שמיטה: הבדלים בין גרסאות בדף

אחד מדיני השמיטה, היא מצוות התורה להשמיט כספים. על אף aאין שמיטת כספים נוהגת מן התורה אלא בזמן שהיובל נוהג שיש שם שמיטת קרקע. שהרי ישוב הקרקע לבעליו בלא כסף, תקנו חכמים שגם בזמן הזה תהא נוהגת מצווה זו כדי שלא תשתכח תורת שמיטת הכספים מישראל.

מכיון שכאמור אין שביעית משמטת כספים אלא בסופה,  לכן הלוה את חבירו בשביעית עצמה גובה חובו כל השנה. מסיבה זו עורר הרבי בשנת [[תשמ"ז]] לערוך פרוזבול אף בסיום שנת השביעית.

מצוה לפרסם דעת רבינו הזקן בשולחנו (הלכות הלוואה, לח) וזלה"ק: "וזמן הפרוזבול הוא לכתחילה בסוף השישית לפני ראש־השנה של שביעית... מיד שקרא שמיטה לה' לא יגוש"<ref>הערת כ''ק אדמו"ר מה"מ הנדפסת בס' המנהגים, עמ' 86</ref>. אף על פי ש"עכשיו לא נהגו בפרוזבול במדינות אלו"<ref>שו"ע אדמו"ר הלכות הלוואה, לה</ref>, אך ממה שכתב שם<ref>בסעיף לו</ref> "וזמן הפרוזבול הוא לכתחילה בסוף השישית" אפשר ללמוד שלא רק "כל ירא שמים יחמיר לעצמו לעשות פרוזבול"<ref>כמש"ש בסעיף לה</ref>, אלא יש לנהוג כן לכתחילה<ref>לקוטי־שיחות, כד, עמ' 316</ref>. וכדי שלא ישכח לעשות את הפרוזבול, הטוב ביותר שיערבנו מיד אחר התרת נדרים, שבאותה שעה מזומנים לפניו בלאו הכי שלושה אנשים כשרים המהווים בית־דין, ויכול לומר בפניהם את נוסח הפרוזבול "הריני מוסר לכם כל חובות שיש לי שאגבה אותם כל זמן שארצה"<ref>לקוטי־שיחות, ז, עמ' 356. וכך נהג הרבי מה"מ בערבי ראשי־שנים של שמיטה, והיה אומר את נוסח הפרוזבול אחר התרת־נדרים (פרט לערב ר"ה תשי"ב שאמר את נוסח הפרוזבול — מתוך שו"ע אדמו"ר הזקן — לפני התרת־נדרים).</ref>.

אפשר להנהיג שהרב יצרף אליו שני אנשים כשרים ויכתוב את נוסח הפרוזבול, ואז יוכלו להצטרף לפרוזבול על־ידי חתימה ועל־ידי שליח לחתימה וכו'<ref>לקוטי־שיחות, כד, עמ' 316</ref>.

מחמת חביבותם של דברי סופרים (בנדו"ד — תקנת הפרוזבול), ומחמת החביבות שבהליכה בדרכי אדמו"ר הזקן ופסקיו (בעשיית הפרוזבול בכלל, ובערב שביעית בפרט), כדאי להשתדל להלוות כסף לרעהו, כדי שיוכל לקיים את ענין הפרוזבול בסוף שביעית<ref>לקוטי־שיחות, שם</ref>.