עיר מקלט

מיקומם של ששת ערי המקלט

עִיר מִקְלָט היא עיר שאליה צריך לברוח, על פי התורה, אדם שהרג אדם אחר בשוגג. השהייה בעיר נועדה לשתי מטרות: הצלת ההורג מפני נקמתו של גואל הדם, ועונש על כך שהרג אדם כתוצאה מחוסר זהירות. מן הטעם השני, הבריחה לעיר מקלט היא חובה, גם כשלא נשקף איום כלשהו על ההורג. על פי הפוסקים ומוני המצוות הקמת ערי מקלט בארץ ישראל הינה מצוות עשה.

בגאולה יתווספו שלוש ערים נוספות.

המקור בתורה

מצוות עשה מהתורה לייחד ערי מקלט. וכך מופיע בפרשת שופטים, פרק י"ט, א: "כִּי-יַכְרִית ה' אֱלֹקֶיךָ, אֶת-הַגּוֹיִם, אֲשֶׁר ה' אֱלֹקֶיךָ, נֹתֵן לְךָ אֶת-אַרְצָם; וִירִשְׁתָּם, וְיָשַׁבְתָּ בְעָרֵיהֶם וּבְבָתֵּיהֶם. ב שָׁלוֹשׁ עָרִים, תַּבְדִּיל לָךְ: בְּתוֹךְ אַרְצְךָ--אֲשֶׁר ה' אֱלֹקֶיךָ, נֹתֵן לְךָ לְרִשְׁתָּהּ. ג תָּכִין לְךָ, הַדֶּרֶךְ, וְשִׁלַּשְׁתָּ אֶת-גְּבוּל אַרְצְךָ, אֲשֶׁר יַנְחִילְךָ ה' אֱלֹקֶיךָ; וְהָיָה, לָנוּס שָׁמָּה כָּל-רֹצֵחַ. ד וְזֶה דְּבַר הָרֹצֵחַ, אֲשֶׁר-יָנוּס שָׁמָּה וָחָי: אֲשֶׁר יַכֶּה אֶת-רֵעֵהוּ בִּבְלִי-דַעַת, וְהוּא לֹא-שֹׂנֵא לוֹ מִתְּמֹל שִׁלְשֹׁם. ה וַאֲשֶׁר יָבֹא אֶת-רֵעֵהוּ בַיַּעַר, לַחְטֹב עֵצִים, וְנִדְּחָה יָדוֹ בַגַּרְזֶן לִכְרֹת הָעֵץ, וְנָשַׁל הַבַּרְזֶל מִן-הָעֵץ וּמָצָא אֶת-רֵעֵהוּ וָמֵת: הוּא, יָנוּס אֶל-אַחַת הֶעָרִים-הָאֵלֶּה--וָחָי. ו פֶּן-יִרְדֹּף גֹּאֵל הַדָּם אַחֲרֵי הָרֹצֵחַ, כִּי-יֵחַם לְבָבוֹ, וְהִשִּׂיגוֹ כִּי-יִרְבֶּה הַדֶּרֶךְ, וְהִכָּהוּ נָפֶשׁ; וְלוֹ, אֵין מִשְׁפַּט-מָוֶת, כִּי לֹא שֹׂנֵא הוּא לוֹ, מִתְּמוֹל שִׁלְשׁוֹם. ז עַל-כֵּן אָנֹכִי מְצַוְּךָ, לֵאמֹר: שָׁלֹשׁ עָרִים, תַּבְדִּיל לָךְ".

