זריעה (מקוואות): הבדלים בין גרסאות בדף

גרסה אחרונה מ־02:50, 23 במרץ 2021

בהלכות מקוואות, זריעה היא אחת מהדרכים בהם מכשירים מים שאובים לטבילה, על ידי חיבורם למי גשמים שבמקווה שיש בו ארבעים סאה מי גשמים.

המקור[עריכה | עריכת קוד מקור]

בתלמוד מובא מספר פעמים עניין הזריעה, בקשר לטהר מים שנטמאו. כך למשל מסופר בתלמוד^[1], כאשר ניסוך המים המתבצע בבית המקדש בחג הסוכות על גבי המזבח, היה חל בשבת, היו ממלאים את המים ממעיין השילוח בערב שבת, שהרי אסור לצאת בשבת מחוץ לתחום שבת, ומעיין השלוח היה מחוץ לתחום. כאשר המים נטמאו ביממה שבין שאיבתן לניסוך המים, היו משיקים אותם במי המעיין שהיו מחוברים לאמת המים שבעזרה, ובכך היו מטהרין אותם. ברש"י מסביר את ההשקה ב"זריעה", - "מים סלקא להו השקה דזו היא זריעתן משעברו עליהן מי המקוה ונעשה חיבור ובטלו".

אופן הזריעה[עריכה | עריכת קוד מקור]

הזריעה מתבצעת בכך שפותחים את ברז המים לתוך בור שבו ישנם ארבעים סאה של מי גשמים. המים נשפכים אל עבר בור הזריעה, מתחברים אליהם ומקבלים דין של "מי גשמים", ולאחר מכן דינם כמים כשרים לכל דבר ועניין, וניתן לטבול בהם ללא כל הכשר נוסף.

בסוג אוצר זה על בור הטבילה להיות יבש לגמרי לפני מילויו כיון שדי בכמות של שלושה לוגין כ-1200 מ"ל בקירוב כדי לפסול את המקוה. אמנם לאחר שנתמלא הבור בארבעים סאה שוב כל כמות מים אינה פוסלת ובלבד שהמים לא יצאו מחוץ לבור הטבילה. נהוג למלא את אוצר הזריעה ידי "המשכה". מזרימים מים מרשת המים העירונית על גבי תעלה בקרקע שניתנת לחילחול (צמנט ביחס גבוה של חול) באורך שלושה טפחים (כשלושים ס"מ) וברוחב של טפח (כ-10 ס"מ) יש לוודא לפני כן שיש בבור הזריעה רוב מים כשרים (ממי גשמים) למעשה כיום נהוג להשתמש בשתי הצורות, גם בזריעה וגם בהשקה.

במנהג חב"ד[עריכה | עריכת קוד מקור]

כידוע הורה אדמו"ר הרש"ב, שכאשר ממלאים את הבור התחתי שבבור על גבי בור, יכסו המים את כל הבור התחתחון, ואף יעלו מעט לעליון. הרבי הסביר את העניין באגרות קודש^[2]:

א) מה שכתבתי לו הטעם לפענ"ד בהוראת כ"ק אדנ"ע שהמים דמקוה התחתונה יכסו רצפת מקוה העליונה טרם יזרמו לשם מים שאובים - נמוקי פשוט - כי אז תהי' נתינת מים שאובים במקוה כשרה, מה שאין כן כשיכנסו מקודם מים שאובים יוכשרו רק על ידי השקה, וק"ל.

כמו כן, באגרת אחרת מוסבר^[3],

לס"ד. שיעלו על הרצפה. אולי אפשר לומר הטעם, כדי שלא יתקבצו ג' לוגים מים הבאים ממפעל העירוני במקום נמוך שבמקוה העליונה טרם שישיקו המים.

במקום אחר^[4] הרבי כותב שבאופן זה שמכסים המים את הרצפה, והמים השאובים נכנסים מיד על מי הגשמים, ונזרעים בהם על ידי החיבור, "הרי זה זריעה באופן היותר מועיל" - יש המסבירים^[5] שהכוונה היא, שכשבונים בור זריעה מן הצד וממלאים אותו עם מי גשמים עד למעלה, ולאחר זה מוסיפים בתוכו מי העיר, והמים גולשים ונשפכים לבור הטבילה שבצדו - יש בזה שאלה: דלהיות שהדין הוא שאין זריעה בזוחלין^[6], והמים עכשיו זוחלין מבור הזריעה לבור הטבילה שבצדו - האם זה נקרא זריעה כהלכה? ועל זה כבר דנו הפוסקים האחרונים, וכל אחד ואחת נתנו הצעות אחרות, אם לעשות הצנור של מי העיר בבור הזריעה מתחת למ' סאה, שהזחילה תהי' למעלה, או שמי העיר דוקא ילכו למעלה ושלמטה יהיה מ' סאה^[7]

על כך כותב הרבי, שכשעושים זריעה על גבי בור התחתון אין שם שאלה של זחילה לבור אחר, היות שזו מקוה אחת וה"ז "זריעה באופן היותר מועיל".

