלקו:
 
רצון שלו שהוא גילה, לבטל את כל הקליפות:
 
ישים אותם בנקרתם, וייגנזו בתוך סלעים:
 
כי עכשיו במנחה, בשמחה של זעיר אנפין:
|מקור=האריז"ל
|מקור=האריז"ל
}}
}}

גרסה מ־17:28, 31 במאי 2021

בני היכלא

בני היכלא הינו ניגון על פיוטו של האריז"ל (ושמו הקדוש - יצחק לוריא - רמוז בראשי תיבות של החרוזין של הפיוט[1]).

הפיוט עוסק במעלתו של שעת רעוא דרעוין בשבת. מקובל במסורת אצל חסידים שזהו מעשרת הניגונים של אדמו"ר הזקן ויש אומרים שמחברו היה החסיד ר' הלל מפאריטש. אדמו"ר הזקן הכניס את הפיוט בסידור התפילה שלו ב'סדר סעודה שלישית' של יום השבת.

יחוסו של הניגון

מובא שכאשר ר' יחיאל מיכל מזלוטשוב הגיע למגיד ממזריטש היה סועד ב' סעודות אצל הרב המגיד, וסעודה ג' היה עורך שולחן לעצמו. הרב המגיד ציוה את אדמו"ר הזקן שילך בשבת זו לסעודה שלישית אצל ר' מיכל. ושם קיבל אדמו"ר הזקן הניגון שהיה נוהג ר' מיכל לנגנו אצל הבעש"ט.

לכן מוצאים שהניגון מיוחס לפעמים גם לר' מיכל וגם להבעש"ט.

בחצרות מבית מדרשו של ר' מיכל מזלטשוב מנוגן הניגון בשינויים קלים.

ניגון זה הוא ניגון י' בספר הניגונים.

מילות הפיוט

בְּנֵי הֵיכְלָא דְּכָסִיפִין לְמֶחְזֵי זִיו זְעֵיר אַנְפִּין,

יְהוֹן הָכָא בְּהַאי תַּכָּא דְּבֵהּ מַלְכָּא בְּגִלּוּפִין.

צְבוּ לַחְדָא בְּהַאי וַעְדָא בְּגוֹ עִירִין וְכָל גַדְפִין.

חֲדוּ הַשְׁתָּא בְּהַאי שַׁעְתָּא דְּבֵיהּ רַעְוָא וְלֵית זַעְפִּין.

קְרִיבוּ לִי חֲזוּ חֵילִי דְּלֵית דִּינִין דְּתָקִיפִין.

לְבַר נַטְלִין וְלָא עָאלִין הֲנֵי כַּלְבִּין דְּחָצִיפִין.

וְהָא אַזְמִין עֲתִיק יוֹמִין לְמִנְחָה‏, עַד יְהוֹן חָלְפִין.

רְעוּ דִּילֵיהּ דְגַלֵי לֵיהּ לְבַטָּלָא לְכָל קְלִיפִין.

יְשַׁוֵי לוֹן בְּנוֹקְבֵיהוֹן וְיִטַמְרוּן בְּגוֹ כֵפִין.

אֲרֵי הַשְׁתָּא בְּמִנְחָתָא בְּחֶדָוָתָא דִזְעֵיר אַנְפִּין.

האריז"ל

תרגום: בני ההיכל הנכספים לראות זיוו של זעיר אנפין:

יהיו כאן בזה השולחן, שבו המלך בגילופין: חפצו מאד באסיפה הזאת, בין מלאכים וכל בעלי כנפיים:

שמחו עתה בזו השעה, שבה רצון ואין כעס: קרבו אלי, ראו כחי, שאין דינים חזקים:

לחוץ נוסעים ואינם נכנסים, אותם הכלבים החצופים:

והנה אזמין עתיק יומין למנחה, עד שהם יסתלקו:

רצון שלו שהוא גילה, לבטל את כל הקליפות:

ישים אותם בנקרתם, וייגנזו בתוך סלעים:

כי עכשיו במנחה, בשמחה של זעיר אנפין:

קישורים חיצוניים

  1. מהחרוז השני ואילך