פרעות תרפ"ט: הבדלים בין גרסאות בדף
מאין תקציר עריכה |
|||
| שורה 42: | שורה 42: | ||
==קישורים חיצוניים== | ==קישורים חיצוניים== | ||
*[http://www.chabad.info/#!g=1&url=article&id=6945 עיתון 'הארץ' הוציא את "דיבת הארץ"] - עיתון משפחה בכתבה נגד עיתון הארץ אשר פרסם כתבה בה רמז על כך שהאשם בפרעות תרפ"ט הוא אדמו"ר הריי"צ, בצירוף תגובה מעיתון בית משיח {{אינפו}} | *[http://www.chabad.info/#!g=1&url=article&id=6945 עיתון 'הארץ' הוציא את "דיבת הארץ"] - עיתון משפחה בכתבה נגד עיתון הארץ אשר פרסם כתבה בה רמז על כך שהאשם בפרעות תרפ"ט הוא אדמו"ר הריי"צ, בצירוף תגובה מעיתון בית משיח, ט"ז אלול תשס"ד (02.09.2004) {{אינפו}} | ||
{{הערות שוליים}} | {{הערות שוליים}} | ||
[[קטגוריה:אירועים בהיסטוריה]] | [[קטגוריה:אירועים בהיסטוריה]] | ||
גרסה מ־03:11, 5 ביולי 2013
פרעות תרפ"ט היו סדרת התרחשויות טרוריסטיות שבוצעו על ידי התושבים הערבים בארץ ישראל ופגעו פגיעה קשה ביישוב היהודי. המאורעות החלו ביום שישי י"ז אב ונמשכו ונמשכו כשבוע. במהלך הפרעות נרצחו מעל 120 יהודים ונפצעו מאות נוספים, נגרם נזק רב לרכוש היהודי, ומספר קהילות ברחבי הארץ נחרבו ונאלצו לנטוש את מקומם.
הרקע
בליל יום כיפור של שנת תרפ"ט התכנסו יהודים רבים מתושבי ירושלים להתפלל ברחבת הכותל המערבי, ובשעת התפילה הקימו מחיצה בין הגברים לנשים, כפי דרישת ההלכה, מעשה זה נגד את הסטטוס-קוו בין התושבים הערבים והיהודים של ירושלים שהיה נהוג בזמן השלטון העות'מאני, וגרם לסכסוך פוליטי בין היהודים למושל ירושלים מטעם המנדט הבריטי.
המופתי המוסלמי, חאג' אמין אל חוסייני ניצל את ההזדמנות לתעמולה אנטי-יהודית בקרב הערבים, ושילהב את רוחם להתנגד ל"השתלטות היהודית על הר הבית והמקומות הקדושים". דרושתיו שהיו גדושות בשנאת ישראל מצאו אוזן קשבת אצל הערבים, והם החלו להתגרות ביהודי העיר ולהציק להם. המופתי הגביר בעקביות את דברי השנאה שלו כלפי היהודים, עד שבחודש בו פרצו הפרעות קרא לאוהדיו והבטיח להם שמי שיהרוג יהודי - מובטח לו חלק לעולם הבא.
לאחר חצי שנה מתוחה, החליטו חברי תנועת הנוער הציונית בית"ר להפגין בעלות יהודית על הכותל המערבי, והם הגיעו לשטח הכותל עם דגל ישראל בקריאות "הכותל - כותלנו", וליוו את דבריהם בקריאות בוז לממשלה. כתגובת נגד, ערכו הערבים הפגנה, שהובילה לפריצת המאורעות כשבוע לאחר מכן.
לתוצאות הקשות של המאורעות תרמה העובדה שהנציב הבריטי בארץ נסע ללונדון באותה תקופה, ומנהיגי היישוב היהודי נסעו להשתתף בקונגרס הציוני בציריך שבשווייץ, דבר שגרם למחסור בהנהגה שתשקיט את הפרעות, ותעודד את היהודים להתמודד עם הפורעים ולהציל את נפשם.