הוראת הרבי[עריכה | עריכת קוד מקור]

בו' בשבט תשכ"א שאל השליח הראשי לארגנטינה, הרה"ח הרה"ת ר' דובער בוימגארטען את הרבי: היות שאדמו"ר הרש"ב לא בנה בור זריעה, שאם היה נחיצות בזה היה בטח בונה בור זריעה - אם כן למה היום כן בונים. ואולי מה שבונים היום בור זריעה הוא כדי לפייס את הגאַליציאַנער או האונגאַרישע? או שיש בזה הידור?

וז"ל הרב בוימגאַרטען בשאלתו לכ"ק אדמו"ר^[8].: "ברשימת ר' לנדא ממקוה כ"ק אדנ"ע בראסטוב אינו מזכיר כלל על אוצר לזריעה, וכן במילאנא למקוה הנעשית על ידי הרב פערלאוו, ועשהו מקוה על גבי מקוה ואוצר לזריעה אין שם, אבל שם אמרו שלא עשו אוצר לזריעה מאפס מקום לזה. והנני שואל בזה האם יש מקום להידור זה? שלפי"ד באם היה נחיצות היה בטח כ"ק אדנ"ע מצוה לעשותה, בשגם סיפר לי ר' נתן דוד רוזנבלוים: בדיוק בזמן ההוא היה בראסטאוו וראה כמה כוחות היה משקיע כ"ק אדנ"ע במקוה, זו עד שלפעמים היה ממהר לגמור תפילתו ופושט טלית ותפילין ומטפס ויורד לתוך הבור ונותן הוראות להפועלים, וגם לפעמים מסייע קצת בהמלאכה ובטח היה עושה אוצר לזריעה אם נצרכת, והנני יודע אשר באיזהו מקומן כן עושים ואולי בשביל הגאַליציאַנער או האונגאַרישע. ואנא יורני בזה הרבי ובכל מה שכתבתי לעיל."

כתשובה, הרבי רשם בצד הקטע 1, ומחק המילים והנני שואל בזה האם, ומתח קו תחת המילים "יש מקום להידור בזה" ומחק הסימן שאלה.

הערות שוליים

↑ פסחים ל"ד ב.
↑ אגרות קודש חלק ג' עמ' רעג
↑ באגרות קודש חלק ג' עמ' רכז
↑ שערי הלכה ומנהג עמ' קז
↑ ראה בארוכה במאמר של הרב משה מרקוביץ "בור זריעה מן הצד כשישבור התחתון" בגליון "הערות וביאורים אהלי תורה"
↑ שו"ע יו"ד סימן רא ס"ס
↑ ועיין בארוכה כל השקו"ט בזה בספר מקוה מים להרה"ח הרה"ג ר' י. הכהן כ"ץ.
↑ המכתב הוא מתוך תשורה לחתונת הרה"ת שלום דובער ומרת מירל דבורה לאה איידעלמאן. מובא במאמר הנ"ל

[1] פסחים ל"ד ב.

[2] אגרות קודש חלק ג' עמ' רעג

[3] באגרות קודש חלק ג' עמ' רכז

[4] שערי הלכה ומנהג עמ' קז

[5] ראה בארוכה במאמר של הרב משה מרקוביץ "בור זריעה מן הצד כשישבור התחתון" בגליון "הערות וביאורים אהלי תורה"

[6] שו"ע יו"ד סימן רא ס"ס

[7] ועיין בארוכה כל השקו"ט בזה בספר מקוה מים להרה"ח הרה"ג ר' י. הכהן כ"ץ.

