הבדלים בין גרסאות בדף "ידיעת המציאות"

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מ (ויקיזציה)
(הרחבה)
שורה 3: שורה 3:
  
 
==באדם==
 
==באדם==
'''ידיעת המציאות''' פירושה שיודע אודות מציאות מסויימת שהיא קיימת, אך אין לו הכרה במהותה. כלומר, כשההכרה באה על ידי תפיסתו האישית, (למשל על ידי '''שמיעה''') שייך שיבוא חכם גדול ממנו ויסתור את סברתו (וכמו ר"מ שהיה מטהר את השרץ בק"נ טעמים{{הערה|עירובין י"ג א}}, וכמו שבשכל אפשר להוכיח שעובר אינו יכול לחיות - שהרי פיו סגור ובטנו פתוחה – ואיך חי?).
+
'''ידיעת המציאות''' פירושה שיודע אודות מציאות מסויימת שהיא קיימת, אך אין לו הכרה במהותה. כלומר, כשההכרה באה על ידי תפיסתו האישית, (למשל על ידי '''שמיעה''') אפשרי שיבוא חכם גדול ממנו ויסתור את הבנתו {{הערה|כמו רבי מאיר שהיה מטהר את השרץ ב{{מונחון|ק|150}} טעמים (עירובין י"ג א), וכמו שבשכל אפשר להוכיח שעובר אינו יכול לחיות - שהרי פיו סגור ובטנו פתוחה – ואיך חי? וברור שהמציאות לא כך}}.
  
  
'''ידיעת המהות''' היא כשמכיר במהות הדבר. אחד הכינויים לזה בחסידות, הוא '''ראיית''' המהות. דהיינו, כשההכרה באה על ידי ראיה (שרואה את העניין בעצמו) אין שייך כלל לשכנעו בשום הסבר. הוא לא מגיע לכך מתפיסה סובייקטיבית של העניין, אלא הוא פשוט רואה את הדבר עצמו, את האובייקט.
+
'''ידיעת המהות''' היא כשמכיר במהות הדבר. אחד האופנים בהם מאוד בולט עניין זה הוא - בראייה. דהיינו, כשההכרה באה על ידי ראיה (שרואה את העניין בעצמו) אי אפשר כלל לשכנעו בשום הסבר. הוא לא מגיע לכך מתפיסה סובייקטיבית של העניין, אלא הוא פשוט רואה את הדבר עצמו.
  
מבחינתנו, כיוון שאנחנו חיים בעולם מגושם, הדבר היחיד שאפשר לקלוט את מהותו זה דברים גשמיים שנמצאים בעולמינו. דברים רוחניים - אנחנו קולטים רק את מציאותם, את העובדה שהם קיימים.
+
מבחינתנו, כיוון שאנחנו חיים בעולם מגושם, הדבר היחיד שאפשר לקלוט את מהותו זה דברים גשמיים שנמצאים בעולמינו. דברים רוחניים - אפשר קולטים רק את מציאותם, את העובדה שהם קיימים.
  
 
==בעבודת ה'==
 
==בעבודת ה'==
הידיעה שלנו היום באלוקות היא ידיעת המציאות בלבד, וזהו שהתורה מצווה על המצוות בלשון '''שמיעה''': שמע ישראל{{הערה|ואתחנן ו' ד'.}}, ועתה שמע אל החוקים{{הערה|ואתחנן ד' א'.}} - ולא כפי שביקש משה אעברה נא '''ואראה{{הערה|דברים ג' כ"ה.}}'''.
+
הידיעה שלנו היום באלוקות היא ידיעת המציאות בלבד, וזהו שהתורה מצווה על המצוות בלשון '''שמיעה''': "'''שמע''' ישראל{{הערה|ואתחנן ו' ד'.}}", "ועתה '''שמע''' אל החוקים{{הערה|ואתחנן ד' א'.}}" - ולא כפי שביקש משה "אעברה נא '''ואראה{{הערה|דברים ג' כ"ה.}}'''".
 +
 
 +
אך [[לעתיד לבוא]] (וכן עכשיו ב[[גן עדן]]) תהיה הכרה אמיתית במהות האלוקות באופן של ראיה ממש כמו שכתוב "כימי צאתך מארץ מצרים '''אראנו''' נפלאות{{הערה|מיכה ז' ט"ו.}}".
  
אך [[לעתיד לבוא]] (וכן עכשיו בגן עדן) תהיה הכרה אמיתית במהות האלוקות באופן של ראיה ממש כמו שכתוב כימי צאתך מארץ מצרים '''אראנו''' נפלאות{{הערה|מיכה ז' ט"ו.}}.
 
 
== ראו גם ==
 
== ראו גם ==
 
[[ראיה ושמיעה]]
 
[[ראיה ושמיעה]]

גרסה מ־10:30, 4 באפריל 2021

לשכתב.png יש לשכתב ערך זה. ייתכן שהערך מכיל טעויות, או שהניסוח וצורת הכתיבה שלו אינם מתאימים.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.

ידיעת המציאות היא כשיודע על מציאות הדבר מדבר חיצוני (כמו להבין דבר מתוך דבר), וידיעת המהות היא כשמכיר את הדבר - את מהותו[1].

באדם

ידיעת המציאות פירושה שיודע אודות מציאות מסויימת שהיא קיימת, אך אין לו הכרה במהותה. כלומר, כשההכרה באה על ידי תפיסתו האישית, (למשל על ידי שמיעה) אפשרי שיבוא חכם גדול ממנו ויסתור את הבנתו [2].


ידיעת המהות היא כשמכיר במהות הדבר. אחד האופנים בהם מאוד בולט עניין זה הוא - בראייה. דהיינו, כשההכרה באה על ידי ראיה (שרואה את העניין בעצמו) אי אפשר כלל לשכנעו בשום הסבר. הוא לא מגיע לכך מתפיסה סובייקטיבית של העניין, אלא הוא פשוט רואה את הדבר עצמו.

מבחינתנו, כיוון שאנחנו חיים בעולם מגושם, הדבר היחיד שאפשר לקלוט את מהותו זה דברים גשמיים שנמצאים בעולמינו. דברים רוחניים - אפשר קולטים רק את מציאותם, את העובדה שהם קיימים.

בעבודת ה'

הידיעה שלנו היום באלוקות היא ידיעת המציאות בלבד, וזהו שהתורה מצווה על המצוות בלשון שמיעה: "שמע ישראל[3]", "ועתה שמע אל החוקים[4]" - ולא כפי שביקש משה "אעברה נא ואראה[5]".

אך לעתיד לבוא (וכן עכשיו בגן עדן) תהיה הכרה אמיתית במהות האלוקות באופן של ראיה ממש כמו שכתוב "כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות[6]".

ראו גם

ראיה ושמיעה

הערות שוליים

  1. על פי ביאורי הר"ש גרונם על התניא, ובמקומות רבים. ראה למשל לקו"ת ואתחנן דף ד ע"א. דרך מצוותיך האמנת אלוקות פרק ב'.
  2. כמו רבי מאיר שהיה מטהר את השרץ בק"נ טעמים (עירובין י"ג א), וכמו שבשכל אפשר להוכיח שעובר אינו יכול לחיות - שהרי פיו סגור ובטנו פתוחה – ואיך חי? וברור שהמציאות לא כך
  3. ואתחנן ו' ד'.
  4. ואתחנן ד' א'.
  5. דברים ג' כ"ה.
  6. מיכה ז' ט"ו.