"	כשם שבגשמיות הרי נוסף לכך שהדרכים לערי מקלט היו מתוקנות ורחבות כדי להקל על הרוצח להמלט לערי מקלט - היה קבוע בכל פרשת דרכים שלט להורות את הדרך להמלט. כך גם ברוחניות: נוסף על כך שהדרך לדברי תורה היא קלה ורחבה - מדריך הקב"ה לאיזה כיוון ללכת. .. וזו התפקיד המוטל על כל אחד ואחד: להתיצב בפרשת דרכים, ולקרוא "מקלט, מקלט", להורות את הדרך ללכת בה. למרות שמתוך כך הוא נמצא כל העת בפרשת דרכים, במקום בו קיימת דרך המובילה לצד שמאל, אין לו להתרשם מכך, שכן דווקא על ידי כך הוא מבצע את התפקיד המוטל עליו. .. זו המשימה.. לקרוא: "מקלט, מקלט" להורות הדרך לחיים וטוב, להיות שלטים מורי דרך אך שלטים חיים, ולא שלטי אבן התקועים במקום, ללכת בחיוניות ולהורות לכל אחד הדרך למקלט.	"
– קטעים משיחת הרבי, לקוטי שיחות חלק ב' פרשת ואתחנן

כיצד מתנהלת עיר מקלט

בערי המקלט התגוררו כהנים או לויים. רוצח בשוגג או במזיד, היה בורח מיד לאחר הרצח אל אחת מערי המקלט. מטרת הבריחה הייתה למנוע מגואל הדם לבוא ולנקום את נקמת קרובו ההרוג. אם גואל הדם הרג את הרוצח מחוץ לערי המקלט, היה הוא פטור מעונש.

כאשר הרוצח היה מגיע אל העיר, היו זקני העיר חוקרים את אופי הרצח. אם הרצח נעשה במזיד, היו הזקנים מוסרים את הרוצח לידי בית דין על מנת לדונו ולעונשו כראוי לו. לעומת זאת, אם הרצח היה בשוגג, כלשון הכתוב: "בִבְלִי דַעַת הִכָּה אֶת רֵעֵהוּ וְלֹא שׂנֵא הוּא לוֹ מִתְּמוֹל שִׁלְשׁוֹם", היה על הרוצח להתיישב בעיר המקלט עד מותו של הכהן הגדול באותה תקופה, ואסור היה להורגו. לאחר שמת הכהן הגדול, רשאי היה הרוצח לשוב לעירו. (לפיכך מסופר בתלמוד שאמותיהם של הכהנים הגדולים, היו מחלקות מיני מזון לשוהים בערי המקלט, שלא יתפללו על מות בניהם). אם הרוצח יצא מעירו לפני תום הזמן, לגואל הדם מותר להורגו ללא משפט. העונש של שהיה בעיר המקלט נקראת "גלות".

על פי התלמוד, עונש הגלות חל רק על מי שנהג בזהירות סבירה ובכל זאת הרג בן אדם. אדם אשר נהג ברשלנות נקרא "שוגג קרוב למזיד" ואינו יכול למצוא מחסה בעיר המקלט. מצד שני, אדם אשר נקט בכל אמצעי הזהירות ובכל זאת הרג בן אדם פטור מגלות שכן הוא נקרא "אנוס" או שוגג קרוב לאונס.

דיון בהלכות ערי המקלט, נמצא בתלמוד במסכת מכות פרק שני. הלכות רוצח בשגגה וערי מקלט מתוארים ברמב"ם בספר נזיקין, הלכות רוצח ושמירת נפש פרקים ה'-ח'.

דיני עיר מקלט

בערי המקלט נקטו באמצעי זהירות רבים על מנת לאפשר לרוצח להגיע במהירות בכדי שגואל הדם לא ישיגו.

יש חובה ליישר ולסמן את הדרך לערי המקלט בשלטים ברורים על מנת לאפשר את הבריחה המהירה ביותר לעיר המקלט. בכל שנה בט"ו אדר, לקראת סוף החורף, מצווים בית הדין לתקן את הדרכים כדי לאפשר בריחה מהירה לערי המקלט.

הקצאת ערי המקלט

בספר דברים פרק ד', מסופר שמשה הבדיל שלוש ערי מקלט בעבר הירדן המזרחי: את בֶּצֶר בנחלת שבט ראובן, את רָאמוֹת בנחלת שבט גד, ואת גּוֹלָן בנחלת שבט מנשה.