[8] המכתב הוא מתוך תשורה לחתונת הרה"ת שלום דובער ומרת מירל דבורה לאה איידעלמאן. מובא במאמר הנ"ל

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

@@ שורה 1: / שורה 1: @@
-==בחסידות חב"ד==
+[[קובץ:בורות מקווה אוצר.JPG|שמאל|ממוזער|250px|אוצר מי הגשמים לחידוש המים בבור הזריעה]]
-כידוע הורה אדמו"ר הרש"ב, שכאשר ממלאים את הבור התחתי שב[[בור על גבי בור]], יכסו המים את כל הבור התחתחון, ואף יעלו מעט לעליון. הרבי הסביר את העניין {הערה| באג"ק ח"ג עמ' רעג}} "א) מה שכתבתי לו הטעם לפענ"ד בהוראת כ"ק אדנ"ע שהמים דמקוה התחתונה יכסו רצפת מקוה העליונה טרם יזרמו לשם מים שאובים - נמוקי פשוט - כי אז תהי' נתינת מים שאובים במקוה כשרה, מה שאין כן כשיכנסו מקודם מים שאובים יוכשרו רק ע"י השקה, וק"ל.".
+[[קובץ:צינור מהאוצר למקווה.JPG|שמאל|ממוזער|250px|צינור מהאוצר לבור הזריעה]]
+בהלכות [[מקווה|מקוואות]], '''זריעה''' היא אחת מהדרכים בהם מכשירים [[מים שאובים]] לטבילה, על ידי חיבורם למי גשמים שבמקווה שיש בו ארבעים סאה מי גשמים.
+==המקור==
+בתלמוד מובא מספר פעמים עניין הזריעה, בקשר לטהר מים שנטמאו. כך למשל מסופר בתלמוד{{הערה|פסחים ל"ד ב.}}, כאשר [[ניסוך המים]] המתבצע ב[[בית המקדש]] ב[[חג הסוכות]] על גבי [[מזבח החיצון|המזבח]], היה חל ב[[שבת]], היו ממלאים את המים מ[[מעיין השילוח]] בערב שבת, שהרי אסור [[איסור הוצאה|לצאת בשבת]] מחוץ ל[[תחום שבת]], ומעיין השלוח היה מחוץ לתחום. כאשר המים נטמאו ביממה שבין שאיבתן לניסוך המים, היו משיקים אותם במי המעיין שהיו מחוברים ל[[אמת המים]] שב[[עזרה]], ובכך היו מטהרין אותם. ברש"י מסביר את ההשקה ב"זריעה", - {{ציטוטון|מים סלקא להו השקה דזו היא זריעתן משעברו עליהן מי המקוה ונעשה חיבור ובטלו}}.
+==אופן הזריעה==
+הזריעה מתבצעת בכך שפותחים את ברז המים לתוך בור שבו ישנם ארבעים סאה של מי גשמים. המים נשפכים אל עבר בור הזריעה, מתחברים אליהם ומקבלים דין של "מי גשמים", ולאחר מכן דינם כמים כשרים לכל דבר ועניין, וניתן לטבול בהם ללא כל הכשר נוסף.
-כמו כן, באגרת אחרת מוסבר{{הערה|באג"ק ח"ג עמ' רכז}} "לס"ד. שיעלו על הרצפה. אולי אפ"ל הטעם, כדי שלא יתקבצו ג' לוגים מים הבאים ממפעל העירוני במקום נמוך שבמקוה העליונה טרם שישיקו המים.
+בסוג אוצר זה על בור הטבילה להיות יבש לגמרי לפני מילויו כיון שדי בכמות של שלושה לוגין כ-1200 מ"ל בקירוב כדי לפסול את המקוה. אמנם לאחר שנתמלא הבור בארבעים סאה שוב כל כמות מים אינה פוסלת ובלבד שהמים לא יצאו מחוץ לבור הטבילה. נהוג למלא את אוצר הזריעה ידי "[[המשכה]]". מזרימים מים מרשת המים העירונית על גבי תעלה בקרקע שניתנת לחילחול (צמנט ביחס גבוה של חול) באורך שלושה [[טפח|טפחים]] (כשלושים ס"מ) וברוחב של טפח (כ-10 ס"מ) יש לוודא לפני כן שיש בבור הזריעה רוב מים כשרים (ממי גשמים) למעשה כיום נהוג להשתמש בשתי הצורות, גם בזריעה וגם ב[[השקה]].
+==במנהג חב"ד==
+כידוע הורה [[אדמו"ר הרש"ב]], שכאשר ממלאים את הבור התחתי שב[[בור על גבי בור]], יכסו המים את כל הבור התחתחון, ואף יעלו מעט לעליון. הרבי הסביר את העניין ב[[אגרות קודש]]{{הערה|[[אגרות קודש]] חלק ג' עמ' רעג}}:
