שלוש קליפות הטמאות

שלוש קליפות הטמאות הוא הכינוי לדרגא הנחותה יותר בקליפות, התגלמות הרוע והטומאה בעולם. בשונה מקליפת נוגה שבה מעורב טוב ורע, שלוש קליפות הטמאות הן רק רע.

עבודת האדם ביחס לקליפות אלו היא התעלמות מוחלטת, או שבירתם וביטולם לגמרי. לא ניתן לברר ולזכך את הקליפות, מכיון שהם רעים מצד עצם מציאותם. רק בזמן הגאולה, הקליפות ישתנו ויהפכו לקדושה. כמו כן אדם שעבר עבירות וחזר בתשובה בדרגת "תשובה מאהבה", בכחו להעלות את הקליפות לקדושה.

משלוש קליפות הטמאות מקבלים חיות נפשות וגופות הגויים, וכל הדברים האסורים: בעלי חיים אסורים, מאכלים אסורים מן הצומח וכן מחשבה, דיבור או מעשה בענינים אסורים.

מהותם

שלוש הקליפות מתוארות במרכבה שראה יחזקאל, שם נאמר "רוח סערה ענן גדול ואש מתלקחת ונוגה לו סביב". בפסוק זה נרמזות שלושת דרגות הטומאה של שלוש קליפות הטמאות: (א) "רוח סערה", (ב) "ענן גדול", (ג) "אש מתלקחת".

הדברים בעולם הזה שנמשכים משלוש קליפות הטמאות הם: נפשות אומות העולם (מלבד חסידי אומות העולם), החיות שממנה קיים גופו של הגוי (שהיא חיות נפרדת, שהרי גם לאחרי שמת ממשיך גופו להתקיים), חיותם של בעלי-חיים הטמאים ואסורים באכילה וכן הכוח המקיים גופם של אותם בעלי חיים, הכוח המקיים את כל הצומח האסור באכילה וכן החיות שמצמיח את אותם הצמחים, הכוח לעשיית עבירה במעשה, דיבור או מחשבה ותנועת הנפש הרעה שבעשיית העבירה (הרצון בעבירה).

בזה עצמו, ישנו הבדל בין מקור החיות והקיום של גוף הדבר, לבין הפעולה שנפעלת בו על ידי יהודי. כלומר: ישנם דברים שמקור חיותם הוא מקליפת נוגה, אך יהודי עושה בהם איסור - לדוגמא, מאכל היתר, שיהודי אוכל אותו ביום כיפור - ואז אף שמקור חיותו של המאכל הוא מקליפת נוגה, על ידי פעולת היהודי הוא יורד לשלוש קליפות הטמאות. ולהיפך: דברים שמקור חיותם הוא מקליפות הטמאות, אך יהודי הופך אותם להיתר - לדוגמא, אכילת איסור במקום פיקוח נפש - ואז על ידי היהודי מתעלה הדבר לקדושה.

בפרטיות יותר נחלקות ג' קליפות אלו לשתי מדרגות, שהעליונה היא "רוח סערה, ענן גדול ואש מתלקחת", והתחתונה היא "נחש שרף ועקרב". להרחבה בזה ראה בערך טומאה וסטרא אחרא.

יניקת החיצונים

כל הברואים הקיימים בעולם מתקיימים ומתהווים בכל רגע מחדש, על ידי החיות שהקב"ה מעניק להם, לולא חיות זה הם היו מתבטלים ונעלמים בין רגע. אך ישנו הבדל בין החיות האלוקית השורה בברואים הנמצאים תחת הקטגוריה של הקדושה, וכן תחת קטגוריית קליפת נוגה (הכולל את כל מה שאינו רע אך אינו גם טוב), לבין הברואים הנמצאים תחת קטגוריית "הקליפות".

