ההתנגדות לתורת החסידות

		הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה אתם מתבקשים שלא לערוך ערך זה בטרם תוסר הודעה זו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניחי התבנית.
		אם הדף לא נערך במשך שבוע ניתן להסיר את התבנית ולערוך אותו, אך רצוי לתת קודם תזכורת בדף שיחת הכותבים.	שיחה

ההתנגדות לתורת החסידות

ההתנגדות בתקופת הרב המגיד

לפי מחבר הספר בית רבי, תחילת המחלוקת הייתה בשנת תק"ל, כאשר כמה מתלמידי הגר"א הביאו לפניו אנשים המוחזקים ככשרים, שהעידו שהחסידים לא מקפידים על הלכה ומזלזלים בקיום תורה ומצוות. חלק מעדותם היה על שראו חסידים שאכלו ושתו בצום תשעה באב, אך לא סיפרו שאותו תשעה באב חל בשבת, שאז הצום נדחה ליום ראשון. לאור הסיפורים והעדויות שהגיעו אליו, הוציא הגר"א מכתב בו הוא מחרים את החסידים, ואומר שהם מכת שבתאי צבי, מקליפת נוגה וגלגול מדור הפלגה.

ערך מורחב – אסיפת שקלאוו תקל"ב

בח' ניסן שנת תקל"ב, לאחר אסיפה שהתקיימה בשקלאוו, הוציא הגר"א ובית דינו מכתב בו הוא מתיר את דמם של החסידים ודנם בדין "מורידין ואין מעלין"^{[כלומר?]}. כתוצאה מהמכתב, עשרים ושבע שנים לאחר מכן נעשתה המלשינות שהביאה למאסר אדמו"ר הזקן. בנוסף הודפס קונטרס בשם "זמיר עריצים" שהופץ בקהילות ישראל.

חרם החסידים על המתנגדים

לאחר המכתב של הגר"א ופרסום הקונטרס התחילו הצקות שונות מצד המתנגדים לחסידים, עד שלא יכלו לשבת בבתיהם בצורה בטוחה. המצב החדש גרם לתלמידי המגיד לנסוע למזריטש להחליט על צעדיהם הבאים. בין התלמידים שהגיעו היה רבי לוי יצחק מברדיצ'וב, שהיה אז המרא דאתרא בפינסק, והתחיל לסבול מהצקות המתנגדים בשל היותו תלמיד הרב המגיד. בשל המצב עזב גם הוא את פינסק ונסע למזריטש, וכשעזב את פינסק מינו המתנגדים רב אחר במקומו. אותו רב חשש שרבי לוי יצחק יחזור וידרוש את הרבנות חזרה, אז התחיל להציק למשפחתו כדי שיעזבו לחלוטין את העיר. בני משפחתו שלחו לו מכתב בו הם מספרים על ההצקות מצד הרב החדש, ורבי לוי יצחק הראה את המכתב לחבריו החסידים. בסעודת שבת הראו התלמידים את המכתב לרב המגיד, במטרה לשמוע עצה, אך הוא התעלם ולא הגיב. במוצאי שבת ישבו תשעה תלמידים להחליט בעצמם מה לעשות, והחליטו להפוך את החרם שעשה הגר"א, ולהטיל את החרם על המתנגדים, ובפרט על הרב החדש בפינסק. את רבי לוי יצחק לא שיתפו בחרם, כיוון שחששו שיסרב להשתתף בעקבות ההתעלמות מצד הרב המגיד. כיוון שהיו רק תשעה והיה חסר אחד למניין להטלת החרם, החליטו לשאול אותו מה צריך לעשות על פי דין תורה לאנשים המטילים חרם שלא כדין. כשענה להם שהדין הוא להפוך את החרם, דרשו ממנו להשתתף בהטלת החרם כנדרש. בלילה נכנס הרב המגיד לחדר בו ישנו התלמידים, וכשהתעוררו שאל מה עשו לפני שהלכו לישון. כשענו לו על החרם, אמר להם שבזה הפסידו את ה'ראש' שלהם, אך הרוויחו שבכל מחלוקת בין החסידים למתנגדים 'תהא יד החסידים על העליונה'.