-ההסבר לכך הוא בדין ההמשכה, דין שלפי דיעות רבות יש לו קשר לדין הזריעה במקווה:
+{{ציטוט|מרכאות=כן|תוכן=א) מה שכתבתי לו הטעם לפענ"ד בהוראת כ"ק אדנ"ע שהמים דמקוה התחתונה יכסו רצפת מקוה העליונה טרם יזרמו לשם מים שאובים - נמוקי פשוט - כי אז תהי' נתינת מים שאובים במקוה כשרה, מה שאין כן כשיכנסו מקודם מים שאובים יוכשרו רק על ידי השקה, וק"ל.}}
-ב[[ברייתא]], המובא בתלמוד [[מסכת תמורה]] מובא: {{ציטוט|מרכאות=כן|תוכן=רבי אליעזר בן יעקב אומר, מקוה שיש בו עשרים ואחת סאה מי גשמים, ממלא בכתף תשעה עשרה ופותקן למקוה, והן טהורין. שהשאיבה מטהרת ברבייה ובהמשכה|מקור=תמורה (יב ע"א), מתוך התוספתא מקוואות ד, ב}}.
-פירוש המילים "פותקן" כמובא ברש"י, הוא שהמים לא יפלו לבור הגשמים מיד, אלא יפלו על הקרקע הסמוכה למקווה, ורק משם יפלו לתוך המקווה, שזו היא סוג של המשכה. ממשנה זו, מוכח כי התנאים לבצע המשכה, מקילים יותר: אם המים מתערבים ברוב מי גשמים, אפילו בתוך המקווה, די בכך.
+כמו כן, באגרת אחרת מוסבר{{הערה|ב[[אגרות קודש]] חלק ג' עמ' רכז}},
+{{ציטוט|מרכאות=כן|תוכן=לס"ד. שיעלו על הרצפה. אולי אפשר לומר הטעם, כדי שלא יתקבצו ג' לוגים מים הבאים ממפעל העירוני במקום נמוך שבמקוה העליונה טרם שישיקו המים.}}
-באחת מהמשניות שב[[מסכת מקואות]] מובא:
+במקום אחר{{הערה|1=[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=15848&hilite=8e1d90eb-9f5b-40df-8532-27b229ca37eb&st=%D7%94%D7%A9%D7%A7%D7%94&pgnum=104 שערי הלכה ומנהג עמ' קז]}} הרבי כותב שבאופן זה שמכסים המים את הרצפה, והמים השאובים נכנסים מיד על מי הגשמים, ונזרעים בהם על ידי החיבור, {{ציטוטון|הרי זה זריעה באופן היותר מועיל}} - יש המסבירים{{הערה|1=ראה בארוכה ב[http://www.haoros.com/Archive/index.asp?kovetz=1006&cat=9&haoro=8 מאמר של הרב משה מרקוביץ] "בור זריעה מן הצד כשישבור התחתון" בגליון "הערות וביאורים אהלי תורה"}} שהכוונה היא, שכשבונים בור זריעה מן הצד וממלאים אותו עם מי גשמים עד למעלה, ולאחר זה מוסיפים בתוכו מי העיר, והמים גולשים ונשפכים לבור הטבילה שבצדו - יש בזה שאלה: דלהיות שהדין הוא שאין זריעה בזוחלין{{הערה|שו"ע יו"ד סימן רא ס"ס}}, והמים עכשיו זוחלין מבור הזריעה לבור הטבילה שבצדו - האם זה נקרא זריעה כהלכה? ועל זה כבר דנו הפוסקים האחרונים, וכל אחד ואחת נתנו הצעות אחרות, אם לעשות הצנור של מי העיר בבור הזריעה מתחת למ' סאה, שהזחילה תהי' למעלה, או שמי העיר דוקא ילכו למעלה ושלמטה יהיה מ' סאה{{הערה|ועיין בארוכה כל השקו"ט בזה בספר מקוה מים להרה"ח הרה"ג ר' י. הכהן כ"ץ.}}
-{{ציטוט|מרכאות=כן|תוכן=מים שאובין ומי גשמים שנתערבו בחצר, ובעוקה, ועל מעלות המערה, אם רוב מן הכשר, כשר; ואם רוב מן הפסול, פסול; מחצה על מחצה, פסול. אימתי, בזמן שמתערבים עד שלא יגיעו ל[[מקווה]]. היו מקלחין בתוך ה[[מים]], אם ידוע שנפל לתוכו ארבעים [[סאה]] מים כשרים, עד שלא ירדו לתוכו שלושת לוגין מים שאובין, כשר. ואם לאו, פסול|מקור={{משנה|מקואות|ד|ד}}.}}.