יסוד ההבדל הוא, שכל מה שאינו קליפה ורע, הקב"ה, מחיה אותו מרצונו האמיתי והפנימי. ומשל לכך מאדם הנותן מתנה לאהובו שנותן לו מאהבה, בסבר פנים ובשפע. אך את הקליפות מחיה הקב"ה, כביכול, בדרך אגב (בלשון החסידות "כמאן דשדי בתר כתפוי" - כמי שזורק מאחורי כתפיו), לא מתוך רצון פנימי ואמיתי. כמשל למלך העושה סעודה לשריו ומקורביו, שגם עבדיו נהנים מסעודה זו, אך כמובן שהם לא מטרת ועיקר הסעודה אבל גם הם נהנים מאיסוף השאריות, ונתינה זו היא בזלזול ובכמות מועטת.

אך ישנם כמה אופנים יוצאי דופן בהם הקליפות מצליחות בכל זאת לקבל את אותה דרגת החיות המיועדת לקדושה. בדרך כלל אלו שני אופנים:

• אופן יניקה א' - "בריבוי צמצומים": מאחר וכל חיות אלוקית אשר יוצאת מעצמותו ממש, עוברת מסלול של צמצום והגבלה על מנת שתוכל להחיות ולהתלבש בנבראים גשמיים, פעמים והאור משפיל את עצמו ויורד כל כך עד שגם הקליפות מצליחות לקבל אור זה. אלא שיניקת חיות זו הינה חיות מצומצמת מאד.
• אופן יניקה ב' - "הגבהה וחוצפה": לפני שהאור - החיות, יורד ומצטמצם ממקורו הוא נמצא בעולם ה"סובב" המקיף על כל העולמות בשווה, בעולם זה אין עדיין הבדל בין אור לחושך, כי עולם הסובב הינו למעלה, מעלה מהעולמות התחתונים ולכן אין שם התייחסות לחושך וקליפות. ופעמים והקליפות מתעלים ב"חוצפתם" לדרגה זו ועוקפים את כל סדר ההשתלשלות ויונקים את חיותם משם. אופן זה נמשל לנשר, כי הנשר אף שאינו עליון במעלה מעופו הינו הגבוה מכל הנבראים.

החיות האלוקית שבקליפות הטמאות, דוקא בגלל שירדה כל כך למטה, הרי זו הוכחה שבשרשה היא גבוהה יותר מהחיות שבקליפת נוגה (כי "כל הגבוה יותר נופל למטה יותר"). מסיבה זו, הדברים שמקבלים חיותם מקליפות אלו הם בתוקף יותר. ולכן, באופנים שבהם ניתן להעלות מקליפות אלו לקדושה, הרי זו עליה גדולה ביותר.

אך למרות שגם בשלוש הקליפות הטמאות ישנה חיות אלוקית (ולכן ישנה אפשרות שגם אומות העולם יעשו דברים טובים, מצד הניצוץ שמאיר בהם באופן מקיף), בכל זאת הן נחשבות כרע גמור שאין בו טוב כלל. הסיבה לכך היא כי לאחר ירידת הניצוץ לתוך קליפות אלו הוא נחשך כל כך עד שנעשה בעצמו כמו רע, בדוגמת לשון חז"ל (לגבי מאכל איסור שהתערב בהיתר במקרים מסויימים): "חתיכה נעשית נבילה".

עם ישראל משפיעים על חיות הקליפות

קצבת כמות השפע ודרגת השפע לקליפות תלוי ומושפע ישירות מהתנהגות עם ישראל. בחסידות מוסבר רבות שכל העולמות העליונים והתחתונים מושפעים ממעשיו של כל יהודי. כאשר מקיימים את רצון ה' בקיום תורה ומצוות, השפע והחיות האלוקי מגיע ומושפע למקומו הנכון ומחזק ומגדיל את הקדושה. אך כאשר עם ישראל, במצב שאינם מקיימים את רצון הבורא, ניתנת אפשרות לקליפות לקבל את החיות השמור לקדושה.