ההתנגדות בתקופת רבי מנחם מנדל מהורודוק

בסוף ימיו של הרב המגיד היה רבי מנחם מנדל מהורודוק גר במינסק, וכשנפטר, עבר חזרה לעיר הולדתו, וויטבסק, ושם התיישב בעיירה הורודוק הסמוכה לעיר. באותם שנים תורת החסידות עדיין לא הגיעה למדינות רוסיה, וכשהגיע רבי מנחם מנדל התחיל להפיץ את תורת החסידות ויהודים רבים החלו להגיע אליו תכופות. יחד עם היהודים הפשוטים, גם 'צדיקי פולין'{{הערה|כמו רבי ברוך ממעזיבוז{{, הררא"ק, הר"י מפולוצק ואדמו"ר הזקן היו מגיעים אליו. התחזקות תורת החסידות במדינות רוסיה גרמה ללבות את שנאת המתנגדים, והעדויות נגד החסידים התחזקו, מה שגרם לגר"א לחזק את הרדיפה אחר החסידים. למרות ההתנגדות העזה, רבים מגדולי המתנגדים החלו להיהפך לחסידים, והרבה אחרים, שפחדו לההיפך לחסידים בגלל ריבוי המכתבים והחרמות שהוציא הגר"א, נהפכו משונאים לאוהבים.

בנסיון לעצור את המחלוקת

בוילנא

בשנת תקל"ז החליט רבי מנחם מנדל לעלות לארץ הקודש, אך בגלל התחזקות הרדיפות אז החליט לנסוע קודם לווילנא להיפגש עם הגר"א ולהוכיח את אמיתות תורת החסידות, ורק אז לעלות לארץ. רבי מנחם מנדל נסע יחד עם אדמו"ר הזקן, והתאכסנו אצל ר' שמואל, אב הבית דין בוילנא. פעמיים ניסו להיכנס לגר"א, אבל הוא לא הסכים לקבל אותם, וסגר את הדלת. גדולי תלמידי הגר"א שרצו להפסיק עם המחלוקת ניסו ללחוץ על הגר"א לקבל אותם, אך כשרבו הלחצים הוא עזב את העיר, אליה חזר רק כאשר עזבו רבי מנחם מנדל ואדמו"ר הזקן את העיר.

בשקלוב

אחרי הכישלון בוילנא שלח רבי מנחם מנדל את אדמו"ר הזקן יחד עם הררא"ק לשקלוב, להתווכח שם עם גדולי המתנגדים. בתחילה הסכימו המתנגדים לעמוד לויכוח והסכימו לקבל את שיטת החסידות במקרה וינצחו בויכוח. כשהויכוח התחיל וראו שהולכים להפסיד חטפו את אדמו"ר הזקן והררא"ק ונעלו אותם במרתף. בדרך ניסית הצליחו לצאת משם וברחו לבית מלון. כשגילו שבעל המלון מגדולי המתנגדים המשיכו בבריחתם למלון אחר, ואחר כך חזרו להורודוק.

בארץ הקודש

כשראה רבי מנחם מנדל שאין דרך לבטל את המחלוקת התחיל להתכונן לנסיעה לארץ הקודש. בחודש אדר תקל"ז יצא רבי מנחם מנדל בלוויית הררא"ק, ר"י פאלצקער ואדמו"ר הזקן עם חסידים רבים לכיוון מוהוליב, משם יצאו לארץ ישראל. בתחילה אדמו"ר הזקן תכנן להצטרף לנסיעה גם כן, אך במוהליב החליט רבי מנחם מנדל שעל אדמו"ר הזקן להישאר ברוסיה ולהנהיג את עדת החסידים, ולאחר לחצים רבים הסכים להישאר. באותה תקופה הוציאו המתנגדים מכתב נוסף ובו העדויות השקריות על מעשי החסידים. המכתב הופץ בקהילות בארץ הקודש כדי לגרום לקהילות לנדות ולהחרים את רבי מנחם מנדל ועדת החסידים. בה' אלול תקל"ז הגיעו לצפת והחליטו להתיישב בה. למרות המכתב של המתנגדים, בני הקהילות החזיקו מרבי מנחם מנדל כאדם קדוש, ובפרט קהילות הספרדים בירושלים וטבריה, והתחננו לפניו שיקבל על עצמו את הנהגת קהילותיהם. בחודש שבט תקל"ח נסעו לטבריה למשך שבועיים, שם הראו להם בני הקהילה הספרדית את מכתבי המתנגדים וביקשו שישרוף את המכתבים. אחרי כמה ימים שהמכתבים שהו אצל רבי מנחם מנדל עשו שריפה פומבית בנוכחות יהודי העיר. מארץ הקודש שלח רבי מנחם מנדל מספר מכתבים ליהודי ליטא ורוסיה בניסיון נוסף לעצור את מחלוקת המתנגדים והחסידים, ומכתב נוסף לחכמי וילנא.

ספרים בנושא

• מצרף העבודה (ויכוח על כל דרכי החסידות)