+על כך כותב הרבי, שכשעושים זריעה על גבי בור התחתון אין שם שאלה של זחילה לבור אחר, היות שזו מקוה אחת וה"ז "זריעה באופן היותר מועיל".
+===הוראת הרבי===
+ב[[ו' בשבט]] [[תשכ"א]] שאל ה[[שליח]] הראשי ל[[ארגנטינה]], הרה"ח הרה"ת ר' [[דובער בוימגארטען]] את הרבי: היות ש[[אדמו"ר הרש"ב]] לא בנה בור זריעה, שאם היה נחיצות בזה היה בטח בונה בור זריעה - אם כן למה היום כן בונים. ואולי מה שבונים היום בור זריעה הוא כדי לפייס את הגאַליציאַנער או האונגאַרישע? או שיש בזה הידור?
-מדברי המשנה משמע, לכאורה, כי כדי להכשיר [[מים שאובים]] לעשות מהם [[מקווה]] לטבילה, יש צורך בשלושה תנאים: 1. המים השאובים יתערבו ברוב מי גשמים. 2. על הקרקע. 3. לפני כניסתם למקווה.
+וז"ל הרב בוימגאַרטען בשאלתו לכ"ק אדמו"ר{{הערה|המכתב הוא מתוך תשורה לחתונת הרה"ת שלום דובער ומרת מירל דבורה לאה איידעלמאן. מובא במאמר הנ"ל}}.: {{ציטוטון|ברשימת ר' לנדא ממקוה כ"ק אדנ"ע בראסטוב אינו מזכיר כלל על אוצר לזריעה, וכן במילאנא למקוה הנעשית על ידי הרב פערלאוו, ועשהו מקוה על גבי מקוה ואוצר לזריעה אין שם, אבל שם אמרו שלא עשו אוצר לזריעה מאפס מקום לזה. והנני שואל בזה האם יש מקום להידור זה? שלפי"ד באם היה נחיצות היה בטח כ"ק אדנ"ע מצוה לעשותה, בשגם סיפר לי ר' נתן דוד רוזנבלוים: בדיוק בזמן ההוא היה בראסטאוו וראה כמה כוחות היה משקיע כ"ק אדנ"ע במקוה, זו עד שלפעמים היה ממהר לגמור תפילתו ופושט [[טלית]] ו[[תפילין]] ומטפס ויורד לתוך הבור ונותן הוראות להפועלים, וגם לפעמים מסייע קצת בהמלאכה ובטח היה עושה אוצר לזריעה אם נצרכת, והנני יודע אשר באיזהו מקומן כן עושים ואולי בשביל הגאַליציאַנער או האונגאַרישע. ואנא יורני בזה הרבי ובכל מה שכתבתי לעיל.}}
-נחלקו הראשונים בביאור העניין: לפי שיטת הרמב"ם, די בכך שהמים השאובים נמשכים על הקרקע, ובהמשכתם על הקרקע מתבטלת פסול ה"מים השאובים". הוא מסביר את המשנה העוסקת בעירוב המים השאובים עם המים הכשרים, לרבותא, ולומר שגם כאשר המים הכשרים התערבו עם המים הכשרים לפנ יכניסתם למקווה, קיים תנאי בל יעבור, שרוב המים יהיו מים כשרים.
+כתשובה, הרבי רשם בצד הקטע 1, ומחק המילים והנני שואל בזה האם, ומתח קו תחת המילים {{ציטוטון|יש מקום להידור בזה}} ומחק הסימן שאלה.
-לעומת זאת הר"ש סבור שמדובר במחלוקת: לפי המשנה, קיים צורך שהמים יתערבו עם מים אחרים כשרים לפני כניסתם למקווה על הקרקע. מדובר למעשה בשילוב של שני דברים: גם שהמים השאובים לא נכנסו למקווה בפני עצמם (אלא בתערובת) ולא היה עליהם שם פסול בכניסתם למקווה, וגם שיעברו דרך "המשכה", דבר שיקהה ויבטל מהם את פסול השאיבה{{הערה|כך מסביר ב"גלות עליות" במקום.}}. לעומת זאת, רבי אליעזר בן יעקב חלוק על כך, והוא סבור שדי בהמשכה רגילה, גם בלי שיתערבו המים חוץ למקווה.
+{{הערות שוליים}}
-לפי שיטת אדמו"ר הרש"ב, כאשר מי הגשמים עולים על הבור העליון, והמים השאובים נשפכים עליהם, נמצא שהמים השאובים מעולם לא היו קיימים במקווה בפני עצמם, ובנוסף הם באים בהמשכה למקווה
+[[קטגוריה:מקווה]]