השתלשלות האירועים
יום למחרת ההפגנה בכותל המערבי נערכה בתשעה באב על ידי חברי בית"ר, התקיימה הפגנה של ערבים-מוסלמים תושבי העיר[1], ובמהלכה שרפו ספרי קודש. למחרת בשבת קודש פרשת ואתחנן ערבים פתחו בקטטה אלימה על קבוצת יהודית שהלכו ברחובות שכונת הבוכרים בירושלים, והרגו את אחד מחברי הקבוצה.ביום שלישי התקיימה לוייה המונית, שהפכה להפגנה יהודית עם קריאות לנקמה.
בעקבות ההתלהטות, הגיעו ערבים מכפרים הסמוכים לירושלים והתכנסו במתחם הר הבית, ובדרשת יום השישי (הקדוש למוסלמים) המופתי נשא דרשה בהשתתפות קהל רב. גם בפעם הזו דרשתו היתה מלאתש טנה, ועם סיום הדרשה החלה צעדה המונית של מוסלמים חמושים שיצאה דרך שער שכם, והמשיכה לכיון השכונות היהודיות, כשהם טובחים ביהודים שהם פוגשים, ושורפים בתים פרטיים ובתי כנסת.
כאשר הגיעה התהלוכה לשכונת מאה שערים, הרב אהרון פישר נעמד מול הצעדה וירה באקדח לעבר ראש הצועדים, והניס את ההמון הערבי לאחור, ובכך עצר את תהלוכת המוות.
למחרת, בשבת פרשת עקב י"ח אב נמשכו הפרעות בחברון, כשהערבים המקומיים רוצחים באכזריות את רוב התושבים היהודים, ומוחקים את הקהילה המקומית כליל. רק מספר מועט של פליטים הצליחו להינצל מההרג ההמוני בעזרתם של ידידים ממשפחות ערביות שהגנו עליהם וסייעו להם לברוח.
כאשר הערבים בתל אביב ביפו ובחיפה ניסו לבצע פרעות, הצליחו היהודים המקומיים (בעזרת פעילי ההגנה שהיו חמושים) להדוף את המתקפות, כשמספר ההרוגים היה מועט ביחס לחברון ולירושלים. בימים שלאחרי זה ניסו הערבים לבצע פרעות ביישובים נוספים רבים, אך לא נחלו הצלחה, בעקבות עזרתם של הבריטים.
בכ"ב אב נמשכו הפרעות בצפת שהחלו בשעה 5:30 אחר הצהריים עם פריצתם של פורעים ערבים לרובע היהודי, ונמשכו עשרים דקות בלבד, עד להגעת השוטרים הבריטיים שעצרו את הפורעים, אך במהלך זמן קצר זה הספיקו הפורעים להרוג רבים מהתושבים, ולהעלות את בתיהם באש.
בסך הכל נרצחו במהלך הפרעות בחברון 67 יהודים, בירושלים 19 יהודים, בצפת 18, בחיפה 7, ובתל אביב 6. מהפורעים הערבים נהרגו במהלך המהומות מעל מאה איש.
לאחר שוך הפרעות, הממשלה הבריטית פרסמה הודעת גינוי על הערבים שביצעו את הפרעות, השעתה את הוצאת לאור של העיתונים הערביים שהשתתפו בליבוי השנאה, והקציבה 100,000 לא"י לפיצוי היהודים שנפגעו במאורעות, סכום שכיסה רק חלק קטן מהנזק הכספי שנוצר.
התייחסות רבותינו נשיאינו
חסידי חב"ד שנרצחו בפרעות
- הרב משה גולדשמיד
לקריאה נוספת
קישורים חיצוניים
- עיתון 'הארץ' הוציא את "דיבת הארץ" - עיתון משפחה בכתבה נגד עיתון הארץ אשר פרסם כתבה בה רמז על כך שהאשם בפרעות תרפ"ט הוא אדמו"ר הריי"צ, בצירוף תגובה מעיתון בית משיח, ט"ז אלול תשס"ד (02.09.2004)
הערות שוליים
- ↑ באותה שנה תשעה באב חל ביום חמישי, ויום למחרת שהיה יום שישי הקדוש למוסלמים - נשמעו שוב קריאות שטנה, שליבו את היצרים והובילו להפגנה.