ובפרטיות לפי החלוקה הנ"ל:

• "דרך צמצום" - יניקה זו מתאפשרת לקליפות אך ורק כאשר ישנו ירידה רוחנית בעם ישראל - ירידה המתבטאת בהשפלה ונפילה לתאוות זרות עד שדומה לבהמה ממש המחוסרת שכל, ופועלת על פי תאוות ליבה בלבד. ירידה רוחנית זו, גורמת לאור האלוקי גם, לרדת למטה מטה, עד למקום כל כך תחתון שהקליפות גם יונקות משם את החיות המצומצמת והמושפלת.
• "הגבהה וחוצפה" - יניקה זו מתאפשרת לקליפות כאשר ישנו ירידה רוחנית בעם ישראל - ירידה המתבטאת בגסות הרוח וחוצפה שהאדם מתמלא גאווה ומרגיש את עצמו לישות עליונה, ואת הקב"ה לאין ואפס. ירידה זו גורמת לקליפות גם להתחצף ולהתרומם למקומות שאינם שייכים שם, ולקבל את חיותם ממקור האור והחיות.

העלאת שלוש הקליפות הטמאות

מכיון שהניצוץ האלוקי שבקליפות הטמאות נחשך כל כך ונעשה כמו רע, לכן בניגוד לקליפת נוגה, מה שקשור לקליפות הטמאות אי אפשר להעלותו לקדושה. ולכן מאכל האסור באכילה, גם אם יהודי יברך עליו ויעבוד את ה' בכח האכילה, עדיין לא יהיה ניתן להעלות את ניצוצות הקדושה משלוש קליפות הטמאות לקדושה. ולכן נקראים ענינים אלו בשם "איסורים" - מכיון שאסורים וקשורים בידי הקליפות, ואינם יכולים לעלות משם.

דרך הפעולה של יהודי ביחס לקליפות אלו הוא באופן של דחיה - "שבירתן זהו טהרתן". על ידי שיהודי מתגבר על הקליפה ושוברה - הרי ניצוץ האלוקות שבה עולה לקדושה. ולכן, בעת תפילת שמונה עשרה בברכת "ולמלשינים", בין תיבות "תעקר תשבר ותמגר" לתיבת "ותכניע", נהוג לעשות הפסקה - כיון שג' התיבות הראשונות הם כנגד ג' הקליפות הטמאות, שצריכים עקירה לגמרי, מה שאין כן תיבת "ותכניע", שהיא כנגד קליפת נוגה.

דחיה זו של הקליפות היא בבחינת "אכזריות", מכיון שהיהודי דוחה (לא רק את הקליפה עצמה, אלא גם) את הניצוץ שבקליפה.

התיקון של שלוש קליפות הטמאות יהיה רק בביאת משיח צדקנו, כאשר יעבור הרע מהעולם ויתבטל המוות, שאז יתבטלו לגמרי הקליפות הטמאות והניצוץ האלוקי שבהם יצא מהשביה.

אמנם, גם בזמן הזה, ישנן כמה אפשרויות (נדירות) להעלות לקדושה גם דבר האסור שמשלוש קליפות הטמאות:

אפשרות אחת היא על ידי תשובה מאהבה - שאז "זדונות נעשים לו כזכיות". מכיון שתשובה זו פועלת עליו צימאון כל כך חזק לקב"ה, דוקא בגלל היותו שקוע בקליפות הטמאות - לכן, אותן קליפות ש"בזכותן" התאפשר הצימאון לאלוקות, נחשבים כהכנה לצימאון זה, וזו העלייה שלהם. אך תשובה רגילה, שאינה מאהבה כזו ואין בה צמאון זה, אינה מועילה להוציא את הניצוץ מהקליפות.

כמו כן, כאשר יהודי נמצא במצב שמותר לו לאכול דבר זה, כגון חולה במצב של פיקוח נפש או שהאיסור מתבטל בשישים - אזי החיות האלוקית עולה לקדושה.

גר שהתגייר (שהחיות שלו קודם לכן הייתה מקליפות הטמאות), מעלה עמו גם כן ניצוצות מקליפות הטמאות.

ראו גם

• קליפה
• קליפת נוגה
• עבירה