שמיטה: הבדלים בין גרסאות בדף

'''שמיטה''' היא כל שנה שביעית. בשנה זו נוהגי דיני הלכתיים רבים, מכח מצוות התורה להשבית את הקרקע בשנה השביעית.

לווה שלווה מחבירו עד סוף שנת השביעית, ועברה עליו סיום שנת השביעית, מחויב המלווה להשמיט את החוב ולא לגבות את חובו.

מכיון שיש הסוברים<REF>[[הרמב"ם]].</REF> אין שביעית משמטת כספים אלא בסופה,  לכן הלוה את חבירו בשביעית עצמה גובה חובו כל השנה. מסיבה זו עורר הרבי בשנת [[תשמ"ז]] לערוך פרוזבול אף בסיום שנת השביעית.

אך גם בשנת [[תשמ"ו]] עורר הרבי לפרסם בכל מקום אודות שנת השמיטה, ולערוך פרוזבול לפני ראש השנה של שביעית, והציע שיהיה זה מיד אחרי התרת נדרים.

מצוה לפרסם דעת רבינו הזקן בשולחנו<REF>הלכות הלוואה, לח.</REF> וזלה"ק: "וזמן הפרוזבול הוא לכתחילה בסוף השישית לפני ראש־השנה של שביעית... מיד שקרא שמיטה לה' לא יגוש"<ref>הערת הרבי הנדפסת ב[[ספר המנהגים]], עמ' 86.</ref>. אף על פי ש"עכשיו לא נהגו בפרוזבול במדינות אלו"<ref>שו"ע אדמו"ר הלכות הלוואה, לה.</ref>, אך ממה שכתב שם<ref>בסעיף לו.</ref> "וזמן הפרוזבול הוא לכתחילה בסוף השישית" אפשר ללמוד שלא רק "כל ירא שמים יחמיר לעצמו לעשות פרוזבול"<ref>כמש"ש בסעיף לה.</ref>, אלא יש לנהוג כן לכתחילה<ref>[[לקוטי שיחות]], כד, עמ' 316.</ref>. וכדי שלא ישכח לעשות את הפרוזבול, הטוב ביותר שיערבנו מיד אחר התרת נדרים, שבאותה שעה מזומנים לפניו בלאו הכי שלושה אנשים כשרים המהווים בית דין, ויכול לומר בפניהם את נוסח הפרוזבול "הריני מוסר לכם כל חובות שיש לי שאגבה אותם כל זמן שארצה"<ref>[[לקוטי שיחות]], ז, עמ' 356. וכך נהג הרבי בערבי ראשי־שנים של שמיטה, והיה אומר את נוסח הפרוזבול אחר התרת־נדרים (פרט לערב ר"ה [[תשי"ב]] שאמר את נוסח הפרוזבול — מתוך שו"ע אדמו"ר הזקן — לפני התרת־נדרים).</ref>.

אפשר להנהיג שהרב יצרף אליו שני אנשים כשרים ויכתוב את נוסח הפרוזבול, ואז יוכלו להצטרף לפרוזבול על־ידי חתימה ועל־ידי שליח לחתימה וכו'<ref>[[לקוטי שיחות]], כד, עמ' 316.</ref>.