נעשה ונשמע: הבדלים בין גרסאות בדף
אין תקציר עריכה |
מ (החלפת טקסט – "”" ב־""") |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
{{לעריכה|ניסוח תורני}} | {{לעריכה|ניסוח תורני}} | ||
'''נעשה ונשמע''', היא אמירה אותה אמרו בני ישראל לפני מתן תורה, ומשמעותה היא, שלאחרי שאמרו | '''נעשה ונשמע''', היא אמירה אותה אמרו בני ישראל לפני מתן תורה, ומשמעותה היא, שלאחרי שאמרו “נעשה" — לא רק “נעשה" כל מה שהקב"ה יצווה (קבלת עול), אלא גם “נשמע" מלשון הבנה. | ||
הרבי מעיר, שלכאורה אינו מובן, הרי קיום המצוות צריך להיות לא מצד חיוב השכל, אלא מצד ציווי | הרבי מעיר, שלכאורה אינו מובן, הרי קיום המצוות צריך להיות לא מצד חיוב השכל, אלא מצד ציווי הקב"ה — ומדוע הוסיפו “ונשמע" (מלשון הבנה)? | ||
ובפרט שההוספה | ובפרט שההוספה “ונשמע" לכאורה גורעת ומקטינה את העול ד"נעשה" שמשמעותו הוא קיום ציווי [[הקב"ה]] מצד קבלת עול. ולמרות שבאמרם “נעשה" לפני “נשמע", “הקדימו נעשה לנשמע" והדגישו שהעיקר הוא ה"נעשה" — אף על פי כן, ישנה גם הבנה, עד שיש צורך להבהיר שנעשה קודם. ולמה שינו והוסיפו גם “נשמע"? | ||
הרבי מבהיר, כי למרות שיש חיוב על כל אחד ואחד ללמוד תורה בהבנה והשגה (נשמע) ולהתבונן בשכל האדם “כפי | הרבי מבהיר, כי למרות שיש חיוב על כל אחד ואחד ללמוד תורה בהבנה והשגה (נשמע) ולהתבונן בשכל האדם “כפי כוחו", “כפי מה שהיא יכולה להשיג ולידע", מכל מקום הרי זה גופא מה שלומד תורה בהבנה והשגה הרי זה מצד ציווי הקב"ה [כמו מצוות מעשיות, שקיומם מצד ציווי הקב"ה] נמצא שהלימוד בתורה הוא רק פרט ב"נעשה"(קיום בקבלת עול דוקא עוד ציווי הקב"ה). אבל כאשר לאחרי אמרם “נעשה" הוסיפו “ונשמע" — מוכח, שה"נשמע" הוא (גם) ענין בפני עצמו. | ||
מבאר הרבי, כי שלימות ה[[עבודת השם|עבודה]] בקיום ה[[תורה]] ו[[מצוות|מצוותיה]] הוא, שבנוסף להענין | מבאר הרבי, כי שלימות ה[[עבודת השם|עבודה]] בקיום ה[[תורה]] ו[[מצוות|מצוותיה]] הוא, שבנוסף להענין ד"נעשה" שהוא קבלת עול, יבין האדם ירגיש וישמע בשכלו ומדותיו הטוב והיוקר וההכרח כו’ של תורה ומצוות. ויתירה מזה — (לא רק הנשמה, נפש האלקית, אלא) גם הנפש הבהמית תבין ותרגיש הטוב שבתורה ומצוות, וכפי שהוא במצות אהבת ה’ (הכוללת כל המצוות) — שצריך להיות “ואהבת את ה’ אלקיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך", “בכל לבבך — בשני יצריך" ולכן אמרו בני ישראל “נעשה ונשמע", שקיומם תורה ומצוות יהיה לאחרי ההתחלה ד"נעשה" - בלי קשר לשכל כו' - גם “ונשמע", שבשכלם יובן ההכרח והיוקר דתורה ומצוות. אבל ענין זה, ששכל האדם יבין היוקר דתורה ומצוות, הוא שלב שני בעבודת ה’. | ||
