זמן

שעון, מכשיר להוראת הזמן

הזמן נמדד לפי רגע, שעה, יום ושנה, הנמדדים לפי מהלך השמש והירח המקיפים את כדור הארץ.

בריאת הזמן

שיטת רבי צבי הירש מזידיטשוב

לפי שיטת רבי צבי הירש מזידיטשוב, הזמן אינו נברא מחודש שנברא בבריאת העולם, אלא הוא היה כבר קודם בריאת העולם.

שיטת אדמו"ר הזקן

אך לפי שיטת אדמו"ר הזקן בשם המגיד ממזריטש הזמן הוא דבר מחודש שנברא בבריאת העולם כיתר הברואים. שיטה זו היא גם שיטת הרמב"ם, הרס"ג, הרשב"א, הרמ"ע מפאנו והספורנו.

הטעם לשיטתו של אדמו"ר הזקן היא, שהמציאות של הזמן והמקום מהווים יחד את מציאות של עולם מוגבל, עם הגבלות גשמיות.

ולדוגמא: אם מישהו ינסה לתאר לעצמו מצב בו העולם מאבד את מימד הזמן שלו – לא נשארת שום הגבלה גשמית, מכיוון שהאדם יכול תמיד לחזור בזמן ו'לתקן' את מה שהוא עשה, והוא נטול כל הגבלה.

וכן כאשר מאבדים את המימד של המקום מהעולם – מתבטלים ההגבלות הגשמיות: כולם נמצאים בכל מקום, כל אחד יכול להיות בשני מקומות באותה השעה, והוא גם יכול להגיע להיכן שהוא רוצה ולהיות איפה שהוא רוצה. גם המשמעות של המצוות המעשיות מתבטלת, היות ואין משמעות להנחת התפילין על היד דוקא, כי אין מקום שנקרא קיבורת, ורבות הדוגמאות.

וממילא, זמן ומקום קשורים בהכרח אחד לשני, ובאותו רגע בו נוצרה מציאות של זמן, נוצרה ממילא המציאות של מקום גשמי ומוגבל, היות ואין משמעות של זמן אם אין שום הגבלה של מקום גשמי.

בזמן עצמו ישנם שני חלקים:

א. הזמן המשוער והנמדד, הוא פשוט שהוא נברא שהרי לפני בריאת העולם לא היה כלי למדידת הזמן על ידי השמש והירח.

ב. עצם המשך הזמן, וגם הוא נברא. ודלא כדעת העקרים. . דהיינו: ברוחניות, לא קיים כלל מושג של זמן, דהיינו הנאה ותענוג שהוא רק בזמן מסויים, או הנהגה המוגבלת לזמן מסויים, אלא כל מציאות רוחנית היא נצחית והשפעתה ללא הגבלה. לכן גם אם אדם מקיים למשל מצוה שזמן קיומה הוא רגע אחד, אז התענוג וההנאה הרוחנית שנשמתו חווה ובעתיד עתידה גם נפשו לחוות היא נצחית ובלתי מוגבלת.

הקושיות על שיטה זו

על שיטה זו של הרב המגיד, יש מספר קושיות:

הקושיה העיקרית היא מהנאמר במדרש: "מלמד שהיה סדר זמנים קודם" ומהמובא בגמרא: "אלפיים שנה קדמה תורה לעולם". מכוח קושיות אלו סובר הרב מזידיטשוב כי המגיד לא אמר דברים אלו, אך הרבי מכריח כי הדבר נכון, שהרי שורה ארוכה של ראשונים סוברים גם כך, וישנם תירוצים שונים על קושיות אלו.

קושיה נוספת היא, איך שייך לומר שבריאת העולם הייתה בכ"ה באלול או בכ"ה באדר, הרי אם מציאות הזמן היא ברייה חדשה, לא היה קיים הזמן שנוכל לקרוא ליום הראשון כ"ה אדר (או כ"ה אלול), כאילו קדמו לו כ"ד ימים וכמה חדשים.

הרבי מתרץ על קושיה זו, כיון שהזמן (ככל הנבראים) נברא מאין ליש, וביכולתו של הקב"ה לברוא את הזמן כיום ראשון, כך ביכולתו לברוא יום שני בלי יום ראשון. כך גם לגבי התאריך, כ"ה אלול או כ"ה אדר, הקב"ה יכול לבוראם בלי כ"ד ימים קודמים.

הזמן בחסידות

המגיד ממעזריטש כותב^{[דרוש מקור]}, כי לצדיק אין קשר לזמן והוא מעל הזמן. שכן, כל הנאה גשמית היא תחת הזמן, והנאתה מוגבלת לאותו זמן בו האדם אוכל שותה וכו', אבל ברוחניות, לא קיים כלל מושג של זמן, דהיינו הנאה ותענוג שהוא רק בזמן מסויים, או הנהגה המוגבלת לזמן מסויים, אלא כל מציאות רוחנית היא נצחית והשפעתה ללא הגבלה. הצדיק אינו מתייחס כלל להנאה גשמית שהיא תחת הזמן והיא אינה תופסת מקום בעיניו, שכן ראייתו היא ראיה רוחנית ונצחית, ולכן הוא בוחר בחיים הנצחיים ולא בארעיים, הנקראים עולם השקר.

[זו אחת מהסיבות שברוב הקהילות החסידיות, נהגו שלא להקפיד על זמן תפילה בשבת, שכן בשבת מתגלה המציאות הרוחנית שלמעלה מהזמן, ולכן מי שדבוק בקדושת השבת כראוי, עליו להקדיש את מחשבתו ומאמציו בתפילה עצמה שהיא רוחנית, ולצאת מהראיה הגשמית של העולם, ולא להיות דבוק בזמן שהוא חלק מהראיה הגשמית, והשייכת לימות החול^{[דרוש מקור]}].

ניצול הזמן

ערך מורחב – שמירת הזמן

בלוח היום יום לא' אייר מופיע הפתגם החסידים: "חסידי אדמו"ר הזקן היו תמיד סופרים.. זוהי ענינה של 'עבודה'; השעות צריכות להיות ספורות, ואזי גם הימים ספורים. כשיום הולך יש לדעת מה פעלו ומה יש לפעול בעתיד... בכלל, יש להשתדל שהמחר יהיה "יפה" הרבה יותר מהיום. ".

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לחב"דפדיה והשלימו אותו. יתכן שיש על כך פירוט בדף השיחה.