בספר יהושע (כ' א'-ט') מסופר שישראל הקדישו שלוש ערי מקלט נוספים: את קֶדֶש בהרי נפתלי, את שְׁכֶם בהר אפרים, ואת קִרְיַת אַרְבַּע (חברון) בנחלת שבט יהודה.

על פי דעת אביי בתלמוד הבבלי (מסכת מכות דף י' עמוד א') כל ארבעים ושמונה ערי הלוויים היו ערי מקלט, אלא ששש הערים משמשות הגנה גם למי שברח אל העיר מבלי שידע כי היא עיר מקלט עבורו, מה שאין כן בארבעים ושתיים הנותרות. גם הרמב"ם פסק כך, כפי שכתב "כל ערי הלוויים קולטות וכל אחת מהן עיר מקלט היא. שנאמר "ועליהן תתנו ארבעים ושתים עיר... כל הערים אשר תתנו ללוים ארבעים ושמונה עיר" - הקישן הכתוב כולן זו לזו לקלוט" (הלכות רוצח ושמירת נפש, פרק ח' הלכה ט'), אולם כבר הרמב"ן עמד על כך שפרשנות זו נוגדת את פשטי המקראות, לפיהן לא היו אלא שש ערי מקלט. על פי הרדב"ז דבריו מתאימים להלכה המתוארת בתלמוד הירושלמי.

ערי מקלט בגאולה

בגאולה יתווספו שלוש ערים נוספות על השישה, כפי שמופיע במקרא: "וְאִם-יַרְחִיב ה' אֱלֹקֶיךָ, אֶת-גְּבֻלְךָ, כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּע, לַאֲבֹתֶיךָ; וְנָתַן לְךָ אֶת-כָּל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר דִּבֶּר לָתֵת לַאֲבֹתֶיךָ. ט כִּי-תִשְׁמֹר אֶת-כָּל-הַמִּצְוָה הַזֹּאת לַעֲשֹׂתָהּ, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם, לְאַהֲבָה אֶת-ה' אֱלֹקֶיךָ וְלָלֶכֶת בִּדְרָכָיו, כָּל-הַיָּמִים--וְיָסַפְתָּ לְךָ עוֹד שָׁלֹשׁ עָרִים", עַל הַשָּׁלֹשׁ הָאֵלֶּה.

הערים הנוספים יוקמו בארצות קיני, קניזי וקדמוני.

הצורך לערים בגאולה

המפרשים דנים בשאלה מדוע יצטרכו ערי מקלט בגאולה, בזמן עליו נאמר "לא ישא גוי אל חרב" כך שלא יהיו רוצחים אפילו בשגגה.

הרבי מבאר זאת בכך שהבריחה לערי מקלט תהיה של הרוצחים בזמן הגלות והרדיפה של גואל הדם אינה בגלל ש"חם ליבו", אלא מכיון שרדיפת גואל הדם הינה מצווה מהתורה.

ערי מקלט כראיה לגאולה

הרמב"ם בהלכות מלכים מביא את מצוות ערי מקלט כראיה נוספת לגאולה. הרבי מבאר את הצורך בראיה הנוספת מכיוון שבכך מחמיר דינו של המכחיש את הגאולה, מכיוון שעל מצווה בתורה אי אפשר לומר שתשתנה או שהיא לא כפשוטה.

הקשר בין מצווה זו דווקא לגאולה: כשם שעיר מקלט קולטת במקום כך ישנו קליטה בזמן. אשר זמן הגאולה יקלוט את כל הבעיות של זמן הגלות, ואז יגמר קליטתן וכפרתן של עם ישראל.

לקריאה נוספת

• הצורך בערי מקלט בגאולה, לקוטי שיחות חלק כ"ד עמ' 107.

קישורים חיצוניים

• נחמה גרייזמן, מקלט רוחני תבנית:חב