ולכן בפעם הראשונה אמרו בני ישראל "כל הדברים אשר דיבר ה’ נעשה", שיקיימו ציוויי הקב"ה כעשיה בלבד, בקבלת עול. ולאחרי זה, בא השלב השני “כל אשר דיבר ה’ נעשה | ולכן בפעם הראשונה אמרו בני ישראל "כל הדברים אשר דיבר ה’ נעשה", שיקיימו ציוויי הקב"ה כעשיה בלבד, בקבלת עול. ולאחרי זה, בא השלב השני “כל אשר דיבר ה’ נעשה ונשמע", שקיום התורה ומצוות הוא באופן שגם השכל מבין העילוי דתורה ומצוות{{הערת שוליים|1=[[התוועדויות]] [[תשמ"ח]] [http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=16015&hilite=4f900e77-8bc0-4cbe-84a3-3520edcd19be&st=%D7%99%D7%94%D7%95%D7%93%D7%94+%D7%94%D7%A0%D7%A9%D7%99%D7%90&pgnum=230 ח"ג].}}. | ||
{{הערות שוליים}} | {{הערות שוליים}} | ||
[[קטגוריה:מושגים כלליים]] | [[קטגוריה:מושגים כלליים]] | ||
גרסה מ־23:52, 12 במרץ 2014
|
ערך זה זקוק לעריכה: הסיבה לכך היא: ניסוח תורני. | ||
| אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה. | |||
נעשה ונשמע, היא אמירה אותה אמרו בני ישראל לפני מתן תורה, ומשמעותה היא, שלאחרי שאמרו “נעשה" — לא רק “נעשה" כל מה שהקב"ה יצווה (קבלת עול), אלא גם “נשמע" מלשון הבנה.
הרבי מעיר, שלכאורה אינו מובן, הרי קיום המצוות צריך להיות לא מצד חיוב השכל, אלא מצד ציווי הקב"ה — ומדוע הוסיפו “ונשמע" (מלשון הבנה)?
ובפרט שההוספה “ונשמע" לכאורה גורעת ומקטינה את העול ד"נעשה" שמשמעותו הוא קיום ציווי הקב"ה מצד קבלת עול. ולמרות שבאמרם “נעשה" לפני “נשמע", “הקדימו נעשה לנשמע" והדגישו שהעיקר הוא ה"נעשה" — אף על פי כן, ישנה גם הבנה, עד שיש צורך להבהיר שנעשה קודם. ולמה שינו והוסיפו גם “נשמע"?
הרבי מבהיר, כי למרות שיש חיוב על כל אחד ואחד ללמוד תורה בהבנה והשגה (נשמע) ולהתבונן בשכל האדם “כפי כוחו", “כפי מה שהיא יכולה להשיג ולידע", מכל מקום הרי זה גופא מה שלומד תורה בהבנה והשגה הרי זה מצד ציווי הקב"ה [כמו מצוות מעשיות, שקיומם מצד ציווי הקב"ה] נמצא שהלימוד בתורה הוא רק פרט ב"נעשה"(קיום בקבלת עול דוקא עוד ציווי הקב"ה). אבל כאשר לאחרי אמרם “נעשה" הוסיפו “ונשמע" — מוכח, שה"נשמע" הוא (גם) ענין בפני עצמו.
מבאר הרבי, כי שלימות העבודה בקיום התורה ומצוותיה הוא, שבנוסף להענין ד"נעשה" שהוא קבלת עול, יבין האדם ירגיש וישמע בשכלו ומדותיו הטוב והיוקר וההכרח כו’ של תורה ומצוות. ויתירה מזה — (לא רק הנשמה, נפש האלקית, אלא) גם הנפש הבהמית תבין ותרגיש הטוב שבתורה ומצוות, וכפי שהוא במצות אהבת ה’ (הכוללת כל המצוות) — שצריך להיות “ואהבת את ה’ אלקיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך", “בכל לבבך — בשני יצריך" ולכן אמרו בני ישראל “נעשה ונשמע", שקיומם תורה ומצוות יהיה לאחרי ההתחלה ד"נעשה" - בלי קשר לשכל כו' - גם “ונשמע", שבשכלם יובן ההכרח והיוקר דתורה ומצוות. אבל ענין זה, ששכל האדם יבין היוקר דתורה ומצוות, הוא שלב שני בעבודת ה’.
ולכן בפעם הראשונה אמרו בני ישראל "כל הדברים אשר דיבר ה’ נעשה", שיקיימו ציוויי הקב"ה כעשיה בלבד, בקבלת עול. ולאחרי זה, בא השלב השני “כל אשר דיבר ה’ נעשה ונשמע", שקיום התורה ומצוות הוא באופן שגם השכל מבין העילוי דתורה ומצוות[1].